בית יצחק - ברירה (סימנים יז-מ) טז

חל בעת שנותנו לו ואז הוא מבורר, וע"כ צ"ל דבעינן שיהא מבורר בעת שעושה אותו המשלח וממנה אותו להיות שלוחו ולא בשעה שעושה שליחותו, ועיין בס' קצוה"ח שדימה דין זה לדין מקנה דשלב"ל, דלמ"ד דיכול להקנות אם אומר לכשיהיה בעולם יקנה אף שעתה אינו בעולם וא"י להקנות, כמו כן יכול לעשות שליח אף שעתה אינו מבורר כל שחל אחר שיתברר, ולמ"ד אף אם אמר לכשיהיו בעולם לא קנה, א"כ גם בדין ברירה דינא הכי דלא מהני כיון שעתה אינו מבורר אף שיתברר לאחר זמן בעת שחל הדבר, וא"כ לפי מאי דקיי"ל לדינא דל"מ אף אם אמר לכשיהי' בעולם, לא מהני גם בברירה. אבל לענ"ד אין נראים דבריו דאין לדמות דין ברירה לדין דשלב"ל, דאל"כ קשה הא ר"מ ס"ל אדם מקנה דשלב"ל כדאי' פ"ג דקדושין (ד' ס"ג ע"א), ואעפ"כ ס"ל אין ברירה. ועיין תוס' פ' בכל מערבין שם שהקשו מר"מ דלוקח יין כו' דאית לי' ברירה ובפ' יש בכור ס"ל דאין ברירה גבי אחין שחלקו, ותי' שם דר"מ ס"ל דבמברר דבריו יש ברירה, א"כ יש ליישב דגם בדשלב"ל מברר דבר ואומר שיקנה ולכן ס"ל דשווים הם לדינא, וכן יש ליישב דהא רבי ס"ל ג"כ אדם מקנה דשלב"ל כדאי' בקדושין שם, והוא ס"ל אין ברירה כדאי' בפ' השולח בהא דישראל ועכו"ם שקנו שדה בשותפות. אך עדיין קשה דרב ס"ל ג"כ אדם מקנה דשלב"ל ובפ' כל הגט ס"ל דאין ברירה גם במברר דבריו כגון באומר לאיזה שארצה אגרש כו' דקאמר שם כולם פוסלין לכהונה כו', אם לא שנאמר דבאמת ס"ל יש ברירה בכ"מ, וגט שאני דבעינן שיהי' מבורר בעת כתיבה לשמה כמ"ש ר"י בתוס' וכמ"ש למעלה במקומו. ומ"מ (נראה] דאין לדמות דין ברירה לדשלב"ל, דדבר שאינו מבורר גרע טפי ואינו ענין כלל לדשלב"ל, דדשלב"ל הטעם דאין הקנין נתפס בו אבל דבר שאינו מבורר הטעם דלא מהני משום דשמא לא אליו הי' כונתו בתחילה כי אם לאחר, וכמו הא דלאיזה שארצה אגרש דדילמא הי' רצונו להאחרת, וא"כ לא נכתב לשמה, ולכן אפי' מאן דס"ל דשלבל"ע נקנה, בדבר שאינו מבורר מודה דל"מ, וכן להיפוך אם אומר שיחול אחר שיתברר אף דדשלב"ל לא מהני משום דלא חל הקנין בתחילה וכיון שאינו חל עכשיו היאך יקנה אח"כ, משא"כ דבר שאינו מבורר אם אמר בתחילה שיחול כשיבורר כיון שבאמת הוא עצמו בעולם מהני שפיר, וי"ל ג"כ להיפוך כיון שעכשיו אינו מבורר שמא הי' ראוי לחול על אחר אינו חל ג"כ לאח"ז, דעיקר הדבר בעת שעושה הדבר ואומרו, אז חל השליחות ולא לאחר זמן גם אין לדמות זה לדשלב"ל דש"ה דכיון דעכשיו אינו חל עליו הקנין גם לאח"ז לא יחול, דכל מידי דלא מצי למעבד השתא לא מצי למעבד לאח"ז, משא"כ בדבר שאינו מבורר, דהא אם היתה עכשיו ממנה אותו השליח בשמו הי' מעשי' קיימים לכך יחול ג"כ לאח"ז כשיהי' מבורר, ועי' תוס' פ"ב דנזיר (ד' י"א ע"א) במה שהקשו שם היאך יכול אדם לעשות שליח להפריש חלה כ"ז שלא נתגבל ועדיין הוא קמח, כיון שאינו יכול להפריש בעצמו חלתו קמח וכמ"ש שם בש"ס דכל מאי דלא מצי למעבד השתא לא מצי לשווי' שליח, ותירצו שם דיכול להפריש ע"י שיעשה עיסה אחרת יעו"ש, הרי דכל שיש איזה תקנה מיקרי בידו לעשות

ד) ומ"מ הי' נראה לענ"ד לומר דגם הרשב"א מודה דבאם אמר בפירוש שיחול השליחות אחר שיתברר מי הוא דמהני, וכדמוכח מדברי התוס' דפ' מרובה והר"ש במס' מע"ש כנ"ל, והרשב"א מיירי בסתם באמרה שמינתה שליח את מי שירצה בעלה ליתן לו הגט יהי' שלוחי אף שיש לפרש דברי' שכיונה שיהיה נעשה שלוחה בעת שיתן בעלה הגט בידו, מ"מ כיון דלא פירשה דברי' אמרינן דמסתמא כוונה שמיד יהי' שלוחה, וא"כ צריך לדון בזה לדין ברירה שבעת שנתרצה בעלה ליתן לו הגט אז למפרע נעשה שלוחה ע"י אמירתה, ואין שייך כאן לומר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון שעכשיו אינו מועיל מטעם א"ב מסתמא כוונה שיהי' חל לאחר זמן, דזה לא שייך רק באומר הרי עלי מנחה מן השעורים דאדם יודע שאין מביאין מנחה מן השעורים כו', משא"כ בזה דלאו כ"ע דיני ברירה גמירי לידע אם חל ע"פ דין או לא, אבל באם בפי' אמרה שיחול אח"כ, אפשר דגם הרשב"א מודה דבכה"ג לא שייך ברירה, ועי' א"ע סי' קמ"א סעי' מ"ד ובב"ש שם שהביא דברי הרשב"א הנ"ל. והנה לדינא כבר האריך בזה הגאון בעל שאגת ארי' בספרו להביא ראי' דבאם התנה שיחול אח"כ מהני, הא', מהא דאי' פ"ג דקדושין (ד' ס"ב ע"א) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' לאחר שימות בעליך כו' דאינה מקודשת, ומפרש טעמא משום דאין אדם מקנה דבשלב"ל, וקשה מנלי' דטעמא משום הכי הוא, דילמא משום דאין ברירה וכאן תולה בדעת אחרים הוי, וכן הוי תולה במי שחייו ומותו תלוים בידו, כהא דאמר לאחר שימות בעליך והוי זה דומיא דזה גיטך אם מתי כו', אע"כ כיון דא"א לקדושין לחול עכשיו דהא עכשיו אינם בני קדושין כלל וע"כ א"א לקדושין אלו לחול כי אם אחר שתתגייר או לאחר מיתה ושיחרור ולכן מהני דאז הוא כבר מבורר, אבל בזה גיטך אם מתי והריני בועליך ע"מ שירצה אבא כיון דא"א לגט או הקדושין להיות חלין אח"כ דאין גט לאחר מיתה וכן בהריני בועליך כו' כבר כלתה הביאה בעת שירצה האב, וצריך לומר הוברר הדבר למפרע שחלו הקדושין והגט למפרע לכן שייך זה בדיני ברירה. ולענ"ד אין ראי' זו מכרחת לפי מ"ש למעלה בסימני' הקודמי' וגם הגאון הנ"ל כתב שם כמ"פ בספרו כן, דדין ברירה בספק הוא, לפי מאי דקיי"ל לחלק בין דאורייתא לדרבנן, א"כ היאך תני דאינה מקודשת דמשמע דאפי' ספק קדושין ליכא והרי יש בה חשש קדושין דשמא יש ברירה וצריכה גט, ולכן הוצרך לפרש מטעם דבשלב"ל דמה"ט אין בה חשש