בית יצחק אורח חיים צב

משום הרחבת בהמ"ד ודאי אין יכולין ואף דבתשו' הרא"ש סי' ה' כתב דאין המקום מכבד וכו' מ"מ בזה יש קפידא כיון שזכו לעמוד סמוך לארון הקודש מי יקח זאת מידם וגם המעיין בתשו' הרא"ש יראה דאם יש נפקותא בדמים כגון שמקום הראשון שוה יותר ודאי יכול לעכב וה"ה בנ"ד שמקום שסמוך לארון הקודש שוה יותר ודאי יכולין לעכב ע"כ ודאי ינתן לבעלי מקומות שסמוך לארון הקודש גם עתה בסמוך לארון הקודש אלא אפי' אם המקומות שלצד השני יש להם בעלים כגון שאותן המקומות שהי' מתחילה בזוית נעשין עתה סמוך לארון הקודש ובעלים טוענים שמקומות שלהם נתעלו נלפע"ד דאנשי בהכ"נ יכולים לכוף הבעלים שהי' להם מעיקרא בזוית ברחוק מארון הקודש שיהי' להם גם עתה בזוית מכח ז"נ וזל"ח דאף דהמקומות ממש שלהם כדברי הח"ס מ"מ מאי איכפת להו. והרי בלא רשות בעלי מקומות שסמוך לארון הקודש א"א לבנות מחדש, והם יאמרו, שאינם רוצים להפסיד ומי יכוף להם לגרוע זכותם ע"כ ההכרח לאנשי המקומות להרשות שיבנו מחדש ויהי' להם מקומות שאינם שוין יותר ולא פחות דהיכא דזל"ח כופין על מדת סדום אך זה לדעת הרמב"ם בסי' קע"ד אך לדעת הרא"ש סי' קע"ד דיכול לעכב וצריך להעלות בדמים וס"ל ז"נ וזל"ח דוקא בשכבר דר כמ"ש תוס' בב"ב י"ב ואין כופין על מידת סדום מ"מ לענין בהכ"נ שהדבר נחוץ שיבנה מחדש וכפי דעת הנתיבות בסי' קס"ב הטובי העיר יכולין להגדיל הבהכ"נ כפי דעתם מכ"ש שיכולין לכוף על מדת סדום ע"כ הדבר פשוט שמי שהי' לו בסמוך לארון הקודש גם עתה יהי' לו כן ואף אם אין להם מעות לבנות בהמ"ד או לתקנו שיהי' עכ"פ כמו שהי' בראשונה וההכרח יאלץ למכור מקומות חדשים ואם ימכרו הזוית גם עתה לא יהי' לתקן הבהמ"ד מ"מ אין על בעלי מקומות הסמוכים לארון הקודש יותר חיוב משאר בעלי בהמ"ד ולמה יאבדו זכותם וקצת יש לדמות דבר זה למ"ש תוס' ב"ק ח' דהיכא דמגרעין זכות יוכל לומר לכי תיהדר אבל אם אין מגרעין זכות של אחר ל"מ לומר ל"ת ה"ה הכא בעלי מקומות מארון הקודש דמגרעין זכותן יכולין לומר אם לא יחזרו המקום לא יניחו לבנות ובעלי מקומות אחרים שאין מפסידין לא יוכלו לומר שאין מניחין להרחיב ומ"ש הנתיבות סי' קס"ב דטובי העיר יכולין להוסיף מקומות ולהגדיל בהכ"נ כפי חות דעתם ואין לראשונים תביעה רק מה שמגיע על חלקם כפי שומת המקום שלהם בחורבנה לא אדע מנ"ל הא ומה כח להם לגרע זכות בעלי מקומות אם רוצים לשלם לצורך תיקון ע"כ נראה דגם הנתיבות מיירי באינם רוצים לתת לבנין ולשלם העילוי דאז דינן כשותפים שכופין זא"ז לבנות או לקבל מעות למכור חלקו אבל ברוצה ליתן העילוי גם הנתיבות מודה ושמא ס"ל להנתיבות דאומדן דעתא הוא שטובי העיר לא מכרו לו אדעתא דהכי שיזיק לכל בהכ"נ ע"כ אם נחוץ להחליף המקום או שמוכרחים למכור מקומות וזולת זה לא יהי' להם לבנות רשאים דאדעתא דהכי מכרו לו והוי כלב ב"ד מתנה והנתיבות לשיטתי' סי' קצ"ב דמכירת מקומות ל"ה רק שמוכרין שעבוד ישיבה ולא גוף הקרקע וע"כ אזלינין בתר אומדנא והגם דבגוף הדבר יש להתוכח עכ"ז בגוף האומדנא צדקו דבריו ע"כ יכולים אנשי העיר לכוף לאותן הסמוכין לארון הקודש בכה"ג ליתן עילוי כפי הצורך ועכ"ז בכל אופן הדין עם בעלי מקומות הסמוכין לארון הקודש ויתן להם מקומות סמוך לארון הקודש נגד הטבת סך כפי הצורך

(ב) והנה מה שהקשה כ"ת ביומא י"ב דמקשה ודכפרים מי מטמא והרי אינו מיוחד לו וכתיב ובא אשר לו הבית והקשה דילמא מכרו המקומות והוה מיוחד לו נלענ"ד כיון דבעי שיהי' כל הבית מיוחד לו ובבהמ"ד נהי שמכרו מקומות מ"מ ע"כ השארי מקומות שאינם מיוחדים כגון הבימה והדרכים שוב אינו מטמא בנגעים כמו בית שצדו אחד ישראל וצדו אחד עכו"ם דאין מטמא בנגעים כדאיתא בר"ש פי"ב דנגעים בשם התוספתא ועוד אם בית השותפים מטמא בנגעים ע"כ צ"ל מה דבהכ"נ אינו מטמא בנגעים משום שאינו מיוחד לדירה כמ"ש הריטב"א וקו' הגמ' יהי' נמי הכי דאינו מיוחד לו משום שאינו מיוחד לדירה וגרע מבית השותפים שמיוחד שידורו בשותפות משא"כ בבהמ"ד ולפ"ז אף שמכרו מקומות שפיר מקשה ודוק וע' בריטב"א מ"ש אודות בית השותפות והנה ראיתי בח"ס סי' כ"ט שפירש דברי המג"א סי' ק"נ שכ' דאם שינו הפתח ממה שהי' בתחלה יקיב הדין ביניהם עפ"י מה שהקשה בב"ב קכ"ב דאמרינן שם אלא לכספים ופירשב"ם קרובה לירושלי' ורחוקה לירושלי' ומי שחלקו קרוב לירושלים ה' מעלה בדמים למי שחלקו עלה ברחוק מירושלים והקשה דהרי לא ידעו עדיין מקדושת ירושלים בשעת חלוקה וע"כ פירש דבשעת חלוקת הארץ הי' עילוי הדמים מי שהי' קרוב למשכן שילה ואח"כ כשנתקדש ירושלים ע"י דוד הי' צריך להעלות בדמים מי שקרוב לירושלים עיי"ש שהוציא מזה דין חדש דאם עשו פתח בהכ"נ בדרום ואח"כ עשו הפתח במערב צריכין המקומות שנתעלו ע"י כן לשלם העילוי וזה כונת המג"א ובגוף הדין צ"ע דלכאורה יכולין לומר הקרובין לירושלים מזלן גרם וצ"ל דאח"כ תי' הנבואה שזה מקום המקדש למפרע ואגלאי מלתא למפרע דהחלוקה ה' בטעות וצריך עילוי ולפ"ז אין ראי' להדין שהביא בשם מג"א דשם בבהמקד"ש אמרינין איגלא מלתא למפרע אך בגוף הדין שכ' בכונת מג"א בשינוי הפתח דצריכין מקומות שנתעלו לשלם העילוי צדקו דברי המג"א דכיון דאנשי העיר שינו בפתח הוי כמקיף חבירו מד' רוחותיו דמשלם מה שנהנה. ולדעתי צריכין ליתן העילוי לבעלי מקומות שיגרעו מחמת הפתח דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו. דלא כמ"ש בח"ס ומ"ש דהשתא המקומות עצמן נוטלין מבעליהן כש"כ השוכנים בסמוך שקנו מעלה שאינו שלהם. זה אינו דגם לבעלי המקומות צריך להחזיר המעות שנתנו אם נצרך לעשות פתח שם ולהשוכנים מה שנוטלים העילוי משאר מקומות שייך להם אמנם זה כשאנשי העיר בנו אבל מה שנתעלו מקומות הסמוכים לירושלים ע"י חשיבות בהמ"ק לדעתי מזלן גרם וא"צ לשלם משום עילוי כיון דלא נעשה שום שינוי בהחלקים משא"כ בבהכ"נ דנעשה שינוי בבהכ"נ ומה שהקשה הח"ס דבשעת חלוקת הארץ לא הי' שום חשיבות לירושלים לפענ"ד עיקר הקושי' יש לישב דרד"ק כתב בספר יהושע דדוד לא קנה רק מקום המקדש וגם ציון אבל ירושלים לא הי' ליבוסי ונמצא די"ל דהי' יודעים מקדושת ירושלים רק לפי שלא הי' יודעים מקום המקדש מ"ה לא בנו בהמ"ק וגם לפי הירושלמי הובא בתוס' ע"ז מ"ה הוצרך לנבואה משום דכל מקום שאתה מוצא הר וגבעה אתה מוצא ע"ז אבל יש לומר דהי' יודעים מקדושת ירושלים והכי מוכח למ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים ע"כ היו יודעים מקדושתה. ומ"ה הוצרך העילוי וגם מוכח מדנתנו ליהודה דושנה של יריחו תחת ירושלים ע"כ הי' יודעים שבהמ"ק בחלקו של יהודה. וא"צ לדוחק הגדול של הח"ס ובאמת אם נאמר כדברי הח"ס ע"כ צ"ל הא דלא חלקו ירושלים לשבטים משום שכל ירושלים הי' של יביסו ממשפחת אבימלך והניחה משום השבועה ובאמת ברד"ק מבואר דרק ציון לא כיבש אבל ירושלים כיבש וע"כ לא הי' של יביסו ועיין היטב בכ"ז והנה דרך אגב נ"ל לישב ברש"י יומא י"ב פירש"י על ר' יהודא דאמר לא שמעתי אלא מקום מקדש משום שבנה דוד מכל השבטים ובמגילה פירש"י משום שאינו מיוחד לדירה וכבר הקשה זאת בטורי אבן מגילה נלענ"ד לישב דביומא פירש"י למאי דס"ד דשל כפרים מטמא וע"כ לא בעי מיוחד לדירה וע"כ הטעם מבית המקדש משום שהוא של כל ישראל משא"כ רש"י מגילה קאי למסקנא דאף של כפרים אינו מטמא ע"כ הטעם משום שאינו מיוחד לדירה ועיין ברמב"ם בה' מעשר דגם לענין מעשר לא חשוב בהכ"נ ובהמ"ד לבית מה"ט ומ"ה אינו מטמא בנגעים ואכ"מ להאריך

(ג) וע"ד מה ששינו הארון הקודש ממקום למקום ידע שבכאן בנו ג"כ מחדש בהמ"ד והוסיפו בכותל מזרחית צפונית ולא הסכמתי לשנות ארון הקודש וגם הגאון המפורסים האבד"ק לבוב לא הסכים לשנות ועכ"ז הי' ההכרח לשנות כי לולא זאת הי' מקום ארון קרוב מאוד לכותל אחד וקצת יש לצדד להתיר משום שבלא"ה מסלקין הכותל הישנה ולומר דהקרקע כנגד הארון הקודש קנתה קדושה י"ל דארון הקודש קונה רשות לעצמו אם הוא עשוי מבנין עיין ביו"ד סי' רפ"ב ואז הבאתי מדברי התוס' ב"ב דף כ' שכתבו ועוד שלא הי' יכולים לבטלה שהיה ס"ת מונח ומעלין בקודש ולא מורידין ולכאורה דבריהם תמוהים דדילמא גם השתא מונח ס"ת בהתיבה ואיך יקרא זה הורדה ומתוך כך רציתי לפרש דע"כ אין בהתיבה ס"ת דאם יקבעו פה מקום התיבה עם הס"ת הרי כבר זכה מקום אחר בהס"ת וע"כ יבטלו תיבה רקנית והס"ת יקחו ולכן כתבו דהוה הורדה להתיבה אבל הרמב"ם לא פסק כתוס' כמ"ש התוסיו"ט באהלות פ"ו מ"ב רק דבעי ביטול דוקא וע"כ צ"ל שביטלו התיבה וקשיא דהרי מעלין בקודש ואין מורידין וע"כ ביטלו התיבה והס"ת עומדת ואיך שינו המקום ע"כ כנ"ל כיון שקובע רשות לעצמו אין קפידא בכך באופן דהדבר תליא במחלוקת בין תוס' ורמב"ם מיהו עדיין יש להתישב בדבר וכעת ראיתי בדברי הח"ס סי' כ"ח בסופו משמע דכיון דנוהגין שהבימה יהיה באמצע אם מרחיקין הבה"כ וע"כ משנים המקום מבימה במקצת אין קפידא בדבר עיי"ש כתבתי כ"ז לפי שבמקום שאפשר לעשות שיהי' הארון הקודש במקומו ממש אף אם לא יהי' באמצע ממש יש לחוש שלא לשנות מקום הארון הקודש ובלבד שלא יהי' מרוחק הרבה מצד השני

והנני ידידו יצחק שמעלקיש האבדפ"ק

הג"ה אחר שכתבתי התשובה ראיתי בשו"ת שמן רוקח סי' ב' שהאריך בפרט זה דמקומות בהכ"נ לא נקנו לחלוטין ואין להבעלים רק שעבוד ובתשו' שואל ומשיב לש"ב הגאון מלבוב האריך לחלוק עלי' עיי"ש ח"ב סי' כ"א וצדקו דבריו: והנה מה שהקשה במ"ל בפ"א מיובל על הר"מ דס"ל בקונה לזמן יכול לחפור בורות מירושלמי דמבואר דבקונה בזמן שהיובל נוהג אינו יכול לחפור בורות עיי"ש שהובא בס' הנ"ל י"ל דכונת הירושלמי דאסר לחפור בורות אך אם לא ישוב למלאות החפירות קודם חזרה דבעינן ושב לאחזתו משא"כ כשימלא החפירות קודם חזרה מותר לחפור וגם בקונה לזמן קצוב כונת הר"מ שימלא חפירות קודם חזרה וגוף דמיון של המ"ל בהך דושב לאחוזתו להך דקדושין בכהן שאינו נרצע דבעינן ושב אל משפחתו והבין המ"ל דהוא מטעם שינוי אין ראי' דשם בעינן שיהי' גם אח"כ כהן כמו שהי' מקודם והרי אם מנקבו בדבר שאינו נעשה