בית יצחק אורח חיים פב

וסוף דבר לא ירדתי לסוף כונתו אבל עיקר קושיתו ליתא כלל דהחילוק לרב המנונא בין נזיר לעולה כן הוא דאנן מחויבין לתרץ דבריו שלא לסתור כמה שיכולין ובעולה יכולין לתרץ דכונתו שלא יתחייב באחריות ואינו סותר כלל ובנזיר א"א לתרץ כן דכל כמה דלא מייתי קרבנות לא מתכשר וע"כ כונתו דאם יהיה קשה לילך לבהמ"ק וירצה לגלח בב"ח על אופן זה לא יהיה נזיר וזה מתרצין כמו שיכולין ואין כאן קושיא כל עיקר ומה שיש להקשות הוא להיפך לרבא דס"ל כמו בנזיר אמרינן האי גברא לצעורי קמכוין ואם יגלח בב"ח ל"ה נזיר כן בעולה אם יקריבו בב"ח ל"ה עולה ואמאי בשלמא בנזיר א"א לתרץ דברי' בע"א ובעולה י"ל כונתו ע"מ שלא יתחייב באחריות ודא ודאי קושיא הוא

(ב) והנלע"ד לישב קושיא זו באופן נאות והוא דראוי מקודם לבאר הנה מלשון הגמ' משמע ה"ה במתנה ע"מ שלא אתחייב באחריות והקריבו בב"ח נמי פטור וצ"ע עפ"י דברי רבא כתובות צ"א וצ"ז גבי אלמנה וגבי מכר שלא באחריות נהי דאחריות דעלמא לא קבילית עלך אחריות דנפשך מי לא קבילית והמורם משם דה"ה במתנה שלא יתחייב באחריות והקריבו בב"ח דהוה כאילו קטלה בנפשי' חייב משום אחריות דנפשי' וצ"ל דנהי בהתנה סתם חייב כונת הגמ' דהוה כאילו התנה בפירוש גם על אחריות דנפשי' ואמנם שוב מצאתי במרדכי הובא בש"ע ח"מ סי' ע"ב ס"ז בהתנה שיפטור מאחריות פטור אפי' מפשיעה והמרדכי מביא ראי' מסוגיא זו מב"ח דפטור דהוה כאילו התנה ובאמת דברי המרדכי תמוהין מאוד דהרי הוא גופא מודה דדוקא מפשיעה פטור אבל במזיק בעצמו ודאי חייב וכאן בב"ח הוה כקטלה בעצמו ומ"מ פטור וכן הקשה בתומים וכבר קדמו בזה במהרי"ט ח"ג סי' קי"ו ואם נאמר דכאן הוה כמתנה בפירוש מאי ראי' מייתי המרדכי ובתומים מתרץ דכאן מש"ה פטור דהתנאי הוא אם יקטול יהיה בטל נדר למפרע ודבריו תמוהין דא"כ אמאי חייב משום שחוטי חוץ ועוד דא"כ ראיות המרדכי אזדא לה ובקצה"ח מתרץ דכאן מש"ה פטור דבהקדש מזיק פטור ורק מדרבנן חייב ולבעלים ולא להקדש ומ"ה הבעלים כאן פטורין מדין מזיק ולפע"ד דאם חייב מדרבנן גם הבעלים חייבין וע' רש"י גיטין נ"ד חייבין לשלם לבעלים ומ"ל בה' חובל ומזיק דעתו דאף בנדבה משלם לבעלים שהפסידן דורן והדברים תמוהין דגם בנדר שחייב באחריות אינו חייב רק לר"ש ולא לרבנן דג"ל לק"ד וכש"כ בנדבה לכ"ע פטור אף שהפס דן דורן והרי בב"ק ע"ח בעי רבא בהרי עני עולה ופירש רש"י דלר"ש קבעי הרי דלרבנן פטור ולר"ש נמי דוקא בנדר ולא בנדבה ועיין בפ"י גיטין שתמה על דברי רש"י ומביא ראי' מב"ק הנ"ל ותימה שלא תמה על נדבה ובאמת לפי מה שמבואר בשיטה מקובצת ב"ק שם גם שם דוקא בכפל קבעי ובקרן חייב לכ"ע ואזדא לה ראית הפ"י והן אמת כי לפ"ז אזדא לה גם ראית המהר"מ מינץ באתרוג שמביא ראי' דיכול לפטור בקרבן קטן ועיין בזקיני הגאון ח"ץ ולשיטת השיטה דדוקא בכפל קבעי י"ל בקרן באמת אינו יכול לפטור ומהר"ם מינץ בקרן מיירי ואכ"מ ואמנם לדינא הפ"י והשיטה עולים בקנה אחד באמת לבעלים פטור ורק דלהקדש חייב לשיטת רש"י מדאורייתא ולתוס' מדרבנן וכיון דחייב, אמרינן לי' לשלם לבעלים ועוד יותר יבואר דכיון דמדאורייתא פטור מזיק הקדש ורק מדרבנן חייב ואסור להביא חולין לעזרה ויצטרך להביא דורן ואמרינן הואיל והפסיד דורן ישלם הדורן לבעלים אבל עיקר חיובו משום מזיק הקדש אשר עפ"ז נ"ל דה"ה היכא שהבעלים הפסידו קרבן אף שאינן חייבין באחריות חייבין משום מזיק הקדש מדרבנן דלא כקצה"ח ומה שי"ל בזה הנה דבר זה ברור במתנה הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריות מהני ולא הוי מתנה עמש"כ בתורה כדכתבו תו' ר"ה ותו' סתמו דבריהם ולא ביארו הטעם ולקמן נבאר טעמם אבל לע"ע נראה כמו שמתרצים תו' כתובות על קושיתם על הא דמתנה שואל להיות כש"ח כיון שרבתה תורה הרבה דיני שומרין יכול כ"א להתחייב כפי תנאו וה"ה הכא כיון שרבתה תורה נדר ונדבה ונדבה פטור מאחריות יכול להתנות בנדר שיהי' פטור כמו בנדבה וז"ב אבל עכ"פ להתנות שיהי' פטור אם יזיק זה הוי מתנה עמש"ב והתו' הקשו כן בכתובות בקרע ע"מ לפטור ותירצו דהכונה ע"מ שימחול וזה שייך בהדיוט אבל לא בהקדש דלאו בר מחילה הוא ועיין ב"ק כ"א ובשלמא במתנה שיהי' פטור אם יהרגנו והיינו דאם יהרגנו לא יהי' נדר כלל ול"ה עולה כלל שפיר אין כאן עקירה משא"כ הכא מדחייב משום שחוטי חוץ ע"כ גם אם יהרגנו יהי' נדר ורק שיהי' פטור וזה מתנה עמש"ב ואם כהפ"י ששיטת רש"י דמזיק הקדש מדאורייתא חייב ודאי הוה מזיק ומעמש"ב ולשיטת הו' עכ"פ מדרבנן חייב ואנן פסקינן חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ורק בהדיוט פסקינן דמהני מטעם מחילה עיין אה"ע צ"ב ובהקדש ל"מ מחילה ועוד י"ל לדעת תו' כתובות אם כתובת בתולה מה"ת כתובת אלמנה הוי יש לה עיקר ה"ה כאן מזיק להדיוט חייב והוי יש לה עיקר ויש לחלק אבל בלא"ה אנן פסקינן מדרבנן התנאי בטל ואמאי בב"ח פטור מטעם מזיק והנלע"ד לישב ונתיישב ג"כ לשון המרדכי והוא בשוחט בחוץ יש כרת ולר' נחוניא בן הקנה כרת פוטר מתשלומין ואמנם אף לדידן חייב מלקות ומלקות פוטר מתשלומין ולפ"ז יש להקשות למ"ל להתנות שאקריבנו בב"ח והכונה דכשיקריב יפטור מאחריות והרי בלא"ה חייב משום ש"ח ומלקות פוטר מתשלומין והן אמת כי לפמ"ש במהרי"ט בישוב דברי המרדכי דהכונה על כהנים שבב"ח קושיא זו ל"ק דבטובח ע"י אחר קלב"מ אבל פשטא דשמעתין לא משמע כן ואמנם קושיא זו יש לישב דכמו דאיתא בב"ק קי"ב וכתובות ל"ד בהיתה לו פרה שאולה וטבחה בשבת חייב שכבר נתחייב באונסין משעת שאלה והנכסים נשתעבדו ואין באין כאחד וכש"כ בהרי עלי עולה שחייב באחריות וכשהרג נתעורר חיוב הנדר ושעבוד הנכסים ומ"ה חייב ורק משום שהתנה וז"ב ומעתה כ"ז לענין חיוב אחריות וכשהתנה שיפטור מאחריות אין להקשות דחייב עכ"פ מטעם מזיק דבזה באת לחייב בשעה שעושה ההיזק ושייך קלב"מ וזה נכון ומעתה מיושב היטב דברי המרדכי שהביא ראי' דבכלל פטור אחריות נכלל אחריות דפשיעה דאם חייב בפשיעה מטעם שקיבל אחריות דנפשי' א"כ על אחריות זה נשתעבדו הנכסים ונתחייב למפרע ושוב ל"ש קלב"מ וע"כ בכלל אחריות נפטר כל אחריות ורק במזיק חייב שהרי הזיק ואין לו להזיק בממון חבירו וכאן פטור מטעם קלב"מ וזה א"ל על המרדכי דדילמא כאן הכונה כמו שהתנה בפי' דמדנקיט הגמרא סתם ע"מ שלא יתחייב באחריות משמע דגם בסתם דינא הכי והדבר נחמד בישוב דברי המרדכי ואמנם י"ל דלרבא דס"ל ב"מ צ"א בכל קלב"מ חייב לצי"ש א"א לתרץ לכך פטור משום מזיק מטעם קלב"מ דהרי חייב לצמ"ש וכיון דכל עיקר כונת המשנה יצא משמע לצי"ש ועיין עוד כעין זה בצל"ח פסחים כ"ט ובקצה"ח כ"ח הגם דשם בחטאת דאין ממשכנין מ"מ גם בעולה מדקתני יצא משמע שיצא י"ש וע"כ צ"ל דרב המנונא ס"ל דקלב"מ פטור אף לצי"ש ולהכי באמת כונתו דהיא עולה מ"מ ורק באחריות פטור מצד התנאי ומצד מזיק פטור מטעם קלב"מ או דס"ל דנהי דבקלב"מ חייב לצי"ש מ"מ לענין זה מהני תנאי שיהי' פטור ול"ה מעמ"ש בתור' כיון דמדינא בלא"ה פטור ואמנ' לרבא לא ס"ל הכי דפטור מטעם קלב"מ כיון דחייב לצי"ש ולכן לדידי' צ"ל כונתו דאם ישחוט בב"ח לא יהי' עולה כלל ולא נזיר כלל ובזה ודאי ל"ה מתנה על מה שכתוב בתורה ורבא הביא ראי' מסיפא מנזיר דע"כ כונתי הכי דאם יקריב בב"ח לא יהיה נזיר ה"ה בעולה כן הוא והטעם כנ"ל ודוק כי הוא נכון ויש מקום עוד לומר מה שנ"ל דרבא ס"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין דלא כקצה"ח כ"ח אליבא דרבא ונעלם ממנו דברי הה"מ פ"ג מה' גניבה שכתב דרבא כר"י ס"ל ועיקר ראיתו ליתא ואכ"מ ומה"ט לא ניחא לי' לרבא לומר דהו"ל כמתנה שלא יתחייב באחריות כנ"ל ורב המנונא יסבור כר"ל ולכן ס"ל דהוה כמתנה שלא יתחייב באחריות [ולפ"ז דברי הגמ' מנחות דאיתא שם ואף ר' יוחנן סבר כר"ה יתפרש הכי ואף ר' יוחנן דלכאורה ל"מ סבר כר"ה דהוא ס"ל חייבי מלקות בלא התראה חייב לשלם מ"מ סבר כר"ה ולפ"ז צריך טעם לר"י ונ"ל דר"י יסבור כיון דלא שכיח שישחוט בחוץ היכי דל"ש לא עשו חכמים חיזוק יותר משל תורה ול"ה מ"ה מעמש"ב כדאיתא בכתובת נ"ו ע"ב]

(ג) עוד באופן אחר נ"ל לישב עיקר המחלוקת בין רבא ורב המנונא דלמר הכוונה דאם יקריבנו בב"ח לא יהי' עולה כלל ולמר יהי' עולה רק שלא יתחייב באחריות וי"ל דרבא ורב המנונא כ"א לטעמי' אזיל ויען כי נתיישב לי בזה הרבה לא מנעתי לכתבו הנה בענין אי מהני חזרה בהקדש היא מחלוקת גדולה בין הפוסקים ועיין בזקיני הש"ך רנ"ה מביא בשם הרמב"ם ורש"י ותו' דל"מ חזרה. וכן מוכח מדברי ר"פ בתמורה ואמנם הש"ך תמה תימא גדולה על הרמב"ם והפוסקים וכתב שנעלם מהם ש"ס ערוך ב"ק ע"ג מקשה מר' יוסי דהמירת עולה דתוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי וחילק בין דיבור גדול וקטן הרי דאין חילוק בין הקדש לעדות והיא תימה גדולה ועיין בקצה"ח ובמ"ל והנ"ל לישב בעיון נכון הנה בעיקר הדין אי מהני חזרה בהקדש תכ"ד תמה בקצה"ח רנ"ה דכתבו תו' מנחות פ"א הטעם דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט והרי גם במסירה יכול לחזיר תכ"ד כמו שמבואר בטור ח"מ קצ"ה דלא כטור אה"ע ל"ח ומה שתירץ בקצה"ח דכיון דיכול לחזור מאמירה מהני חזרה במקח דהוא חוזר מאמירה משא"כ בהקדש דהאמירה גופא כמסירה לא ניחא לי דא"כ בזכי' בהפקר דא"צ אמירה ל"מ חזרה תכ"ד ובזה אזדא לה הוכחת הטו"ז מאני זכיתי בה תחילה דשם הוי זכייה מהפקר וא"צ אמירה וראיתי בתשו' בית אפרים דבר נחמד בישוב קו' תו' סוכה ל"ב בהא דיוצא בלולב של נכרי והרי מדאגבי' קניא ותי' היא דיצא תיכף ותכ"ד יכול לחזור מקנין ויש לו ביטול והיא נחמד דכל שיכול לבטלו יצא אבל להקצה"ח הנ"ל ליתא דשם קניא בלא אמירה ודוק אבל כ"ז אינו עולה על הדעת דלקצה"ח אם יאמר לאחד ליתן וישהא כ"ד ויתן א"י לחזור מהנתינה דהוא אחר כ"ד מהאמירה ועוד מצינו קנין בשתיקה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ועוד יש לדחות מכמה אנפין ומה שי"ל בביאור הדבר ע"פ דברי הר"ן נדרים כ"ט דמסיק הגמ' באומר הרי זו עולה לאחר ל' יום הרי זו עולה ואינו יכול לחזיר אף דבמקדש יכול לחזור מטעם אמירה לגבוה כמסירה להדיוט והקשה הר"ן לא יהא אלא כמסירה דהרי גם במסירה יכול לחזור קודם ל' ותירץ דהכא אמירה עדיף ממסירה להדיוט והוי כאימר מעכשיו והיינו דמחדשין השתא עיי"ש במתק לשון הר"ן ואח"כ מסיק בשם הרשב"א וכן היא בתשו' דזה דוקא לבר פדא דקדושה לא פקע בכדי אבל לרבא ואביי דס"ל קדושה פקע בכדי מוקמי ברייתא כפשטא ואצ"ל אם לא אמר מעכשיו וקמ"ל דאינו יכול לחזור הלכך לדידהו אפשר דאמירה ל"ה רק כמסירה ויכול