בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) סה

המקודשת ונמצא שהיא אחות אשה ובמקום אחר הארכתי בזה ואין כאן מקומו

ה) ברמב"ם (פ"ד מה' מעשר שני הלכה ט"ו) פסק שם באמר מעשר שני זה מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס מחולל וכחכמים דפליגי על ר"י המובא בפ' בכל מערבין (ד' ל"ז ע"ב) לפי מאי דמפיך לה שם, ותמה שם הכ"מ על הרמב"ם דהא הוא ס"ל בדאורייתא אין ברירה, והכ"מ תי' שם דהרמב"ם לטעמי' אזיל דס"ל תרומה בזה"ז דרבנן, ולענ"ד דבריו תמוהים דלפ"ז קשה בהא דסתם הרמב"ם (פ"א מה' תרומות הלכה כ') בהא דישראל ועכו"ם שקנו שדה בשותפות דכ' לחלק בין א"י לסוריא, משמע דהרמב"ם מיירי לדינא דחייב בתרומה מדאורייתא וסתם בספרו כפי מה שמבואר בש"ס אף דבזה"ז דרבנן, וא"כ למה סתם כאן וכתב לפי מה שנוהג בזה"ז ולא הזכיר בפירוש לחלק בין בזה"ז לזמן שחייב מדאורייתא, וכן בריש (פ"ז מה' מעשרות) גבי הא דב' לוגין שאני עתיד להפריש סתם ג"כ דאין ברירה, ומה שתי' הר"י קורקוס על קושיא הנ"ל דבכה"ג לא צריכים לברירה כלל דממנ"פ מחולל המעשר כבר על סלע שבכיס דהא ממנ"פ יש סלע בו שמחלל עליו ע"ש, ובאמת הוא תמוה מאד דא"כ למה הוצרך הש"ס שם להפוך דברי ר"י לדברי חכמים כיון דאפי' למאן דלית לי' ברירה הוא מחולל וגם למה פליגי שם חכמים וס"ל דאינו מחולל, וכבר עמד בזה הר"י קורקוס בעצמו ע"ש בכ"מ שכתב שהוא תי' קושיא זאת ולא זכינו לתירוצו בזה, ולכן נלע"ד דכאן לא שייך לומר שמחולל ממנ"פ על סלע א' שבכיס דדוקא אם הי' אומר סתם מחולל על סלע א' שבתוך הכיס בכה"ג מהני ולא שייך בזה ברירה כמ"ש בסעי' הקודם, אבל כאן דמיירי שאמר על סלע שתעלה בידי ור"ל מה שיעלה אח"כ בידי וא"כ אין החילול חל על איזה מהם שיהי' רק מה שיעלה בידו, ואנו צריכים לומר שאחר שיעלה אז חל החילול למפרע בעת שאמר ודמיא ממש להא דכתוב גט לאיזו שתצא בפתח תחלה או שאמר לאיזו שארצה אגרש, וא"כ לפי מ"ש למעלה לחלק באם אמר שיחול הדבר אחר שיתברר אז לכ"ע מהני ובכה"ג אין שייך פלוגתא דיש ברירה או לא, אבל אם אמר שיחול מיד החילול על מה שיעלה אח"כ מן הכיס אז שייך דין ברירה ובכה"ג מיירי פלוגתא דר"י ורבנן דפ' בכל מערבין, וכן מוכח מש"ס שם דמיירי בהכי שרוצה לאכול המעשר מיד קודם שיעלה מן הכיס מדחילק שם בין אם אמר על סלע חדשה שיעלה כו' וליכא אלא חדא יעו"ש, דהיינו באם יש הרבה בכיס אז עכשיו אין הדבר מבורר ולכן למאן דלית לי' ברירה א"א לו לאכול ולסמוך על מה שיעלה אח"כ, אבל הרמב"ם לא מיירי מזה אלא באומר שיחול החילול אחר שיעלה מן הכיס דהרמב"ם לא הזכיר החילוק בין סלע חדשה או לא ולכן סתם וכתב דמותר גם בזמן שנוהג מדאורייתא, ולא רצה להזכיר בפי' באם אמר שיחול מיד ורוצה לאכול עכשיו דאינו מועיל כיון דבלאו"ה בזה"ז אינו חייב מן התורה ולכן לא רצה להאריך ולפרש כנ"ל

סימן דין ספק איסור תודה אם שייך בו דין ברירה

א) יש להסתפק אם בספק איסור דאורייתא שייך בו ברירה, דלכאורה לפי מ"ש למעלה באריכות לדידן דמחלקין בין דאורייתא לדרבנן הוא מטעם ספק הי' נראה דבכה"ג גם באיסור דאורייתא אמרינן בי' ברירה דספק א' שמא אין בו איסור כלל וספק ב' שמא יש ברירה והרי יש כאן ס"ס לקולא דקיי"ל דמותר, ולכאורה הי' נראה להביא ראי' דגם בספק דאורייתא לא אמרינן ברירה מהא דמביא הש"ס בלוקח יין מן הכותים דס"ד דש"ס דר"י ור"י ור"ש דאוסרים משום דלית להו ברירה, אף דזה גופי' ספק הוא אולי כבר הפריש הכותי מהם תרומה ומעשר אף דהם חשידי אלפ"ע מ"מ מידי ספיקא לא נפקא, וראי' לזה ממ"ש התוס' שם במ"ש עשרה מעשר ראשון כו' דהא כיון שהפריש כבר תרומה אין מגיע למעשר עשרה, ותי' שם בתוס' ישנים דהטעם אולי כבר הפריש תרומה לעצמו למאכלו וכיון דספק הוא אין ממעט את המעשר, ואעפ"י שהתוס' שם דחו תי' זה היינו משום דממנ"פ אם הפרישו תרומה הפרישו גם מעשר יעו"ש, ואעפ"י שהתוס' כתבו שם דדין ודאי טבל יש לו דא"י לקרות שם ולהפריש בין השמשות יעו"ש, היינו דחמיר יותר מדמאי משום דבדמאי הקילו דרוב ע"ה מעשרים הם משא"כ בשל כותים דספק גמור הוא ולא הקילו בו, ואין לדחות דש"ה דר"י ור"י ור"ש ס"ל דאין ברירה מתורת ודאי ולא מתורת ספק, דזה אינו דהא ר"י עכ"פ ס"ל דספק הוה דהא ס"ל דאחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות מטעם ספק כדאיתא בפ' יש בכור, הרי דמוכח דס"ס לא מהני, ואף שיש לומר דספק זה שמא עישר למאכלו ונמלך למכור אינו ספק שקול ויותר שכיח שלא עשרו, דמה שמוכרים לאחרים הוא יותר ממה שמחזיק לשתייתם, מ"מ כבר נתבאר במ"א דבס"ס כל שספק א' הוא שקול אף שהספק השני הוא נוטה יותר לאיסור מ"מ שפיר הוה ס"ס דיש כאן רובא להיתרא, כדמוכח מהא דסוף פ' בהמה המקשה (ד' ע"ז ע"ב) בהמה שהפילה שליא סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות כו', ואין לומר דמתני' דלוקח יין מיירי בידוע שהוא יין העומד למכור ובודאי הוא טבל משום דודאי חשידי אלפני עור דא"כ קשה למה נקט במתני' בכה"ג ולא נקט בהי' לו מאה לוג יין טבל בודאי משלו, ואין לומר דהיא גופא קמ"ל דכותים חשידי אלפני עור וחשוב כודאי ונקט לרבותא