בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) פב

משום דאין פודין במחובר, [ומ"מ דברי הרמב"ם שם הלכה ב' שכתב הטעם שאין פודין במחובר משום דילפינן ממעשר צ"ע דמשמע דהוא מדאורייתא ובש"ס שלנו מוכח דאינו כן, ובאמת דחו שם תוס' טעם זה, ואפשר דאסמכתא בעלמא הוא ועיקר הטעם כמ"ש התוס' משום שאין דמיו ידועים] וא"כ יש לנו ראי' נכונה דהרמב"ם ס"ל דבתולה בדעת אחרים יש ברירה וכמ"ש ודו"ק

ה) וצ"ע עוד בדברי הרמב"ם (פ"ח מה' מ"ש הלכה ט"ו) שכתב וז"ל טמאים וטהורים שהיו אוכלים ושותים כאחד בירושלים ורצו הטהורים להיות אוכלים מ"ש שלהם מניחים סלע של מ"ש ואומרים כל שהטהורים אוכלין ושותים סלע זו מחולל עליו ותצא הסלע לחולין כו', ושם בהשגות וז"ל אמר אברהם פירשו בגמ' באומר לכשישתה ולא יאמר מעכשיו ולא כששתו אלא מעכשיו ולכשישתה ויש ברירה עכ"ל, ודבריו סתומים ודבריו נובעין מן הירושלמי סוף פ"ב דמ"ש דתנן שם, מי שהיו בניו מקצת טמאים ומקצת טהורים מניח את הסלע ואומר מה שהטהורים שותים סלע זו מחוללת עליו נמצא טהורים וטמאים שותים מכד אחד, וע"ז קאמר שם בירושלמי מה אנן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא ואם באומר לכשישתה למפרע חולין שתה אלא כי אנן קיימין באומר מכבר לכשישתה עכ"ל, ופי' המפרש שם אם מכבר ר"ל מעכשיו קודם שישתה אומר יהא הסלע מחולל על היין שישתו הטהורים הרי מעורב משקה מ"ש בכד זה והטמאים נמי שותים מ"ש, ואם באומר לכשישתה ר"ל לאחר ששתו אמר מחולל יהא מ"ש זה על מה ששתו, למפרע חולין שתו כלומר אין הסלע מחולל, אלא באומר מכבר לכשישתה כלומר מעכשיו יהא מחולל לכשישתו כן פי' הר"ש ז"ל עכ"ל, ולפ"ז מוכח דס"ל אין ברירה גם בתולה בדעת אחרים דהא זה דומה למ"ש כל המתלקט מזה כו' דשם ג"כ א"א לומר דהחילול חל אחר שילקטו לפמ"ש דאין יכול לחלל על מה שביד אחרים כסברת הש"ס שם תחלה בפ' מרובה, וע"כ צ"ל דהחילול חל עתה על מה שילקטו אח"כ וצ"ל הוברר הדבר דאותם הפירות שלקטו אח"כ הם נתחללו תחלה בעת שחילל עליהם, ואם נאמר דיש ברירה א"כ מאי קאמר הרי משקה מעורב ומדוע יגרע זה ממה שאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש יהא תרומה דסומך ע"ז ושותה קודם שיפריש, וע"כ דחל שם תרומה מיד על הב' לוגין שיפריש אח"כ דאל"כ עדיין בעת ששתה היו טבל והרי לא חששו על מה שהתרומה מעורב ביין ובלח יש בילה, אלא ע"כ כיון דאמרינן הוברר כו' אמרינן דכל הב' לוגין שיפריש כולם תרומה הם ולא נתערב ונשאר מהם תוך השיריים, וצ"ל ע"כ דהירושלמי ס"ל אין ברירה ומה שאמר מעכשיו ולכשישתה מהני ה"ט דאמרינן עכשיו הוא שמתחיל החילול ואינו נגמר כי אם אחר ששתו, וגם זה צ"ע לפי מאי דאיתא בש"ס דילן בפ' האומר בקדושין (ד' נ"ט ע"ב) באומר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום, דרב ס"ל דמספקא לי' אי תנאה הוי אי חזרה הוי ומקודשת ואינה מקודשת לעולם ושמואל ס"ל דתנאה הוי ור"י ס"ל דאפי' מאה תופסין בה, ופסקו הרי"ף והרמב"ם כרב דמספקא לן אי תנאה הוי אי חזרה הוי וכן פסקו בהא דהרי זה גיטך מהיום ולאחר מיתה דהוי ספק מגורשת וא"כ גם כאן למה מועיל החילול דשמא חזרה הוי וא"כ אחר ששתה אין מועיל חילול, וע"כ צ"ל דהירושלמי ס"ל כשמואל דתנאה הוי ולפ"ז צ"ל דס"ל להירושלמי דכל שהוא דרך תנאי לא שייך בזה דין ברירה וכמ"ש כמה פוסקים בזה ויתבאר בס"ד בסימנים הבאים, וא"כ קשה על הרמב"ם שהעתיק דין זה דהא לפי מ"ש בעצמו דהלכה כרב וכמ"ש (בפ"ט מה' גירושין הי"ד) וכן פסק (בפ"ז מה' אישות הי"ב) וע"כ צ"ל דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל בתולה בדע"א יש ברירה א"כ אפי' אמר סתם מה שישתו הטהורים יהי' מחולל דסתם כוונתו שעכשיו יהי' מחולל מה שישתו אח"כ וכמו בהא דב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' ובזה א"ש מה שסתם הרמב"ם וכ' כל שהטהורים אוכלים כו' יהא מחולל ולא כתב כמסקנא דירושלמי הנ"ל משום דס"ל דהירושלמי ס"ל אין ברירה גם בתולה בדעת אחרים והוא לא ס"ל כן כמ"ש בש"ס דילן אביי ורב משרשיא, וא"כ מתורץ השגת הראב"ד עליו, והראב"ד צ"ל דס"ל אין ברירה גם בתולה בדעת אחרים אך מה שהוא בדרך תנאי יש ברירה וז"ש הראב"ד מעכשיו ולכשישתה ויש ברירה, ומ"ש הכ"מ שם בדברי הרמב"ם שמ"ש מעכשיו ולכשישתו היינו סמוך לשתייתם כשיבא היין לפיהם הוא דחוק ורחוק ואין כן משמעות דברי הירושלמי מ"ש מעכשיו ודו"ק

ו) אמנם ראיתי בס' פתח הבית בדיני ברירה ענף ג' שכתב להוכיח דהרמב"ם ס"ל דגם בתולה בדעת אחרים אין ברירה ממ"ש בהא דכתוב גט לאיזו שארצה אגרש ממה שכ' ודקדק בלשונו ,,והסופר כתב על דעת זה כו'', הרי שהסופר כותב על דעת הבעל למי שירצה לגרש והוי תולה בדעת הבעל ואעפ"כ ס"ל דאין ברירה [ע"ש], ולענ"ד אין הכרח משם דכיון שהסופר אינו גומר המעשה בעצמו רק תלוי עדיין ברצון הבעל המגרש אין זה שליחות כלל דהרי אמרו שלוחו של אדם כמותו וא"כ כיון שאם הבעל עצמו הי' כותב הגט ע"מ לגרש בו איזו שירצה לא הוה גט כיון דאין ברירה וכמ"ש רש"י משום שגילה בדעתו שפוסח על שתי הסעיפים ואינו גומר בדעתו משא"כ בתולה בדע"א, וכיון שכן היאך אפשר דשלוחו יהי' עדיף מיני' ומה שהקשה שם מהא דפ' כל הגט גבי הא דאמר הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכה ראשון לירושלים כו' דגם בפסח בעינן שליחות ואעפ"כ קאמר שם דהוי תולה בדעת אחרים, לא הבנתי דבריו שהרי שם