בית יצחק אורח חיים צג

בע"מ לא איכפת לן א"כ אין ראי' לענין קרקע דגם אח"כ הוי קרקע כמקדם אך כונת הירושלמי דעכ"פ אם חופר בור אותו מקצת קרקע לא ישוב ואנן בעינן שישוב כל הקרקע ואם נימא שישוב העפר על זה קאמר בירושלמי דבעינן שישוב כמו שהי' ומעיקרא קרקע ועכשיו מטלטלין אבל אם עושה מקצת שינוי בקרקע לא איכפת לן. (ועיין בתוס' בכורות ל"ז) ובגוף הדבר אם מקומות בהכ"נ הוי שלו עיין יומא י"א דבהכ"נ ל"ה שלו ממש משום שאינו מיוחד לו ומבואר לעיל

וראיתי דבר חדש. בפ"מ סי' קנ"ד, ס"ק מ"ו בס"ת כשרה שנתן באתננה שכשרה דומיא דקדשי גבוה כמ"ש הר"מ פ"ד מא"מ וצ"ע לכאורה דהרי היא איבעי דלא איפשטא אי ס"ת איקרי נכסי עיין ב"ב קנ"א ולסברת דמיקרי נכסי אינו דומה לקדשי גבוה וכיון דהוי איבעי' דלא איפשטא לחומרא אזלינין דחל איסור אתנן מיהו י"ל דהפ"מ מדמה ס"ת לפסח אע"ג דהוי ממון בעלים ל"ח אתנן דממעטינין מקרא דכל נדר פרט לנדור. וה"ה ס"ת מיהו י"ל בפשיטות דכיון דדבר זה דאתנן אסור לבהכ"כ ל"ה רק מדרבנן כמ"ש הפ"מ אמרינין בעי' דלא איפשטא לקולא דל"ה נכסי מיהו יש לעיין למ"ש תוס' שבת קמ"א דבקולא וחומרא ל"א ספקא דר' לקולא ודוק

סימן כג

ב"ה ברעזאן יום ה' ז' מנחם צדק ומשפט לפ"ק

שלום וכ"ט לכבוד ידידי ה"ה הרבני הנגיד המופלג מו' מיכל פישלער ני' מפרעמישלאן

ע"ד שאלתו במקומות הבהמ"ד מק' שעומרים עליהם איש איש על מקומו ומוכרים המקומות המוחזקים כאדם העושה בשלו ועתה רוצה הגבאי ליקח מאחד המקום שהוחזק בו כמה שנים ובא בטענה שלקח המקום והגבאי טוען שכל הבהמ"ד בנה הרב זצלה"ה מק' ולא מכר המקומות לחלוטין אך הרשה לכל אחד שיעמוד ולמקצתם הרשה גם בלי מעות וממקצתם קיבל מעות בתורת מתנה אך מעולם לא מכר המקומות ואף שבעל המקום בא בחזקה טוען הגבאי שאחרי שלא הקפיד הצדיק זצלה"ה אין מועיל חזקה במי שאין מקפידין זה על זה כמבואר סי' קמ"ט גם טוען שאין מחזיקין בשל רבים וכ"ת כתב דאחרי שנמצא פנקס ושם מבואר כל מקום ומקום על שם המחזיק ואם מכר אחד מקום שלו כותבין על שם הקונה החדש א"כ הדבר לאות שנמכר לכ"א מקום בבהמ"ד ועוד כתב אחרי שהמוחזק מהמקום קנה המקום אצל אחד והמוכר ישב והשתמש כמה שנים אנן טוענין ללוקח שבודאי קנה המוכר כמבואר סי' קמ"ו דאפי' אם דר חד יומא מהני וכש"כ היכא שהמוכר שלו דר ג' שנים והלוקח ג"כ מוחזק שני חזקה וע"ז האריך כ"ת וביקש שאודיע לי חוות דעתי

(א) תשובה הדבר פשוט דאחרי שמוחזקים הבעלי בתים בהמקומות ונתנו מעות תמורתם אף שאין להם שטרות ודאי קנו המקומות ויכולים למכור ולהוריש וליתן במתנה כאדם העושה בשלו והנה במעות לא קנו דבמקום שנוהגין לכתוב שטר ל"ק בכספא אך בחזקה קנו כמבואר סוף סי' קצ"ב דאפילו במקום שנוהגין לכתוב שטר נקנה קרקע בחזקה בלא שטר ומבואר בטו"ז סי' קצ"ב דישיבת המקום בבהכ"נ מיקרי חזקה לקנין ולכאורה י"ל דנהי דזה מקרי חזקה מ"מ הרי לא עשה מעשה בגוף הקרקע והסמ"ע בסי' הנ"ל סוף ס"ק כ"ח כתב בטעמא דחזקה מהני בלא שטר הוא משום שעשה מעשה בגוף הקרקע א"כ בחזקת ישיבה דלא עשה מעשה בגוף הקרקע לא יועיל חזקה בלא שטר ודין זה ודאי צ"ע אך הנראה דמ"ש הסמ"ע הטעם משום שעשה מעשה בגוף הקרקע ה"ה היכא שלא עשה מעשה אך נהנה מגוף הקרקע כגון הציע מצעות דבשאר קנינים לא נהנה מגוף הקרקע משא"כ בחזקה דהציע הצעות ולפ"ז י"ל דבשביל של כרמים נמי הוה כנהנה מגוף הקרקע כיון דגוף כל הנאה של השביל הוה להלוך עליו ואין לו הנאה חשובה יותר מזה זה הוה הנאתו מגוף הקרקע ולפ"ז מקומות בבהכ"נ דג"כ אין לו הנאה יותר מהישיבה זה גופה מיקרי הנאה מגוף הקרקע. וקנה בחזקה בלא שטר: ובנתיבות סי' קצ"ב כתב דה"ט דקונים מקומות בבהכ"נ בחזקה דישיבה משום דל"ה קנין גמור דהקרקע היא של ציבור ואין קונין רק שיעבוד הישיבה עיי"ש: ולפ"ז היכא שהבהמ"ד הוי של יחיד והוא מוכר מקומות ל"מ חזקת ישיבה: ולפענ"ד לא נראה כן מלשון הטו"ז והנתיבות לשטתי' שכתב בסי' קס"ב דז' טובי העיר יכולים להחליף המקום ולבנות במקום אחר ומה"ט ס"ל דקנית המקום ל"ה קנין הגוף רק קנין שעבוד ואמנם כבר כתבתי בתשובה דמתשובת חתם סופר א"ח סי' כ"ט משמע דהמקומות ממש שלהם ומה שז' טובי העיר יכולים להחליף המקום זה רק מטעם דכיון דהיחיד אינו יכול לבנות ואינו רוצה לסייע הרשות בידם לכוף להיחיד שימכור חלקו או שהיא מטעם אומדנא דאדעתא דהכי לא מכרו שאם יצטרכו למכור או להחליף כל המקום שלא יוכלו ע"י להחליף או לבנות בהכ"נ אחרת אבל המקום הוא ממש שלו באופן דגם בבהכ"נ של יחיד שמוכר מקומות קונה בישיבה. ובנ"ד אין נ"מ בזה דכיון דבעל המקום קנה מאחר וישב ג' שנים יכול לומר שהאחר הי' לו שטר כדין חזקת ג' שנים דלזה, ודאי מהני אכילת פירות וגם שאר ב"ב כיון שיושבין ג' שנים המקומות שלהם דנלענ"ד דבר חדש דאף לדעת הראב"ד דס"ל דאכילת פירות לא מקרי חזקה מ"מ במכר קרקע בכסף לחוד בלא שטר והיא מקום שנהגו לכתוב שטר והלוקח ישב ג' שנים ואכל הפירות מהני קנין הכסף לחוד והקרקע שלו והסברא לזה דכיון דבאמת כסף הוי קנין טוב ורק דבמקום שנהגו לכתוב שטר לא סמכה דעתי' דלוקח וזה דוקא קודם ג' שנים אבל לאחר ג' שנים דנאמן לומר שטר הי' לי ואבד שפיר סמכה דעתי' כיון דאי בעי טעין שטר הי' לו ואבד דלזה מהני אכילת פירות ועוד דבמה סמכה דעתי' בשטר הרי לא יזהר בשטר ג"כ רק עד ג' שנים ולא יותר ומה יהי' לו אח"כ בידו וע"כ צ"ל דסמכי' דעתי' כיון דיהי' נאמן שאבדו ולפ"ז בכסף לאחר ג' שנים שפיר סמכי' דעתי' וראי' לסברא זו ממ"ש הסמ"ע ריש סי' מ"ו דכל היכא שיכול לטעון מזויף אינו חושש להניח ביד המלוה השטר ול"ש חזקה דשטרך בידי מה בעי שסומך על המגו וה"ה הכא סמכי' דעתי' משום שיכול לטעון שטר היה לי ואבד ואין לומר דמה מועיל מה דאח"כ סמכי' דעתי' כיון דבשעת המכירה לא סמך דעתי' דזה אינו דהרי הר"ן כתב בפ"א דקדושין דאפילו במקום שנהגו לכתוב שטר ראי' מ"מ אם כתב שטר ראי' קונה למפרע משעת נתינות המעות הרי דאף דבשעת נתינת הכסף לא סמכי' דעתי' מ"מ אח"כ כשכתב שטר קונה למפרע ובודאי דאף אם המעות אינו בעין בשעת כתיבת השטר מ"מ קונה למפרע כמו במכר לאחר ל' יום דמהני כסף דהני זוזי לאו למלוה דמי. כדאיתא סוף סי' קצ"א א"כ ה"ה במכר בכסף והחזיק ג' שנים כיון דסמכי' דעתי' דלוקח דאי בעי טעי' שטר הי' לו ואבד. מהני קנין בכסף למפרע וזה דבר חדש ונ"ל ראי' לזה מעיקר דין חזקת ג' שנים דאמרינן הטעם מדלא מחה ודאי מכר לו והוא לא נזהר בשטר יטעון המוכר שמכר בכסף וסבר שהמכירה קיימת ומ"ה לא מחה דסבר שהיא באמת של הלוקח ועתה נתברר לו שאין מועיל מכירה בלא שטר ורוצה שיחזור לו השדה והוא יחזיר הדמים ואם נאמן בטענה זאת מה הועילו חכמים בתקנתן לעולם צריך לשמור השטר משום זה ובשלמא לדעת הרמב"ם ניחא דאם מכר בכסף ואכל פירות קנה בחזקה אבל לדעת הראב"ד דאכילת פירות ל"ה חזקה קשי' כנ"ל א"ו דאף אם האמת כן קונה בכסף לחוד מיהו ראי' גמורה ליכא די"ל דאין זה טענה שלא ידע המוכר הדין דעד ג' שנים הי' לו לחקור דהרי בלא"ה יכול לטעון לפירות הורדתיו ולא ידע הדין שיצטרך למחות וע"כ אין זה טענה הן אמת דאם לא נאמר כדברינו אלא דבכסף לחוד אף ג' שנים ל"מ לראב"ד יהי' מקום לפרש דברי הגמ' ריש פ' חזקת בדרך נכון דבגמ' מקשה שם למאי דיליף משור המועד אלא מעתה חזקה שאין עמה טענה תהוי חזקה ותמהו התוס' מה ס"ד דמקשה דהיכא מצי לאוקמי בידי' להנ"ל יש לומר דהכי מקשה חזקה שאין עמה טענה המקובלת כגון שקנה בכסף לחוד במקום שנהגו לכתוב שטר וישב ג' שנים יהי' נקנה לו דומיא דשור המועד ומשני בגמ' איהי לא טעון אנן טענינן הכונה כיון דלא טעין שקנה בשטר רק בכסף וכסף ל"מ מה נטעון אנחנו כן הי' מקום לפרש אך לשון הגמ' דמייתי ראי' ממשנה דחזקה שאין עמה טענה ל"מ לא משמע כן דהרי שם במשנה מיירי בחזקה שאין עמה טענה כלל וקצת יש לומר דלר' ישמעאל דטעמא דג' שנים דומיא דשור המועד ודאי מהני ג' שנים בקנין כסף לחוד. אך לרבנן דטעמא דג' שנים משום דמזדהר בשטרא טפי לא מזדהר הי' מקום לומר דכ"ז בשטען שהי' לו שטר ואבד אבל במודה שלא הי' לו שטר ל"מ ג' שנים אך לדעתי ברור דגם לרבנן מהני ג' שנים דשפיר סמכי' דעתי' דאי בעי טעין שטר הי' לו ואבד וקצת כעין זה מבואר באה"ע סי' קכ"ד בכתב גט על עבד שמחוזקים שהוא שלו ויוצא מתחת ידה ל"מ הגט. אך אחר ג' שנים שהעבד בידה מתגרשת משעה ראשונה וה"ה בקנין כסף ל"מ בקרקע אך לאחר ג' שנים מהני למפרע ולפי שהוא דבר חדש לא אוכל להחליט הדין אך לענין מקומות בהכ"נ והמוכר אינו לפנינו אין כאן ספק דשום אדם אינו יכול לטעון נגד בעלי המקומות שהם מוחזקים ויושבים בו כיון דמקומות בהכ"נ קונה בישיבה לחוד וכש"כ בעל המקום שאנן דנין בו שקנה מאחר והלוקח והמוכר נשתמשו אנו טוענים של המוכר הי' לו שטר וא"צ לדון בזה מדבר הקנין

(ב) ודע דלמה שכתבתי לעיל דאף לראב"ד אם קנה קרקע בכסף ואכל פירות ג' שנים קונה בלא שטר אין להקשות דא"כ למ"ל לראב"ד לפרש מה שאמרו בגמ' דף נ"ח והרי אכילת הפירות דבנכסי חבירו קנה ובנכסי העיר לא קנה דנ"מ לענין ג' שנים ולהחזיק שכבר קנה ולא שיקנה באכילת פירות ונפרש דקונה באכילת פירות ובענין שקנה במעות כנ"ל ולק"מ דגם בקנה במעות וישב ג' שנים הקנין עושה המעות ורק דמפאת האכילות פירות סמכי' דעתי' כיון שיכול לטעון שטר הי' לו ואבד אבל עיקר הקנין עשה המעות ועוד דדומיא דגר קתני ובגר ליכא מעות ועל כן פירש הראב"ד דלא מיירי לענין קנין וכן פירש הרשב"ם שם. מיהו כבר כתבתי דיש לדבר הרבה מזה ואין להחליט הדין גם מה שכתב