בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) עא

הרי אם נאמר דמהניא בי' שחיטה לטהרה מידי נבלה צ"ל דשחיטת בהמת עיר הנדחת לאו מיתה ונבלה היא אלא שחיטה גמורה ורק באכילה ובהנאה אסורה מגזירת הכתוב וא"כ היאך נאמר דלא מהני להך חצי' דעיר האחרת אפי' להתירה באכילה כיון דמקריא שחיטה ואמרינן ברירה

הגה"ה ויש לי מקום עיון בסוגיא דבעיא דרב חסדא מהא דאיתא בפ' שור שנגח (דף מ"א ע"ב ובפ"ב דקדושין דף נ"ו ע"ב) בהא דשור הנסקל דאם שחטו כו' אסור וקאמר שם מתקיף לה מר זוטרא ואימא ה"מ היכא דבדק צור ושחט בה דמחזי כסקילה כו' ומשני מידי סכין כתי' באורייתא והא תניא בכל שוחטין כו', ופרש"י שם ד"ה מידי סכין וז"ל וכיון דהכי הוא כי שחטי' נמי בצור לאו סקילה היא אלא שחיטה ואסר לך הכ' בשרו וה"ה סכין, הרי דאי לאו דולא יאכל כו' הוה אמינא דאע"ג דשחטי' בצור שבו סוקלין אותו מ"מ כיון דלא הוה דרך סקילה רק דרך שחיטה לא נאסר ומהניא שחיטתו, וא"כ ה"ה בעיר הנדחת אע"ג דכתי' הכה תכה כו' לפי חרב מ"מ כיון דלא הוה דרך הכאה רק דרך שחיטה למה לא יועיל לטהרה מידי נבלה כיון דליכא קרא יתירה לזה, ואפשר לומר דהיינו ספיקא דרב חסדא דשם בענין שור הנסקל יש עוד תירוץ בש"ס דלכתוב לא יאכל או לא יהנה בשרו ל"ל אע"ג דשחטי' ועבדי' כעין בשר כו', ולפי תי' זה ס"ל דאם שחטו בצור אע"ג דעבדי' כעין שחיטה ולא בדרך סקילה מיקרי סקילה כיון דבדבר שסוקלין בו שחטו וכמו כן בעיר הנדחת דכתי' לפי חרב וא"כ בדבר שמכין בו אפי' אם עשה דרך שחיטה מקרי הכאה לפי חרב וכיון שא"י איזו תי' עיקר בש"ס לכן שפיר מבעיא לי' ולא אפשטא ונמצא שב' אלו התירוצים שייכים בהך בעיא דרב חסדא ודו"ק

מ"ש מהא דתנן בפ' בהמה המקשה (ד' ע"ב ע"א) עובר שהוציא ידו כו' ואח"כ שחט את אמו כו' וחכמים אומרים מגע טרפה שחוטה כו' הרי אף דשחיטת אמה לא מהני לגבי אבר שיצא להתירו באכילה מ"מ מהני עכ"פ לעובר גופי' ואף דשחט רוב סימנים בצמצום ולא אמרינן מקצת סימנים לפי ערך חלק האבר שיצא לאו כשחוטין דמי א"כ לעובר עצמו אין כאן רוב סימנים שחוטים, ואפי' אם נאמר דלא מהני לגבי חצי' של עיר הנדחת להתירה לטהרה מידי נבלה מ"מ לא גרע מהא דס"ל התם לר"מ דהשחיטה לא מהני לטהר האבר מידי נבלה ואעפ"כ מהני לגבי עובר עצמו אפי' להתירו באכילה, א"כ ה"ה הכא לענין חצי' של עיר הנדחת [והא לא תקשי בעובר שהוציא ידו לחוץ דמתירין מה שבפנים ולא חיישינן ליניקה שיונק העובר מן האבר שיצא כמ"ש לענין עיר הנדחת דש"ה דגזירת הכתוב כל בבהמה תאכלו וגם היניקה שיונק מן האבר הוא בכלל כל בבהמה כו' ודו"ק], ולא דמיא להא דבן פקועה דבא על בהמה דעלמא והוליד דהולד אין לו תקנה בשחיטה משום דסימנים שלו כשחוטים דמו מצד חלק אביו כמ"ש רש"י שם, דשאני התם כיון דמצד אביו אינו טעון שחיטה כלל לכן נחשבים חצים כשחוטים משא"כ כאן דגם חלקו של עיר הנדחת טעון שחיטה רק דלא מהניא לי' שחיטה

ח) ודברי הכ"מ (פ"ד מה' עכו"ם הלכה י"א) מגומגמים בעיני שכתב שם על דברי הרמב"ם ז"ל שהעתיק דברי הש"ס הנ"ל, וז"ל, ואמרו שם מ"ט בהמה כמאן דלא פליגא דמיא כו' כלומר א"א לכזית בשר בלא שחיטה כו' וכל זית וזית מעורב בו איסור עיר הנדחת ואפי' ששחטה כו' לפי שכבר נאסרה מחיים ושוב לא יצתה מידי אותו איסור אבל עיסה כו' לפי שמאותה שעה הי' אפשר לחלקה כו', ונראה שמפרש כן לשון רש"י הנ"ל שכוונתו כיון דלחצי' של עיר הנדחת לא מהניא שחיטה ולכן מחיים כל שנאסרה קודם חלוקה שוב א"א להתירה אפי' חלקו אחר שחיטה כיון שבשעת התירה דהיינו בעת שחיטתה עדיין לא הוברר חלקו ונאסר כבר, אבל הוא תמוה בעיני דהא הך סוגיא אזלא למ"ד יש ברירה דאל"כ גם עיסה אסורה וא"כ מה בכך דקודם שחיטה הי' מעורב בי' איסור עיר הנדחת הא אמרי' הוברר הדבר למפרע וא"כ חלקו של עיר האחרת לא נאסר מעולם ולא הי' בו תערובות איסור כלל, ואין לומר דכוונתו דלא אמרינן ברירה כי אם במה דמתחלה הי' ראוי לחלוק כגון בעיסה וכדומה משא"כ בבהמה שלא הי' אפשר להיות לה היתר בחיים אפי' נחלקה דהא א"א לחתכה לחצאין מחיים ולהתיר החצי בלא שחיטה ולכך לא שייך לומר הוברר הדבר למפרע דא"כ יקשה הא דשנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות למה הוצרך לטעמא דיניקת תחומין מהדדי, וגם למה פליגי ר"כ ורב אסי על רב. הא גם שם א"א לחלקה בחיים ולהתירה וא"כ לא שייך בי' ברירה וגם לא הי' צריך הש"ס לומר משום דלא מהניא שחיטה לעיר הנדחת אלא דלא שייך ברירה מחיים כיון דא"א לחלקה מחיים, גם אין לומר דכוונת הכ"מ דלכך אסור בבהמה דאף אם נאמר דיש ברירה מחיים מ"מ הא אחר שנברר מחיים חלק של עיר האחרת מ"מ אסור מצד היניקה שינק מאיסור החצי של עיר הנדחת, דא"כ למה הזכיר הש"ס הטעם דכמאן דלא פליגי דמי, ועוד למאן דלא חייש ליניקת תחומין מאי איכא למימר וכ"ש לשיטת הרא"ש והרז"ה ובעה"ט שכתבתי למעלה דכתבו דלא חיישינן ליניקת תחומין, ובר מן דין לפמ"ש התוס' בר"פ התערובות (דף ע"א ע"א) דשור הנסקל לא נאסר מחיים רק שאסור לשוחטו אבל בחיים לא חל שום איסור לא על שור הנסקל ולא על שום דבר הנאסר א"כ ודאי דלא שייך כאן איסור יניקה שינק זה מזה בחיים, ובדברי רש"י צריך לומר דדעתו דאין זה דומה לעובר שהוציא ידו דהעובר גוף אחר הוא והשחיטה אינו בולד רק באמו רק דגזירת הכתוב דשחיטת האם מועיל לגבי ולד ולענין זה נחשב כירך אמו ואבר היוצא אסור מגזירת הכתוב ובשר בשדה כו' אבל לענין זה לא נחשב כשחוטין מקצת סימנים לפי ערך חלק האבר שיצא, משא"כ בבהמת עיר הנדחת שכולה גוף אחד וכיון דלא מהניא בה שחיטה הוה