בית יצחק אורח חיים פא

מיהו לומר דר"א עשה עבירה אף דל"ש מה"ב לא נהירא לי וזה צ"ע גם על הנוב"י קמא בסוף הספר ודוק

ודע דכעין הספק שנסתפקתי במפקיר כל נכסיו אי עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו נסתפקתי בהקדיש כל נכסיו לבדק הבית והי' בהם תמימים אי עובר בעשה דמתפיס תמימין לבד"ה או בל"ת למ"ד דהוא בל"ת וקצת ראי' דאינו עובר מדהקשה בגמ' תמורה למ"ד כמדארל"ת אעל"מ מהך דמתפיס תמימין דאם עשה עשה ולישני דהקדיש כל נכסיו ודעת הפוסקים דמקנה דשלב"ל עם דבר שב"ל קנה ה"ה לדעתי בהקדיש כל נכסיו לבדק הבית קנה הקדש משום מיגו ולא פלגינין דיבורי' [הגם שלא מצאתי עדן הדבר מבואר אי לענין כמדארל"ת נמי דינא הכי] ולישני דמיירי בהכי וע"כ מוכח דבכה"ג אינו עובר כלל ובברייתא קתני דעובר וע"כ לא מיירי בהכי עוד ראי' ממשנה דשקלים במקדיש נכסים והי' בהם בהמות דהדמים יפלו לבד"ה ואס"ד דעובר בלאו נימא דכונתו הי' למזבח דחזקה ל"ש היתרא וע"כ דאינו עובר בלאו מיהו עדיין קשה למאן דס"ל בירושלמי דפלוגתת ר"א ור"י קאי במקדיש עדרו ויש לעיין בכ"ז אולי אזכה לבאר במקום אחר ועיין עוד בגיטין ט' באומר כל נכסי לפלוני עבדי ודוק

הג"ה לעיל אות ו' הגהתי בדברי רשב"א שבת צ"א זר וכתבתי דחולק על הרמב"ם וס"ל גם זר שאכל תרומה טמאה אינו במיתה וכעת ראיתי בחידושי רמב"ן מביא שם להדי' כן בשם ר"ש והוא חולק עליו וס"ל כרמב"ם. והנה מה שהוכיח בשעה"מ פי"ז מא"ב כרמב"ם מדחייב חומש אתרומה טמאה יש לדחות דהרי בסיכה נמי חייב חומש וכתבו תוס' ישנים יומא ע"ז דהיא מדרבנן ואמנם לרש"י דסיכה כשתי' מדאורייתא חייב חומש מדאורייתא אף דבודאי אין חייבין מיתה אסיכה. והנה מתוס' שבת צ"א נמי משמע דס"ל כרשב"א מדהקשו מה בין כזית לחצי זית דהרי בתרומה טמאה אינו אלא עסה וח"ש נמי אסור מ"ה ואם בזר חייב מיתה הרי שני ושני ולא הוצרכו לתרץ דזית חשוב ללקות עלי' בכ"מ דהרי הננ יש חילוק וע"כ יחלקו על הרמב"ם והנה הרב החריף ובקי מ' יצחק צבי העמרלינג נ"י מפ"ק הקשה על שיטה זו אמאי טבל ותרומה מאכילין טבל לחד מ"ד ולחד מ"ד תרומה דהוי במיתה במי שאחזו בולמס ויטמא הטבל דל"ה רק איסור דרבנן לדעת הר"ש פ"ג מ"ג דחלה בשם ירושלמי דלטמא טבל אינו אסור מ"ה ואח"כ יפריש תרומה ותרומה טמאה אינו אלא עשה ולישב זה נ"ל דאין לעבור על איסור דרבנן להקל מעל החולה כיון דגם אח"כ יהי' בעשה ולפ"ז נ"ל דהא דמוקי בגמ' ל"צ בשבת קאי רק אדברי רבה דאיהו הא קמ"ל אבל פלוגתא דב"ת ורבנן רק בחול מיירי דבשבת גם ב"ת מודה דאין לנו לעשות איסר קל דהגבהת תרומה בשבת להקל האיסור על החולה ויהי' בזה מיושב קושית מהרש"א אמאי לא מוקי בגמ' לקמן דרבי וראב"ש בפלוגתת ב"ת ורבנן פליגי דהרי התם בשבת מיירי ופשיטא דאין להקל האיסור ע"י שנעשה איסור קל אפי' לב"ת ואמנם גם לפי קושית מהרשא יש לחלק בין איסורי שבת דהותרו אצל פ"נ ומש"ה ס"ל לב"ת דמפרישין ע"י איסור קל להקל האיסור משא"כ איסור אחר דדחוי הוא ועוד נ"ל דלמ"ד מתנית שלא הורמו כמי שהורמו דמי אסור לטמאות מ"ה למעיין בר"ש בטעם ירושלמי הואיל ואין אתה יכול ליתן לכהן בכהונתו ומ"ד כמי שהורמו דמי יכול ליתן לכהן טבל והוא זוכה בתרומה שבה כדאיתא בחולין ק"ל וז"ב. והנה בכל זה דברי תוס' שבת צ"א תמוהים בעיני דהרי משמע מתוס' חולין ק"א ד"ה בנטמא דס"ל דלא כרמב"ם דאף נטמא הגוף קודם מ"מ תרומה טמאה אינה במיתה ורק תוס' ס"ל דוקא בנטמא תרומה קודם וקרא קמ"ל הכא דאין איסור חל על איסור עיי"ש א"כ ליכא למימר דזר אינו חייב מיתה בתרומה טמאה דכבר נאסר עלי' במיתה וע"כ צ"ע בשיטת התוס' ור"ש שהביא הרשב"א ע"כ ס"ל כרמב"ם דכהן פטור ממיתה בתרומה טמאה אף בנטמא הגוף קודם מקרא דומתו בו כי יחללוהו ולכן ס"ל גם בזר הכי ודוק. ועיין עוד תוס' יבמות צ' ד"ה אכל תרומה טמאה ומשמע דאתרומה טמאה הקשו לרנב"ה ולמ"ש ל"ק קו' דאתרומה טמאה אינו חייב מיתה אך אתרומה טהורה הקשו ודוק

ודרך אגב ראיתי במאירי שבת צ"א שפירש דברי הגמ' שם מיגו דמצטרף לענין טומאה היינו מדחייב משום מטמא תרומה עיי"ש שכתב הואיל שמחייב אזריקה כ"ש מטמאה מדכתיב משמרת תרומתי וכן אמרו בכל קודש לא תגע לרבות את התרומה שלא תטמא בנגיעתה ואין הפרש בין טמא שמטמאה בנגיעה בין טהור שזרק לבית טמא והענין היא הואיל שמועיל צירופו לחייבו משום מטמא תרומה בידים ע"כ חייב משום שבת עיי"ש הנה נראה מדבריו שחייב מלקות במטמא תרומה והוא יפרש דברי הגמ' מכות ודילמא דוקא טמא שנגע חייב כמו שחייב טמא אביאת מקדש ועוד אס"ד דגם במטמא תרומה בדבר אחר נמי חייב מלקות למ"ל קרא דמשמרת תרומתי לר"י ות"ל מלאו דבכל קודש לא תגע על כן נ"ל דאף לר"י דוקא טמא שנגע חייב ולא בזרק לבית טמא ול"ה רק איסור תורה ושפיר מקשה בשבת דגם להוציא שתי הלחם יש איסור תורה להפסיד קדשים והמאירי ל"ד נקט דחייב רק דעביד איסור תור' והנ' הרב החריף ובקי מ' מענדל אבענד נ"י מפ"ק הקשה לשיטה זו דחייב מלקות במטמא תרומה למה חייב במטמא תרומה לשלם במשנה דגיטין והרי חייבי מלקות שוגגין פטור לר"ל והשבתי לו דר"ל כשיטתי' דבכל קודש לא תגע לא קאי אתרומה רק אבשר קודש ולר"י לשיטתו ל"ק דהוא ס"ל חייבי מלקות בלא אתרו חייב בתשלומין וזה נכון אמנם לפמ"ש לעיל דלכ"ע במטמא בדבר אחר אינו חייב מלקות בלא"ה ל"ק והרבה יש לדבר בכ"ז

סימן יט

ב"ה יום ג' לסדר חוקת תרי"ג זוראוונא

שלום וברכה לכבוד הרב המאור הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסים מוה' חיים נתן דעמביצער נ"י מקראקא

יקרת מכתבו וספרו הנחמד נקרא בשם מגיני ארץ ישראל הגיעני ושמחתי מאוד לראות בתוכו פלפולים שונים להעלות נטפי פנינים על שדה לא עבר בה איש ביחוד הוא יקר עצם הדבר ומהותו לחזק ידי עניי ארץ ישראל המיחלים ומצפים אסירי התקוה למעות הנשלח ממדינתינו גם יקרים המה דברי הגדולים גאוני זמנינו בעלי שם המובאים בחיבורו וצעיר אנכי לימים להכניס ראשי בין הגאונים המפורסמים ולהורות בדבר גוף השאלה ועכ"ז ענותם תרבני לפלפל בדבריהם ולחות דעי גם אני ומאת צורי וקוני אשאל דעה ובינה לחונני ומקור השאלה סובב הולך על גזרת הקדמונים רבינו מרן הב"י ומהר"ם אלשיך שמעות שמתנדבים לר' מאיר בעל הנס שייך לארץ ישראל והכריז הרב הגאון מ' ליב זצלה"ה האבד"ק בריסק שגזר בחרם בצירוף גדולים הרבה דאפי' אם נודר אחד בפירוש על נשמת ר' מאיר בעל הנס להדליק נרות לבהכ"נ המעות שייך לארץ ישראל ונתעורר הרב הגאון מהרש"ק [זצלה"ה] מבראד דלמה לא מקיים נדרו בהדלקת נרות ולא עדיף מאומר הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו אם הביא בבית חוניו יצא

(א) יען כי גוף השאלה דימה הגאון המפורסים מהרש"ק (זצלה"ה) מבראד להרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו מנחות ק"ט וע"ז סובב הולך כל דברי הגאונים המובאים בחיבור הנ"ל צריך אני לבאר מה שיש לפלפל בדברי הגמרא שם והקודם ראוי לבאר בעיקר דברי הגאון מהרש"ק (זצלה"ה) במה שכתב כמו דבעולה דעתו אי סגי בבית חוניו טרחנא טפי לא בעינא ה"ה בנרות דעתו אי סגי בנרות טרחנא טפי לא ואין להקשות דהרי רב המנונא לא ס"ל כרבא שם וצריך טעם למה בנזיר ס"ל כן ובעולה לא ס"ל כן וע"כ הטעם בנזיר כיון דהוי א"א ע"י שליח והוי צערא דגופא לכך מודה רב המנונא דכונתו הי' שלא לצער אבל בעולה כיון דאפשר ע"י שליח א"כ ל"ש טעם זה דטפי לא מצינא לאצטערי ודבריו תמוהין מאוד דהרי עולה בעי סמיכה ואנן בעינין ידו ולא יד שליחו וכדברי הגמ' גיטין כ"ח והוצרך הגמ' לאוקמא בקרבן נשים או בעוף וכמה הרעישו אבות העולם על הא דערל וטמא משלחין קרבנותיהן וכתבו תו' כיון דא"א לתקן ותו' גיטין כתבו דמיירי שיעברו בבל תאחר ואין תקנה להמתין ועיין אריכות דברים בתו' זבחים וגיטין הן אמת כי הרבה יש להקשות בקו' תו' דערל וטמא שכתבו דלא מצי מיירי קרא בקרבן נשים דקתני ערל ולא בעוף דקתני זבח ואמאי לא מוקי לה בקרבן סומא דאינו סומך כדאיתא מנחות צ"ב וכן יש להקשות בדברי הגמ' גיטין שם ובחש"ו ליכא לאוקמ' דלאו בר שליחות הוא ואיך משלח ושחיטה בעי שליחות אבל בסומא קשיא דאיהו גופי' נמי אינו סומך ובודאי יכול לשלח קרבנותיו ולוקי בהכי וכן יתישב בסומא כמעט כל קושיות התו' שם ואכ"מ [ועיין לעיל סי' ה' סוף אות ט"ו כתבת ישוב לקו' זו] ועכ"פ ל"ש לומר כמ"ש הגאון מהרש"ק דאפשר ע"י שליח דלכתחילה בעי להביא בעצמו ולסמוך ואסור לשלוח וע"כ שייך לומר לא בעי אצטעורי וז"ב עד שגם דברי תו' נזיר י"א צריכין ביאור שכתבו דמ"ה מהני תנאי כיון שאחרים יכולין להביא