בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) מא

מאן האי תנא דאמר אפי' בדרבנן לית לי' ברירה כו', כתבו דהוי מצי למימר דר"י דאגודת ירק הוא דמעשר ירק מדרבנן ושמא כיון דעיקר מעשר מן התורה חשיב לי' כדאורייתא כו' עכ"ל מבואר מדבריהם דכל שעיקרו מן התורה דין תורה יש לו לכל דבר לענין ברירה, אבל לפי הכלל שכתבנו בסימן הקודם דלדידן דמחלקין בין דאורייתא לדרבנן בברירה הוא מטעם ספק דרבנן לקולא, קשה לפ"ז דהא אפי' בדבר שעיקרו מדאורייתא קיי"ל בכ"מ דספיקו לקולא, כמו בהא דאיתא ביו"ד סי' קי"א בדין שתי קדירות וחתיכה אחת של איסור וא"י לאיזו נפל אם יש בקדירת היתר רוב דקיי"ל דמותרים, והוא מוכח מדברי הש"ס ריש פ' אלו עוברין ובכ"מ, בדין שתי קופות ושתי מדוכות, ועיין בש"ך בכללי ס"ס אות י"ט ובכ"מ, וכ"ש במה דכתבו התוס' בדין אגודה של ירק דדמאי דקיל יותר משאר איסורים מדבריהם וכמ"ש בכ"מ דבדמאי הקילו משום דרוב ע"ה מעשרים הם, ועיין פ"ק דפסחים (ד' ט' ע"ב) ובא"ח סי' תל"ד בהנך בעיות דעכבר דאם ביטל קיי"ל ספיקא דרבנן לקולא אף דעיקרו מדאורייתא. וסבור הייתי לומר דהתוס' לא כתבו כן לדינא אלא אליבא דרב נחמן דלמה לא השיב לרבא תנא דאגודת ירק היא, וע"ז תרצו דר"נ ע"כ ס"ל דספיקא לחומרא אף בדרבנן בכל מה שעיקרו מן התורה, דהא ר"נ בעצמו ס"ל לעיל (ד' ל"ב ע"א) בהא דחזקה שליח עושה שליחותו בשל סופרים ולא בשל תורה, ובדבר שעיקרו מן התורה ס"ל דדינו כשל תורה לענין זה כמ"ש התוס' שם ד"ה תאנה מתאנתי ע"ש, ובמ"א כתבתי באריכות דהא דמחלק ר"נ בהך חזקה בין דבר של תורה לשל סופרים הוא מטעם ספיקא דספק אם החזקה טובה או לא, הרי דר"נ ס"ל דבדבר שעיקרו מן התורה לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו דמוכח מדרב ששת דאמר מנא אמינא לה כו' ומקשה על ר"נ וא"כ מסתמא הי' יודע דרב נחמן ס"ל דזה הוי כדאורייתא ממש לענין זה, ועיין בפ' הערל (ד' פ"א ע"א) אמר ר"ל מאכילה בתרומה ואין מאכילה בחזה ושוק ופרש"י משום דספק איש וספק אשה הוא, ושם מקשה לר"ל מ"ש חזה ושוק דאורייתא כו' ומתרץ בתרומה בזה"ז דרבנן הרי מוכח שגם בעיקרו דאורייתא מקלינן בספק

ב) ובאמת יש בזה מבוכה גדולה דהנה בפ' בכל מערבין (ד' ל"ה ע"ב וד' ל"ו ע"א) פריך מדר"מ אדר"מ דבספק טומאה מקיל ובספק עירובין מחמיר ומשני קסבר ר"מ תחומין דאורייתא וטומאה דרבנן, ומקשה שם דר"י אדר' יוסי ומשני שאני טומאה הואיל ועיקרו מן התורה, ואבע"א הא דידי' הא דרבי', א"כ מבואר לנו דר"מ ס"ל אף בדבר שעיקרו מן התורה ספיקו לקולא ור"י ס"ל דעיקרו מן התורה דין ספק תורה יש לו לכל דבר דאפי' לתירוץ ואבע"א אדרבא ר"י בעצמו ס"ל דאפי' בדרבנן גמור אזלינן לחומרא, אך רבא תי' שם דשאני במקוה דאוקי טמא על חזקתו יעו"ש, א"כ לדידי' אין הכרח לחלק לר' יוסי בין עיקרו מדברי תורה או לא, ולכאורה לדברי רב הונא בר חיננא יקשה דהא ר' יוסי בעצמו ס"ל דספיקא דרבנן לקולא אפי' בעיקרו מן התורה כדמוכח בפ' הערל שהבאתי, אם לא שנאמר דרב הונא ס"ל כר' יוחנן דפליג שם על ר"ל וס"ל דר"י ס"ל אף מאכילה בחזה ושוק דודאי זכר משוי' לי' אף דר"י קאמר שם לר"ל מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן כו' מוכח דמודה בזה לר"ל דאי הוה טעמו של ר' יוסי משום תרומה דרבנן, גם בעיקרו דאורייתא דינא הכי מ"מ י"ל דר' יוחנן לדבריו של ר"ל קאמר לי' דאפי' לסברתך אליבא דר"י, קשה דהא תרומה בזה"ז דאורייתא לר' יוסי], ומ"מ לענין דינא נראה ודאי דכיון דרבא לא ס"ל לחלק בין עיקרו דאורייתא או לא לענין ספק דלכך תירץ שם משום דאוקמי' גברא אחזקה כו' ודאי דקיי"ל כרבא לגבי רב הונא בר חיננא דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי וגם הוא מרא דתלמודא יותר מרב הונא בר חיננא וגם דר"ל ור"י דפ' הערל משמע דהכי ס"ל. הן אמת מצינו בפ' האומר בגיטין (ד' ס"ה ע"א) דאמר שם כי אמרינן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון בדבר שיש לו עיקר מן התורה, אבל בדבר דאין לו עיקר מן התורה לא כו', הרי דמשמע באמת סתמא דש"ס ס"ל הכי דדבר שיש לו עיקר מן התורה דין תורה יש לו, אבל אין משם ראי' דדוקא בדבר שאין בו ספק כעין הא דאיתא שם גבי קטן שאין לו זכי' לאחרים, כיון שתקנו רבנן שצריך לעשות עירוב וצריך לזכות א"כ צריך זיכוי ע"י מי שיש לו זכי' לאחרים כמו בשל תורה, דכיון שתקנו לדבר ע"י זכי' צריך שיהי' בר זכי' מה"ת, אבל בדבר שהוא ספק כלל גדול אמר דבספק לא העמידו דבריהם דלא שייך בזה כעין דאורייתא תיקון, דכן תקנו רק בודאי ולא בספק וזה פשוט. עוד יש ראי' דהרמב"ם לא ס"ל כדעת התוס' הנ"ל ממ"ש (בפ"י מה' מעשר הלכה ח') ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודה של ירק או גלוסקא כו' א"צ לעשר כו', וע"כ צ"ל משום דבדרבנן יש ברירה וכמ"ש בכ"מ שם הרי דלא ס"ל כמ"ש התוס' שם, ולדידי' צ"ל דמה שלא אמר שם דהאי תנא דאגודת ירק היא כבר כתבנו דר"נ באמת ס"ל כסברת התוס' ולכן אשתיק, ולמסקנא דרב יוסף אמר תנאי היא בלאו"ה הי' יכול לומר דהאי תנא דאגודת ירק היא אלא דניחא לי' לאשכוחי תנא בעירוב עצמו דעלי' קאמר שם מאן האי תנא כו'

הגה"ה אכן לפי מ"ש בסי' הקודם ליישב שיטת רש"י דפ' מי שאחזו, דס"ל לר"י דאין ברירה רק מטעם ספק