בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) סג

חל ע"י דבור ומעשה האדם ודאי דלא שייך בזה לסמוך אברירה, והא דפריך הש"ס בפ' הוציאו לו (דף נ"ה ע"ב) בהא דלא היו שופרות לקיני חובה דקאמר הש"ס דהוא מחשש חטאת שמתו בעליה, ופריך ונברור ד' זוזי ונשדי במיא והנך נשתרו ומשני ר"י לית לי' ברירה, משמע דלמאן דאית לי' ברירה יכול לעשות כן אף דכבר היו מעות קינו מבורר (ע"י) קודם שנתנו לשופר ג"כ ל"ק דודאי מי שנותן דמי קן לתוך שופר אשר שם מעורב הרבה מעות של הרבה קינין א"א לומר שכל ד' זוזי שיקח הכהן יהיו עצמם של אותו שיקריב בשבילו, אלא ודאי כוונתו של הנותן הי' שהמעות שיקח הכהן מן השופר ליקח קינין בשבילו יהיו נתפסין על שמו ויהחלפו על המעות שלו שנתן בשופר או שלא הקדיש כלל המעות תחלה רק שנתן המעות סתם וכל א' הנותן שם דמי קינו כוונתו לזה שאותו שיקח הכהן בשבילו יהי' שלו, ושם הוא אחר התערובות ואמרינן הוברר הדבר למפרע כו' והוי כאלו בירר תחלה אותם המעות עצמם ודו"ק

ב) והנה לכאורה יש סתירה לדברי תוס' הנ"ל מש"ס ערוכה במס' סוטה (דף י"ח ע"א) דאיתא שם בעי רבא כתב ב' מגילות לב' סוטות ומחקן לתוך כוס א' כו' ואת"ל הא לאו דידה קא שתיא כו' חזר וחלקן מהו יש ברירה או אין ברירה תיקו, והא התם דמחקן לתוך ב' כוסות וחזר ועירבן בתחלה הוכר מים של כל אשה ואשה בפ"ע ואעפ"כ מבעי' לי' אם יש ברירה או לא, ועי' בתוס' שם שכתבו דהאי ברירה דהכא לא דמיא לשאר ברירות דבש"ס משום דהוכרו כל א' בתחלה ואח"כ נתערבו, אלא דדמיא להא דפ' הוציאו הנ"ל דפריך ונברור ד' זוזי ונשדי במיא כו' דגם שם הוכרו כל א' מתחלה ואעפ"כ מדמה התם להא דמתנה אדם על עירובו אם בא חכם כו' אף דלא דמי הרי דלא חילק הש"ס שם בין הוכרו מתחלה ללא הוכרו, יעו"ש שהאריכו בביאור הש"ס, דא"כ בכל איסור שנתערב יחזור ויחלק ואמאי לא פשיט רבא מהאי דקיי"ל דיש בילה ליין ושמן כו' יעו"ש. עוד כתבו דהך דסוטה דומה להא דב' נשים שלקחו קיניהם בעירוב שגם שם הוכר מתחלה דמי כל אחת כו', ודברי תוס' אלו סותרים למ"ש במס' תמורה בב' דברים, הא' דשם בסוטה כתבו דגם מה שהוכר מתחלה ונתערב שייך ג"כ ברירה, ועוד דשם כתבו דהא דפ' הוציאו לו מקרי הוכר האיסור תחלה שלא כמ"ש במס' תמורה ועוד תמוה לפי משמעות פשט דבריהם שם דדבר איסור שנתערב בהיתר אף בדבר חשוב שאינו מתבטל ג"כ מהני מה שיברור א' מהם והוא תמוה ואע"ג שבאמת כתבו שם אח"כ ועוד תימא א"כ כל איסור שנתערב כו', קשה למה הקשו מסברא ולא הקשו מכמה מימרות מפורשות בש"ס בדבר חשוב שנתערב וכמו הא דאיתא בפ' התערובות בטבעת של ע"ז שנפלה כו' דדוקא נפלה אחת לים אבל הפילה בעצמו לא מהני וכן הרבה שם כיוצא בזה, ומשנה מפורשת כל הזבחים שנתערבו כו' ימותו כולם כו'. ונראה שלפי מ"ש שם התוס' אח"ז, ומיהו נראה דהכא כו' חזרו מדבריהם לומר דודאי באיסור ידוע שנתערב לא שייך ברירה כלל לומר הוברר שזהו מה שבירר, וכאן הוא ענין אחר שאין חשש במה שנתערבו המים של זו בזו כיון שתחלה נעשה הכל כדין שנמחקה המגילה לשמה תוך המים ומה שצריכה לשתות המים אין קפידא שיהיו תוך המים מחיקת האותיות כולם שנמחקו בשבילה לתוך מים שלה שכיון שנמחקו האותיות בטל הכתב רק שצריכה לשתות מים שלה ומה שמברר אח"כ מחצית המים בשבילה נקרא שזהו מים שלה, וע"ז הי' ספיקו של רבא אם צריכה שבאמת תשתה מים הראשונים שלה שנמחקו בשבילה או רק שתשתה מים שיתבררו אח"כ בשבילה זהו כוונת התוס' בתי' שם למדקדק בדבריהם, והא דב' שלקחו קיניהם והא דדמי חטאת בהא דשופרות פי' תוס' כמ"ש בתמורה וכמ"ש בכוונת דבריהם למעלה, דעיקר כוונת הנותן דמי חטאת לשופרות שאותם שיברור הכהן מן השופר בשבילו יהי' שלו ויתחלפו על מעות שלו אבל הכהן עצמו לולא הבעלים לא הי' יכול לחלל מעות של הבעלים על מעות אחרים, שאין אדם מחלל דבר שאינו שלו כמ"ש התוס' בפ' מרובה ובכ"מ רק דאמרינן שהבעלים כוונתם שמה שיחליף הכהן הוא מתרצה כעת שיוחלפו עליהם והרי זה תלוי בדין ברירה ממש ודו"ק. ועי' תוס' ישנים שם בפ' הוציאו לו כנ"ל בזה

הגה"ה ועי' תוס' בכל מערבין (דף ל"ו ע"א) ד"ה כשהתנו שהקשו על פרש"י שפי' דהתנו דאותו שירצה הכהן לעשות חטאת בשבילה יהי' שלה כו' דלפי' קשה דהיינו ברירה ממש דכיון שנתערבו הקינין א"א בלא ברירה ע"ש. ולענ"ד יש ליישב פרש"י בפשיטות דכוונתו דברירה לא שייך כי אם במה שצריך שיתברר למפרע ולא אח"כ כמו הא דכתוב גט לאיזה שארצה כו' דצריך שתחלת הכתיבה יהי' לשמה וכן אם בא חכם כו' שבעת ביהשמ"ש צריך שיקנה העירוב וכן כל דבר, משא"כ במה שא"צ רק שיהי' מבורר באותו זמן שמברר וא"צ לומר הוברר הדבר למפרע אין שייך בזה ברירה, וכאן שלקחו קיניהם בסתם ולא קראו עליהם שם עדיין לא נתקדשו קדושת הגוף וכן בנתנו דמי קיניהם בעירוב ולכן היו בכוונת הנשים שמה שירצה אז הכהן לקבוע על שם אותה האשה יהי' זה שלה ויתחלפו על קן של חברתה, ובכה"ג לא שייך ברירה כל שא"צ לומר הוברר הדבר למפרע אלא אח"כ בעת שיברור, ועי' בפי' המפרש בסוף פ"א דמס' קינים מה שהביא בשם הראב"ד נראה דכוון למ"ש, ובסמנים הבאים לפנינו בס"ד נבאר הדבר באריכות דמה שא"צ להתברר למפרע אין שייך בזה דין ברירה וא"כ דברי רש"י נכונים

ג) ודברי התוס' שם צריכין ביאור במ"ש שם בהא דפרוטה בכיס זה הקדש או שנפל פרוטה של הקדש בתוך. הכיס שר"ע אומר כיון שהוציא את הראשונה מעל דס"ל יש ברירה יעו"ש, והוא תמוה דא"כ מה מקשה שם ר"ל לר"י מהא דלוגין שאומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו'