בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) מב

א"כ קשה מה דמקשה שם הש"ס בפ' בכל מערבין וסבר ר"י אין ברירה והא תניא ע"ה שאמר לחבר כו' והא מעשר ירק דרבנן הוא וא"כ לדידי' דס"ל דספק הוא קיי"ל דיש ברירה לקולא, וצ"ל דעיקר קושייתם ממה דתנן ג"כ שם גלוסקא אחת דהוא חייב מן התורה, ובהיות כן יש לתמוה על הרמב"ם דפ"י מה' מעשר שהעתיק לשון המשנה גם בגלוסקא ופסק דא"צ לעשר משום דיש ברירה וכמ"ש בכ"מ שם, אבל המעיין בפי' המשנה להרמב"ם שם פ"ו דדמאי יראה שפי' זו המשנה ע"פ הירושלמי לא כסוגיא דתלמודא דידן, והירושלמי לא מפרש שקנה ב' א' לו וא' לע"ה רק אחת לבד יעו"ש, ולפ"ז דברי הכ"מ שם שכתב על דברי הרמב"ם הטעם משום דיש ברירה כסוגיית הש"ס שלנו וזה אינו דא"כ הי' לו לפסוק דבגליסקא חייב לעשר וצ"ע

אכן לפמ"ש בהג"ה דין זה שכתב הרמב"ם בע"ה שאמר לחבר כו' לאו מטעם ברירה הוא דהא גם בגלוסקא כ' כן והוא דאורייתא, ובאמת כ' שם כן לפי שיטת הירושלמי דמיירי שלא לקח ג"כ לעצמו רק בשביל ע"ה לבד, וע"ש מ"ש בפי' המשנה והובא בכ"מ שם. ועיין בס' פתח הבית דיני ברירה ענף י' שהקשה בש"ס דפ' בכל מערבין דקאמר מאן האי תנא דאפי' בדרבנן כו' למה לא קאמר תנא דלוקח יין הוא דלקוח פטור מן התורה, ותירץ שם דכיון דבשלו א"א לומר שאני עתיד להפריש משום דא"ב בדאורייתא שוב אין לחלק בין שלו לבין לקוח, וא"י מניין לומר סברא זאת דלא פלוג, גם אין לתרץ כמ"ש התוס' משום דעיקרו בדאורייתא דהא ר"מ ע"כ ס"ל דגם בעיקרו מן התורה ספיקו לקולא כדמוכח מהא דספק טומאה שם (ד' ל"ה) שהבאתי למעלה, וא"כ לפמ"ש התוס' (ד' ל"ז ע"א שם) דמקשה דר"מ ס"ל כאן יש ברירה ובפ' יש בכור מספקא לי' שם באחין שחלקו וס"ל מחצה יורשים ומחצה לקוחות, ולפמ"ש לא מקשו מידי דהא ר"מ ס"ל ספיקא דרבנן לקולא גם בעיקרו מדאורייתא, אבל לפמ"ש למעלה בהא דלקוח לא שייך להקל מטעם ספיקא דרבנן כיון דתחילה חל עלי' שם איסור תורה

ג) עיין שם בס' הנ"ל שהביא קושיית המ"א בא"ח סי' תצ"ה ס"ק י' שהקשה על הסוברים דטעמא דחכמים בהא דעומד אדם על המוקצה משום דאין ברירה דא"כ קשה על הרמב"ם למה פסק דצריך שירשום הא בדרבנן יש ברירה, והביא שם תי' המחבר שעה"מ פ"ג מה' גירושין שתירץ דכיון דעיקר הטעם משום ספיקא דרבנן לקולא ובדשיל"מ קיי"ל ספיקא לחומרא, וכעין זה מצאתי בס' צל"ח להגאון נו"ב במס' ביצה שכ' דכיון דקיי"ל ספק מוכן אסור כדאיתא בפ' אין צדין (ד' כ"ד ע"א) ולכן בכה"ג לא סמכינן אברירה, אך לפ"ז קשה לענ"ד בהא דאיתא בפ"ק דביצה (ד' י' ע"א) בהא דתנן ב"ה אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל, ופריך שם בש"ס מהא דתנן המת בבית כו' וב"ה אומרים אף משימות המת, ומסיק שם דר' אושעיא אמר לטהר את הפתחים מכאן ולהבא רבא אמר למפרע כו' ומפרש טעמא דמתני' דהטעם משום דאתי לאמנועי משמחת יו"ט יעו"ש, ולפי מאי דקיי"ל ספק מוכן אסור, קשה למה הוצרך רבא לשנויי בגוונא אחרינא ולא קאמר דהטעם דבמוקצה לא סמכינן אברירה דספק מוכן אסור, ובאמת יש לתמוה בזה דלפי מ"ש הפוסקים דלכך ספק מוכן אסור משום דהוי דשיל"מ דא"כ בריש מכילתין שם (ד' ג' ע"ב) דפריך מהא דתניא וספיקא אסורה לרב יוסף ולר' יצחק הא הוי ספק דרבנן והוצרך ר"פ לתרץ האי תנא דלטרא קציעות הוא עד דרב אשי שם מתרץ משום דהוי דבשיל"מ, ולפי מ"ש משנה מפורשת היא דספק בדשיל"מ אסור מהא דתנן ספק מוכן אסור וא"כ דקארי לה מאי קארי לה, והי' נראה לענ"ד לכאורה לומר דמספק מוכן אין ראי' כלל דשם מיירי במצודות הפרושות מעיו"ט דלא יטול מהם אא"כ יודע שניצודו מעיו"ט, דשם י"ל העמידוה על חזקתה הראשונה והשתא הוא דניצודו ביו"ט וספק דרבנן במקום חזקת איסור קיי"ל דאסור, משא"כ בהא דביצה שנולדה וספק ביו"ט ספק בעיו"ט שם לא שייך לומר אוקמי' אחזקה והשתא הוא דנולדה, דאדרבא יש חזקה אחרת כנגדה דהעמד הביצה בחזקת היתר שהיתה במעי אמה דהרי השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות קיי"ל דמותרות, וכעין זה כתבו התוס' בריש פ' הלוקח בהמה בהא דלוקח בהמה מניקה כו' דלא שייך לומר העמד בהמה בחזקת שלא ילדה מקודם דאדרבא העמד הולד על חזקתו שאינו קדוש כמו שהי' במעי אמו יעו"ש, ולכן שפיר הקשו הא הוי ספיקא דרבנן במקום דליכא חזקה, ורב אשי הוא שחידש דבר שיל"מ גם במקום דליכא חזקה אזלינן לחומרא בספיקו, וא"כ יש לתרץ דבאמת רבא ג"כ לא ס"ל כרב אשי בהא, וס"ל דמה דתנן ספק מוכן אסור היינו דוקא במקום חזקה משא"כ בשאר ספק, ואין חילוק בין דשיל"מ לשאר ספיקא דרבנן אבל אנן קיי"ל כרב אשי דהוא בתרא טפי

ד) שוב ראיתי בדברי הרמב"ם (בפ"ב מה' יו"ט הלכה ו') שכתב זימן שחורים ולבנים כו' שאני אומר שמא אותם שזימן כו' וכל ספק מוכן אסור, ושם הביא הרב המגיד דברי הרשב"א שחלק ע"ז וכתב דלא אמרו ספק מוכן להחמיר אלא בדבר שקרוב ליגע באיסור תורה כגון בהא דמצודות ספק ניצוד ביו"ט כו', הרי דחילק וכתב דלא בכ"מ אסרו ספק מוכן, וא"כ א"ש מה דמקשה ארב יוסף ור' יצחק, אבל כבר השיג הרהמ"ג על הרשב"א שם מהא דפ"ק בביצה שנולדה הנ"ל, ולכאורה הוא תמי' עצומה על הרשב"א למה לא פסק כרב אשי דבתראה הוא וס"ל להחמיר בכל ספק מוכן משום דשיל"מ. ונראה דדעת הרשב"א הוא דמוכח מסתמא דש"ס בפ' בכל מערבין (ד' ל"ז) שהבאתי למעלה דספק עירוב מותר ולא מחמרינן