בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) פה

שייכא לברירה כלל כן הם תוכן דבריו אף שאין זה לשונו ממש, וע"פ הקדמה זו היו מיושב הקושיות הנ"ל, אך עדיין אינו מיושב הא דפ' המפקיד באומר סמוך לגניבותה כו' כמש"ל. אחרי כותבי זאת מצאתי בס' קצה"ח סי' ס"א שעמד בקושיא זו וכתב שם לתרץ ע"פ מ"ש מהרש"א בחידושיו דהוא פי' מה דקאמר שם בש"ס באומר סמוך לגניבותה כו' ר"ל דכאומר לו אז באותו סמוך לגניבה וא"כ אותה שעה הוא מבורר, לא הבנתי דברים אלו דאפי' נאמר כן במה קנה השומר הבהמה דאטו אם יחשוב אדם במחשבתו להקנות לחבירו קרקע או מטלטלין שלו יקנה ודברים שבלב אינם דברים כלל, ולא מצינו גמר בלבו שיועיל רק לענין תרומה וקדשים כמ"ש בפ"ג דשבועות (ד' כ"ו ע"ב) והם ב' כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן מנייהו, ובשלמא אם נפרש כפשוטו דנעשה כאומר לו בעת שהפקיד אצלו א"ש דבמה שמסר לו הבהמה נעשה בזה קנין גמור כאלו עשה השומר משיכה ע"ד זה וכאלו אומר לו משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' יום (ועי' תוס' פ' המפקיד ד' ל"ד ע"א ד"ה א"נ) אבל בשעה שסמוך לגניבה שלא אמר לו שום דבר במה יקנה וכ"ש בכה"ג דהא אפי' מחשבה וגמר בלב אין כאן דהא המפקיד לא ידע מהגניבה עד שנגנבה והיאך נאמר דנעשה כאלו גמר בלבו אז ואין זה אלא תימא, גם דברי הגאון נ"מ אף שהם נכונים בסברא מ"מ דוחק ליישב כך דברי הש"ס ולומר דמה דמקשה בפ"ג דגיטין מהא דע"מ שירצה אבא הוא רק אליבא דר"י דס"ל כל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי, ועוד דהא שם מקשה לי' רב משרשיא לרבא קושיא זו והוצרך לתרץ לו דר"י ור"ש אית להו ברירה ע"ש, והרי רבא עצמו ס"ל כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי כמ"ש התוס' בפ' מי שאחזו (ד' ע"ה ע"ב) ד"ה אלא אמר רבא יעו"ש

ב) עוד תמוה לי דברי הגאון הנ"ל דהא דמתנה אדם על עירובו ואומר אם בא חכם למזרח כו' הוא ג"כ כאומר מעכשיו דהא קניית העירוב א"א לו לחול אלא מבע"י ובודאי בכה"ג אף אם לא אמר לשון ע"מ ג"כ ע"כ צריכין אנו לומר דמעכשיו קאמר ואעפ"כ קאמר שם דלמ"ד אין ברירה אין עירובו קונה לו, וכן הא דפריך בפ' כל הגט שם מהא דמהיום אם מתי דלכי מיית הוי גיטא דהא שם אמר בפירוש מהיום, ועוד יותר תמוה לענ"ד דהא לרב יהודה ודאי (ברייתא] דאם אמר הריני בועליך ע"מ שירצה אבא דצ"ל דס"ל כרבי דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דאל"כ אין הקדושין חלין כלל דהא רב יהודה ס"ל באומר הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתקרע הגט קודם שנתנה אין הגט כלום כמ"ש בפ' מי שאחזו (ד' ע"ד ע"א) וא"כ הביאה שבעלה לשם קדושין אחר זמן אין בה ממש והיאך אפשר שיחולו קדושי ביאה בעת שירצה אביו ואין זה דומה למקדשה בכסף דמועיל גם לר"י משום דברשותה דידה קא מתאכלי וכמ"ש התוס' שם ד"ה איכא בינייהו כו' וא"כ דברי הגאון הנ"ל תמוהים בזה

ג) ולכן העיקר נלע"ד כתירוץ של הרמב"ן דיש לחלק בין מתנה על ב' דברים או על דבר אחד וגם בין תולה הדבר ברצון או במעשה, והיינו שאם תולה בדבר א' התלוי במעשה כגון אם תצא בפתח תחלה כיון שאין תלוי דעתו להיות פוסח על שתי הסעיפים שבודאי דעתו על אחת רק תולה בפרט בדבר אחד אמרינן שאחר שנעשה המעשה הוי גילוי מלתא בעלמא ורק הידיעה חסרה לו, כההיא דכבר בא חכם דאמרינן דאין זה ברירה לכ"ע וכמ"ש רש"י שם, ובזה א"ש כולהו תנאים דגיטין ודקרושין דלא אשתמיט בשום מקום בש"ס לומר דתליא בברירה ולא הקשה כלום למאן דלא ס"ל באומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וכן בתנאי דאם, אבל בדבר התלוי בב' דברים כגון לאיזו שתצא בפתח תחלה וכדומה, וכן בדבר התלוי ברצון כיון שאין זה מעשה המוכיח על המעשה הראשונה דרצון לאו מעשה הוא, ואפי' אם נפרש הא דאמר ע"מ שירצה אבא פי' שיאמר אין, דבור פיו לאו מעשה הוא כ"כ ועיקרו תלוי ברצון והדבור מגלה הרצון וכעין שאמרו במס' הוריות ובסנהדרין פ' ד' מיתות שאני מגדף הואיל וישנו בלב ולכן שייך בי' דין ברירה, וכן תפסו חילוק זה כל הראשונים הלא הם הרמב"ן והר"ן שהביא בשמו בפ"ג דגיטין וכן מצאתי לחידושי ריטב"א שהאריך שם בדיני ברירה והסכים ג"כ לחילוק זה יעו"ש, וכתב שם עוד דמה דתפס הש"ס בפשיטות בהא דמה הוא באותם הימים כו' בדין ברירה והקשה מר"י אר"י היינו דוקא כדמוקי הש"ס באומר מעת שאני בעולם שתלה הגט בשעה אחת קודם מותו שאז יחול הגט ואותה שעה אינו מבורר כלל, וה"ט לפי דודאי לאו דוקא קאמר שעה אחת קודם מותו דהא אם נטרפה דעתו יום או יומים קודם מותו, הגט צריך שיחול שעה א' קודם שנטרפה דעתו ובכה"ג יקרה שב' בני אדם יגרשו נשותיהם בענין זה הא' תהי' מגורשת שעה א' קודם מותו והב' יום או יומים קודם אעפ"י ששניהם אמרו בלשון אחד הרי דשעה זו אינה מבוררת כלל, ובהא דע"מ שירצה אבא כיון שתלוי ברצון צריכין אנו לומר שבעת שיאמר אין הוברר הדבר שגם בעת שקידשה הי' רוצה לכן למ"ד אין ברירה לא מהני יעו"ש, וכן למ"ד ע"מ שירצה אבא שפי' שלא ימחה אבא ג"כ לא שייך בדיני ברירה שכ"ז שאינו מוחה היא מקודשת ממילא כמ"ש הריטב"א שם, ולפ"ז לדעת הרמב"ם שמפרש שמ"ש ע"מ שירצה אבא היינו שיאמר אין באמת לדידן דס"ל אין ברירה בדאורייתא הוי ספק קדושין, וכן ראיתי שכתב הגאון בעל שאגת ארי' בספרו (סי' צ"א) ע"ש, ומ"ש הרמב"ם (פ"ז מה' אישות הלכה א') באומר לאשה כו' ע"מ שירצה