בית יצחק אורח חיים צד

כ"ת דמה שנכתב בפנקס הוה כשטר אינו ברור דבסי' ק"מ מבואר דשם שכתב על המקום הוה כשטר מצד המנהג ובשם הנכתב בפנקס אינו מבואר אם המנהג כן וצריך לחקור בזה ומסתמא לא הוי שטר עד שיכתוב המוכר ומי יודע מי כתב הפנקס בקהלתכם והנה מה שטוען הגבאי שהרב הצדיק מ' מאיר זצלה"ה לא מכר המקומות רק שלא הקפיד על העמידה וישיבה ומפאת כן אין להם חזקה ואף שלקח מעות הי' המעות מתנה הנה בהא דאמרינן בב"ב דף ל"ו דבי ריש גלותא לא מחזקי בן ולא מחזקינין בהו פירש רשב"ם מפני שיש להם שדות הרבה ושמחים שאחד יושב בהם כדי שיתקן הקרקע וגם למחות אין חוששים לפי שבזרוע יטלו את שלהם וכתב בתשו' הרא"ש דזה דוקא בריש גלותא שהי' מזרע המלוכה אבל בדורות הללו אם ישראל מצא חן בעיני המלך אין טבעו יוצא כ"כ ויכול האחר למחות ומשמע מרא"ש דה"ה להיפך כיון דבזה"ז החשובים הגדולים מהני חזקתן ה"ה דמחזיקין בשלהם והרי הרשב"ם כתב ב' טעמים אחד מצד שאין מקפידים דבי ריש גלותא הב' מצד שאין חוששין למחות לפי שבזרוע יטלו את שלהם ולא סגי בטעם שאין מקפיד לחוד דדוקא בקרובים מהני טעם שאין מקפידין לחוד לבטל חזקה אבל בשאר אנשים שאין קרובים ל"מ טעם שאין מקפיד ועוד דהרי בגמ' דף כ"ט מקשה אלא מעתה הני דבי בר אלישב דקפדי אפי' אמאן דחלף אמצרי דידהו ה"נ דלאלתר הוי חזקה וכ"ת ה"נ א"כ נתת דבריך לשעורין והקשה בשיטה מקובצת בשם הרשב"א דאדרבה מה"ט דנתת דבריך לשעורין ה"ל למימר דאפילו בבני בר אלישיב לא נחזיק בהן פחות מג' שנים דכל מדות חכמים כך היא דנתקן על הרוב ועל דרך הכלל לא על דרך הפרט כארבעים סאה דפחות קורטב אינו טובל אף קטן עי"ש שהניח בצ"ע ולפענ"ד נראה דכ"ז בתקנת חכמים או גם בדאורייתא מהלכה למשה מסיני נאמר ע"צ הרוב אבל לא במילתא דתלי' בסברא וראי' מיומא פ' דאמרינן כ"ע בככותבת ועוג מלך הבשן בככותבת מטעם דכ"ע מיתבא דעתי' טובא ועוג מלך הבשן פורתא עכ"פ ודוקא באכילה אבל בשתי' דל"ש הך סברא כל אחד משער בכמלא לוגמיו דידי' דכיון דביתובא דעתי' תלי' דהוה מילתא דסברא ל"ש לומר דניזל בתר רובא רק היכא שבמקצת עכ"פ מיתבא דעתי' אף עוג מלך הבשן ומעתה בה"א דגמ' עוד לא הוי ידע הגמ' דחזקת ג' שנים הוי תקנתא דרבנן כמו שהוכיח בקצה"ח סי' ק"ב ורק דה"א דהיא סברא דעד ג' שנים אדם מוחל וכיון דאזלינן בתר סברא הקשו מהני דב' בר אלישב ול"ק ק' השיטה מקובצת דהיכא דאזלינן בתר סברא תלי' בכל אדם לפי מה שהוא ומשני בגמ' דעד ג' שנים אדם מזדהר בשטרא ומ"ה תקנו חכמים ג' שנים שלא יהא צריך כל אדם לשמור שטרו לעולם וכיון דהוי תקנת חכמים התקנה נאמרה על הרוב ומ"ה בהני דבי ריש גלותא דשייך ג"כ הסברא דלא הי' צריכין למחות לפי שיש להן שבט המושל והי' צריך הלוקח לזהר בשטרו אבל לא סגי בטעם שאין מקפיד לחוד דמפאה כן מ"מ אין להלוקח לזהר בשטר שמא המוכר גברא שאין מקפיד ומיעקרא תקנת חכמים והיוצא מזה דטעם שאין מקפידין ל"מ רק היכא שמצינו להדי' כגון בקרובים משא"כ בשאינם קרובים לא אזלינן בתר אומדנא לבטל חזקת ג' שנים שתקנו חז"ל וגם מה שטוען שהמעות שנתנו הי' מתנה אין זו טענה דאנן פסקינן אפילו במוכר שדה שאין שלו המעות פקדון עיין בח"מ סי' קמ"ו וכ"ש היכא שיש לומר שמכר במכירה דל"ה מתנה טענה והגם שיש לומר כיון דדרך ליתן מתנה להנות ת"ח מנכסיו ל"ה מתנה מילתא דלא שכיח כמו במקדש אחותו דהוי מתנה מה"ט מ"מ זה דוקא היכא שאין לומר דהוי מכירה אבל היכא שיש לומר דהוי מכירה והקונה מוחזק ג' שנים ודאי אין לדחות חזקה בדברים כאלו גם מה שטוען הגבאי דאין מחזיקין בשל רבים צדקו דברי כ"ת דהבהמ"ד משם לא הי' של רבים מעולם אך אפי' בשל רבים מהני חזקה עכשיו כמו שמסיק בנתיבות המשפט סי' קמ"ט והדבר ברור דבמקומות בהכ"נ שייך חזקה באופן דהגבאי אינו יכול לסלק לבעל המקום שקנה מהמנוח ר' דוד ז"ל בשטר ומוחזק מכמה שנים וחלילה להתפלל על מקום הנ"ל עד שיחזיר המקום להנ"ל

אמנם ידע כ"ת שכל דברינו הוא אך נגד הגבאי מבהמ"ד אולם אם יש טו"מ בין אנשי העיר ובין יורשי הרב הצדיק זצלה"ה ההכרח להציע טענות שני הצדדים כיון שאינם לפנינו לד"ת

והנני ידידו יצחק שמעלקיש האבדפ"ק

סימן כד

ב"ה ברעזאן יום ג' ברכה וישועה לפ"ק

שלום וברכה וכ"ט לכבוד ידידי וידי"נ הרב הה"ג החריף ובקי מו"ה שמואל יצחק שור נ"י מזאלאויץ

ע"ד השאלה באחד שהי' לו פקדון אצל א' טראטע מאחד וצוה טרם מותו להנפקד שיכתוב ס"ת עבור זה. וגם הניח איזה סך להחברה קדושה. ואנשי העיר לא רצו לקוברו עד שיתנו גם הסך מהח"כ על בנין ביהמ"ד והשליש הנפקד הטראטע על אופן לעשות כדת עפ"י ד"ת כי הי' ספק אם רשאין בני העיר לשנות מדעת הנותן ושאל חו"ד בזה וכת"ה האריך בזה בפלפול וסברא ואבוא על סדר דבריו

תשובה מה שהקשה על תשו' הרא"ש כלל י"ג הובא בש"ע סי' רנ"ט דבצדקות שמתנדבין לצורך בית הכנסת יכולין אנשי העיר לשנותן לצורך ת"ת דהוי מצוה גדולה ומשמע דס"ל דגם בני העיר אין יכולין לשנות רק למצוה גדולה וס"ל הא דאמרינן בעירוכין ז' ה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה משנין היינו דוקא מצוה גדולה ודלא כדעת מהרי"ק הובא בש"ך שם. והקשה דא"כ מאי ס"ד דרחב"א דאף לדבר מצוה גדולה אין משנין והכי יחלוק על הך דמעלין בקדש ולא מורידין וע"כ הטעם משום דאסור לשנות מדעת הבעלים וא"כ איך הוכיח בסוגיא דעירוכין מדנקט ר"י עכו"ם שהתנדב אבל בישראל מותר לשנות ודילמא קמ"ל רבותא בעכו"ם ול"מ בישראל דהוי שינוי מדעת הבעלים והוי כגזלן אלא אפי' עכו"ם דהפקעת הלואתו מותר ומ"מ אסור לשנות מדעתו יפה הקשה וכבר הרגיש בזה בתשו' חתם סופר סי' רמ"ד לפענ"ד נ"ל לישב לפמ"ש תוס' ב"מ מ"ט דר"י ס"ל בין נכרי בין ישראל קונה בכסף ודריש לעמיתך אתה מחזיר אונאה ולא לעכו"ם וס"ל גזל נכרי אסור ואף הפקעת הלואתו דאס"ד הפקעה מותר לוקי קרא בהכי א"כ ליכא רבותא בנכרי יותר מבישראל ואי דזה גופה קמ"ל דג"כ אסור הו"ל לאשמעינן בעלמא דג"נ אסור ומ"ה הוכיח שפיר בגמ' דדוקא נכרי אבל לישראל משנין למצוה גדולה אבל לקטנה אין משנין ויש לעיין לפמ"ש בעל המאור בע"ז פרק ר' ישמעאל דכלי שרת אין יוצאין לחולין ע"י מעילה ויש מועל אחר מועל משא"כ אבני מזבח שיוצאין לחולין ע"י מעילה עיי"ש א"כ לפ"מ שפרש"י בחומש דהמחתות נעשה כלי שרת ואף דלא נמשחו צ"ל דבהתשמיש נעשו כלי שרת ועיין רמב"ן שכתב כיון דנעשה הקרבה עפ"י משה ל"ה כזר שעשה כלי שרת ולפענ"ד הדבר מוכרח דאל"כ איך צוה משה להקריב ואיך צוה אותם לעבור ולהקריב אש זרה וע"כ הי' זה בנבואה מפי ד' ומ"ה נעשו כלי שרת א"כ לפי בעל המאור איך אמרו מעלין בקודש ואדרבה כלי שרת קדוש יותר דהוי קדושת הגוף משא"כ מזבח והרמב"ן באמת חולק עליו אבל מכאן קשה מאוד על בעל המאור וצ"ל דהבעל המאור יסבור דל"ה המחתות כלי שרת רק כיון דהבעלים הקדישום לשמים הוה הקדש אבל לא קדושת הגוף וכן משמע מדברי רמב"ן על התורה לפירוש השני שם

(ב) והרמב"ן בע"ז שם חולק על דברי בעל המאור ובעיני דברי בעל המאור יש ליישב מ"ש דאבני מזבח כמי לא נפקין לחולין דקדושת הגוף נינהו וכו' ותנן כל שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל ואין לך כלי שרת גדול מאבני מזבח דבריו תמוהין מגמ' כתובות ד' ק"ו ע"ב ב"מ ר"ה מרב כלי שרת מהו שיעשה מקדשי בדק הבית צורך מזבח נינהו ומקדושת בדק הבית אתו או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה אתו עיי"ש בכל הסוגיא דמוכח דמזבח הפנימי הו"ל כלי שרת משא"כ מזבח החיצון הו"ל קדושת בדק הבית ומבדה"ב אתו ונמצא שפיר קאמר בעל המאור דהבא מתרומת הלשכה קדוש יותר ועיין תוס' ד"ה וכי גבו ומהרש"א ומהרש"ל שם ויבואר לקמן אי"ה

ומה שהביא הרמב"ן ראי' מתוספתא אבני היכל ועזרות שנפגמו אין להם פדיון כן הביא הר"ן במגילה ג"כ ראי' דהוה קדושת הגוף ובעניותא י"ל הטעם דאין להם פדיון כמו דמשני בע"ז נ"ב כיון דאישתמושי בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי בבי הדיוטא ומ"ה אין להם פדיון ועיין בשעה"מ ה' ערוכין אות ה' בשם הר"ן דאפי' ע"י פדיון שייך סברא זו גם י"ל הטעם משום דלא שכיחי כדאיתא מנחות ק"א עיין במ"ל ה' חרמים. מ"ש הרמב"ן הרי בית המקדש עצמו יצא מקדושתו על ידם וכו' והתם אין בו מעילה. הנה לפי המבואר במעילה ד"כ הדר בבית של הקדש כיון שנהנה מעל למ"ד תלוש ולבסוף חיברו כתלוש מעל ולמ"ד כמחובר דמי ג"כ מועלין בהקדישו ולבסוף בנאו עיי"ש

ומעתה ל"מ אי תלוש ולבסוף חיברו כתלוש ודאי מעל אלא אפי' אי ל"ה תלוש ובמקדש בונין בחול ואח"כ מקדישין כדאיתא במעילה י"ד מ"מ התוס' עירובין ל"א ובב"מ נ"ד הקשו הרי אין הקדש נתחלל על גבי קרקע ובתי' הראשון תי' תוס' עירוכין וב"מ דס"ל תלוש ולבסוף חיברו כתלוש דמי ולתי' זה ממנ"פ מועלין במקדש דאם כתלוש דמי הרי מועלין ואם כמחובר דמי ע"כ לא הי' בונין בחול דא"א לחלל והקדישו קודם ובודאי מועלין אלא אפי' לתי' השני שתי' דשאני כאן כיון דאי לא קדוש עומד לתלישה א"כ ע"כ ההקדש חל בעודו מיחשב כתלוש. וכיון דחשוב כתלוש בשעת הקדש כשהקדש חל בתלוש מועלין בו ול"ק קו' רמב"ן. ועוד בעצים דיומא הקדישו תחלה עיין מעילת י"ד ושפיר מועלין בו וז"ב כדמוכח מפשטא דסוגי' דפסחים כ"ז דמועיל במקדש ובמק"א הקשתי לתוס' עירובין הנ"ל דא"כ מאי מייתי במעיל' כ' ראי' ממשנה דבנאו בתוך ביתו כיון דנהנה מעל ראי' לרב דמשתחוה לבית אסרו שאני הכא במעילה אי לא מעל הוי הקדש ולא יצא לחולין ועומד לתלוש ומ"ה חשוב כתלוש משא"כ במשתחוה לבית וצ"ע. ושמא אינו עומד לתלישה כיון שיכול לפדותו