בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) נט

מעוטו בטל ברובו וזה קשה גם על הש"ס דמתרץ כן ואין לומר דאתיא אליבא דר"י דס"ל מין במינו לא בטל מן התורה דהא ר"י לית לי' ברירה אפי' בדרבנן ושם הסוגיא אזלא למ"ד יש ברירה]. עוד קשה דמנין פשוט לי' להש"ס לומר דהך טופיינא ששוה הכלב יותר מטלה א' אזיל בכולהו ולמה לא אמרינן דיברור שני טלאים נגד הכלב ויאסור אותם והך טופיינא דכלב אזיל בטלה השני לבד, וא"כ בטלים השנים ברוב הטלאים מן התורה ושוב נימא יש ברירה בדרבנן, ואין לומר כיון דהשני טלאים שוים הרבה יותר מדמי הכלב לא שייך לומר ע"ז הוברר הדבר שהם מחירו שהרי ודאי לא החליפם השנים בעד הכלב, דא"כ יקשה על הרמב"ם שכ' דגם באם טלה א' שוה הרבה יותר מדמי הכלב יכול לברור אותו ולומר שהוא מחירו ומה בין שנים ששוים יותר מדמי הכלב לא' ששוה הרבה יותר אלא ודאי דאין חילוק בזה, ואם נאמר דיש חילוק א"כ דברי הרמב"ם תמוהים וכמ"ש

ד) ולכן הי' נ"ל לומר דדין ברירה בכה"ג לא שייך אלא אם כולם שוים ממש זה כזה דבזה שייך לומר הוברר הדבר למפרע שזהו חלקו המגיעו משעה ראשונה, משא"כ באם אינם שוים בדמיהם לא שייך לומר כן שהרי צריכין שומא וצריך הא' להחזיר דמים לאחיו וא"כ מה שנותן לו לאחיו בעד יתרון דמי הוה לוקח ממש, וראי' לזה מהא דאיתא התם בפ' מעשר בהמה (דף נ"ו ע"ב) ר"א אמר ל"ש אלא שחלקו ט' כנגד יו"ד אבל חלקו ט' כנגד ט' כו' אומר זהו חלקו המגיעו כו' ופרש"י שם ד"ה ט' וז"ל, ט' גדולים כנגד עשרה פחותים דהיינו שומא וליכא למימר ברירה כו'

הגה"ה ועי' תוס' ד"ה ואזדא ר"י כו' שכתבו וז"ל, ואע"ג דהכא פליג ר"א עלי' דר"י ולעיל בסוף פ' יש בכור (דף נ"ב ע"ב) משמע דמודה בההיא דלקוחות הם דמשני מאי חוזרים חוזרים לבטלה הא מצריכין הכא תרי מילי דר"י כו', והיינו כמו דקאמר כאן דאי אשמעינן שדה לחומרא כו' ור"ל דהוה אמינא דמספיקא אמרינן אין ברירה ולחומרא צריכין להחזיר ביובל, ולפ"ז צ"ל דר"א ס"ל ג"כ א"ב מספק ואעפ"כ כאן במעשר בהמה באם הם שוים ס"ל יש ברירה והיינו ג"כ לחומרא לחייבם במעשר בהמה, ולפי מ"ש למעלה בישוב דברי הרמב"ם דס"ל דבמעשר בהמה אזלינן לקולא בספק משום דעשירי ודאי אמר רחמנא כו' וצ"ל דהרמב"ם יתרץ כתירוץ הב' שכתבו התוס' שם דר"א אליבא דר"י מתרץ שם הכי אבל לדידי' לא ס"ל וצ"ע

אבל לפ"ז יקשה למה הוצרך הש"ס לתרץ דשוה האי כלבא חד ומשהו דהאי משהו אזיל ומשיך בכולהו, דגם אם הי' שוה פחות מדמי הטלאים שכנגדו כל שאינם שוים וצריכין שומא אין שייך בהם ברירה שכל שצריכים הם לשום זה כנגד זה יצאו מתורת יורשים מתפוסת הבית אלא בגדר לוקחים ממש דהאי טופיינא דטלאים שכנגדו אזיל בכולהו טלאים שעם הכלב ובכלב וא"י איזה נתפס בדמי אותו היתרון אם הטלאים שעם הכלב ואם הכלב, וע"כ צ"ל דבאמת אם הכלב שוה פחות אז אין שייך לומר דיתרון הטלאים ששוים אותם שכנגדו יהיו בתוך דמי הכלב אלא הם מסתמא בתוך דמי הטלאים שעמו שהם שוים יותר מדמי הטלאים שכנגדו, אבל באם הכלב שוה יותר אין סברא לומר שיתרון דמיו יהי' נמשך רק באחד מן הטלאים שכנגדו אלא מסתמא נמשך בכולם, ולפ"ז באמת אם הטלאים שכנגדו אין כולם שוים רק יש בהם מקצת ששוים כמו הכלב או פחות אז מסתמא אותו היתרון של דמי הכלב אינו נמשך רק באותם טלאים שכנגדו השוים יותר מדמי הכלב, והא דלא אמרינן דיתבטל אותו היתרון ברוב בתוך דמי הטלאים שכנגדו, נראה דלא שייך בזה ביטול ברוב דנראה דמ"ש התורה דמחיר כלב אסור אינו דוקא באם החליף כולו בכלב אלא מקצתו נמי דינא הכי והרי זה דומה למקדיש מקצת בהמה באבר שהנשמה תלוי' בו דפשטה קדושה בכולה וכמו כן נפשט איסור המחיר שהחליף קצתו וא"י איזה מקצת הוה כמו החליף אבר שהנשמה תלוי' בו שנתפשט איסורו בכל הבהמה. גם נלע"ד דבמין אחד רק שאין דמיהם שוים תלוי במחלוקת האמוראים אם שייך בזה ברירה למאן דאית לי' ברירה, דרב נחמן ורב ענן דפליגי בחלקו גדיים נגד טלאים ולא פליגי בחלקו ט' נגד עשרה ס"ל באמת דכיון שהם מין אחד שייך בזה ברירה אף שאינם שוים בדמיהם. גם י"ל דר"א דס"ל דחלקו ט' נגד יו"ד אין ברירה היינו דוקא באם לא יש רק י"ט בהמות בירושה דבלקח ט' נגד י' ע"כ דטופיינא דשוים הט' יותר אזיל עכ"פ בא' מן העשרה בהמות שכנגדם א"כ ע"כ א' מהם הוא לקוח וא"כ לא נשאר כדי שיעור מעשר אבל אם חלקו י' נגד י"א אמרינן דהיתרון הולך באותו האחד עשר והי' חייבים באמת, או אפשר דאין סברא לומר כן אלא דהיתרון מתפשט בכל הי"א א"כ מתחלה הי' לאותו שנטל הי"א כאלו לקח מקצת מכל א' מאחיו בעד היתרון שהיו בכל העשרה שנטל הוא והוא כמ"ש למעלה בשם תוס' רי"ד בקדושין דמחלק למ"ד יש ברירה דהיינו דוקא דשוים במין ושוים במספר ודו"ק

ה) והנה בעיקר דין זה מה שנתבאר בדבר שנתערב ברוב כיון דבטל מדאורייתא אמרינן יש ברירה צ"ע מהא דאיתא בסוף מס' מעילה נפלה פרוטה של הקדש בתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר"פ וחכמים אומרים עד שיוציא את כל הכיס ועיין בתוס' שם דר"ע אזיל לטעמי' דס"ל דחייבים על ספק מעילות אשם תלוי, ואם נאמר דבטל ברוב מדאורייתא שייך בו ברירה א"כ יקשה למה ס"ל לר"ע דמעל בראשונה משום ספק מעילות הא יש תקנה לזה שיברור פרוטה אחת ויאמר שזו היא של הקדש דבדרבנן אמרינן ברירה, ובשלמא בנפלה פרוטה בכיס בזה לא שייך ברירה כיון שכבר הוברר הפרוטה תחילה וחל עלי'