בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) פד

בי' רחמנא מידי ולכך אין יכול להתיר שלא ע"פ חכם כי אם באומר בפי' שאם לא ירצה לא יהא ממש בנדרו יעו"ש. ולא זכיתי להבין דבריו דאם הטעם משום גזה"כ באשה הנשואה לבעלה מה"ת היאך נאמר דקטנה שאין לה נישואין מה"ת יהי' יכול להפר בלא התרת חכם אם היא הגיעה לעונת נדרים שנדרה נדר מן התורה וא"כ הרי זו ככל אדם שנודר ע"ד חבירו, ובהא דכל הנודרת א"א לתרץ ע"פ מ"ש למעלה דבתולה בדעת אחרים יש ברירה דהא רב פנחס משמי' דרבא קאמר הכי ורבא גופי' ס"ל דגם בתולה בדעת אחרים אין ברירה, ועיין ברא"ש בפי' שם שכתב דמה דאמרינן כל הנודרת כו' היינו שמה שאמרה תורה דבעל מיפר נדרי אשתו משום כיון דהאשה ניזונית משל בעלה נודרת על דעתו וכאלו פירשה אם לא ירצה לא יהי' נדר כו' הרי דלא ס"ל כמ"ש הר"ן משום גזירת הכ'

ב) עוד צ"ע במה דאיתא בריש פ' המפקיד (דף ל"ג ע"ב, וד' ל"ד ע"א) בהא דאיתא התם במשנה שילם ולא רצה לשבע נמצא הגנב למי משלם תשלומי כפל למי שהפקדון אצלו וקאמר שם רבא טעמא משום דנעשה כאומר לו לכשתגנוב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנוי' לך מעכשיו, והרי זה דומה לגט שכ"מ דמתנה אם מתי תהי' מגורשת מעכשיו ולמאן דלית לי' ברירה קשה היאך יקנה לו הפרה והתם רבא קאמר לה והוא עצמו ס"ל דגם בתולה בדעת אחרים אין ברירה ולפי שיטת הרמב"ן הוה א"ש דמתנה על דבר אחד, אבל מה דקשה יותר במ"ש שם איכא דאמרי אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנוב ותרצה ותשלמני סמוך לגניבותה קנוי' לך כו'. ובזה לא שייכי כל התירוצים הנזכרים דהא כ"ע מודו למתני' דפ' מי שאחזו דמה היא באותם הימים דהגט חל שעה אחת סמוך למיתתו וכיון שאין אותה שעה ידוע בתחלה לא אמרינן הוברר הדבר, ועי' בחידושי הרמב"ן והרשב"א מה שיישבו בזה שיטת רש"י בהך דמה היא באותם הימים דס"ל לר"י דמגורשת ואינה מגורשת ממה שהקשו התוס' עליו וכתבו כעין זה דמה שהתנה אם ימות אין בו חשש ברירה כיון שהתנה על דבר א' אך מ"ש שעה אחת כו' בזה לא אמרינן ברירה כיון שאין השעה מבורר וכיון דס"ל לר' יוסי דיש ספק אי אמרינן ברירה הוי ספק מגורשת, וא"כ ה"ה במה שאמר לו סמוך לגניבותה כו' לדידן דקיי"ל דדין ברירה הוא בספק הי' לנו לומר המע"ה וא"כ אם תפס הנפקד (הכפל וכן) שבח דאתי ממילא אין מוציאין מידו דלא אמרי' הוברר הדבר למפרע שאותם שעות הי' רחוקים משעת (מיתה) (גניבה] וכעין מ"ש רש"י בהא דמה היא באותם הימים, גם אין הדבר עומד להתברר כלל דשמא לא תגנב כלל, והנה לפי דעת הפוסקים שם כלישנא קמא דרבא דכאומר מעכשיו קנוי' לך הוה א"ש לשיטת הרמב"ן וכן לשיטת הסוברים דבתולה בדעת אחרים ג"כ יש ברירה יש ליישב דכאן תלה בדעת השומר אם ירצה לשלם, ועיין ברא"ש שם שפסק כל"ק דרבא ועי' בהמ"מ שהביא כמה פוסקים החולקים ופסקו כלישנא בתרא, עוד צ"ע בהא דאיתא בפ' כל שעה (ד' ל' ע"ב ול"א ע"א) עכו"ם שהלוה לישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה וישראל שהלוה לעכו"ם על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה ושם ע"ב מוקי לה אליבא דרבא דקיי"ל כוותי' דמכאן ולהבא הוא גובה דמיירי כשהרהינו אצלו ואמר לו אם לא אפרע לך הרי הוא שלך מעכשיו, וא"כ קשה למאן דלית לי' ברירה היאך מותר דהא א"א לומר הוברר הדבר למפרע דברשות הנכרי קאי, ואין לומר דזה הוי כשאר תנאים שמתנה שבידו לקיימם דבכה"ג לא שייך ברירה, דהא אדרבא דעתו הי' לקיים ולפרוע לו החוב רק שאירע לו אונס שלא הי' לו במה לפרוע, ואין לומר כיון שחמץ שעבר עליו הפסח דאסור בהנאה הוא רק מדרבנן ובדרבנן קיי"ל דיש ברירה דמ"מ למאן דס"ל אין ברירה אפי' בדרבנן קשה, ועוד דא"כ קשה להיפוך בעכו"ם שהלוה מישראל על חמצו והרהינו אצל הישראל למה אסור בהנאה לדידן דקיי"ל דדין ברירה בספק הוא וכיון דספיקא דדינא הוא בדרבנן הולכין להקל ואמרי' אין ברירה ולא נקנה לישראל כלל בפסח

סימן טז דין אם שייך לומר בתנאים דיני ברירה

א) והנה ראיתי בס' תורת גיטין להגאון מליסא בפי' לסוגיא דריש פ' כל הגט שכתב לתרץ קושיית האחרונים היאך מצינו ידינו ורגלינו בגט שכ"מ לפי מאי דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא וכתב וז"ל, דכיון דהא כ"ע מודו בגט שכ"מ דלכי מיית הוה גיטא וא"כ ע"כ צ"ל דאף אי הלכתא כרמב"ן דזה מקרי ברירה צ"ל דס"ל דהיא מגורשת מעכשיו דתנאי בעלמא הוא ובתנאי אין שייך ברירה כלל דתנאי מילתא אחריתי היא ולא גרע דבר שאינו מבורר מדשלב"ל שיכול להתנות על דבר שלבל"ע, והא אי לא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר היה המעשה קיים ואין ממש בתנאי ולכך התנאי אינו מבטל המעשה אף דצריכים לברירה, והא דמקשה הש"ס מהא דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא מקשה לרב יהודה במס' קדושין דס"ל דאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי וא"כ צריכין לברירה דבאומר ע"מ שירצה אבא צ"ל דנעשה כאלו רצה האב בשעת ביאתו לשם קדושין דהא בשעה שמגלה שרוצה לא מהני דליהוי קדושין כיון דס"ל דלאו כאומר מעכשיו דמי וא"כ צריכין לברירה, אבל לדידן דס"ל דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי א"צ לומר דהוברר הדבר דכאלו רוצה בשעת קדושין דמי וא"כ התנאי מלתא אחריתי הוא ולא