בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) פח

שיחול מיד ההקדש הוה קדם הקדישו למומו, וא"כ צ"ע באמר סתם היאך הי' כוונתו, ואפשר לומר דמפרשינן לישני' בגוונא דיועיל הקדישו דמסתמא לא הוציא דבריו לבטלה ואף לרבנן דפליגי על ר"מ באומר ערך כלי עלי כו' מודו כאן כיון דאין הלשון סותר כוונתו וצ"ע בזה

ח) אבל לכאורה יש לתמוה מסוגיא דפ"ק דב"מ (ד' ט"ז ע"ב) אמר רב הונא אמר רב האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו קנה אמר רבא כו' אבל בשדה זו לא מי יימר דמזבני' לי' והאלקים אמר רב אפי' בשדה זו מכדי רב כמאן אמר לשמעתי' כר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלב"ל כו', והנה רב ס"ל יש ברירה כמ"ש בפ' בית כור האחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של א' מהם וכן ס"ל בפ' משילין, אבל ר"מ מספקא לי' אם יש ברירה או לא כדאי' בפ' יש בכור דס"ל האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות, וא"כ קשה בהא דס"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' לדידי' דס"ל אדם מקנה דשלבל"ע מקודשת והא כיון שאין ברירה א"כ היאך מקודשת ובשלמא לאחר שתתגיירי הוה תולה בדעת אחרים אבל לאחר שאתגייר דהוה תולה בדעת עצמו קשה, דהא א"א לומר דכוונתו שיחולו הקדושין אז ובמקדשה בכסף דברשותא דידה קא מתאכלי דא"כ אין זה מקנה דשלבל"ע אלא דבר שבא לעולם, ולפי מ"ש התוס' בפ' בכל מערבין שם דר"מ ס"ל במברר דבריו יש ברירה א"ש ודו"ק: