בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) ס

שם הקדש שוב א"א לומר הוברר על פרוטה אחרת וכמו שית' בסימנים שאח"ז בס"ד, אבל באמר פרוטה בכיס זה הקדש הרי זה דומה ממש להא דמחיר כלב שכ' התוס' במס' בכורות שם ד"ה לברור כו' וז"ל שכך סברת הש"ס כיון שיש ברירה שיש לדבר להיות תלוי בדעתו דמסתמא כך דעתו מתחילה דאותו שיברור הוא כנגד הכלב, וכמו כן י"ל כאן שכן דעתו שאותה פרוטה שיברור אח"כ יהי' הקדש, והוי כמו הא דשני לוגין שאני עתיד להפריש דמועיל למאן דאית לי' ברירה וכיון דכבר בטל ברוב מן התורה א"כ שייך בזה ברירה, ודוחק לומר דבאמת ר"ע ס"ל דגם בדרבנן אין ברירה דא"כ מה דקאמר בפ' בכל מערבין (ד' ל"ה ע"ב) מאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית לי' ברירה כו' למה לא אמר ר"ע דמעילה היא, ונלע"ד במה שיש לדקדק במ"ש התוס' שם בסוף מעילה (ד' כ"א ע"ב) ד"ה פרוטה שהקשו תימא ולבטול ברובא וכ"ת דשיל"מ הוא כו' הא דשיל"מ דלא בטיל מדרבנן הוא כו', ובמ"א כתבתי ליישב קושייתם דבאמת בכה"ג לא שייך ביטול דביטול אינו שייך כי אם במה שהכל של אדם א' ורק שנתערב איסור בהיתר אבל באם נתערב פרוטה של שמעון בכיסו של ראובן לא שייך ביטול כמ"ש בסוף פ' משילין אם נתערב קב חיטין שלו בעשרה קבין חיטין של חבירו יאכל הלה וחדי וע"ש באריכות מ"ש בביאור הסוגיא שם בזה, וא"כ אם נתערב פרוטה של הקדש שהוא של גבוה בהרבה של חולין שלו לא גרע של גבוה משל חבירו דלא שייך בי' ביטול, וא"כ הרי הוא כנתערב אחד באחד ממש וכמו כל דין קבוע דכמחצה על מחצה דמי דבאמת כל דבר שאין לו ביטול מן התורה ונקרא שם ספק על כל התערובות הרי הוא כמחצה על מחצה ממש מאחר שלא הי' זה בכלל אחרי רבים כו' דמשם ילפינן דין ביטול ברוב, וא"כ הוי ספק דאורייתא ממש בתערובות חד בחד דלכ"ע ספק זה אסור מן התורה ולכן ר"ע דמחייב אש"ת על ספק מעילות חייב גם כאן, ובזה מיושב ג"כ דברי הרמב"ם מ"ש בפ"ז מה' מעילה הלכה י') מ"ש וכן פרוטה בכיס זה הקדש כו' מחלל אותה כו', ולפמ"ש דהרמב"ם ס"ל דדבר המעורב ברוב דבטל מדאורייתא שייך בו ברירה וא"כ למה צריך לחללו והלא יכול לסמוך על ברירה שיברור א' מהם ולפמ"ש דבזה לא שייך ביטול ברוב א"ש

הגה"ה ודברי התוס' שם תמוהים מ"ש די"ל משום דמטבע חשיב ולא בטיל, דהא גם דבר חשוב דלא בטיל הוא מדרבנן, ועיין בס' משנה למלך סוף פ"ז ד"ה מעילה שעמד בדברי התוס' בזה והאריך שם, ואפשר לדחוק בדברי התוס' דכוונתם כמ"ש בפנים דבמטבע כיון שהוא דבר של ממון אחרים לא שייך בי' ביטול אעפ"י שאין זה במשמעות לשונם צריך לדחוק וליישב כן ודו"ק

ו) עוד נלענ"ד לומר דבר חדש והוא דדין ברירה לא שייך בדבר שבא בתערובות כי אם באחד מב' אופנים, הא' באם אומר מה שאקח משם אותו דבר יהי' הקדש בכה"ג שייך ברירה שמתחילה הי' מפרש דבריו שאותו שיפריש משם הוא יהי' נתפס בדבורו ולכן אמרינן הוברר הדבר שאליו הי' כוונתו מתחילה ולא אמרינן שמא הי' דעתו על אחר כהא דשני לוגין שאני עתיד להפריש כו', וכן בדבר שבא ממילא כמו אחין שחלקו או בנטל אחד תשעה וכלב וא' עשרה טלאים דכיון שלא אמר שום דבר רק ממילא יש בו דבר איסור ובתחילה לא נקרא עליו שם איסור על דבר מיוחד אמרינן דמסתמא הי' בדעתו שאותו שיברור אח"כ נגד הכלב יהי' נתפס במחירו, וכן באחין שחלקו כיון שעומדין לחלק ג"כ אמרינן כאלו פירשו דעתם מתחלה שמה שיקח א' לחלקו הוא יהי' שלו שהרי ע"כ עומדים לפרש דעתם והוא כעין מ"ש כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכן הרבה כאלו, אבל באם אמר בפירוש אחד בתערובות יהי' הקדש ולא פירש אותו שיברור הוי כאלו הפריש אחד וחזר ונתערב ואין לומר שאותו שיברור אח"כ יהי' הקדש, ומנא אמינא לה מהא דאיתא שם בסוף מעילה ר"פ אמר כיסין אלוגין רמי לי' ר"ל לר"י דתנן הלוקח יין כו' ופרש"י שם דרמי לי' סיפא דמתני' דאמר מודה ר"ע באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך כו' עד שיוציא כל הכיס מהא דר"י ור"ש אוסרים באומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' וע"ז משני סיפא באומר לא יפטור כיס זה מן ההקדש. ולכאורה הוא תמוה דלפי הס"ד דלא ידע דסיפא מיירי בהכי א"כ למה הוצרך למרמי עליו מתני' דהלוקח יין ולהקשות מר"י ור"ש אר"ע די"ל דלא ס"ל לר"ע כר"י ור"ש ולא הקשה רישא וסיפא בעצמו כמו רב דימי דאמר דר"ל הקשה לר"י מרישא לסיפא ומשני סיפא באמר לא יפטור כו' ולכן נלענ"ד דר"פ ס"ל דרישא אסיפא ל"ק כלל דבאמת סיפא דאמר פרוטה מן כיס זה הקדש ר"ל אותו שיוציא לשם הקדש והרי זה דומה ממש להא דאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש כו' משא"כ רישא באומר פרוטה בכיס זה הקדש ולא אמר מן כיס כו' אין כוונתו אותו שיוציא לשם הקדש יהי' הקדש ולא אחר, אלא סתם הקדיש מיד אחד בכיס יהי' מי שיהי' וממילא נתפס אחד להקדש וא"י איזהו והוי כמו נתערב ונפלה פרוטה של הקדש בכיס וא"כ מוכח מכאן דבכה"ג לא שייך ברירה כלל, וא"כ דברי הרמב"ם מיושבים על נכון מ"ש שצריך לחלל אותו ולא סמכינן אברירה דבכה"ג לא שייך ברירה, ודברי התוס' שם צ"ע דהם דחו שם פרש"י שפי' דהקשה מר"י ור"ש דאוסרים דדילמא ר"ע לא ס"ל אלא כת"ק והם מפרשים שם דר"פ ס"ל דרמי לי' ר"ל לר"י משום דס"ד דטעמא דמתני' משום ברירה אעפ"י שאינו מפרש שום דבר ופריך אפי' מר"מ דאעפ"י דס"ל שם יש ברירה היינו משום שמפרש ואומר מה שאני עתיד להפריש אבל בסתמא לא, ולפי דבריהם יקשה למה לא הקשה אר"ע גופי' מרישא