בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) יז

קדושין כלל, וגם לפי מ"ש למעלה בשם הרמב"ן דבתולה בדבר א' לכ"ע יש ברירה אם לא שתלה בדבר שהוא ברצון כמש"ל ג"כ אין ראי', גם למ"ד דתולה בדעת אחרים ג"כ יש ברירה ג"כ אין ראי' ובהא דאם מתי שם הטעם משום דתלה בשעה אחת סמוך למיתתו ואין השעה מבוררת כמ"ש כל זה למעלה באריכות, גם מה שתירץ שם בזה דברי הרמב"ם פ"ז מה' אישות, מ"ש האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודשת כו', דקשה הא אין ברירה בדאורייתא, ובש"ס למד משם לר"ש דאית לי' ברירה בתולה בדעת אחרים, ותי' שם כיון דנקט סתמא מיירי בקדושי כסף או שטר דיכול לחול אח"כ וא"כ לכשיבורר שירצה האב הרי זו מקודשת, משא"כ בפ"ג דגיטין בר"ש דמיירי באמר הריני בועליך כו' דהביאה כבר כלתה, ומ"מ קשה להפוסקים האחרונים שכתבו דין זה וכמ"ש בש"ע סי' ל"ח למה לא חילקו בין קידשה בכסף ובשטר או קידשה בביאה, גם קשה דבשטר ג"כ אם נקרע השטר בינתיים קודם שנתגלה רצון האב אין בקדושין כלום וכ"ז הי' להם לפרש

ה) ובס' פתח הבית שם בדיני ברירה הקשה על הגאון ש"א מהא דפ"ג דגיטין דאותבי' רב הושעיא לר"י מהא דהריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כו', כיון שהוא הי' סובר דאף לאחר שחיטה יכול להמנות א"כ מאי ראי' משם דכיון שחל אח"כ כשיבורר לכ"ע מהני, ולענ"ד ל"ק מידי דודאי א"א לומר דהי' ס"ד דר' אושעיא דיכול להמנות על הפסח לאחר שחיטה כיון, שמשנה מפורשת היא בפ' כ"צ בפסחים וכמ"ש התוס' בכ"מ, דאין סברא לומר דאשתמיט לאמורא משנה מפורשת ולכן הי' צ"ל שזיכה עכשיו קודם שחיטה, והא דמזכה אחיו עמו כבר כתבנו בסי' י"ז באריכות מה שיש לפרש בכוונת הש"ס בזה. עוד הקשה שם מהא דמביא בפ' בכל מערבין מע"ש זה מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס כו' דפריך שם דהא אין ברירה, ומאי מקשה דילמא כוונתו שיחול החילול אח"כ כשיעלה מן הכיס ובאמת לא יאכל המע"ש קודם לכן, ולפי מ"ש למעלה דדינו של הרשב"א באשה שמינתה שליח למי שירצה בעלה ליתן הגט דכוונתו כיון שאמרה סתם כוונתה שיהי' שליח תיכף, שכן משמעות לשונה, א"כ א"ש כאן דכיון שאמר מ"ש זה מחולל ולא אמר יהי' מחולל ודאי כוונתו שיהי' מחולל עכשיו וע"כ צ"ל כן, דאל"כ תקשה למה פליגי רבנן ואמרי לא חלל, אלא ודאי דכן כוונת דבריו אם לא כשפירש להדיא, וראי' לזה בהא דפליגי ר"נ ורב הונא באומר מה שבמעי' של פרה זו ל"ק ואם אמר לכשתלד קנה כדאי' בפ' מי שמת (ד' קמ"ב ע"ב), ולמה לא נאמר דגם כשאמר סתם מכור לך הי' כוונתו שיהי' חל המכירה אח"כ לכשתלד אלא ודאי דסתם לשונו משמע מיד

ו) וע"ש בשאגת ארי' שהקשה בהא דאיתא פ"ק דיומא בהא דתנן ר"י אומר אף אשה אחרת מתקינן לו, ומסיק הש"ס ע"ז דמגרש לתרווייהו, לחדא אמר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תמות חברתך, ולחדא אמר לה ע"מ שאכנס לבהכ"נ, וא"כ טורח זה למה ולמה יפסול אחת לכהונה בחנם, והא יכול לקדש אשה אחת על תנאי שאם תמות חברתה יהי' הקדושין חלין מרגע זו שתמות יעו"ש, מה שתי' ע"ז בפלפול עמוק. ולענ"ד הי' נראה ליישב בפשיטות דהש"ס שלנו ע"כ סובר דאסור לקדש ביוה"כ עצמו אף דאין שבות במקדש דלא כמ"ש בירושלמי הובא בתוס' שם משום דהוה קונה קנין בשבת, א"כ י"ל דלכך לא תקנו שיקדשנה קודם יוה"כ שיחולו הקדושין ביוה"כ דא"כ ע"כ יהי' קונה קנין בשבת, דודאי אסור למכור חפץ לחבירו בע"ש ולהתנות שיחול המכירה בשבת מטעם הנ"ל, דכיון דיכול לחזור בו קודם חלות המכירה, נמצא שהקנין נעשה בשבת אעפ"י שנעשה ממילא. וראי' לזה ממה דאיתא בא"ח (סי' רנ"ב) בשם המרדכי פ"ק דשבת דביחד לו הישראל לנכרי החפץ שמכר לו מבע"י דאסור להניח לעכו"ם שיוציאם משם בשבת, וכתב המ"א שם ס"ק ה' הטעם מבואר בהגהת מרדכי שם משום דאכתי לא קנהו עכו"ם עד שיוציאו, וא"כ הוה לי' כמוכרו בשבת ואפי' ליש מתירין דשם היינו משום דס"ל דיחד לו מקום כבר קנהו מאתמול יעו"ש, הרי אף דאין הישראל עושה מעשה בקניינו כלל בשבת והקנין חל ממילא כשמוציאו העכו"ם הוי כמוכרו בשבת וה"ה בנדון זה כשחל הקדושין ביוה"כ, והא ל"ק דא"כ היאך עביד באי מייתא בפלגא, דעבודה דקדים איהו ועייל לבהכ"נ ומשווי לה גיטא למפרע מעיו"כ ולא הוה כמגרש ביוה"כ כיון דחל מעיקרא הגט

ז) וע"ש בתשובת ש"א שכתב שיש מקום לפקפק ע"ז מסוגיא דסוף מעילה, וכ' שם שבחיבורו האריך בזה יעו"ש ולא זכינו לאור חיבורו בזה, ובאמת לענ"ד יש לעיין בזה בדברי התוס' שם (ד' כ"א ע"א) בהא דתנן שם, באומר פרוטה בכיס זה הקדש פלוגתא דר"ע וחכמים, דר"ע ס"ל כיון שהוציא הראשונה מעל וחכמים אומרים עד שיוציא כל הכיס, ומודה ר"ע לחכמים באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שמוציא כל הכיס, ושם בש"ס כי אתא רב דימי אמר כו' ר"פ אמר כיסין אלוגין רמי ליה, דתנן הלוקח יין כו', אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו', א"ל סיפא באומר לא יפטור כיס זה מן ההקדש כו', ועי' תוס' שם שכ' וז"ל, דס"ד דטעמא דמתני' משום ברירה אעפ"י שאינו מפרש שום דבר ולכך פריך מלוגין דאפי' למ"ד יש ברירה מ"מ דוקא משום שפירש שאני עתיד להפריש אבל בסתמא לא, ומשני באומר לא יפטור כיס זה כו' והוה כמפרש בלוגין ומהני מטעם ברירה, א"נ מטעם זה יועיל אפי' למאן דלית לי' ברירה עכ"ל התוס' שם, ודבריהם סתומים [עי' מ"ש למעלה סי' ח' סעי' ו' באריכות ביאור הסוגיא שם למה לא הי' קשה