בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) סא

לסיפא דאי ס"ל ברירה גם באינו מפרש כלום למה ס"ל דבהוציא הראשונה מעל, ולפי מ"ש א"ש דברי הרמב"ם דמפרש כמ"ש ופסק כר"פ דבתרא הוא

ז) עוד נלע"ד להביא ראי' דבב' מינים לא שייך ברירה אליבא דכ"ע מהא דאיתא במס' ע"ז (דף ס"ד ע"ב) דרצה להביא ראי' דבע"ז רוצה בקיומו מותר מהא דתניא גר ועכו"ם שירשו את אביהם עכו"ם יכול גר לומר לעכו"ם טול אתה ע"ז כו' וקאמר שם ר"פ ש"ה דירושת הגר אקילו בה רבנן כדי שלא יחזור לסורו, וקאמר שם תנ"ה בד"א שירשו אבל נשתתפו אסורים, וכתבו התוס' שם דאלו מרישא דגר ועכו"ם שירשו ליכא למשמע מינה דהוה אמינא דבדין הוא מטעם ברירה אבל מברייתא דנשתתפו מייתי שפיר דאי מטעם ברירה אפי' בנשתתפו נמי יעו"ש. ולכאורה קשה לפי מאי דקיי"ל לחלק בברירה בין דאורייתא לדרבנן א"כ הי' יכול לומר מטעם ברירה דבירושת הגר שהוא דרבנן אמרינן יש ברירה משא"כ בנשתתפו שהוא מדאורייתא אין ברירה, ולכך צ"ל דהש"ס הוכיח דבכה"ג לא שייך ברירה משום דבב' מינים אין ברירה דאל"כ לא הי' צריך לחלק בין ירושה לבין נשתתפו, ובנשתתפו גופי' הי' יכול לחלק בין סתם יינם דמדרבנן ליי"נ ממש, אלא ע"כ דגם בדרבנן אין ברירה בשני מינים, וזהו כוונת התוס' ג"כ מ"ש דא"א לומר דמטעם ברירה דא"כ בנשתתפו נמי כו' ר"ל שלא הי' יכול הש"ס לפרש כן דבאמת אין שייך ברירה בשני מינים וא"כ גם התוס' מודים לזה לדינא, ובזה נדחה מה שהוכיח בס' שר האלף סי' תמ"ח מדברי תוס' אלו דס"ל דגם בשני מינים יש ברירה

ח) ושם בס' הנ"ל לפי מה שכ' דמשמע מדברי התוס' הנ"ל דבב' מינים שייך ג"כ דין ברירה יצא לדון בדבר החדש וכ' לחלק, דדוקא בתבואה וכיוצא בו דדרך לחלק כל מין בפ"ע ואינו עומד לחלק מין אחד נגד חבירו בזה לא אמרינן ברירה בב' מינים, אבל במה שדרך לחלק ממילא מין אחד נגד חבירו כגון בב' שדות מב' מינים דדרך לחלק שדה נגד שדה בעילוי דמים הוי כמין אחד דאמרינן בי' ברירה אפי' בב' מינים, וכיון שכן בע"ז שאין דרך לחלקה לשברים מסתמא עומד לכך שיטול אחד כנגדה שפיר שייך בי' ברירה אפי' בב' מינים, והביא ראי' לזה מהא דאמרינן בש"ס דלמאן דס"ל אחין שחלקו לקוחות הם לא מייתי ביכורים רק חד בר חד עד יהושע, משמע למ"ד יורשים הם א"ש הא דמייתי ביכורים באיזה אופן שחלקו אפי' נטל זה שדה חטים וזה נטל שעורים יעו"ש. ולענ"ד אינו נראה דלפ"ד יקשה מה דקאמר בש"ס בתמורה ובבכורות שם ואי ס"ד יש ברירה לשקול חד להדי כלבא ואינך לישתרו, ולפ"ז גם אותו חד יהי' מותר דהא אינו עומד לחלק הכלב לחצאין וגם טלאים חיים אין דרך לחלקם כל א' למחצה וא"כ מתחלה עומד לזה שיטול א' טלה וא' כלב וא"כ אין כאן מחיר כלב כלל למ"ד יש ברירה וא"כ כולם מותרים אלא ודאי דאין חילוק, דכל עיקר הטעם דבב' מינים אין ברירה אין תלוי בדעת האחים ובמה שדרכם לחלק אלא עיקר הטעם שבשעה שמת אביהם וירשו אותו מסתמא יש לכל א' חלק בכל מין ומין דהיאך אפשר לומר דהוברר הדבר שזה מין זה וזה מין זה, דהא כה"ג מצינו דבב' מינים בחליפין אין להם אונאה משום שזה רוצה במחט וזה רוצה בשריון, ומה שחולק מין נגד מין הוא משום שקשה לחלוק כל מין לחצאין הם כמוכרים זה לזה חלקם והוי מכירה ממש ולא שייך בזה ברירה כלל, וא"כ אין לחלק בזה במה שדרכו לחלוק כך או לא, גם יש ראי' לזה שלא כדברי המחבר הנ"ל ממה דאיתא בירושלמי (פ"ו דדמאי) על הא דתנן דלא יאמר לו טול אתה ע"ז כו' וז"ל, אמר ר"י לא סוף דבר יי"נ וע"ז ומעות, אלא אפי' הי' שם ב' צלמים א' עשוי כמין דלופקי וא' שאינו עשוי כמין דלופקי לא יאמר לו טול אתה את שאינו עשוי כמין דלופקי כו' ע"ש, הרי אע"ג דאין דרך לכל ע"ז לחלקה] לשברים אעפ"כ כל שאינם שוים בדמותם וצורתם ב' מינים מקרי ואין בו דין ברירה, גם מה שהביא ראי' מהא שמביאים ביכורים למאן דאית לי' ברירה אפי' חלקו שדה חטים נגד שדה שעורים, דבריו תמוהים לענ"ד דאין זה ענין לחלוקה בב' מינים דאע"ג דבהתבואה הגדילה בשנה זו עליהם לא שייך ברירה מ"מ בגוף הקרקע שחלקו בזה שייך ברירה וכיון שאחר שיקצרו התבואה מן השדות הדר הוה לי' חלוקה במין אחד א"כ שייך בהם ברירה ויכול לומר מן האדמה אשר נתת לי, דעיקר הטעם דבב' מינים לא אמרינן ברירה הוא משום דמסתמא יש להם לכל א' חלק בכל מין ומין ואין ראוי לדחות אחד את חבירו ממין א' לגמרי וזה לא שייך אלא בתבואה הגדילה בהם לא בגוף הקרקע וזה פשוט, ואפשר דבאמת בב' שדות שהם אינם שוים זה לזה כגון עדית וזיבורית או שזה בהר וזה בשפילה וכדומה הוי כב' מינים ואין שייך בהם ברירה, וקצת רמז לזה ממ"ש בפ' יש נוחלין (דף קכ"ג ע"א) בחלוקת הארץ לע"ל ואין לך כל אדם מישראל שאין לו בהר ובשפילה כו'

ט) עוד ראיתי בספר פתח הבית שהביא בשם חידושי הרשב"א שכתב לפקפק דגם בב' מינים שייך דין ברירה יעו"ש. והביא ראי' מהא דביכורים דקאמר הש"ס דאי לאו דאר"י קנין פירות כו' לא מצא ידיו כו' דמשמע דלמ"ד יש ברירה א"ש וכי נאמר דתמיד חלקו בקרקעות שוים, ולא הבנתי דברים אלו דהא עיקר הטעם דבב' מינים לא אמרי' ברירה הוא משום דא"א לומר דזהו חלקו המגיע מתחלה דודאי יש לכל אחד חלק בכל מין, וא"כ בחלקו קרקעות שאינם שוים ודאי דכל אחד יש לו בכל שדה החצי ונמצא כשחלקו יש לכל א' חצי שלו וחצי שהחליף בשל חבירו וא"כ שפיר יכול להביא