בית יצחק אורח חיים עז

הקו' הנ"ל: ונ"ל ראי' כדברי הט"א דעשה דרבים לא אלים טובא לדחות עשה דיחיד ולא כתוס'. מדאמרינין מכות י"א במשנה דאינו יוצא מערי מקלט אפי' ישראל צריכים לו ואפי' שר צבא ישראל ולא לשום עדות ואם עשה דרבים דוחה עשה דיחיד אמאי אינו יוצא משם בשביל עשה דרבים וזה ראי' ברורה ודוק: ובעיקר הענין דעשה דרבים דוחה עיין במג"א סי' תמ"ו מה שהביא דאף בעידנא ל"ב בזה ושמעתי מקשים משבת קל"ב דאמרינן שם מ"ה לא יקוץ הכהן בהרת משום דל"ה בעידנא והרי עבודה הוי עשה דרבים כמ"ש התוס' ביצה ה' וזה באמת תמוה גדולה אבל י"ל דצרעת הוי עול"ת ולרב אשי לא ניחא לי' לומר מטעם עול"ת דעבודה הוי עשה חמור ודוחה עול"ת כמו עשה שיש בו כרת שכתבו תוס' זבחים ל"ג שדוחה וה"ה עשה דרבים. ומ"ה קאמר דל"ה בעידנא והיינו דהיכא דל"ה בעידנא ל"ד לעול"ת כמ"ש המג"א וזה ישוב נכון: ושמעתי מקשים אתוס' פסחים נ"ט שכתבו דשוחטין וזורקין אמחוסר כפרה ואח"כ עשה דהשלמה נדחה והוי בעידנא כיון שלמפרע יוצא בזה ידי פסח. עיי"ש א"כ אמאי אמרינין שבת קל"ב בקוצץ בהרת ל"ה בעידנא וישחט התמיד ע"י זר: ואח"כ מותר לקוץ בהרת. דאם ליכא כהן לזריקה אסור בודאי לשחוט התמיד א"כ ע"י קציצה יתקן למפרע. שיהי' כהן ויקיים מצות שחיטת התמיד. וכבר הרגיש בזה הגאון ר' מרדכי בנעט במג"א שבת כ"ד. אבל ל"ק דפסח כיון דשוחטין וזורקין א"כ אח"כ כשיעבור אעשה דהשלמה ויקריב הכפרה כבר יצא ידי פסח. ולא יצטרך אח"כ לשום עשי'. משא"כ גבי תמיד בכהן איך יקוץ בהרת שמא יאנס אח"כ ולא יזרוק ויעבור בחנם. דזה עיקר הטעם דבעי בעידנא דמצות אין לך אלא מקומן ושעתן. ואיך נקוץ בהרת שמא אח"כ לא יזרוק. והרבה יש לדבר בענין ואקצר ועיין במ"ק י"ד מ"ב דעשה דרבים דוחה עשה דיחיד מיהו למ"ש תוס' דל"ה שם רק דרבנן א"ר לדאו'

(ח) ובעיקר מה שהעיר מענין שליחות לחצאין. עיין תוס' קדושין ל"ד שהוקשה דלישרף קדשים ע"י נשים. ובודאי שריפת קדשים מצותן ע"י בעלים ומאי הקשו דלישרף ע"י נשים. ואיך מקיים העשה ולומר שיעשה נשים שליח שוב יש של"ע ויעברו הבעלים בעול"ת דאשה לאו בר חיובא בעשה דיו"ט. וע"כ ס"ל לתוס' דאפשר לחלק השליחות לחצאין. ואין של"ע כיון דמ"מ האשה עוברת בל"ת דיו"ט. וכה"ג י"ל לענין תשביתו בשריפת חמץ דאמרינן דהוי עול"ת. אבל י"ל דתוס' כונו שישרפו נשים קדשים שלהם. ואמאי לא אשכחן. ועוד באיסור שבת ויו"ט ל"ש שליחות כיון שהגוף שובת כמ"ש הבית מאיר באה"ע סי' ה' ודוק: (ושוב נ"ל דבשריפת קדשים ל"ב שליחות כיון דאף אם נשרף ממילא מהני ועיין תשו' הרשב"א ח"א סי' י"ב שכתב דמיתת ב"ד מהני ע"י נכרי מתורת שליחות והדבר תמוה מאוד דאיך מהני שליחות בנכרי וביארנו הסברא כענין שכתב מחנה אפרים ה' שליחות דהיכא דמהני ממילא הוי שליחות בנכרי לענין מעקה וה"ה במיתת ב"ד דאי שרפו אחר בלא ב"ד נמי מקיים ובערת הרע מקרביך כמ"ש רש"י חולין ק"מ ד"ה אלא לשחיטה. ומ"ה מהני ע"י נכרי. הגם דדברי הרשב"א בלא"ה תמוהין מאוד שתי' דאין לעשות מצוה ע"י נכרי דא"כ בחימום פתילה דודאי מהני נכרי, וא"כ איך ס"ד דעשה דוחה לל"ת וצ"ע מ"מ גוף הדבר נכון הוא לענין שריפת קדשים. ולפ"ז בשריפת קדשים קשה יעשו ע"י נכרי. אך כבר כתב גם הרשב"א סי' הנ"ל דאין עושין מצות ע"י נכרי ואמנם בנשים ל"ב שליחות בשריפת קדשים כמ"ש. ועיין בשמים ראש לענין מילה ע"י נכרי. וכבר נכלל הכל בדברי הרשב"א הנ"ל) ולפי מה שאבאר דבנשים אין אומרים חטא דליתנהו בערבות ע"כ צ"ל כונת תוס' קדושין ל"ד דישרף ע"י נשים היינו בקדשים שלהם. דזולת זה אין אומרים חטא בנשים ודוק

ודע דמריש ה"א דבר חדש דזה שכתבו התו' דהיכא דלא פשע אומרים חטא כדי שיזכה חבירך הוא מטעם ערבות וכיון שחבירו חייב במצוה אף הוא מוזהר מטעם ערבות ולפ"ז לפ"מ שכתב הרא"ש ברכות כ' דנשים ליתנהו בערבות ל"א בנשים חטא כדי שיזכה חבירך ובזה. עלתה בידי ישוב לדברי התוס' ב"ב י"ג שהקשו דניתי עשה דפרי' ונידחי ל"ת דלא יהי' קדוש ויקח ישראלית ותירץ דבדידה ליכא עשה. והדבר תמוה דהרי היכא דלא פשע אומרים חטא כדי שיזכה חבירך כמ"ש תוס' באותו דיבור גופי'. וכבר תמה בזה בשעה"מ. ולהנ"ל נכון דנשים ליתנהו בערבות ולא אמרינן בזה חטא כדי שיזכה חבירך. ולפ"ז צ"ע לשיטת תוס' קדושין ע"א דאף בגרים ליתנו בערבות ולא נתערבו על גרים הק"ל איך ישחרר עבדו בחציו עבד ויעבור בעשה. וליכא למימר חטא כדי שיזכה חבירו דעבור גרים לא נתערבו. ואמנם שיטת חלוקות בזה. אי נתערבו על גרים. ועיין פסחים נ"ט רש"י ד"ה מחוסר כפרה פירש"י מצורע או זב ותמה מהרש"א אמאי לא פירש"י יולדת. ולהנ"ל נכון שפיר דלא נתערבו על נשים והכהן לא יעבור בעשה דהשלמה בשביל נשים דליתנהו בערבות. אמנם ברש"י פסחים ד' ס"ג איתא נמי יולדת. אמנם עיקר הדבר אי נשים איתא בערבות לדעתי הדבר תלי' אי קבלו עליהם ערבות בעמדם על הר גריזים. כשיטת ש"ס דסוטה ואז נשים לא קיבלו ערבות אך אנשים כדמשמע בסוטה דשש מאות אלף קיבלו, ואם קבלו ערבות בירדן כדאמר ר"ל בירושלמי סוטה פ' אלו נאמרין אמר רשב"ל בירדן קיבלו עליהם את הנסתרות אמר יהושע אם אין אתם מקבלין את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם. ועיין סנהדרין מ"ד ברש"י משמע דגם לר' יהודא שם הערבות קיבלו על הר גריזים ומירושלמי לא משמע כן. ואם בירדן קיבלו גם נשים עברו הירדן וקיבלו ערבית על מצות שהם חייבין ומ"מ הדבר נכון מה שכתבתי לעיל דנשים כיון שאין חייבין בפ"ו לא נתערבו בודאי על אנשים כיון שהן אינם חייבין ומ"ה שפיר כתבו תוס' ב"ב דבדידה ליכא עשה ואין אומרים חטא. משא"כ בחצי' עבד שפיר האדון משחרר דבאמת אנשים נתערבו על הכל כיון שהוא חייב בפ"ו וזה ישוב נחמד (ועיין בצל"ח ברכות שהאריך בענין זה אי כהנים ונשים איתנהו בערבות ולהנ"ל מוכח מפסחים דכהנים איתנהו בערבות) והענין רחב ואקצר הפעם. ולפי מה דאמרו בירושלמי הנ"ל ביבנה הותרה הרצועה יצאה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות והובא ג"כ בתוס' סוטה ל"ד היה מקום לומר דמ"ה מקשי בשבת וכי אומרים לאדם חטא. דסוגיא דפסחים כ"ט קאי בזמן הבית. ועכשיו הותרה הרצועה ואין אומרים לאדם חטא. אמנם משמע מר"ה כ"ט דערבות שייך בזה"ז דרש"י פירש בכל הברכות אע"פ שיצא מוציא מטעם ערבות ובירושלמי ע"כ הכונה כפשטא דהותרה הרצועה שלא ליענש על הנסתרות. אבל על הנגלות שייך ערבות וז"ב. וצ"ל לדעת הרשב"א בתשו' סי' י"ח דעשה דיבום לא קאי עלי'. ומ"מ אמרו ביבמות כ' עשה דוחה לל"ת משום דהוא קאי בעשה. וע"כ ס"ל גם בנשים אומרים חטא כדי שיזכה חבירך. ול"ק מה שהקשה בפ"י כתובות אהא דאי אמרה לא בעינא ומתוך כך הוצרך הפ"י לומר דעשה דיבום קאי עלי' ולרשב"א קשי' אך גוף הקושי' ל"ק דבכתובת פשע וכיון דבדידה ליכא עשה ואין אומרים חטא היכא דפשע ומ"ה כופין אותה לומר אינה רוצה משא"כ ביבום דלא פשע ואומרים חטא. וזה דלא כתוס' שאנץ שכתבו דבדידה ליכא עשה ומ"ה כופין לומר לא בעינא ועיין בב"י א"ח סי' ש"ו מה שדחה הב"י דברי הרשב"א דס"ל דאין לחלל שבת בשביל הבת שנתפסה להעבירה על דת. מתוס' שכתבו דהיכא דלא פשע אומרים חטא כדי שיזכה חבירך ורציתי לומר דרשב"א יסבור כיון דנשים ליתנהו בערבות ומ"ה אין אומרים חטא בשבילן דלא נתערבו עליהם ישראל ומיושב קו' ב"י. ולהנ"ל חזינין דרשב"א ס"ל להיפך גבי יבום דהיכא דלא פשע גם בנשים אמרינין חטא. ודלא כמו ששיערנו לעיל ועכ"פ הדבר תלי' באשלי רברבי

(י) והנה אומר דרך אגב בדברי הרשב"א שבת ד' שכתב בחצי' עבד וחצי' בן חורין ליכא גבי' עשה דלעולם בהם תעבודו. ורבים תמהו מגיטין ל"ח דאמרינין להדי' בחצי' שפחה וחצי' בת חורין דעובר בעשה עיי"ש: והנ"ל דבקצה"ח סי' קע"א כתב דאף ביום של רבו אסור לעבוד בו בפרך. כיון דחצי ב"ח הוא ובישראל אסור לעבוד בו בפרך. וזה טעם הרשב"א עיי"ש בדברים ערבים ומתוקים. ואמנם אני כתבתי על הגליון שנעלם ממנו דברי הספרי הובא במג"א סי' קס"ט דדוקא בעבד עברי אינו עובד בפרך אבל בבן חורין מותר לרדות בפרך ומה"ט כתב המג"א דפועלים שלנו דין ב"ח יש להם עיי"ש. א"כ מותר לעבוד בחצי עבד וחצי' ב"ח ממנ"פ דאצד עבדות מותר לעבוד בפרך וצד חירות נמי מותר לעבוד כיון דבב"ח מותר לעבוד בפרך. ובזה נ"ל בישוב קו' תוס' גיטין מ"א וא"ת וימכור עצמו בעבד עברי דאז מותר בשפחה. ולהנ"ל נ"ל דהבעלים אסורים לקנותו בעבד עברי דאז ל"ש ממנ"פ הנ"ל דאצד חצי עבד עברי לא יוכל לעבוד בפרך. ובזה מבטל מ"ע דלעולם בהם תעבודו אצד עבדות ג"כ. ואם לא ימכור מותר ממנ"פ ולפי"ז מיושב הקושיא מיבמות ק' בכהנית שנתערב ולדה בולד שפחתה. למה כופין הרי למ"ד בקדושין עבד עברי כהן מותר בשפחה ימכור כל אחד עצמו וחבירו לאחד ויהי' אחד עבד עברי והשני עבד כנעני ושניהם מותרין בשפחה וכבר הקשה כן בטורי אבן על תי' התוס' עיי"ש. ולהנ"ל גם קו' זו מיושב. דכיון דכעת כל אחד מותר לעבוד בפרך. ואם ימכור ע"כ כל אחד ימכור עצמו וחבירו מספק. וכיון דאם ימכור ויהי' ספק עבד עברי ספק עבד כנעני לא יוכל לעבוד בפרך גם זה מיקרי ביטול עשה דלעולם בהם תעבודו דנהי דאם יבא אליהו ויאמר איזו היא העבד מותר לעבוד בפרך מ"מ כיון דאנחנו אין יודעים ואסור לעבוד בפרך מבטל ע"י מכירה העשה. ועיין ב"ב ברש"י י"ג שכתבו דאין עבד עברי נמכר אלא לשש גבי אגוד ליכא ומשמע דרש"י ס"ל דמשתחרר יכול למכור לשש. וקשי' קו' תוס' ולהנ"ל נכון. ולפ"ז י"ל פירש איגוד ליכא דאסור לקנות לחצי' השני לעבד עברי מטעם הנ"ל: אמנם עם כ"ז יש מקום קצת לדברי הקצה"ח דאסור לעבוד בפרך דכיון דיום אחד משתעבד בע"כ חצי חירות יש לו דין עבד עברי. באותו יום שהוא עובד לרבו. דהרי עובד בע"כ. והמג"א לא כתב דבעבדים שלנו מותר לרדות רק כיון שפועל יכול לחזור אף בחצי יום. וזה שהוא חצי עבד וחצי ב"ח שעובד יום אחד בע"כ שלו. בחצי חירות נידון כעבד עברי. ואסור לרדות בפרך. והגם דגר אינו יכול למכור בעבד עברי. זה שיהי' נידון כעבד עברי לענין שיוכל לישא שפחה. אבל מ"מ עובד בחצי חירות בע"כ שלו ואין יכול לחזור בחצי יום ואסור לרדות בפרך. ובזה נ"ל מה שאמרו בגיטין אלא מעתה יום של רבו לישא שפחה. ומשני באיסורא לא קאמרינן