בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) מז

שנתגייר והיתה לו פרה שנשחטה ספק משנתגייר או לא דפטור משום דהמע"ה מהא דאיתא במתני' חורי נמלים כו' ר"מ אומר הכל לעניים שספק לקט לקט כו', ומשני שם התם פרה בחזקת פטורא קיימא קמה בחזקת חיובא קיימא יעו"ש, משמע הא אי ליכא חזקה הוי אמרינן כל ספק ממון לקולא אף דהוי ספק איסורא וספק מצות מת"ע, וכן הוכיח הר"ן בפי' למס' נדרים בשמעתתא דיש יד לצדקה או לא יעו"ש במה שהשיג על הרמב"ן והרשב"א. והנה אף שאינני כדאי להשיב על דבריו הקדושים אך למען הצדיק הצדיק דמעיקרא רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל והרשב"א מאורות של ישראל אמרתי מה שיש להליץ בעדם. ונלע"ד שדברי הרמב"ן והרשב"א נכונים ואין עליהם קושיא כלל מסוגיא דפ' הזרוע, והוא דלכאורה יש לתמוה על הסוגיא שם במה דפריך על מתני' דגר שנתגייר מהא דחורי נמלים למה הוצרך לתרץ דמתני' פרה בחזקת פטורא קיימא הי' די לו לתרץ דשאני קמה דבחזקת חיובא קיימא ובכל מקום אזלינן בתר חזקה בספיקא דדינא דסוקלין ושורפין על החזקות, משא"כ במתני' ליכא חזקה לחיובא לכן מספק אין מוציאין ממנו, אלא ע"כ צ"ל כדברי הרמב"ן והרשב"א כיון דמת"ע מצוה היא וספק מצוה הוא לחומרא ככל ספיקא דאורייתא ולא אזלינן בתר חזקת ממון דעליו חל החיוב להפריש המתנות מספק, ולכן הוצרך לומר דבמתני' יש חזקת פטור דמסייע לחזקת ממון ולכך פטור דלית כאן ספק מצוה כלל דסוקלין ושורפין על החזקות:

ולכאורה יש להקשות דהא דמי ממש לדין גבינות מבהמה שנמצאת טריפה דקיי"ל דאמרינן השתא הוא דנטרפה ואזלינן בתר חזקה דמעיקרא וכמו כן בהך פרה דנשחטה ולא נודע אם נשחטה אחר שנתגייר או קודם אמרינן ג"כ אוקי פרה בחזקת חיים והשתא הוא דנשחטה אחר שנתגייר, וי"ל דנגד חזקה זאת דהשתא הוא דנשחטה יש כאן חזקה אחרת כנגדה דהעמד הגר על חזקתו הראשונה ואמרי' השתא הוא דנתגייר אחר שנשחטה הפרה ואוקי חזקה נגד חזקה ונשאר הך חזקה דדינא דפרה בחזקת פטורא קיימא לכך אזלינן לקולא וא"כ מוכח דאם לא הי' כאן חזקה דדינא דפרה דבחזקת פטורא קיימא הי' צריך ליתן לכהן אף דיש כאן חזקה דממונא וא"כ יש מכאן ראי' לדברי הרשב"א והרמב"ן, והא דהוצרך לומר גבי ספק לקט דקמה בחזקת חיובא קיימא הוא מטעמא אחרינא, דהמרדכי בסוף חולין הביא קושיא בשם רבינו משולם דאמאי לא אזלינן כאן בתר רובא דרובא דקמה דבעה"ב הוא, ותירץ שם ב' תירוצים הא' משום דכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו, והב' משום דהוה לי' קבוע. והנה במל"מ (פ"ד מה' מת"ע) הביא דבריו ודחה תי' השני דהא כאן דמיא לנמצא דאזלינן בי' בתר רובא יעו"ש, ובחיבורי ב"י הארכתי ליישב דברי רבינו ברוך בזה], וגם על תי' הראשון קשה לענ"ד לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל בכ"מ דספיקא דאורייתא מותר מן התורה ורק רבנן אסרוהו וא"כ י"ל דהאי קרא דעני ורש הצדיקו דמביא הש"ס התם לא קאי אלא על ספק לומר דאף בכל ספיקא אזלינן לקולא מן התורה כאן גלתה תורה דחייב מדאורייתא, אבל היכא דרובא לפטורא מנלן דהפ' קאי על זה כיון דבכל התורה אזלינן בתר רובא מקרא דאחרי רבים להטות, ואפי' לפי שיטת הרשב"א ודעימי' דס"ל דכל ספיקא דאורייתא מן התורה אסור י"ל דהפ' אתי לחיובא אף דיש כאן חזקת ממון דבעה"ב אבל במקום דרובא מסייעא לי' אפשר דאינו חייב ומוקמינן לי' לקרא במסתבר טפי

ב) ולכן הי' נלע"ד ליישב דזהו עצמו כוונת הסוגיא שם דפריך מהא דחורי נמלים קאמר שם אל תקניטני כו' ומקשה שם והא טעמא קאמר דאר"ש כו' עני ורש הצדיקו כו' והיינו דפריך כמו דהתם אזלינן לחומרא מהא דעני ורש הצדיקו אף דהי' לנו למיזל לקולא והיינו מטעמא דרוב הוא משל בעה"ב, דבאמת אם לא הי' כאן רובא לפטורא בלאו הך קרא הי' צריך ליתן לעניים מספיקא דאורייתא ובספק מצוה לא אזלינן בתר חזקת ממון וכשיטת רמב"ן ורשב"א, וא"כ ע"כ צ"ל דקרא אתי לאשמועינן אף דהי' לנו לילך לקולא כגון הכא דאיכא רובא לבעה"ב אפ"ה חייב וא"כ ה"ה בהא דפרה שנשחטה אף דיש כאן חזקה דפטורא ג"כ צריך ליתנו לכהן מהך קרא, דכיון דהפ' מגלה דרובא לא מהני לפטורא כ"ש דחזקה לא מהני דהא רובא וחזקה קיי"ל דרובא עדיף, וע"ז משני התם קמה בחזקת חיובא קיימא כו' ר"ל אף דהפ' מגלה לנו שם דצריך ליתנו לעניים אף דאיכא רובא לבעה"ב הוא משום דיש נגדו חזקה דקמה בחזקת חיובא קיימא, אף דרובא עדיף מחזקה בזה אתי קרא לאשמועינן דלענין מת"ע לא אמרינן עדיף מחזקה, אבל במתני' דפרה בחזקת פטורא קיימא במקום דליכא צד ריעותא כנגדו לא שמעינן ובודאי חזקה בספיקא לחוד עדיף מהיכא דאיכא רובא לנגד חזקה ורובא מסייעא לפטורא, דהא אנן קיי"ל בכ"מ מצרפין מיעוטא לחזקה עכ"פ מדרבנן ובמקום ספק השקול במקום חזקה קיי"ל דמותר אפי' מדרבנן כדאי' בכ"מ, וא"כ ה"ה בנידון זה י"ל דהפ' לא אתי אלא למקום דאיכא חזקה לחיובא נגד רובא לפטורא אבל לא במקום דאיכא חזקה לפטורא גרידא, וא"כ הדר דינא כמ"ש הרמב"ן והרשב"א דבמקום דליכא חזקה לפטורא לא מהני חזקת ממון כלל ואמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא עכ"פ מקרא דעני ורש הצדיקו וכמ"ש, וא"כ לא קשה מידי מה