בית יצחק - ברירה (סימנים א-טז) מ

בלוקח יין מישראל שידוע שלא הפריש מ"מ כתב סתם מי שהי' לו כו' דמשמע בכל אופן בין משלו ובין בלקוח, ובסמוך יתבאר עוד דעתו בזה בס"ד

יא) שוב אחרי העיון נלע"ד דבאמת מאן דס"ל בש"ס אין ברירה גם בדרבנן, לאו מטעם ספיקא הוא אלא כל שתלוי בברירה לא אמרינן כאלו הוברר מעיקרא וכודאי לא הוברר הדבר, ורק לדידן דס"ל לחלק בין דאורייתא לדרבנן ס"ל דבגדר ספק הוא, ודברי התוס' בפ' השולח שכ' בישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות דדחו פי' רש"י וס"ל דלא מהני להפריש מיני' ובי' טעמא אחרינא יש בזה, דודאי כל שלא הוברר מעיקרא גם כלא הוברר בסוף דמי, מ"מ הא דבר ידוע הוא שבעת שלקחו השדה בשותפות לא הי' דעתם לחלק כל גרעין וגרעין אלא לחלק ע"פ מדה, וא"כ הוה כאלו ידוע שמקצת תבואה הוא של ישראל ומקצתו של נכרי רק שא"י איזה מקצת, וא"כ כיון דס"ל דלא אמרינן הוברר הדבר כו' הוה כאלו לא נעשה דבר וממילא מקצת של ישראל רק א"י איזהו ולכן שפיר כתבו דא"א להפריש מיני' ובי' דשמא מקצת מהם הוי של ישראל ומעשר מן החיוב על הפטור, ואין זה דומה לגט שכל שלא הוברר לשם מי נכתב הוי כאלו לא נכתב לשמה כלל, וכן בכ"ד דשייך בי' ברירה ואינו בשותפות, וגם דעת רש"י נראה דס"ל דלמ"ד אין ברירה בכ"מ גם בדרבנן מטעם ודאי הוא, והא דכ' לר"י מגורשת ואינה מגורשת מטעם דא"ב י"ל דרש"י כ' כן לפרש דברי ר"י דס"ל באמת כן דיש ספק אי אמרינן ברירה או לא, ואין זה תימה דהרי כן מצינו דרבא מפרש בפ' יש בכור דר' יהודה ור"מ מספקא להו בברירה דס"ל האחין שחלקו מחצה יורשים ומחצה לקוחות אבל למ"ד באמת אין ברירה ס"ל דמתורת ודאי הוא ולא מספק, והא לא תקשי אם נאמר דר' יוסי ס"ל דזהו ספק אם יש ברירה או לא, וא"כ בהא דלוקח יין למה ס"ל לר' יוסי דאסור, דהא לקוח אינו חייב במעשר מן התורה לשיטת ר"ת דלקוח אחר מירוח וא"כ הוי ספיקא דרבנן, די"ל דרש"י ס"ל כשיטת ריב"ם שהביאו התוס' בפ' הפועלים דס"ל להיפוך דלקוח אחר מירוח חייב מן התורה ורק קודם מירוח אינו אלא מדרבנן, גם י"ל דס"ל לרש"י דכל שעיקרו מה"ת דינו כשל תורה ממש לענין ברירה

יב) ועדיין יש לעיין בדברי הרמב"ם לפי מ"ש דס"ל דבדרבנן אמרינן יש ברירה אף בדבר שעיקרו מן התורה, דלפ"ז יקשה מ"ש (בפ"א מה' תרומות הלכה כ') וז"ל, שותפות העכו"ם חייבת כו' כיצד ישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות אפי' חלקו שדה בקומתה כו' הרי טבל וחולין מעורבים זה בזה בכל קלח וקלח מחלקו של עכו"ם אעפ"י שמרחן העכו"ם וחיובם מדבריהם כמו שבארנו עכ"ל, הרי שכתב בפי' דאף דמן התורה מירוח העכו"ם פוטר אפי' בשל ישראל וא"כ גוף האיסור בכל חלקו של עכו"ם הוי מדרבנן אעפ"כ ס"ל דאין ברירה, וע"כ צ"ל משום דעיקרו הוא מן התורה דינו כשל תורה ממש, ואח"כ כתב שם בהלכה כ"א וז"ל, בד"א בא"י שהמעשרות של תורה ובשל תורה אין ברירה אבל אם לקחו שדה בסוריא הואיל והמעשרות שם מדבריהם אפי' חלקו הגדיש חלקו של עכו"ם פוטר, הרי דס"ל דאעפ"י שעיקר חיוב תרומה הוא מן התורה מ"מ מקרי דרבנן ויש ברירה, הרי נראים דבריו סותרים זה את זה, וא"כ צריך לחלק דדוקא בסוריא כיון שהמקום גורם שאין שייך בו חיוב מן התורה לעולם הוי כמו עיקרו בדרבנן, משא"כ בא"י אף דמירוח עכו"ם פוטר נקרא עיקרו מן התורה, וכן כתב באמת ביש"ש בדיני ברירה פ' הפרה פ"א הלכה י"ג יעו"ש, ומטעם זה פסק שם היש"ש דגם בזה"ז שתרומה ומעשר גם בא"י הוא מדבריהם ג"כ לא אמרינן בי' ברירה. ולענ"ד אין זה הכרח די"ל דטעמו של הרמב"ם הוא דכיון דבאמת בשל תורה לא שייך ברירה כמ"ש, וא"כ כל שחלקו התבואה קודם מירוח מן התורה כאלו לא חלקו כלל דמי, ואף דקודם מירוח פטור לעולם מן התורה דמירוח קובע לתרומה ומעשר מ"מ מן התורה עומד להתחייב ושפיר חל עליו שם איסור תורה ולכן אף שאח"כ נתמרח ע"י עכו"ם ונעשה דרבנן הוי כמו כל ספק איסור תורה שנעשה ע"י גלגול דרבנן דאינו מועיל ונידן כספק תורה ממש, משא"כ בהא דלקח תשעה וכלב שבאותם העשרה שביד חבירו קודם שנקרא וחל על התערובות שם מחיר כלב כבר נולד בתערובות ולא הי' עומד לאיסור תורה כלל, לכן שפיר אמרינן בי' ברירה. ולפ"ז י"ל דבאמת בזה"ז ס"ל להרמב"ם דבשותפות ישראל ועכו"ם יש ברירה כיון שמעולם לא הי' עומד להתחייב מן התורה כלל, וכן כתב באמת בכ"מ שם דהרמב"ם מודה בזה"ז, והא דסתם וכתב שם דבא"י חייב חלקו של עכו"ם לדינא כתב כן וסמך עצמו על מ"ש בסוף הפרק דבזה"ז דרבנן ובהלכה כ' העתיק דינא דגמרא ונ"מ בזמן שחייב בא"י מן התורה, וכן דרכו של הרמב"ם בחיבורו לכתוב הדינים שחייבים בא"י אף שבזה"ז אינו נוהג, ויתבאר עוד בסי' שאח"ז בס"ד

סימן ב דין דבר שעיקרו מדאורייתא אי אמרינן בי' ברירה

א) יש לחקור בדבר שעיקרו מן התורה ועכשיו הוא דרבנן אי אמרינן בי' ברירה או לא, דהנה התוס' בפ' בכל מערבין (דף ל"ז ע"ב) ד"ה