בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) פו

אבא אם רצה האב מקודשת והוא מפרש שפי' ע"מ שיאמר אין לשיטתו א"ש לפי מ"ש למעלה שהוא סובר דתולה בדעת אחרים יש ברירה, ולשיטת שאר פוסקים דס"ל דתולה בדעת אחרים ג"כ אין ברירה א"ש ג"כ דס"ל דהאומר ע"מ שירצה אבא פירושו שלא ימחה [עי' בב"י א"ע סי' ל"ח ובר"ן בקדושין באריכות מזה]

ד) והנה היש"ש שם בדיני ברירה כתב ג"כ לחלק כמ"ש הרמב"ן רק קצת בסגנון אחר והיינו שכל מה שעתיד להתברר או הן או לאו אף במתנה בשני דברים ג"כ יש ברירה כגון בהא דע"מ שירצה אבא דע"כ יתברר או ירצה או לא ובזה חולק על הרמב"ן דאף דתלוי במחשבה ג"כ יש ברירה ואין הפרש בין מתנה על דבר אחד או לא ודוקא בהא דלאיזו שארצה אגרש דשמא לא ירצה לגרש לא זו ולא זו וכן לאיזה שתצא בפתח תחלה שמא שניהם לא יצאו בפתח וכן אם בא חכם למזרח או למערב דג"כ אין עתיד להתברר דשמא לא יזוז ממקומו, אבל באם מתנה רק על דבר אחד בהן או לאו כגון שא"א לו לחכם לבא רק לצד א' ומתנה אם יבא למזרח יהי' עירוב ואם לא יבוא אזי אהיה כבני עירי לכ"ע יש ברירה שהרי עתיד להתברר אם יבוא או לא, ושיטה זו הוא דלא כמשמע מפי' רש"י בעירובין ותוס' פ' משילין דכתבו שם דאפי' אם אי אפשר לחכם לבא רק לצד אחד ג"כ למ"ד אין ברירה אין מועיל, ולשיטתו קשה מה דפריך הש"ס שם בפ' בכל מערבין ובפ' משילין מ"ש לכאן ולכאן דלא דאין ברירה מזרח ומערב נמי אין ברירה דהא שפיר י"ל דאו למזרח או למערב קאמר וכגון שאין יכול לבוא לב' הרוחות וכמ"ש, וע"כ צ"ל דר' יוחנן לא ס"ל לחלק בזה דגם בכה"ג אין ברירה, אבל גם לדברי הרמב"ן קשה להבין מה בין אם מתנה ע"מ שירצה אבא להא דאם יבא חכם למזרח באם אין יכול לבוא אלא לצד א' דכמו בע"מ שירצה דחשיב לה הרמב"ן מתנה על דבר א' דהיינו שהקדושין יהי' חלין אם ירצה וממילא אם לא ירצה הקדושין בטלים והיא פנוי' כמקדם וכמו כן אם מתנה שאם יבוא החכם למזרח יקנה עירובו ואם לא יבא ג"כ בטל העירוב וממילא הוא כבני עירו ואף דכאן מיירי שפי' דבריו הן או לאו שאם לא יבוא לא יהי' עירובו כלום הא גם בגט שכ"מ בעינן תנאי כפול אם לא מתי ואם מתי כו' ואדרבא באם לא כפלי' לתנאי לאו מילתא הוא וכפלי' לתנאי' עדיף יותר ומדוע לא נימא גם שם דהוי מתנה על ב' דברים אלא ע"כ כיון דהצד השני אינו עושה כלום אלא נשאר הדבר כמקודם מקרי מתנה על דבר א' כמו כן הוא בהא דעירוב אם לא יבוא למזרח נשאר כמקדם על תחום ביתו, אבל הריטב"א בפ"ג דעירובין בחידושיו כתב בפי' דגם בעירוב אם אין החכם יכול לבוא לב' הצדדים עירובו עירוב, ומה שלא תירץ הש"ס כן תירץ שם על נכון ונראה דדבריו הם דברי הרמב"ן ממש וצ"ל דגם הרמב"ן ס"ל כן ודלא כמ"ש בס' קצות החושן שם לשיטת הרמב"ן וזה ברור

ה) וצ"ע הא דאיתא במס' נדרים (ד' מ"ח ע"ב) ההוא גברא דהוה לי' ברא דשמיט כיפי דכיתנא כו' אמרו לי' ואי הוה בר בריך צורבא מרבנן מאי אמר להון ליקני הדין ואי הוה בר ברי צורבא מדרבנן לקניי' מאי כו' ופליגי שם אמוראי דר"נ ס"ל שם דקני ע"מ להקנות קני דומיא דקנין סודר דקני ע"מ להקנות הוא ורב אשי פליג עליו דקנין סודר קני ע"מ להקנות מהשתא הוא אבל בהאי עובדא אימת קני לכי הוה בר ברי' צורבא מרבנן ואז הדרא סודרא למארי', והרמב"ם פסק שם כר"נ דקני וכתב שם הר"ן דהטעם דר"נ ס"ל דהוי כאומר לו קני מהשתא ולכי הוה בר ברי' צורבא מרבנן ומסתמא כאלו אמר לו קני מהשתא ולכי הוה צורבא מרבנן הוא, ושם הקשה הר"ן בהאי עובדא הנ"ל דמה בכך דאסרינהו לנכסיו עליו הא כתבינן לעיל דמאן דאסר נכסיו אברי' אע"ג דאינו רשאי ליהנות מהן אפ"ה גוף הנכסים דידי' נינהו כו', ותירץ שם דמיירי דהוה לי' תרין בנין חד דמעלי וחד דהוה שמיט כיפי דכיתנא ואמר להון לקני הדין פלגא ואידך פלגא לכי הוה בר ברי' צורבא מרבנן ואי לא הוה צורבא מדרבנן ליקני הדין דמעלי לכולהו נכסי יעו"ש, וא"כ קשה דהא כאן התנה על שני דברים או שיקנה הדין דמעלי לאידך פלגא או בר ברי' וא"כ לא שייך כאן תירוצו של הרמב"ן וא"כ לפי מאי דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה קשה למה פסק הרמב"ם דקנה בר ברי' וכאן צריכים לברירה דהקנין חל מעכשיו דאח"כ הדרא סודרא למארי', וגם לדעת הסוברים דתולה בדעת אחרים יש ברירה אין שייך כאן דמה שיהי' צורבא מרבנן אינו תלוי ברצונו ולא בבחירתו וא"כ צ"ל הוברר הדבר שגם בעת המתנה הי' ראוי להיות צורבא מרבנן, ודוחק לתרץ דמיירי שאמר שיהיו לבר ברי' אחר מות בנו וא"כ אין כאן מתנה על שני דברים דהא בלא שום דיבורו של הנותן הי' בר ברי' יורש חצי הנכסים מכח אביו וא"כ אין כאן אלא תנאי א' שאם לא יהי' בר ברי' צורבא מרבנן יהי' נקנים כל הנכסים לההוא ברא דמעלי, דסתמא קאמר הש"ס דמשמע שרצה שלא יהנה בנו מנכסיו ההוא דשמיט כיפי ואם יהי' לו בר צורבא מרבנן גם בחייו ינתן חצי הנכסים לבר ברי' אף שאין זה מצד ירושה, ועוד דמשמע אף שאם יהי' לברי' כמה בנים ואחד מהם יהי' צורבא מרבנן ינתן לו החצי וע"כ מצד קנין ומתנת הנותן קני לי' למחצית הנכסים שאל"כ כל בניו של בנו חולקים הם בירושת אביהם בשוה, ועיין ברמב"ם (פ"ה מה' נדרים הלכה ז') שכתב וז"ל אסר בנו בהנייתו ואמר אם יהי' בן בני זה ת"ח יקנה בני זה נכסי כדי להקנותם לבנו כו' ויהי' הבן אסור בנכסי האב ובן