בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) פז

הבן מותר בהן אם יהי' ת"ח כמו שהתנה עכ"ל. והראב"ד שם השיג עליו וז"ל אמר אברהם ומה צריך לתנאי והלא בלא תנאי אנו אומרים יתן לבניו כו' והוא כעין קושית הר"ן הנ"ל, ועיין בכ"מ שם שמיישב דברי הרמב"ם וכתב דלאו למימרא שאם לא יהי' ת"ח אסור בהם אלא היינו לומר שאם יהי' ת"ח יזכה בהם הוא ולא יוכל אביו לתתם לאחיו או לבנים אחרים, והרי לפ"ז בן בנו זוכה בהם מכח מתנת אבי אביו ולא מצד אביו וא"כ הוה לי' מתנה על שני דברים והוה ממש דומיא דכתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחלה, ולשיטת היש"ש הוה א"ש דבזה עתיד להתברר עכ"פ או אם יהי' צורבא מרבנן או לא ורב נחמן עצמו דס"ל דקני ס"ל אין ברירה כדאי' בפ' משילין

ו) ובפ' בכל מערבין (ד' ל"ז ע"ב) איתא אלא מעתה היו לפניו שני רמונים ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה ע"ז ואם לא ירדו גשמים היום יהא זה תרומה עי"ז ה"נ דבין ירדו ובין לא ירדו כו' ובתוס' שם הקשו דהא גם לטעמא דברירה קשה יעו"ש מה שתירצו ע"ז, ועוד כתבו שם תירוץ בשם מהר"י דלטעם ברירה ל"ק מידי דעכ"פ ממנ"פ חד מינייהו הוא תרומה ומותר עכ"פ לכהן לאוכלו, והוא תמוה לכאורה דהא שם לעיל מיני' פריך מהא דמע"ש שבבית מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס למאן דלית לי' ברירה ולא אמרינן ממנ"פ מחולל המע"ש על סלע שיהי' איזה שיהי' וכסברת הר"י קורקוס שהבאתי למעלה ובאמת אינו כן כדמוכח מן הסוגיא הנ"ל, ועוד דא"כ באומר כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחלה דשם ג"כ א' מהם מגורשת ונכתב לשמה בממנ"פ ורק דא"י עתה איזו היא וע"כ צ"ל דבעינן שיהי' הדבר מבורר מתחלה ובאם לאו אין המעשה כלום וכמ"ש הפוסקים דאין חל הדבר על הספק, ואע"ג דיש לחלק בין הא דכתוב גט כו' דשם עכ"פ אחת מהם אינה מגורשת בודאי משא"כ בהא דב' רמונים דבין כך וב"כ מותר הכהן לאוכלו דהא גם אינו מבורר ואנו אומרים שמא אכל התרומה הרי היא מותרת לו כמ"ש זה דוחק, ולכן נ"ל דדעת התוס' בשם מהר"י הוא כפי התירוץ שכתבו תוס' בהא דשמואל אית לי' ברירה גבי מהיום אם מתי שכתבו לחלק בין עתיד להתברר או לא דשם ודאי יתברר אם יחיה או לא משא"כ בהא דשני לוגין שאני עתיד להפריש כו' דשמא לא יבוא לידי בירור כלל דשמא יבקע הנוד וישפך משא"כ כאן ודאי יתברר או ירדו גשמים או לא. ובזה יש לתרץ קושית התוס' שם שנשארה בתימא למאן דמפרש טעמא דר"י ור"ש ור"י משום ברירה למה קאמרי לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד כדמפרש בברייתא שם ולפי מ"ש א"ש, דכאן ה"נ מאי דקאמר שמא יבקע הנוד טעמא משום ברירה הוא ור"ל דשמא יבקע הנוד ולא יבא הדבר לידי בירור כלל וא"כ בכה"ג אין ברירה ולא רצו לפרש בפשיטות דהחשש שמא יבקע ולא מטעם ברירה משום דלא חיישינן חששא רחוקה כזו וכמ"ש דלא חיישינן שמא ימות כסוגיא דפ"ק דיומא ודלא כמ"ש בסוגיא דפ"ב דסוכה דס"ל דכיון דס"ל דחיישינן שמא יבקע הנוד ס"ל ג"כ דחיישינן שמא ימות, דמאן דס"ל דטעמא דר"י ור"ש ור"י משום ברירה ס"ל דלא חששו לכך אלא לטעם ברירה דבחששא זו מבטל טעם ברירה דס"ל דמקרי בכך דבר שאינו עתיד להתברר, ותי' ראשון של התוס' שם בהא דב' רמונים לא ס"ל כמהר"י וס"ל דכל שמתנה על שני דברים אף שעתיד להתברר בודאי לא אמרינן בי' ברירה וכסברת הרמב"ן הנ"ל, ועיין בחידושי ריטב"א למס' עירובין שם בהא דב' רמונים שפי' ג"כ דמקשה רק למאן דאמר אין שירי' ניכרים וס"ל יש ברירה ומשמע מדבריו דלמ"ד אין ברירה ה"נ דלא מהני ואזיל לשיטתי' דס"ל כתירוץ של הרמב"ן וכמ"ש שם בתחלת הסוגיא וכמש"ל, וא"כ לפי שיטת הרמב"ן נ"ל באם הי' מקנה נכסיו לאחד מב' בני אדם ע"ת ומעכשיו כההיא עובדא דשמיט כיפי לפי מאי דקיי"ל דדין ברירה ספיקא דדינא הוא ואזלינן בתר המוחזק א"כ לא קנו שניהם הנכסים ונשארו בחזקת היורשים, אך שיש לומר דבשכ"מ לא אמרינן אין ברירה וכמו שיתבאר בסי' שאח"ז בס"ד משום דדבריו ככתובים וכמסורים משעת צוואתו ותקנו חכמים שיועיל מתנתו גם בזה וכמו שית'

ז) ואפי מ"ש ע"פ שיטת הרמב"ן דבתולה תנאו בב' דברים דאין ברירה הי' יוצא לנו דין חדש באם אמר א' הריני נותן מתנה למי שיזכה בגורל ואמר להרבה ב"א שיטילו אותם בגורל ומי שיזכה בגורל הוא מקנה לו במעכשיו דלפ"ז לא קנה, כיון דהקנין הוא מעכשיו דהא לאחר זמן הדרא סודרא למארי' וצ"ל דמ"ש למי שיזכה בגורל אין גמר הקנין אז אלא הקנין הוא עכשיו ומ"ש למי שיזכה הוא דרך תנאי וא"כ אין ברירה ודומה ממש להא לאיזו שתצא בפתח תחלה או להא דאמר הריני שוחט את הפסח למי שיעלה מכם ראשון לירושלים ולא קנה כלל, וצ"ע בסוגיא דנזיר פ' ב"ש (ד' ל"א ע"א) במי שאמר שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן ב"ש אומרים הקדש טעות הקדש וב"ה אומרים כו' ומשמע שאם לא הי' טעות ויצא השחור הראשון אף שהי' לו כמה שוורים שחורים אעפ"כ הוי הקדש, ואין לומר דב"ה לטעמייהו דאית להו ברירה בהא דהמת בבית ולו פתחים הרבה, דזה אינו דהא לפי מאי דקיי"ל אין ברירה מפרשינן לי' לטהר את הפתחים מכאן ולהבא כמ"ש ר' אושעיא וכדאיתא בפ' משילין, וצ"ל דמיירי שאמר שיחול ההקדש לאחר ומן כשיצא השחור תחלה אבל אם אמר שיחול ההקדש מיד למ"ד אין ברירה אין ההקדש כלום, ונ"מ אם הומם קודם שיצא מן הבית הוי קדם מומו להקדישו דאין עליהם רק קדושת דמים ואם אמר