בית יצחק אורח חיים צה

ועיין עוד עירוכין כ"א ורמב"ם פ"ו מחרמים ה' ל' ומ"ש הרמב"ן מדאבני מזבח אין להם פדיון ש"מ שיש מועל אחר מועל באבני מזבח עיין בתוס' מנחות ק' ע"ב דהא דכלי שרת אין להם פדיון היא רק מדרבנן. ולפ"ז אין ראי' מהך דאין להם פדיון דיש מועל אחר מועל ולר' נחמי' דס"ל בכ"ש יש מועל אחר מועל הטעם רק משום דלאחרים מביא לידי מעילה הוא עצמו לא כ"ש ולפ"ז אבני העזרות אין מביא לידי מעילה ורק באבני מזבח קצת י"ל דאימורים דשלמים אין מועלין עד אחר זריקת דמים הרי דמביא לידי מעילה י"ל דהבעל המאור ס"ל דזה לא מתקרי מביא לידי מעילה רק בכלי שרת שמקדש אותו משא"כ באימורים דשלמים יש טעם אחר בזה שאינו מועל רק לאחר זריקה שהבשר מותר ועיין זבחים פ"ה ע"ב דאימורין שהעלן לפני זריקה אין בהם מעילה וזריקת דמים הטעם משום דהוברר לגבוה ומ"ה ס"ל לבעל המאור דגם באבני מזבח אין מועל אחר מועל לד"ה. ועכ"פ הרבה יש לפלפל בענין זה על הרמב"ן ז"ל ועיין כעין זה בפ"י קידושין נ"ד בד"ה בכתונת ומ"מ לענין אבני מזבח נראה דשפיר קאמר הרמב"ן. דיש מועל אחר מועל וגם בבית המקדש אם נאמר דמועלין דכתלוש דמי נ"ל דיש מועל אחר מועל דאל"כ הגע על עצמך אם יהנה אחד מבהמ"ק שוב לא יהי' לו דין בהמ"ק וע"כ יש מועל אחר מועל מיהו למ"ש תוס' בקדושין נ"ד דבמעילה דהנאה אין יוצא לחולין רק כדי הנאה אין ראיה מזה ודוק. ומצאתי בשעה"מ ריש ה' מעילה פלפול עצום בענין מחובר לקרקע ומה שמבואר שם דבמחובר לקרקע ל"ה איסור דאורייתא ליהנות וקצת משמע כן מדברי הריטב"א יש לי לדון בזה דלא מימעט במעילה י"ט רק מקרבן ולדעתי ברור דיש איסור דאורייתא דלא כשעה"מ

(ג) ושוב נלפע"ד סברא נחמדה בהא דמחלק במעילה כ' בין הקדיש ולבסוף בנה דמועלין ובין בנה ולבסוף הקדיש דאין מועלין ואין לזה הבנה כלל דאידי ואידי מחובר היא. ובמעילה י"ט ממעט מעילה במחובר מחטא חטא בתרומה וזה קאי על שעת המעילה א"כ אם בעת המעילה מחובר לא דמיא לתרומה ולא למעול והנראה דאם אין מועלין במחובר, א"כ הוריד העצים מקדושתן דמעיקרא מעל ועתה אין מועלין ואין מורידין והדין שיעקור העצים או האבנים ויתלוש שיחזור לקדושה ומ"ה מועלין בו כמ"ש תוס' עירובין דאם דינו כמחובר ע"כ צריך לתלוש ומ"ה דינו כתלוש ומעתה מיושב מה שהקשתי לעיל לתוס' עירובין מאי מסייע לרב ממתניתין דבה"א לא ידע עוד מזה ודברי התוס' עירובין וב"מ יוצאין לפי המסקנא ודוק כי היא הערה יקרה בישוב קו' הגדולה ואלא דקשה מאוד למ"ל קרא וכלל ופרט וכלל דאין הקדש מחולל על גבי קרקע עיין שבת קכ"ז ות"ל דאין מורידין הקדושה וגם בעבדים אין מועלין עיין גיטין מ' ואולי נ"מ בשטרות ולזה איצטרך כלל ופרט או נ"מ דבדיעבד דנהי דצריך לחזור ולעלות הקדושה אבל מ"מ הפדיון לע"ע מועיל ומחולל וקמ"ל כלל ופרט וכלל דאין מועיל החילול

(ד) ואחרי כתבי זאת מצאתי להפלאה כתובות ק"ו הקשה כעין קושיתנו דאם כלי שרת באו מתרומת הלשכה ומזבח בא. מבדק הבית איך הורידו המחתות מקדושתן ותי' דלא בטלוהו לגבי מזבח ומאי אעשה שלפענ"ד הי' בהעלם מעינו הבדולח דברי הגמ' מנחות צ"ט דיליף דמעלין בקודש מזה דאמרינן שם דאלו מעיקרא הי' תשמיש מזבח ועכשיו גוף מזבח הרי דבטלוהו לגבי' ומ"ש דהוי מוסיף על הבנין אין זה אלא תימא דהכי, משה מדעתו עשה והלא הכל הי' בנבואה עפ"י ד' וקצת הי' מקום לישב דברי רש"י במגילה שסותרין דברי הגמ' דיליף דאין מורידין ממחתות ומעלין מויקם משה דלא כגמ' מנחות. צ"ט דיליף מעלין ממחתות ולהנ"ל י"ל רש"י במגילה ס"ל כנ"ל דמזבח עכ"פ לא קדיש יותר מכ"ש ומ"ה ל"ה העלאה לקדושה ולא יליף רק דאין מורידין ודו"ק. ולאחר העיון לא קשה קושיתי על בעל המאור וכ"ש דלא קשה קו' הפלאה לפי המבואר בזבחים ד"ס דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין ועיין שם ברש"י א"כ מזבח נחושת נמי כלי היא. והוי כלי שרת משא"כ מזבח אבנים ומ"ש בכתובות מזבח העולה בא מבדק הבית היינו מזבח אבנים משא"כ מזבח נחושת. ול"ק מידי. והארכתי קצת לחיבת הקודש בענין זה. והנראה עוד בזה דבאמת מכלי שרת למזבח נחושת ל"ה העלאה כלל רק דסוגיא דמנחות יסבור כפירוש שני של ברמב"ן דל"ה כלי שרת כיון שהעלה זר וגם הקטרת הקטורת ל"ה במחבת כמ"ש תוס' ישינים יומא מ"ז רק הוי תשמיש מזבח כיון שנשתמשו למזבח אבל לא נתקדש ומ"ה יליף דמעלין בקודש מזה והתוספתא שהובא ברש"י מגילה כ"ו יסבור דהוי כלי שרת כמו שפירש רש"י בחומש ול"ה העלאה מכלי לכלי ומ"ה לא יליף מזה רק דאין מורידין מדלא רצה משה רבינו עליו השלום להורידן מקדושתן אבל מעלין ליכא למילף דמכלי לכלי ל"ה העלאה וזה ברור בעיני לפע"ד ומיושב הכל נכון

ודרך אגב ראיתי להרב הגאון אבד"ק לבוב הקשה בספר יד שאול סי' רע"ו דקשה על בעל המאור מנדרים דס"ב ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה הרי דיצא לחולין אף ע"י פריצי נכרים ואף כלי שרת יוצאין לחולין ובאמת היא תימא לכאורה אבל בעניותי אין תימא אם דברי אגדה זו אזדא לר"מ דס"ל במזיד מתחלל וס"ל אף קדושת הגוף יוצא לחולין כדאמרינן קידושין נ"ה ועיין תוס' נ"ד ובמפורשים ואכ"מ להאריך ועיין בסנהדרין דף פ"א בגונב כלי שרת קנאים פוגעין בו א"כ י"ל בדמים קננוהו עוד נ"ל בישוב הקושיא דלפי המבואר בחולין קל"ט במקדיש תרנגולת לבדק הבית ומרדה פקעה קדושתה וכ' הרשב"א והריטב"א הטעם דביאוש נפקעה הקדושה א"כ יש מקום לומר גם בכלי הקדש לתוס' מנחות צ"ט דמדאורייתא יש לו פדיון פקע קדושה ע"י יאוש. ועיין ברשב"א דמן הדין הוי מהני יאוש אף בקדושת הגוף לולי דגלי קרא ונכונים דברי הגמ' הנ"ל דנדרים משא"כ בכלים דאחז ל"ש יאוש דמי נתיאש מהם וזה ג"כ סברת הרמב"ן והבעל המאור ס"ל נהי דסוגיא דנדרים מיושב כמו שכתבתי לעיל מ"מ בע"ז לא נראה לו ליישב הסוגיא כן דמה"ט יכלו אנשי יון לאסור דבאו פריצים וחללוה וקנו ביאוש משום דכתיב לד' הארץ ומלואה כמו דס"ל לשמואל בחולין קל"ט כמ"ש הבעל המאור להדיא והכל נכון בעזה"י. דבנדרים ס"ב קאמר ר"י להך מימרא והוא ס"ל בחולין קל"ט חייבין באחריותן עד שיבא לידי גזבר ולא ס"ל שם סברא לה' הארץ ומלואה ומ"ה ס"ל נכרי קונה כ"ש בכיבוש מלחמה היינו ביאוש אף דר"י ס"ל במקדיש תרנגולת דלא פקעה קדושתה דלד' הארץ עי' בחולין קל"ט דמקשה דר"י אדר"י ומשני שפיר אף דלהלכה ס"ל לד' מ"מ קאמר רבה בב"ח בשם ר"י מקרא אגדה שלו לסברת רב דלא ס"ל לד' הארץ אבל להלכה ס"ל לבעל המאור כשמואל דל"ק בכיבוש מלחמה דלד' הארץ ומלואה כמ"ש הבעל המאור להדיא והכל נכון ומבואר ודו"ק היטב ולפ"ז נ"ל מה שאמרו במגלה י"ב ע"ב כד חזי מלא שבעין ולא פרקו אפיק מנא דקדושא ועיי"ש והיינו דכל עוד שלא מלא שבעין שנין לא מיאשי מיני' והו"ל קודש משא"כ כדמלי שבעין שנין אמר השתא ודאי לא מיפרקו ומיאשי מיני' ופקעה קדושתא והענין מבואר. ובלא"ה באבני מזבח ל"מ יאוש דהוי מחובר לקרקע ובקרקע ל"מ יאוש ואף בתלוש ולבסוף חיברו ל"מ יאוש. ומ"ה באבני מזבח מעילה מהני בו מטעם תלוש ולבסוף חברו ובנכרי דל"ש מעילה ל"מ מטעם יאוש דבקרקע ל"מ יאוש משא"כ בכלים דבלשצר וזה מה שרציתי לבאר [ועיין לעיל סי' י' אות ז' כתבתי תי' אחר לקו' י"ש] ודרך אגב קשה לי על הריטב"א קדושין נ"ד שכתוב דבגדי כהונה ל"ה כלי שרת וביומא מ"ה וכ"ד ע"ב אמרו לרבות הצתת אליתא דבעי כלי שרת ופירש"י בגדי כהונה וא"א לפרש פי' אחר וכן פי' הריטב"א גופי' עיי"ש. ועיין עוד תוס' סוכה מ"ח ד"ה שני ספלין מענין הנ"ל

(ה) ולדאתאן עלה לענין שאנחנו בביאורו בפירוש הגמ' בעירוכין דלדבר מצוה משנין אם הי' לדבר מצוה גדולה כשיטת הרא"ש או אף למצוה פחותה כשיטת מהרי"ק תליא בין פי' מהרש"א בתוס' כתובות ק"ו ד"ה וכי גבי דלמהרש"ל שפי' להיפך מפי' רש"י דגבו והותירו מיירי מתרומת הלשכה א"כ המקשה דפריך וכי גבו והותירו מאי הוי ומשני לב ב"ד מתנה היינו לעשות מקדושה חמורה קדושה קלה א"כ דמשני לב ב"ד מתנה בכה"ג וה"ה שי"ל בכל נודר דנודר אדעתא דטובי העיר ומקדיש אדעתם יוכלו לשנות אף לקדושה קלה משא"כ לפי' מהרש"א דמקשה אבדק הבית דמשנין אקדושה חמורה ומ"מ מקשה בגמ' איך משנין ומשני לב ב"ד מתנה א"כ אין תימא על רחב"א דסובר אין משנין דס"ל בנדבת יחיד ל"ש לב ב"ד מתנין כמ"ש תוס' במעילה י"ד ד"ה בונין בחול ולמסקנא דגמ' לדבר מצוה משנין ס"ל דהנודר נדר על דעת הב"ד משא"כ להוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה אין ראי' מכתובות והוא כשיטת הרא"ש ויבואר לקמן. ולהמעיין בתוס' מעילה הנ"ל שכתבו דבמקדיש מעות לבדה"ב ל"ש לב ב"ד והיא תמוה מכתובות הנ"ל דאמרינין לב ב"ד בבדה"ב שנדבו יחידים וצ"ל דמה שגבו לבדה"ב ל"ה נדבת יחיד רק מי שנודב בלא גבי' ואם התוס' יסברו כשיטת מהרש"ל נכון הדבר יותר בכוונתם

והנה נ"ל להוכיח מגמ' כשיטת הרא"ש דאס"ד דגמ' קאמר דלדבר מצוה משנין אפי' לקטנה קשה מנ"ל דילמא קמ"ל ר"י עכו"ם אפי' לגדולה אין משנין ולישראל לגדולה מותר ולקטנה אסור וע"כ מוכרח דהאמת הכי כשיטת הרא"ש וצריך לישב שיטת המהרי"ק וצ"ל דכיון דס"ל בתשמיש מצוה ל"ש הורדה כמ"ש המרדכי בב"ב ח' א"כ הגמ' לא מיירי כלל מזה ואין לחלק כלל בין גדולה לקטנה דאם יש לחוש לדעת הבעלים אסור אף לגדולה וכיון דמוכח דלמצוה גדולה משנין ה"ה לקטנה וזה צ"ע דדילמא למצוה גדולה מסתמא הבעלים יסכימו ולקטנה לא יסכימו וכיון דמדברי ר"י לא מוכח מסברא יש לחלק . ואולי ס"ל דלעכו"ם נמי מותר לשנות למצוה גדולה דלא שייך סברת הגמ' דגוי מיפעי פעי למצוה גדולה. ומוכח מדברי ר"י דבישראל אף בקטנה משנין אבל לא משמע כן מדברי כל הפוסקים גם כבר הוכחנו משיטת רש"י כתובות דאף למצוה גדולה שייך שינוי מדעת בעלים ורק מטעם לב ב"ד וזה ל"ש בעכו"ם כמובן

(ו) וכבוד מעלתו רצה לישב שיטת הרא"ש שכתב ומשום הזמנה אין לאסור דאפי' למ"ד הזמנה מלתא היא הני מילי בטוה או באורג בגד למת אבל הכא הוי כטוי לארוג והש"ך בסי' רנ"ט ס"ק ד' הקשה דאף אי הזמנה מלתא לקדושה חמורה