בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) סב

ביכורים ולקרות מן האדמה אשר נתת לי, ואף כן דבביכורים שמביא לעזרה יש בהם מחצה שאינו שלו רק לקוח מחבירו הרי יכול להקדיש המותר כדאי' בפ' הספינה (דף פ"א ע"ב) אם לא שנאמר דכיון דעכ"פ צריך להחזיר כל חלקו לאחיו ביובל מטעם שא"י איזה מחצה יחזיר לו שהשדה עצמו ממין זה שמחצה שלו ומחצה לקוח מאחיו אינו מבורר איזה מחצה הוא שלו וא"כ אין לו רק קנין פירות לבד, מ"מ יש תקנה שיחזיר רק חצי שדה כל א' לאחיו ושוב מקרי מין א' ולמ"ד יש ברירה במין א' א"ש, משא"כ למ"ד אין ברירה אף בב' מיני שדות כגון עדית וזיבורית מ"מ צריך להחזיר ביובל כל השדה שנטל כל א' לחלקו כיון שאינו מבורר איזה מחצה הוא שלו וא"כ בכל השדה אין לו רק קנין פירות ושפיר מקשה לר"י דוקא ולא למאן דאית לי' ברירה, ועפ"ז הי' נלע"ד ליישב הסוגיא דפ' משילין (דף ל"ז ע"ב) פלוגתא דרב ושמואל בשנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות דרב ס"ל יש ברירה וחביות מותרת ובהמה אסורה ומקשו רב אמי ורב אסי לרב דאוסר בבהמה משום דינקי תחומין מהדדי לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו יעו"ש, פי' התוס' דאיסור מוקצה הוא מה שהבהמה מוספת שמנונית כו', ני"ל דבאמת לא גילה רב עיקר טעמו, ועיקר טעמו הוא משום דבב' מינים אין ברירה, וכיון שהבהמה אין דרך לחלקה לחלקים שוים זה כזה וחולקין אבר נגד אבר ואין אבר א' דומה לחבירו ולכן לא שייך בו ברירה, ולכן אף שנדחה טעם זה דקאמר הש"ס אליבא דרב מ"מ קיי"ל כרב כמו שפסקו הפוסקים כמ"ש בא"ח סי' שצ"ז והיינו מטעם הנ"ל

סימן ט דין אי שייך ברירה בדבר איסור שנתערב

א) בהך סוגיא דתמורה גבי מחיר כלב דמקשה הש"ס ולברור חדא להדי כלבא כו' שם בתוס' הקשו דהכא משמע שאם איסור מעורב בהיתר נוטל האיסור וסומכין על ברירה לומר שזהו האיסור שנסתלק, וכן בההיא דלוקח יין מבין הכותים כו' וא"כ בכל איסור המעורב בהיתר נסמוך אברירה ונשקול כשיעור האיסור ואידך לישתרו כו', ותירצו בשם מורו הרמ"ר כלל גדול בדין זה דודאי כל דבר שהוברר האיסור בתחלה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכינן אברירה כיון שתערובתו הי' באיסור אבל הני תערובתן בהיתר כי האיסור לא הי' מבורר קודם תערובתו ולאחר התערובות נולד האיסור אז סמכינן אברירה עכ"ל התוס'. ולכאורה דין זה שחידשו התוס' הוא תמוה ואין כן משמעות הפוסקים דלפי דברי התוס' אם היו עשר בהמות בעדר ובא ארי ודרס לא' מהם וא"י איזה הוא הי' לנו להתירם ע"י ברירה שיאסור אחד והשאר יהיו מותרים ולא כן מבואר בפוסקים, עיין יו"ד (סי' י"ד) בעובר שהוציא אבר אחד ונאסר האבר שאם הי' נקבה אסור חלבה והרי הוא כחלב טריפה שנתערב בחלב כשרה יעו"ש וא"כ הא כאן תחלת ביאת החלב הוא בתערובות א"כ קשה נברור מקצת חלב ונסמוך אברירה כמו בהא דהלוקח יין מבין הכותים, וכ"ש לפי מ"ש לדידן דקיי"ל בדרבנן יש ברירה וכאן מדאורייתא ברובא בטיל וכמ"ש בהא דט' טלאים וכלב כמ"ש בסימן הקודם ועוד כמה ראיות מכ"מ דלא שייך בזה ברירה, ואדרבא דעת כמה פוסקים דדבר שהאיסור בא בתערובות ולא הוכר מעולם אפי' ביטול לא שייך בי' אפי' בדברים המתבטלין וכמו שית' בס"ד. ולכן נלע"ד לפרש כוונת דברי התוס' דאין כוונתם על איסור שאסרה תורה או מדרבנן שהוא חל על אותו דבר וא"א לומר בזה ברירה דהיאך תאמר הוברר הדבר שאותו שבירר בידו הוא האיסור ושמא אינו כן ואדרבא בכל דוכתא אמרינן כל דפריש מרובא פריש, אלא כוונתם על איסור הנתפס ע"י דבורו של אדם ומעשה שלו שתלוי בדעתו אותו שרוצה להתפיס כגון בהא דלוקח יין באומר שני לוגין שאני עתיד להפריש שכוונתו ורצונו הי' בתחלה שאותו שיברור אח"כ הוא יהי' נתפס בתרומה בכה"ג שייך לומר ברירה שהרי לולא דבריו לא היו חל עליהם שם תרומה כלל ולכן אמרינן שגם מתחלה הוברר הדבר וסמכינן ע"ז תחלה קודם שנתברר כאלו ביררו תחלה, וכן בהא דנטל תשעה וכלב והשני נטל י' טלאים שכוונתו הי' שאחד מהם יהי' תמורת הכלב והיינו אותו שיברור ויחליפנו ויתפוס עלי' לומר שהוא יהי' נגד הכלב יהי' מחירו, ואף שלא בירר דבריו מתחלה בפי' כגון בדבר שממילא כמו באחין שחלקו ג"כ אמרינן דמסתמא הי' דעתם שאותו שיקח אח"כ לחלקו הוא יהי' שלו מתחלה, וכן בכל המתלקט בהא דצנועין שמביא הש"ס בפ' מרובה וכן בגיטין בכתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחלה ובהא דאם בא חכם למזרח כו', ואף בדבר שלא פירש בדבורו ולא פירש תחלה איזו דבר יתברר אח"כ אמרינן קמי שמיא גליא, וכן בהא דמה היא באותם הימים לדעת רש"י שתלה הדבר במי שחייו ומותו תלוין בידו ולשיטת התוס' אותה שעה שקודם מיתתו יתברר אח"כ, וכן בהא דב' נשים שלקחו קיניהם בעירוב שהביא הש"ס בפ' הוציאו לו (דף נ"ה ע"ב) שהוא תלוי בקריאת השם ודכוותי' טובא בכה"ג חלקו התוס' בין הוברר כבר מתחלה ואח"כ נתערב דבכה"ג לא שייך ברירה, שהרי כבר בירר וחל השם על אותו שבירר וכיון שנתערב אולי יעלה בידו אחר לא אותו שבירר תחלה א"כ היאך שייך לומר הוברר הדבר תחלה שזהו הדבר עצמו שנאסר, משא"כ אם לא נקרא עליו שם קודם שנתערב וקרא שם על אחד שהוא מעורב בודאי כוונתו על אותו שיברור אח"כ, אבל באיסור תורה או דרבנן שאין איסורו