בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) פג

לא תלה הדבר באחרים במה שבידם עדיין בספק דהא בפי' אמר על מי שיעלה מכם ראשון כו' ולא נעשה שליח רק ממי שיעלה ראשון בלבד, משא"כ כאן הרי השליח תולה כתיבה ברצון הבעל למי שירצה לגרש וא"כ הבעל שעשאו שליח לא על גמר מעשה עשאו שליח ואין זה בגדר שליח כלל דלא עדיף מיני' וזה ברור, ולענ"ד להביא ראי' לזה מהא דאיתא בפ' האשה בפסחים (ד' פ"ח ע"ב) האומר לעבדו צא ושחיט עלי כו' שחט גדי וטלה יאכלו מן הראשון ומקשה שם בגמרא והא תניא אין נמנים על שני פסחים כאחד ופרש"י שם דאין נמנים על ב' פסחים לאכול מא' מהם שירצה משום דאין ברירה, ומשני מתני' במלך ומלכה כו', והרי שם שחט העבד ותלה ברצון בעליו באיזה מהם שירצה והוא שליח מן הבעלים על שחיטתו, ואם נאמר דזה מקרי תולה בדעת אחרים א"כ יקשה על אביי ורב משרשיא דס"ל לחלק בין תולה בד"ע לתולה בדעת אחרים דבכה"ג יש ברירה, וא"כ מאי מקשה שם אביי על רב יהודה ורב הושעיא והרי ברייתא דמסייע לי' לרבא אלא ודאי דבכה"ג מקרי תולה בדעת עצמו וכמ"ש

ז) וצ"ע בסוגיא דפ"ב דנזיר (ד' י"ב ע"א) א"ר יצחק אר"י האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם כו' דקשה דהא אם אמר לב' נשים אחת מכם תתקדש לי איזה שארצה למחר ודאי דאין הקדושין כלום למאן דלית לי' ברירה כמו בגט באומר לאיזו שארצה אגרש, וא"כ אם תלה בדעת השליח ברצונו למי שירצה לקדש תהא מקודשת לו למה חלין הקדושין והא ר' יוחנן ס"ל דאין ברירה מתורת ודאי ואפי' לקולא כמ"ש בפ' כל הגט דאף אחרון אינו פוסל בכהונה, וס"ל ג"כ בתולה בדעת אחרים אין ברירה כדמוכח בפ' בכל מערבין באומר אם בא חכם למזרח כו' וכמ"ש התוס' שם ובכ"מ, וצ"ל דשאני התם דהקדושין חלין אח"כ בעת שמקדש השליח ואז הוא מבורר ובכה"ג לכ"ע יש ברירה וכמ"ש למעלה וית' עוד בסימנים הבאים בעז"ה, ועכ"פ לדינא קיי"ל דגם תולה בדעת אחרים אין ברירה וכמו שפסק בש"ע א"ע (סי' קל"א) בהא דכתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחלה, וכן משמע פשט הסוגיא בפ' האשה בפסחים (ד' פ"ט ע"א) בהא דמקשה הש"ס על הא דתניא הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, ש"מ יש ברירה, ודוחק לומר דר' יוחנן דמתרץ שם כדי לזרזן במצות הוא גופי' הקשה קושיא זאת כעין מה שכתבו התוס' בכ"מ ובריש פ' אלו מציאות במ"ש וכמה קב בד' אמות יעו"ש, ור' יוחנן לשיטתו אזיל דס"ל דגם בתולה בדעת אחרים אין ברירה, וכן משמע ממה שאמרו בכ"מ דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא, וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתי' האיך מצאנו ידינו ורגלינו בגט שכ"מ וכמש"ל

סימן טו דין ברירה במתנה על דבר אחד

א) והנה הר"ן פ"ג דגיטין כתב עוד בשם הרמב"ן לתרץ זה דפלוגתא דברירה לא שייך אלא במתנה על שני דברים כגון האומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הם תרומה שמתנה על כל שני לוגין שבחביות וכן אם בא חכם למזרח כו' אם בא למערב כו', אבל במתנה על דבר א' בלבד כגון כתוב גט לפלונית אשתי אם תצא בפתח תחלה, וכן אם אמר אם יבוא חכם למזרח יהא עירובי עירוב ואם לאו יהא בטל אפי' למאן דלית לי' ברירה מהני כו', וכ"ת והא ע"מ שירצה אבא אינו מתנה אלא על דבר אחד בלבד ואפ"ה מוכחינן מינה בשמעתין דאית לי' לר"ש ברירה בתולה בדעת אחרים, התם ה"ט דהוא דבר המסור ללב וכל כה"ג למ"ד אין ברירה אפי' במתנה על דבר א' לא מהני דלא אמרינן הוברר הדבר שרצה משעה ראשונה עכ"ל, ולפי שיטתו הוה א"ש מה שמצינו בכ"מ בש"ס בתנאי שמתנה אף בדבר שאין בידו ותלוי בדעת אחרים כגון הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וכן ע"מ שתניקי את בני ושתשמש את אבא דפ' מי שאחזו (ד' ע"ד ע"ב) דקיי"ל דמגורשת אם קיימה התנאי ואף למאן דלית לי' ברירה ס"ל הכי דהא ר"י דלית לי' ברירה קאמר שם כמה היא מניקתו ט"ו חודש כו' וזה אינו מיושב ע"פ פרש"י שכ' שאין זה דומה לשאר תנאים שבידו לקיים ובדעתו לקיים דהא כאן אין זה בידו, ולפמ"ש הרמב"ן א"ש דכאן מתנה על דבר א' וכן הא דתנן במס' נדרים (ד' נ"ז ע"א) קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג כו' הלכה לאחר הפסח הרי זה בבל יחל ג"כ מתנה על דבר א', אך מה שקשה לי במ"ש הר"ן בפי' לנדרים (דף ע"ג ע"ב) בהא דאי' התם כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת שכתב שם בנודר ע"ד חבירו והיינו היכא דאתני בהדיא הריני נודר אם חבירי רוצה מצי חברי' למשרי לי' ואינו צריך לשון התרה כלל אלא כל שאמר שאינו רוצה סגי, וזה דומה ממש להריני בועליך ע"מ שירצה אבא דהש"ס תלי לה בדין ברירה ולפ"ז למאן דלית לי' ברירה אין בנדרו ממש אפי' אם יאמר רוצה אני, וכן אם באמר להיפוך שנדר סתם ואמר אם חבירו יאמר שאינו רוצה לא יהי' בנדרו ממש לא יועיל להתיר הנדר כיון שאין ברירה בדאורייתא וכאן אינו מספיק תירוץ הרמב"ן דמתנה על דבר א' אין בו משום חשש ברירה כיון שהוא תלוי ברצון ובמחשבה כמ"ש, ויש לי עיון בדברי הר"ן מ"ש שם באשתו קטנה דמצי מיפר לה בעלה משום דהפרת הבעל גזה"כ הוא ולכך זכתה תורה לבעל משום דנודרת על דעתו ולכך אפי' בקטנה שאינה אשתו מן התורה חיילא גזירת הכ' משא"כ בנודר על דעת חבירו דלא חדית