בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) סו

דר"י ור"י ור"ש דאפילו בכה"ג אוסרים, דהי' לו למתני בטבל ודאי לרבותא דר"מ דאפי' בכה"ג ס"ל דיש ברירה ולא נטעה לומר דרק בספק ס"ל יש ברירה וכח דהיתרא עדיף

ב) ולכן הי' נראה לומר משום דר"מ בפ' יש בכור (דף מ"ח ע"א) מוכח דמספקא לי' אם יש ברירה בהא דאחין שחלקו יעו"ש. ולכך נקט בלוקח יין מבין הכותים דבכה"ג ס"ל לר"מ יש ברירה משום דהוי ס"ס אבל באחין שחלקו דהוי ספק אחד מחמיר, אבל בטבל ודאי גם ר"מ מודה דאין ברירה מטעם ספק דאורייתא, אבל ר"י ור"י ור"ש ס"ל דגם בס"ס אין ברירה אע"ג דר"י ס"ל ג"כ דדין ברירה מטעם ספק הוא מ"מ מחמיר יותר מר"מ, ובזה הי' מתורץ קושיית התוס' שם בעירובין ובפ' הוציאו לו שהקשו מר"מ על ר"מ ולפי מ"ש א"ש, ולפי המסקנא דגם ר"י ור"ש מודו בהא דלוקח יין דיש ברירה ושם הטעם משום שמא יבקע הנוד, י"ל דגם אם נאמר דר' יהודה ע"כ ס"ל דאין ברירה כדמוכח ממתני' דשופרות ומהא דתני איו וכן ר' יוסי ע"כ ס"ל דספק הוא כדמוכח בפ' יש בכור מ"מ ר' יוסי מודה בהא דלוקח יין אי לאו משום חששא דשמא יבקע הנוד לא הי' חושש לברירה מטעם ס"ס, ורק ר' יהודה ס"ל דודאי אין ברירה מדמחמיר גם בעירובין דרבנן, מ"מ נקט שם בברייתא אמרו לו כו' שמא יבקע הנוד כו' משום ר' יוסי דס"ל דספק הוי ואפשר דגם ר"ש ס"ל דספק הוי ובס"ס מודה דיש ברירה ולכן הוצרך לומר שמא יבקע הנוד, ועי' ברמב"ם (פ"ז מה' מעשר) שכתב מי שהי' לו מאה לוג של יין טבל מן התורה ואמר ב' לוגין כו' עד ואין אומרים בשל תורה נחשב כאלו נברר כו', הרי דלא העתיק לשון הש"ס כמנהגו, הגם שי"ל משום דעכשיו עשאום כעכו"ם גמורים וגזרו על יינם מ"מ הי' לו לכתוב מי שלקח יין ממי שהוא חשוד למכור טבל אלא ע"כ כמ"ש דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל דדין ברירה ספק הוא דלכך ס"ל דבדרבנן יש ברירה ולכך בכה"ג הי' מותר משום דהוי ס"ס וכמ"ש, אך י"ל לדעת הסוברים דספיקא דאורייתא אסור מן התורה א"כ בס"ס שיש להפריד בין הספיקות אין מועיל ס"ס דכיון שנולד ספק אחד כבר נאסר מן התורה חשיב כודאי איסור ושוב אין מועיל ספק השני להתיר כמ"ש האחרונים, וא"כ ה"ה בנד"ד קודם שאומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כבר חל עליו איסור תורה ולכן לא מהני בי' ברירה בדאוריית', ועי' מ"ש במקום אחר בדין ס"ס שיש להפריד בין הספיקות דקשה על מ"ש הפוסקים להחמיר מהא דפ"ק דפסחים גבי חבר שמת והניח מגורה כו' דקאמר שם בש"ס דהוי ס"ס ספק שמא הכניסם דרך גגות כו' וספק שמא תקנם ושם יש להפריד בין הספיקות, ובחיבורי בית יצחק הארכתי בזה, ועי' ס' שאגת ארי' (סי' פ"ט) דמשמע מדבריו שם דס"ל דהיכא דיש ס"ס יש ברירה אפי' בדאורייתא, ונ"מ במ"ש באם קידש אשה בספק קדושין ורוצה לגרשה ויש בגט חשש ברירה כגון בהא דפ"ג דגיטין כתוב גט לאיזה שארצה אגרש כו' דאם נאמר דס"ס מהני היא מגורשת, אך לשיטת ר"י בתוס' שם דס"ל דגם מאן דס"ל יש ברירה מודה בגט משום דכתי' וכתב לה שיהי' מבורר לשמה א"כ אין מועיל בזה ס"ס כלל [ובדברי התוס' הנ"ל נכתוב בזה לפנינו בסמנים הבאים בס"ד]

ג) ויש בזה מקום עיון בדברי הש"ס פ"ב דקדושין (דף מ"ד ע"ב) אתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון כו' ומפרש שם צריכה גט שמא נתרצה האב בקדושין וכתב הרא"ש בפסקיו שם (סי' ה') דגבי בת אם נתרצה האב חיילי קדושין למפרע ממילא והוי כאלו אמר לבתו צא וקבלי קדושיך, ולכאורה קשה למאן דלית לי' ברירה א"כ היאך חלין הקדושין למפרע דהא ע"כ צריכין אנו לומר הוברר הדבר למפרע שנתרצה האב בקדושין מתחלה בעת שקבלה הקדושין, דאל"כ היאך יחול הקדושין אח"כ אפי' אם קדשה בכסף דאע"ג דקיי"ל דאם נתן לה כסף ואמר התקדשי לי לאחר ל' יום מקודשת אפילו נתאכלו המעות משום דברשותא דידה קא מתאכלא ולאו למלוה דמי, ש"ה דבתחלה נתן לה לשם קדושין ויכול לקדשה שהיא בת קבלת קדושין אם היא גדולה אבל בקטנה שאין לה יד לקבל קדושין אם לא מדעת אבי' אם לא היו חלין בתחלה היאך יחולו אח"כ, וכיון שהדבר תלוי ברצון האב הרי זה דומה לאומר כתוב לאיזה שארצה אח"כ אגרש דלמ"ד אין ברירה לא אמרינן הוברר הדבר שתחלה הי' ברצונו לשם זו לכתוב הגט, ובשלמא לרב שם דס"ל כשמואל דצריכה גט כמבואר שם א"ש דרב לשיטתו אזיל דס"ל יש ברירה כדמוכח בפ' משילין, אבל לשמואל דס"ל שם אפי' בדרבנן אין ברירה קשה, ולפי מ"ש שם ר"נ והוא ששידכו ופרש"י ששידך בה אבי' קודם קדושין דאז חיישינן שמא נתרצה האב כו', עפ"ז יש ליישב קצת דכיון ששידכו הוי כאלו התחיל להתברר קצת קודם הקדושין ושייך שפיר לומר דאם נתרצה האב אח"כ הוברר הדבר למפרע, וכעין מ"ש הר"ן בפי' לנדרים ר"פ השותפין דדבר שהתחיל להתברר קצת מקודם ושוב אם נגמר הבירור אח"כ אמרינן יש ברירה לכ"ע, אבל למאן דמתני התם פלוגתא דעולא על שמואל ושמואל מיירי בלא שידכו קשה, ועי' תוס' פ' בכל מערבין ופ' הוציאו לו דכ' להקשות דשמואל אדשמואל דבפ' משילין ס"ל אין ברירה ובגט שכ"מ יש לו ברירה כמ"ש אתקין שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא מתי כו', ותירצו שם דשמואל ס"ל לחלק בין דבר העומד להתברר או לא, דבשכ"מ הדבר עתיד להתברר או יחי' או ימות יעו"ש, ועי' ביש"ש בדיני ברירה שכתב דגם הא דהריני בועליך