בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) מג

מטעם דשיל"מ ולא ס"ל כשיטת התוס' משום דבעירוב הקילו, דלמה הקילו בו משאר ספק דרבנן בדשיל"מ ואדרבא מצינו חומר בעירובי תחומין יותר משאר איסור דרבנן כמ"ש התוס', דביהמ"ש אין מערבין עירובי תחומין אע"ג דלא גזרו על שאר שבות ביהמ"ש לר', ולכן ס"ל להרשב"א דלא החמירו בספק דרבנן בדשיל"מ רק בספק מוכן דקרוב ליגע באיסור תורה, ונראה קצת מדברי הרשב"א שמפרש מה דאסרינן בדבר הניצוד ביו"ט היינו משום דגזרינן שמא יצוד ודלא כמ"ש התוס' בריש פ"ק ובמס' עירובין ובפ"ק דחולין (דף י"ד ע"א) דהטעם שם משום מוקצה ולא גזרינן שמא יצוד משום שהוא דבר שיש בו טורח יעו"ש, וגם לפי שיטת התוס' ג"כ יש לחלק בין הא דספק מוכן לשאר ספק דרבנן בדשיל"מ, כמ"ש בתוס' ישנים בריש פ"ק דביצה דמקשה מהא דתניא וספיקא אסורה לרב יוסף ור' יצחק ולא מקשה על ר"נ דמפרש משום מוקצה, וכתב שם דבמוקצה החמירו טפי כעין ספק של תורה יעו"ש וצ"ע. ועכ"פ נראה לפי שיטת הרשב"א שזכרנו דס"ל דכל ספיקא דרבנן בדשיל"מ מותר, א"כ יש לנו לומר דשם יש ברירה לקולא וא"כ בהא דס"ל לב"ה ביונים שבקן שצריך לומר זה וזה אני נוטל, ולא סגי שיאמר מכאן אני נוטל למחר, דאין הטעם משום ברירה אלא מהך טעמא דמפרש רבא שם דילמא אתי לאמנועי משמחת יו"ט ודו"ק

ד) ויש לי מקום עיון לפי מאי דמסיק בפ' משילין (דף ל"ז ע"א) דהלכה כר' אושעיא דיש חילוק בברירה בין דאורייתא לדרבנן ולכן מוקי ר' אושעיא פלוגתא דב"ש וב"ה בהא דמת בבית ולו פתחים הרבה נפתח אחד מהם כו' לטהר את הפתחים מכאן ולהבא אבל לא למפרע משום דבדאורייתא אין ברירה, כיון דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע א"כ למה טמאים הכלים שבכל הפתחים, דהא לא שייך לומר סוף טומאה לצאת כיון שאינו מבורר תחילה באיזה פתח יצא לא שייך לומר סוף כו', ואפי' אותו הפתח שנפתח הי' לנו לטהר דלא שייך לומר הוברר הדבר שהוא הי' סופו לצאת דרך שם, ואף לפי מ"ש דלדידן דקיי"ל דיש חילוק בין דאורייתא לדרבנן הוא בגדר ספק א"כ כל פתח ופתח הוא בספק טומאה מהלכה למשה מסיני וספק טומאה ברה"י טמא, מ"מ רובם טהורים וברוב גם בטומאה אזלינן לקולא כדמוכח מהא דט' צפרדעים ושרץ א' ביניהם כדאי' בסוף פ"ק דכתובות, וקבוע לא שייך כאן כיון דאין האיסור ידוע במקומו ובתערובות חנויות לרוב הפוסקים הוא דרבנן וכמ"ש התוס' בפ"ק דנזיר (דף י"ב ע"א) ע"ש. ואפשר לומר דבאמת זהו טעמו של רבא שם דקאמר לעולם למפרע כו', משום דס"ל דזהו רק מדרבנן מטעם הנ"ל ובכה"ג אמרינן ברירה ולכן מוקי גם מתני' מטעם דאתי למנועי כו', אבל ר' אושעיא ס"ל כיון שסוף שיוודע הפתח שיצא דרך שם הוי כאלו ניכר האיסור במקומו מתחלה וכיון דלא אמרי' ברירה בדאורייתא הוי ספק קבוע דמה"ת הוא, גם י"ל דר' אושעיא ורבא פליגי במה שיש לו עיקר מן התורה אם דינו כשל תורה לענין ברירה או לא, דר' אושעיא ס"ל דדינו כשל תורה ולכן ס"ל דדוקא מכאן ולהבא טהורים דאע"ג דרובא לטהרה מ"מ מקרי יש לו עיקר מה"ת כיון שאין ההיתר רק מצד תערובות, אבל רבא ס"ל דגם ביש לו עיקר מן התורה אמרינן יש ברירה וקיי"ל כרבא דבתראה הוא, וא"כ יש קצת ראי' למ"ש ודלא כהיש"ש בזה וצ"ע

ו) וראיתי בס' פני יהושע לגיטין פ"ג שהקשה בהא דקאמר הש"ס על ר' יוחנן דס"ל אף אחרון אינו פוסל ואזדא ר"י לטעמי' דאמר ר"י האחין שחלקו כו', ולמה לא אמר דאזדא לטעמי' דס"ל בפ' משילין דאף חביות אסורה דאפי' בדרבנן לית לי' ברירה א"כ ס"ל דמטעם ודאי הוא ולא מספק יעו"ש. ובאמת ל"ק מידי דהא שם בפ' משילין הא גופא דר"י ס"ל אף חביות אסורה דלית לי' ברירה לא שמעינן לה רק מהא דס"ל האחין שחלקו לקוחות הם, דהרי תחלה הי' רוצה לומר שם להיפוך דר"י ס"ל יש ברירה ע"ש. עוד נראה לתרץ ע"ד חידוד קצת ולתרץ קושיית האחרונים על הרמב"ם דפסק דדין ברירה ספק הוא ולכך יש חילוק בין דאורייתא לדרבנן דא"כ למה פסק בהא דאחין שחלקו לקוחות הם ומחזירים זה לזה ביובל למה לא אמרינן המע"ה כמש"ל, ומה שתרצו האחרונים משום מצוה, אין תירוץ זה מספיק דמה בכך דמצוה הוא הרי מתנות עניים וצדקה מצוה רבה היא ובספיקא קיי"ל לקולא כדמוכח בפ' הזרוע והלחיים וכמ"ש הר"ן בפי' לנדרים פ"ק ולכן נלע"ד תי' יותר מה שתירץ בס' גט פשוט דהטעם הוא משום דקרקע בחזקת בעלים קיימת, שכיון שהתורה צותה לכל לוקח להחזיר ביובל ועד היובל אינו בחזקתו כלל רק לאכילת פירות והרי היא כשכורה אצלו, דלענין מוחזק קיי"ל בכ"מ בחזקת המשכיר קיימא, אך כ"ז לדידן דקיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמיא לכן שפיר קיימא בחזקת המוכר שהוא אחיו ומחוייב להחזיר לו מספק, משא"כ לר"י דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי א"כ הרי הוא בחזקת המחזיק בו ממש לענין פירות אפי' אם יהי' כלוקח, וא"כ ממ"ש דמחזירין ביובל ומוציאין מיד המוחזק מזה מוכרח דס"ל אין ברירה מתורת ודאי ולא מספק ולכן ס"ל דאף אחרון אינו פוסל לכהונה וא"ש מ"ש ואזדא כו', אך עדיין קשה דשם בפ' משילין דפריך ומי אית לי' לר"י ברירה והא אמר האחין שחלקו כו' קאמר אח"ז וכ"ת כי לית לי' לר"י ברירה בדאורייתא כו', האיך ס"ד הכי דא"כ יסבור ר"י