בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) פ

שיבוא לידו לקיים משא"כ בתולה בדעת אחרים ולאו בידו כלל דלא סמך אמידי וגמר ומקנה, וכמו כן בהא דהרי זה גיטך אם אמות או הריני בועליך ע"מ שירצה אבא גמר ומגרש ומקדש ואע"ג שאין ידוע לו בשעת מעשה קמי שמיא גליא, ועכ"פ משמעות הפוסקים דאנן קיי"ל לדינא דאין חילוק בין תולה בדעת עצמו לבין תולה בדעת אחרים וכרבא דס"ל הכי, ולכאורה יש לתמוה ע"ז דהא רבא דס"ל דאין חילוק בין תולה בד"ע לתולה בדעת אחרים ע"כ צ"ל אליבי' דר' יהודה אית לי' ברירה מהא דמה היא באותם הימים ומה דאוסר בהא דלוקח יין מבין הכותים היינו מטעמא דשמא יבקע הנוד, ואנן קיי"ל דכ' יהודה ס"ל אין ברירה כדמוכח בפ' בכל מערבין דר' יוחנן ס"ל דר"י לא מחלק בין תולה בדעת עצמו כו' וס"ל דליתא למתני' מקמי איו ופריך שם מאי שנא לכאן ולכאן דלא דאין ברירה מזרח ומערב נמי אין ברירה, ואף דרב ס"ל שם לחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים כמ"ש התוס' שם הלכה כר' יוחנן נגד רב, וא"כ קשה בהא דמה היא באותם הימים דהוי גט וצ"ל דשם טעמא אחרינא איכא וכמו שיתבאר בס"ד בסימנים הבאים, וכן כתב הרא"ש בפסקיו בפ"ג דגיטין בהא דבעי ר' הושעיא כתוב גט לאיזו שתצא בפתח תחלה דאינו גט דבדאורייתא אין ברירה דאין חילוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים וכן כ' בש"ע אה"ע (סי' קל"א סעי' ד') ע"ש

ב) והיות כן צריכין אנו לברר איך מצאנו ידינו ורגלינו בדיני תנאים בגיטין וכן בגט שכ"מ דאתקין שמואל אם מתי אם לא מתי כו' וכבר עמד בזה הר"ן פ"ג דגיטין והביא בשם התוס' לחלק בין דבר העומד להתברר או לא דבדבר העומד להתברר שני הצדדים כגון אם לא מתי ואם מתי שהרי או יחי' או ימות בכה"ג קיי"ל דיש ברירה וכן בהא דהריני בועליך ע"מ שירצה אבא ג"כ עומד להתברר או ירצה או לא ודוקא בדבר שאינו עומד להתברר כגון בהא דשנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות דדבר זה אינו עומד להתברר דשמא לא יחלקו לעולם. והנה תירוץ זה לענ"ד אינו ברור לדינא דע"כ מוכח דרב משרשיא לא ס"ל חילוק זה דא"כ היאך מוכיח רב משרשיא לחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים מהא דמה היא באותם הימים דס"ל לר"י ברירה דלמא ש"ה משום שהוא דבר העומד להתברר וכן כתב באמת בס' ג"פ סי' קכ"ב דרב משרשיא לא ס"ל חילוק זה ע"ש, והנה גם רב ע"כ לא ס"ל חילוק זה דאל"כ היאך קאמר בפרק בכל מערבין בהא דמתנה אדם על עירובו ליתא למתני' מקמי איו, דלמא במתני' דמפרש כל הפרטים אם בא חכם למזרח כו' בא לכאן ולכאן כו' לא לכאן ולא לכאן כו' א"כ הדבר עומד להתברר בודאי שהרי ע"כ או יבא או לא יבא או שיביאו שנים או אחד מהם ולכך אמרינן ברירה משא"כ בהא דתני איו אין שם אלא תנאי א' אם יבוא למזרח או למערב, ואם יבואו לכאן ולכאן או שלא יבוא כלל לא התנה וא"כ אין הדבר עומד להתברר ולכך בכה"ג אין ברירה, ודוחק לומר כיון שבתוך אלו התנאים מתנה ג"כ באם יבוא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך ודבר זה אינו עתיד להתברר בודאי דשמא לא ירצה לא לזה ולא לזה א"כ עכ"פ עירובו אינו עתיד להתברר כלל אע"פ ששאר התנאים עתידים להתברר, אבל זה אינו דכיון דהתנה ג"כ באם שלא יבואו לא לכאן ולא לכאן שיהי' כבני עירו א"כ גם זה עתיד להתברר מקרי, וכן רבא ע"כ דלא ס"ל חילוק זה דאל"כ לא הוי צריך לדחוק ולומר דטעמא דר"י גבי דהלוקח יין מבין הכותים הוא משום חשש בקיעת הנוד, ומ"ש המחבר ג"פ שם דרבא קושטא דמילתא קאמר יעו"ש הוא דחוק ורחוק, דאם נאמר דהאמת הוא דרבא ס"ל חילוק הנ"ל לדינא לא הי' לי' לומר בסתם דר' יהודה אית לי' ברירה דלא כמ"ש בכ"מ דמוכח דר' יהודה לית לי' ברירה כדמוכח ממתני' דלא היו שופרות לקיני חובה ועוד מכ"מ, וכיון שכן הואיל דמפשט סוגיות הש"ס מוכח דרב ורב משרשיא ורבא לא ס"ל האי חילוקא מנלן להמציא חילוק זה מה דלא מצינו זה מפורש בש"ס רק התוס' הוצרכו לדחוק ולחלק כן כדי שלא יקשה דשמואל דאתקין בגיטא דשכ"מ אם לא מתי כו' אדשמואל דלית לי' ברירה בפ' משילין, דאפי' אם נאמר דשמואל יסבור כן אין הלכה כמותו נגד רב ורב משרשיא ורבא דבתרא הוא וגם רב ושמואל הלכה כרב באיסורו, ועוד דגם מהא דאתקין בגיטא דשכ"מ אין זה מוכרח כמו שיתבאר לפנינו בס"ד דשם טעמא אחרינא איכא מה דשם קיי"ל דיש ברירה

ג) והיה נלע"ד לכאורה דהרמב"ם ז"ל ס"ל לחלק בין דבר שתולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים וראי' לזה ממ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' גירושין דהשמיט שם הך בעיא דבעי ר' הושעיא דכתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחלה כו' ומזה משמע דס"ל לחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים, ואע"ג דפליגי בזה אביי ורבא וקיי"ל כרבא נגד אביי לבר מיע"ל קג"ם מ"מ י"ל דזה אינו בחשבון משום דרב משרשיא ס"ל ג"כ כאביי, וראיתי בס' לחם משנה שם שכתב דלכך לא העתיק הרמב"ם הא דכתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחלה הוא משום דבהנך דכתב שם בהלכה א' דהוי ספק מגורשת א"כ כ"ש דנלמד דגם בהא הוא ספק ואין לטעות ולומר דשם הוי ודאי מגורשת דזה לא יעלה על הדעת יעו"ש. ודבריו תמוהים ותפלים מבלי מלח דכיון דרב משרשיא ואביי ס"ל באמת לחלק בין דבר שתלוי בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו ולדעתם אף דבאומר לאיזו שארצה אגרש הוי ספק מגורשת