בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) נא

לא חלקו מעולם דמי, וא"כ בכל שדה בכל כ"ש יש לשניהם חלק בו וא"כ נחשבים כודאי לקוחות בעת החלוקה במה שמשתמש בכל השדה שהגיע לחלקו בעצמו שהרי בודאי יש לחבירו חלק בו, וא"כ כשמחזירין זה לזה ביובל בודאי כשיגיע יובל שני א"צ לחזור ולהחליף חלקיהם, כמו בכל לוקח שמחזיר שדה וביובל למוכר שאין המוכר מחזיר לו ביובל שני, ונמצא שאין השדה שלו רק לזמן וסופו לצאת מתח"י לחלוטין לעולם ולא קרינן בי' מפרי האדמה אשר נתת לי, ולכן אלו הי' ס"ל דלאו כקנין הגוף דמי הי' ס"ל דאינו מביא ביכורים, אבל לדידן דס"ל דאין ברירה מטעם ספק לבד ואולי יש ברירה אם כן כל הקרקע שלקח תחלה לחלקו הוא שלו לגמרי, וכשמחזירו ביובל מטעם ספק אז נעשה לוקח במה שמחליף חלקו בחלק חבירו, ואם כן כשיגיע יובל שני אז יהיו צריכין לחזור ולהחליף זה בזה מטעם לוקח, וא"כ בכל יובל יהיו צריכין תמיד להחליף של זה בזה, וא"כ שפיר קרינן בי' מפרי האדמה אשר נתת לי שהרי כשיוצא ביובל לא יצא ממנו לחלוטין וסופו לחזור אליו ולכן שפיר מביא ביכורים ודו"ק בכל זה

ט) ויש לי עוד מקום עיון בדברי הרמב"ם ז"ל מ"ש (בפ"ח דהלכות כלים הלכה ט"ו) וז"ל, אמר לאומן עשה לי ב' זוגים א' לדלת וא' לבהמה עשה לי ב' מחצלאות אחת לשכיבה וא' לאוהלים כו' שניהם מקבלים טומאה עד שיפרש ויאמר זה לכך וזה לכך עכ"ל. והוא תוספתא פ"ח דכלים ושם מביא פלוגתא דת"ק ור"ש דר"ש פליג שם וס"ל דטהור עד שיפרשם לטומאה, ובירושלמי פ' כל הגט הלכה א' קאמר דמחלוקתם תלוי בדין ברירה כמ"ש שם בכותב שני גיטין לב' נשיו ששמותיהם שוים דאין זה כלום דלא זו כרות לשמה ולא זו כרות לשמה, ופריך שם מכיון שנתנו לה יעשה כמו שהי' כרות לשמה משעה ראשונה ומשני ר' יוסי בשם דר' בון דר"ש היא דתניא אמר לאומן עשה לי שני זוגים כו' וכמ"ש, ופי' המפרש שם דר"ש מטהר דאזלינן אפי' לקולא ואמרינן אין ברירה ולא אמרינן הוברר הדבר שכלי זה נעשה לשם דבר המקבל טומאה וכן הכא נמי עד שיהי' כרות לשמה משעה ראשונה ולא אמרינן הוברר הדבר למפרע, וא"כ לפי מה שכ' למעלה דהרמב"ם ס"ל דספיקא הוא אי אמרינן ברירה או לא וא"כ כיון שפוסק הרמב"ם כת"ק ע"כ צ"ל דמה שאמר לאומן לעשות בשביל דבר המקבל טומאה הוי מחשבה גמורה לאותו כלי כמו דקיי"ל כל הכלים יורדים לידי טומאתם במחשבה ורק דלא ידעינן איזה הוא שיהי' עומד לכך לקבל טומאה ולא בירר מחשבתו ולכך שניהם טמאים, וא"כ אף שמפרש אח"כ ומייחד א' מהם לדבר שאינו מקבל טומאה איך נטהר עי"ז והא קיי"ל מחשבה אינה מוציאה לא מידי מעשה ולא מידי מחשבה וכמ"ש הרמב"ם בעצמו (שם הלכה יוד), וא"א לומר דכיון שהופרשו לטהרה הוברר הדבר מעיקרא שלכך הי' דעתו מתחלה כיון דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא מטעם ספק, ובשלמא אם היינו סוברים דאין ברירה הוא מטעם ודאי א"ש דהיינו דכל שלא בירר דעתו ודבריו מתחלה כאלו לא עשה כלום ונמצא שלא הי' מחשבה תחלה כלל על קבלת טומאה וכמו דס"ל באמת לר"ש אבל להרמב"ם קשה. ונ"ל ליישב דעתו דס"ל דכלי השני טהור מטעם ממ"נ דאם אנן קיי"ל מדינא דאין ברירה וא"כ ב' הכלים טהורים בתחלה כמו דס"ל לר"ש באמת, ואפי' תאמר יש ברירה א"כ הכלי שני טהור דהוברר הדבר דמתחלה דעתו הי' לכך. ולפ"ז צ"ל דאם נעשו טהרות קודם שפירש דעתו בשני הכלים ואח"כ הטהרות עדיין בעין אז אחר שפי' דעתו אותם הטהרות שנשתמשו בכלי השני שפי' לטהרה טהורים הם מטעם ממ"נ, ומה דס"ל לת"ק שם שניהם טמאים עד שיפרש אותם כו' היינו דקודם שיפרש דעתו אסור להשתמש באותם טהרות אבל אח"כ נעשו טהורים למפרע ממנ"פ, ולפ"ז צ"ע למה לא פי' הרמב"ם וגם צ"ע למה סתמו נושאי כליו ולא פי' בזה כלום. וגם קשה לפ"ז הי' לנו לחלק בין רה"ר לרה"י דכל ספק טומאה ברה"ר טהור וכמו שפסקו הרמב"ם פי"ח מה' אבות הטומאה וכמ"ש בכ"מ, וא"כ ברה"ר כל הטהרות שנגעו באותם הכלים הי' לנו לטהר שמא קיי"ל דאין ברירה, אך לפי מ"ש התוס' פ"ק דחולין (דף ח' ע"ב) ובמס' סוטה פ' כשם ובכ"מ דכל ספק טומאה ברה"ר דטהור לאו מסוטה גמרינן לה כי אם מטעם דמוקמינן הטהרות על חזקת טהרה א"כ כאן דהספק הוא בדין אם יש ברירה או לא ובספיקא דדינא לא שייך לומר אוקמי אחזקה כמ"ש הפוסקים, ומ"מ עדיין אין מיושב דהא אף אם נאמר יש ברירה עכ"פ יש כלי א' בהם דטהור, וא"כ הטהרות שנגע בא' מהם ברה"ר הרי הוא ספק גמור אם הוא טהור או לא והי' לנו לטהר גם קודם שפי' דבריו וצ"ע בכל זה

י) גרסינן בפ' בית כור (דף ק"ו ע"א) אתמר אחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהם רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר וויתר ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות ומפרש שם דרב ס"ל דאחין שחלקו יורשים הם ופי' רשב"ם שם דרב ס"ל יש ברירה ולא הוי כלקוחות ושמואל ס"ל דלקוחות הם משום דאין ברירה וכלוקח שלא באחריות דמי ורב אסי מספקא לי' כו', ופסק שם הש"ס והלכתא בטלה מחלוקת וכן פסק הרמב"ם והרי"ף והרא"ש וטור ושו"ע ח"מ סי' קע"ה סעי' ד' יעו"ש. וצ"ע דהא טעמי' דרב משום דאזיל לשיטתו דס"ל יש ברירה