בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) נח

לא שייך ברירה שהרי כבר הי' חלק של כל א' מבורר שהוא שלו וזכה בו תחלה ונמצא שלאחר שעירבו בגת אחת נמצא בשל כל א' יש חצי של חבירו ולכן צריך לעשר על חלק ע"ה, ודברי הראב"ד שם צ"ע שהוא כתב שם לתרץ הסתירה הנ"ל ממשנה שאחרי' דכאן הטעם משום קנס לפי שלא הי' לו להתערב עמו בגת אחת שהרי לא הי' לו שותפות עמו בכרם ומה לו לזה שעירב עמו פירותיו עכ"ל, ודבריו צ"ע הא' שהרי לפי דבריו דמיירי שלא היו שותפין כלל רק שעירבו יחד בגת פירות שלו ושל חבירו וא"כ מה ברירה שייך כאן והיאך שייך לומר שמה שלוקח הוברר שהוא שלו מעולם והרי כל אחד הי' לו חלק מיוחד וכיון דקיי"ל דבלח יש בילה א"כ ודאי דחצי שלו ביד חבירו וא"כ מדינא צריך לעשר על חצי חלקו של חבירו, ועוד הרי ממקומו הוא מוכרע שאין הטעם משום ברירה ממ"ש הרמב"ם שם כיצד הי' מחצה למחצה ונוטל בחציו מאתים לוג הרי זה מפריש ממנו לוג א' תרומת מעשר כו', ואם הי' מטעם חשש ברירה הי' לו להפריש על כל המאתים לוג שנפל לחלקו של ע"ה דדילמא כל מה שעלה לחלקו הוא נחלף והוא ביד ע"ה אלא ודאי דהטעם הוא משום דיש בילה ובודאי חצי שלו ביד חבירו כנלע"ד

וצ"ע דלכאורה הך סתם מתני' דחבר וע"ה ס"ל עכ"פ דיש ברירה במין אחד עכ"פ בדרבנן וא"כ יקשה מזה לר"י דס"ל אין ברירה אפי' בדרבנן כדמוכח בפ' משילין בהא דשנים שלקחו חביות ובהמה בשותפות דמדקדק שם דר"י ס"ל אין ברירה מדמפרש מילתא דתני איו וכבר בא חכם, והא כיון דר"י אית לי' הלכה כסתם משנה, וא"כ ליתא לדאיו מקמי סתמא דמתני' דמס' דמאי דמוכח דס"ל עכ"פ דיש ברירה בדרבנן וכן הוא סתם משנה שם משנה ח' שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו יכול הוא לומר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים כו' ופסקו הרמב"ם פ"ו מה' מעשר הלכה י"ד, ועי' בפי' המשנה שם שפי' דאין משנה זו מדבר בדיני או"ה רק נוגע לדיני ממונות והיינו שרשאי לומר לו שיקח כל אחד מן הסמוך למקומו משום דכופין על מדת סדום, ולפי פי' שם מיירי בשניהם ת"ח ואין חשודין על המעשרות וכן משמע כפי' דבמשנה שלאחרי' תנן, חבר וע"ה שירשו כו' וכן במשנה הקודם לו שנים שבצרו כו' א' מעשר כו' ובמשנה זו לא פי' שא' ת"ח והשני ע"ה מוכח דלא מיירי מענין או"ה כלל, אבל בחבורו שהעתיק דין זה לענין מעשר מוכרח דחזר מפי' למשנה ולכן כתב בחבורו מפני שאסור למכור טבל וכן מבואר שם בהג"ה יעו"ש, וא"כ יש ב' סתמות דעכ"פ בדרבנן יש ברירה, והי' נלע"ד ליישב דשאני גבי חבר וע"ה דבאמת אין כאן איסור ברור במה שמחלק עם ע"ה לומר אולי חלקו הוא ביד ע"ה ועובר על ל"ת, חדא דאין איסור זה ברור דהא רוב ע"ה מעשרין הם ואין כאן אלא חשש בעלמא, ולכן כל שאינו נותן לו בידים ורק ממילא ע"י חלוקה אפשר דבא חלקו ליד ע"ה ועדיף מתרי עברי דנהרא שאם יכול ליקח בעצמו אין כאן לפני עור כו', ואין זה דומה להא דע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק כו' דשם נותן לו בידים שלקח ב' אגודות א' לעצמו וא' בשביל ע"ה, ולכן נלע"ד דכאן אינו אלא בשביל מראית העין לבד דנראה כאלו מחליף שלו בחלק ע"ה כיון שאין החלקים שוים, אבל כיון שהחלקים שוים בכל דבר ומתחלה ראוין הם לחלוק ואין חלק של ע"ה בא מכח הת"ח אין בזה חשש מראית העין דלפ"ע, וראי' לזה דהרי איתא שם במשנה דלא יאמר חבר לע"ה טול אתה הלח ואני היבש, והיינו שלח הוא מה שהוכשר לטומאה ויבש היינו דלא הוכשר ואם היו מצד איסור חשש ברירה וכיון שהמשנה ס"ל דבמין א' יש ברירה א"כ למה יאסר בזה, דבמה שקצתו הוכשר לקבל טומאה אין זה בגדר מין אחר, אלא ודאי דכיון דעיקר האיסור משום מראית העין אסרו חכמים במה שיש קפידא בחלוקה כגון בלח ויבש שהת"ח רוצה דווקא ביבש ולא ליטול הלח שכבר הוכשר ולכן כל שמקפיד ליתן זה לע"ה מיחזי כמוסר בידים משלו לע"ה, משא"כ בשניהם יבש ומין א' לגמרי שאין הפרש והקפד בין חלק זה לחלק זה ואין הת"ח רוצה דוקא בחלק זה ולא בחלק האחר לא שייך כאן מראית העין דלפ"ע ודו"ק כנ"ל

ג) ויש לענ"ד מקום עיון בדברי הרמב"ם ז"ל מ"ש בפ"ד מה' איסורי מזבח (הי"ז) וז"ל, ב' שותפין שחלקו זה לקח עשרה טלאים וזה לקח תשעה וכלב אחד שעם הכלב מותרים אבל העשרה שכנגדו אם יש א' מהם דמו כדמי הכלב או יתר על דמי הכלב מוציאו מן העשרה כנגד הכלב ויהי' מחירו והשאר מותרים ואם כל א' מהם דמיו פחותים מדמי הכלב הרי העשרה כולם אסורים עכ"ל, והוא דברי הש"ס במס' תמורה (ד' ל' ע"א) דפריך הש"ס ונשקול חדא כו' ומשני כגון דטפי כו' והאי טופיינא כו', והתוס' שם כתבו דהסוגיא אזלא למ"ד יש ברירה יעו"ש. והנה מה שקשה לכאורה על הרמב"ם מאחר שהוא פוסק כמ"ד אין ברירה בדאורייתא א"כ גם בשוים הדין שכולם אסורים. כבר כתבתי למעלה דש"ה דמן התורה כולם מותרים דהמחיר כלב בטל ברוב ורק מדרבנן אסור דבע"ח לא בטלי ובדרבנן יש ברירה. ואחר כתבי זאת מצאתי כן בס' מק"ח סי' תמ"ח שתירץ כן דברי הרמב"ם הנ"ל, אבל מ"ש הרמב"ם דאם יש א' מהם יותר על דמי הכלב דנוטל ג"כ אותו ויהי' מחיר הכלב והשאר מותרים לענ"ד צ"ע, והוא, דלכאורה קשה דאם מצד ביטול ברוב אתינן עלה א"כ גם בשוה הכלב יותר מדמי א' מהם ממה שכנגדו למה אסורים כולם, כיון דהך טופיינא אזיל בכולהו הרי בכל א' מהם רובו להיתר ומעוטא נתפס במחיר הכלב ולמה לא אמרינן דבטל ברוב בכל אחד האיסור ברוב היתר, דגם בכה"ג שייך ביטול ברוב כמ"ש ביו"ד סי' י"ד באבר שיצא חוץ לרחם לענין חלבו, שכתבו שם הפוסקים דשייך בי' ביטול ברוב מן התורה ע"ש בט"ז ובש"ך, גם חשיבות דבע"ח דלא בטלי לא שייך בזה שכל אחד