בית יצחק אורח חיים צו

הרי מותר לשנות אף מקדושה גמורה וכ"ת הקשה דבהזמנה אפי' למ"ד הזמנה מלתא היא מותר לשנות כמ"ש הב"י הובא במג"א סי' ל"ב סק"י ועל כן כתב לישב דבר' הרא"ש דכונתו נהי דבגוף המעות אין בו קדושה ומותר לשנות אבל עכ"ז מתורת נדר הציבור אין להם לשנות כמ"ש הט"ז סי' קנ"ג ס"ק ב' ומ"ה הוצרך הרא"ש לומר דהזמנה לאו מלתא וגם דהו"ל קדושה חמורה ע"כ אבל לפ"ז אם הוי נדר איך מותר לשנות אף לקדושה חמורה כמ"ש הרא"ש דס"ת גדול מבה"כ ומאי בכך ובמאי נפטרו מהנדר וזה צ"ע גם להטו"ז בסי' קנ"ג ס"ק ב' שכתב לישב קו' הב"י שם דמטעם נדר חייבין לעשות מה שנדרו לעשות ומשמע דאם משנין לקדושה חמורה א"צ לעשות וצ"ע דאם נדר היא הכי אם עושין קדושה חמורה נפטרו מנדרן ומצאתי להפ"מ שהרגיש קצת בזה ופירש כונתו דאומדן דעת הנודר שכונתו דאם יעשו מזה קדושה חמורה נפטרו מנדרן עיי"ש וזה דוחק גדול וצ"ע בה' נדרים ומאן מפיס אם הכונה הי' בזה ולפחות הוי צריך התרה אם הוי תורת נדר ועוד דכל זה לא יועיל לדברי הרא"ש בתשובה שכתב אי משום הזמנה דע"כ צ"ל לפי דבריו דאם משנין המעות לקדושה חמורה אין כאן תורת נדר כמ"ש דאל"כ איך משנין באמת וא"כ מה זה שכתב אי משום הזמנה ומאי בכך דאזמנה לא יהא אלא בהכ"נ גמור מוכרין לקדושה חמורה ותורת נדר אין כאן כיון דמשנין לקדושה חמורה ומה שנ"ל בדברי הרא"ש בפשיטות היא דהרא"ש קאי בגבו מעות על בהכ"נ ואח"כ רוצים לשנות המעו' לתלמוד תורה א"כ רוצים לתת המעות ללומדי תורה א"כ הי' קשה לו נהי דאנן שרינין לתת המעות להספקת תלמידים דהוי קדושה חמורה ומצוה גדולה אבל איך יקחו לומדי תורה המעות ליהנות בו והרי מבואר בר"ן מגילה דאף אם משנין מקדושה לקדושה צריך לחול הקדושה על איזו דבר. וקדושה לא פקעה בכדי לבד מטובי העיר דיכולין אפי' לחלל על דבר הרשות וגם בזה כתב הר"ן דהקדושה לא פקעה רק לאחר שהתפיסו הקדושה על המעות הוי קדושה קלה ופקעה בכדי והרא"ש לא מיירי מז' טובי העיר. ואיך יקחו הלומדים להנות מהמעות ואינו דומה למשנין מקדושה חמורה לקדושה קלה דעכ"פ חל הקדושה על חפץ אחר והוי דרך חולין משא"כ ליתן על תלמוד תורה במה יתחלל המעות והקדושה ול"ש לומר דהמעות מתחלל בהלימוד עיין סוטה כ"א יצתה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו וכו' ובש"ע יו"ד סי' רמ"ה סוף סי' א' ולכן כתב הרא"ש דעל המעות אין חל שום קדושה דהוי כטוי לארוג ורק מ"מ החיוב על אנשי עיר לעשות דבר קדושה והחיוב על קרקפתא דגברא ולכן אנשי עירן רשאין לשנות למצוה גדולה וא"צ חלול לזה דל"ה שום קדושה על המעות וז"ב לפענ"ד בישוב דברי הרא"ש

(ז) ולדאתאן עלה מהן שהקשה כת"ה על הרא"ש מהלבוש הובא במג"א סי' ל"ב דאף דהזמנה לגוף הקדושה מלתא היא מ"מ מותר לשנות לקדושה קלה ומזה הקשה על הרא"ש שכתב אי משום הזמנה אבל באמת כבר הקשו על הלבוש מגמ' מנחות ל"ד דמקשה שם ולאביי דאמר הזמנה מלתא עיי"ש דמוכח להדיא דלא כהלבוש ותי' הפוסקים דדוקא לאביי דהזמנה מלתא אין לשנות אף בקדושה קלה אבל לרבא דהזמנה לאו מלתא ורק דבהזמנה לגוף הקדושה מודה בזה מותר לשנות לקדושה קלה ושפיר מקשה בגמ' והדבר מוכרח א"כ הרא"ש ז"ל שכתב ואי משום הזמנה הכונה לחוש לסברת אביי ולדידי' אין לשנות לקדושה קלה ושפיר קאמר הרא"ש דאנן פסקינן לאו מלתא ועוד דהוי כטוי לארוג וכ"ע מודה וז"ב אמנם לדידי יראה לישב בפשיטות דברי הלבוש והמג"א סי' ל"ב ס"ק י' מגמ' מנחות ל"ד. ותוכן הדברים דאמת אם נעשה הזמנה לקדושה חמורה אתה מותר לשנות לקדושה קלה דעכ"פ עדיף כעת יותר ממעיקרא אבל לעשות הזמנה לקדושה קלה אסור דבעת שאתה עושה הזמנה לקדושה קלה עוד לא בא הקדושה קלה ורק ההזמנה ובתחילה נעשה הזמנה לקדושה חמורה וכעת לקדושה קלה וזה גופי' הו' הורדה כיון דמלתא היא לגוף הקדושה ואמנם אם. עבד קלף ואח"כ כתב עליו הדבר ברור דנהי דבתפילין חדתא ל"ה עדן קדושת תפילין ומותר לשנות משל ראש לשל יד אבל קדושת פרשה יש בזה כיון שכתב שמות הקדושים ורק דל"ה קדושה של ראש אבל מ"מ קדושה יש עלי' וז"ב ומעתה שפיר קאמר הלבוש דאם עבד קלף לס"ת כותבין עליו תפילין דהוי קדושה תיכף ואתה מעלהו מהזמנה לגוף הקדושה ובגמ' הקשה שפיר בתפילין של ראש בחדתא דאמר טילה עלי' עור לעשות של יד והקשה ולאביי דאמר מלתא מאי איכא למימר היינו דנהי דבשעת הנחה של יד אתה מעלהו לקדושת תפילין מהזמנה ומותר אבל איך יטיל עלי' עור ומזמנו לתפילין של יד מהזמנה לתפילין של ראש והרי אז יורידהו מהזמנה גדולה להזמנה קטנה וז"ב ונחמד בישוב הקו' החמורה [ועיין לעיל סי' ז' אות ג']

(ח) ולעיקר הדין להשאלה דשאילנא קדמנא אי אנשי העיר רשאין לשנות נלע"ד דאנשי העיר אין רשאין לשנות מכמה טעמים חדא לפ"מ שהביא ב"י בסי' רנ"ו בשם הר"ן והרשב"א דהא דאנשי העיר יכולין לשנות דוקא במסרה לפרנסים או לגבאים הממונים על הציבור אבל הפוסק צדקה לעניים ומסרה לגבאים אין רשאין בני העיר לשנות שלא על דעתן הוא מתנדב וכן נפסק בש"ע סי' רנ"ו א"כ בנ"ד שלא מסר רק לאחד וצוה לו שיעשה לו ס"ת אין בני העיר רשאין לשנות ואף דאח"כ מסר הנפקד המעות ליד הממונה מהקהל מ"מ כיון שעפ"י התורה אין רשאין לשנות והוא נתן אדעתא דד"ת בכה"ג אין רשאי הממונה מהקהל לשנות ומחויב לחזור המעות אלא שעדיין יש לומר דאותו הממונה גופי' רשאי לשנות לקדושה חמורה דאומדן דעתא של הנותן שיהי' רשאי לעשות קדושה חמורה מ"מ בנ"ד איכא אומד להיפך דכיון דהבהכ"נ או הקלויז לבנות היא של הציבור והס"ת יכתב מזה הסך וישאר ממנו לזכרון ובודאי ניחא לי' שיהי' לו למזכרת נצח וליכא אומדן דעתא דניחא לי' להנותן והממונה אין לו לשנות ממה שגילה דעתו הנותן ודוקא במסר להציבור כמו דאמרינין בערוכין ד"ז ביחיד שהתנדב מנורה דמיירי במסר לציבור נתן אדעתא דציבורא ורשאין לשנות משא"כ בכה"ג ועוד נ"ל דכיון דהבהכ"נ יבנה בלא"ה ואם יקחו המעות לא יכתבו ס"ת ודאי אין לשנות כדמוכח מתשו' מהרי"ק סי' קכ"ח באריכות ועיין ברמ"א סי' רנ"ט סי' ב' דתליא אם נתבטל המצוה ובנ"ד דהיא לכתיבת ס"ת דהיא מצוה גדולה ואין לך עלוי גדול מזה בודאי אין רשאין לשנות והגם דמוכרין ס"ת לת"ת או להספקת תלמידים אין בכלל זה בנין קלוז דהיא רק הכשר לת"ת ואין מוכרין ס"ת בשביל זה ויש עוד לדון בזה כיון דכתיבת ס"ת היא מצוה א"כ ניחא לי שיקיים מצוה זו וכיון דמינה השליח בחיי' שיכתוב לו ס"ת יש לחוש לשיטת הקצה"ח סי' קפ"ח שדעתו דאף לאחר שמת לא בטיל שליחות שמינה בחיי' לדעת הרמב"ם דבעשה שליח ואח"כ נעשה גוסס הגט גט מדאורייתא. והא דאין גט לאחר מיתה היינו דכבר נתבטל האישות ונפסק עיי"ש והרבה יש לדבר ולפלפל בדבריו שם ולשיטה זו קיים המצוה בנ"ד שיכתב הס"ת בשליחותו דידי' והגם דבמתים חפשי כיון דמת נעשה חפשי מן המצות מ"מ לשיטה זו דהקצה"ח דהשליחות קיים יהי' נחשב לו זכות כאילו כבר עשהו מחיים כיון שנעשה בשליחותו ואם מהני שליחות בכתיבת ס"ת יעיין בקצה"ח סי' קפ"ב מה שפלפל בענין מצות שבגופי' וכפי הנראה ס"ת ל"ה מצוה שבגופי' ומהני שליחות כמו כתיבת הגט דהכונה כתבו לכם שיהי' משלכם. ואם מהני שותפות במצוה כמו שכתבו האחרונים בכמה תשובות כ"ש דמהני שליחות דשותפות א"א בלי שליחות. ואכ"מ להאריך באופן דבודאי יש להמת זכות במצוה זו כיון שנעשה בשליחותו וא"י לשנות מדעתו והנה כת"ה חשש ג"כ להחמיר שלא לשנות מטעם נדר כמ"ש הטו"ז סי' קנ"ג ס"ק ב' דהוה כנדר. ואמנם לדעת הרמ"א סי' רי"ב בח"מ דנודר ומת אין יורשין צריכין לקיים ועיין באריכות בתשו' רמ"א סי' מ"ח ובקצה"ח סי' ר"צ א"כ בנ"ד אם נימא דמצד הדין מותר לשנות ורק מפאת נדרו צריכין לקיים אין לנו לחוש לזה דלא עדיף מנדר ומת. ואף לקצה"ח שכתב דצריכין לקיים מצד שיעבוד נכסים זה שייך בצדקה דאיכא שיעבוד נכסים אבל בכה"ג ל"ש זה. ואמנם לפי מה שכתב הקצה"ח סי' רי"ב הנ"ל וסי' רנ"ג בהבנת דברי הרב המגיד דכיון דמחיים מחוייב לקיים נדרו לא גרע מהושלש מתחלה לכך ושייך מצוה לקיים דברי המת בנ"ד שייך מצוה לקיים דברי המת אם הוי כמו נדר אבל בתשו' רמ"א סי' מ"ח משמע דלא כדבריו דאם כדבריו אמאי חולק על הב"י ומשמע שמפרש דברי הרב המגיד בהושלש מתחלה לכך וצ"ע ועכ"פ לדינא הנני מסכים עם כת"ה דאין לשנות מדעת המנוח ותו לא מידי

והנני ידידו יצחק שמעלקיש האבדפ"ק

בשולי המכתב ודע דדרך אגב קשה לי על הר"ן ז"ל במגילה בשם הרמב"ן שכתב בטעם דז' טובי העיר יכולין למכור בהכ"נ אף למישתי שכרא לפי שעבר זמנו ונפקעה קדושתו כסוכה ולולב לאחר זמנו ומ"מ כל שאין להם בהכ"נ אחר אסור למכרו אבל כשיש להם בהכ"נ מותר למכור דהו"ל כהפריש ז' אתרוגים לז' ימים והרי בביצה מחלק בין סוכה ובין אתרוג דאתרוג מיפסקא לילות מימים כל יומא מצוה אחרת אבל בסוכה ל"מ תנאי בז' ימים אף בנפלה אם לא באומר אינו בודל ובבהכ"נ דלא מיפסקא לילות מימים ודאי הוי מוקצה למצוה אף אם יש להם בהכ"נ אחרת הכי בסוכה מהני אם יש להן סוכה אחרת ומ"ש הרמב"ן דעבר זמן מצותו לא ידענא במה עבר זמן מצותו ודוקא באתרוג שהופרש לז' ימים כל יומא מצוה אחרת הוה משא"כ בבהכ"נ וצ"ע. עוד בר"ן שם הקשה על הרמב"ן בדמים שלא הי' מצוה לעולם מאי מצוה איכא שמא תאמר אם לא יקחו דבר של קדושה נמצא דעברו על דעת בני העיר א"כ למאי דמספקינין אי שרי למכור ס"ת ישן לקנות חדש ומשני דיעבד א"כ כי מכרו ס"ת תבטל מכירתן שהרי עברו על דעת בני העיר. ונ"ל בזה לפי המבואר באה"ע סי' פ"ו בב"ש בשני שותפים שמכר אחד ודרכו למכור אף דשינה מדעת השותף מכירה קימת א"כ בטובי העיר דדרכם למכור ולעשות לטובת העיר והם ג"כ שותפים אף ששינה המכירה קימת ועיין בבית מאיר פלפול עצום מזה וראיתי מקשים עוד אמאי המכירה קיימת לשיטת הר"ן נימא כל מילתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני כמו שאמר ר"י כל היכא דאמרו רבנן לא תזבין ל"מ המכירה ונלפע"ד עפ"י דברי הר"ן בפרק מציאת האשה באפוטרופוס שמכר וכבר קדים הלוקח והוציא אין הב"ד יכולין לכוף הלוקח דמצוה לקיים דברי המת הוא על האפוטרופוס ולא על