בית יצחק אורח חיים עד

וערבית מ"מ למ"ש השאג"א סי' א' יש לומר דרב ס"ל ק"ש ל"ד ורק דבעי קריית איזה פסוקים מן התורה) א"כ י"ל דהיכי דלמד מקודם וקרא איזו פסוקים ק"ש ל"ד ולכן תפילין קודם עיי"ש שכתב לישב דברי רש"י בדברים נכונים א"כ יש לנהוג לומר ק"ש תיכף כשיעמוד דאז יש סברא הנ"ל דק"ש קודם ומה דרב הניח תפילין קודם משום שכבר קרא איזה פסוקים ודוק היטב אבל אין לומר דנהי דמצות ק"ש תדיר מ"מ כיון שמצות תפילין קודם דלתפילין כאחרים ולק"ש כותיקין ודלא כמהרש"א בישוב דברי רש"י עיין בצל"ח ובהגהות הב"ח א"כ כיון דתפילין קודם מיקרי זאת אין מעבירין על המצות ודוחה מעלת תדיר ולכן אף בהגיע זמן ק"ש תפילין קודם ואף דהלכה כב"ה דברכת היין קודם ולא חשו לדברי ב"ש בסברתם שאמרו כבר קידש היום ועדיין יין לא בא שם שאני שתיכף שקידש היום החיוב להביא יין רק שעדיין לא בא משא"כ היכא שזמן המצוה קודמת י"ל שדוחה זאת מעלת תדיר (וזה טעם דברי התוס' בברכות כ"ח ד"ה הלכה דס"ל דהיכא דאיכא שעות לב' תפילות יתפלל מוסף קודם והיינו מה"ט) מ"מ ל"ש זאת לק"ש דגם ק"ש מדינא משיראה חבירו ברחוק ורק לכתחילה ס"ל לותיקין קודם הנץ ולא מיקרי זאת נתחייב קודם וז"ב

(ה) עוד נ"ל לתת מקום למנהג הטוב ולישב דברי רש"י בחומש דבסוכה נ"ו ס"ל לרב סוכה ואח"כ זמן דחובת היום דוחה מעלת תדיר ומשמע דגם ביום שני ס"ל לרב הכי והרא"ש חילק בין יום א' ליום שני מטעם דביום א' ברכת הזמן קאי גם מל סוכ' עיי"ש וכתב בקרבן נתנאל דמדאמרינן בגמ' והלכתא סוכה ואח"כ זמן ול"א הילכתא כרב גם קשה קו' התוס' מהילך מצה ולכן כונת הגמ' לומר הילכתא כרב ולא מטעמי' דרב ס"ל חובת היום דוחה מעלת תדיר ואנן פסקינין דאינו דוחה רק ביום א' אומר סוכה ואח"כ זמן מטעם דזמן קאי אסוכה עיי"ש בדברים ערבים. ולפ"ז כמו דס"ל לרב חובת היום דוחה מעלת תדיר ה"ה סברת קדימ' עשי' לקריאה דוחה מעלת תדיר ותפילין קודם והוצרך בגמ' לומר שליחא היא דעוית וכן הברייתא דקתני תפילין קודם אתיא כאבא שאול דס"ל בסוכה הילך חמץ דחובת היום עדיף אבל לדידן דפסקי' תדיר קודם ועדיף מחובת היום ה"ה ק"ש קודם מתפילין דתדיר הואיל ונוהג בשבת ויו"ט ולילה דוחה מעלת קדימת עשי' לזכירה ועכ"פ איזה שירצה יקדים כמו תדיר ומקודש וזה ישוב נכון ועיין ג"כ בטו"ז סי' תרפ"א

והנה במ"ש התוס' מ"ק י"ט דרב מלי סבר שז"ת אין להקשות מירושלמי סוף מגילה דפליגי שמואל ור"ה בתפילין ומזוזה איזה קודמת וס"ל לשמואל מזוזה עדיף שנוהג בשבת וי"ט ור"ה ס"ל תפילין עדיף שכן נוהג במפרשי ים ומשמע דר"ה מודה לשמואל דשלז"ת ובכמה מקומות בש"ס מקשה מרב אר"ה אמנם כבר כתבתי לעיל דלשיטת ירושלמי רב מצי סבר שלז"ת דלירושלמי מלאכ' חה"מ ל"ד כמו שהארכתי לעיל ודו"ק. ודרך אגב ראיתי בתשו' מ"ע סימן ק"ח שהרחיב הדיבור בענין שז"ת לתפילין בחה"מ ושם כתב לאמר דאף לר"מ ור"י דס"ל שז"ת מ"מ ל"ה אלא רשות ולא חיוב ומ"ה כתב דגם לדידהו נשים ועבדים פעורין מתפילין כסתמא דברכות ושמעתתא דריב"ל בגיטין מ' והנה מה שכתב דלר"מ ור"י נשים פטורות מתפילין דבריו תמוהין מגמ' דעירובין צ"ו דאמרי' שם לר"מ ש"מ מ"ע שלהז"ג וכל מ"ע שאהז"ג נשים חייבות וכבר תמה כן בפ"י ומהרש"א על רש"י קדושין ל"ה (ועיין לעיל סימן י"א בדרוש מבני זצ"ל שם מבואר בישוב דברי רש"י וריטב"א בדברים אמיתים ת"ל אולי גם דברי הרמ"ע מפאנו מיושבים בדרך זה ואולי ס"ל לרמ"ע וגם לרש"י קדושין וריטב"א דמכילתא דממעט נשים מתפילין מלמען תהי' תורת ד' כמבואר ברא"ש ה' תפילין פליגא אש"ס דידן בעירובין לר"מ ולעיל הבאתי זאת בשם הפ"י וכעת אנכי הרואה שדברי הפ"י הם דברי המכילתא ומ"מ מה שמבואר לעיל הוא יותר נכון ונחמד שדברי המכילתא אין סותרין דברי הש"ס): אמנם מה שכתב ברמ"ע דלר"מ ור"י תפילין בשבת רשות ולדידי' ליכא למ"ד תפילין בשבת חוב מדברי הגמ' דעירובין לא משמע כן דהרי אמרי' שם אי שז"ת לא לעבור בעי כונה ולא לצאת בעי כונה משמע דבשבת נמי חיובא איכא לצאת עוד קשי' לדבריו דבשבת קל"ב מקשה אלא מעתה שבת דכתיב בי' אות תידחי שבת וקשיא אמאי תידחי שבת הרי שלז"ת וע"כ צ"ל דמקשה למ"ד שז"ת ותדחי שבת בכתיב' כמ"ש הריטב"א דהקושיא היא אמכשירין ולרמ"ע דגם למ"ד שז"ת אינו אלא רשות איך ה"א דתידחי שבת כיון שאינו אלא רשות ועיין לעיל בש"ה סי' י"ב וצ"ע להבין דבריו הקדושים אמנם מ"ש במ"ע דכונת ירושלמי דר"י הניח תפילין בפסחא היינו בע"פ נכון ועיין בתוס' כתובות מ"ז שכתבו דמסר לה בשבת ויו"ט הכונה עיו"ט ודו"ק. הנה הארכתי קצת לישב ולתת מקום למנהג הכשר והטוב ועכ"ז מי שיוכל להניח תפילין בבקר ולקרוא ק"ש בזמנו בתפילין מה טוב ומה נעים גורלו וד' ירחיב לבבנו לשמור מצותיו וחוקיו כמצוה עלינו כנפש ידידו ש"ב

יצחק שמעלקיס האב"ד דפ"ק והגליל

בשולי המכתב בש"ס שילהי דברכות ר' אבהו הוה מישתעי כשירד חלינא ב"א ר"י לגולה הי' מעבר שנים וקובע חדשים בח"ל וכו' התחיל הוא מטמא והם מטהרים הוא אוסר והם מתירין יעיי"ש והדבר תמוה דאם כדין הור' אמאי היו מטהרים ואם טעה בהוראה הי' לגמרא לומר שטעה ובגמ' לא הקשה רק מחכם שטמא אין רשאי לטהר. אבל מגוף הדבר שטהרו ל"א בגמ' טעם ונ"ל שהוראה זו נצמח ממה שהי' מעבר שנים וקבע חדשים. כגון שתלש חלב ממעי אמו דבעי ה' חדשים בדקה וט' בגסה בחולין ע"ה ואם החודש מעובר לא נמלאו לולד רק ד' חדשים לפי חדשי לבנה והחלב מותר ולחנינא ב"א ר"י שקבע החודש הוה בן ה' וחלבו אסור ולהיפך אם הי' מעובר החודש ולא הי' לדעתו הולד רק ד' חדשים הלכה דהא דחלב נבלה טהור דוקא בחלב בן ט' או ה' בדקה אבל חלב בן ח' טמא משום נבלה וכן כתיב במ"ח מ' קמ"ז ונמצא לדברי חנינא שהיא בן ד' דחלב טמא ובאמת החודש חסר והי"ל בן ה' שנתעברה בא' בניסן ונולד בא' באב וחלב נבלה טהור. ולכן הוא אסר והם התירו הוא מטמא והם מטהרין כיון שטעה בקביעות החודש ולכן לא הקשו בגמ' רק מחכם שאסר ומשני דלא לגררו בתרוייהו וז"נ ת"ל ואף דבגסה בעי רע"א יום ולא לפי חדשי לבנה משכחת לה בדקה דלדעת התוס' בבכורות ימי עבורה לפי חדשי לבנה ויעיין בפסקי תוס' בכורות הובאו ג"כ בזקיני ת"ש סי' ט"ו. מיהו בפשיטות משכחת לה לענין חמץ בפסח כדאמרי' פסחים מ"ה בפסח דאיסורו חשוב מצטרף ולכן הוא אוסר משום חמץ בפסח ומטמא והם לא חשו לקביעת שלו ול"ה חמץ בפסח וטהרו. ודע דצע"ק על רש"י בכורות כ"א דס"ל דימי עבורה של דקה ה' חדשים שלמים ולא לפי חדשי לבנה מר"ה ח' דאמרינן שם מתעברות באדר ויולדות באב ר"ה שלהן אלול ולרש"י אם מתעברות בסוף אדר אין יולדות באב רק בתחילת אלול והגם שי"ל כונת הגמ' ברוב ימי אדר מ"מ מפשטת לישנא דגמ' משמע שכל המתעברות באדר יולדות באב

סימן יח

ב"ה ברעזאן יום ג' כ"ט טבת תרכ"ו לפ"ק

לחכם

אחד

(א) ע"ד קושיתו בתוס' שבת ד' שכתבו דהיכא דלא פשע אומרין חטא כדי שיזכה חבירך והביאו ראי' ממחוסר כפורים בע"פ דעשה דפסח דוח' עשה דהשלמ'. והרי רש"י פסחים פי' ששכח ולא הביא מקודם ושכח' נקרא פשיעה והיכא דפשע ל"א חטא כדי שיזכ' חבירך

תשובה במג"א סי' ק"ח פסק דשכחה מחמת שסבר שיהי' לו עוד עת ל"ה פשיעה והדבר תלי' במחלוקת א"כ י"ל גם רש"י ס"ל דל"ה פשיעה דסבר שיהי' לו פנאי אך מה שקש' על הסוגיא שם דאמרי' עשה שיש בו כרת דוחה משמע דאם לא יעש' פסח חייב כרת ולשיטת הנ"י שהובא בסי' רל"ב ביו"ד שחולק על אגודה וס"ל היכא שהי' לו עת לעשות והמתין ולא עשה ואח"כ הי' אונס פטור א"כ אמאי חייב כרת נהי דהי' לו פנאי להקריב מ"מ בסוף היום הוא אונס דאנחנו אין מניחין אותו להקריב פסחו וע"כ צ"ל שם בהך דאגודה ונ"י לא הי' יודע שיהי' אונס אח"כ ואח"כ בא אונס משא"כ בהך דע"פ הוי לי' למידע שאח"כ לא יוכל להקריב והו"ל להקריב מקודם ומ"ה חייב כרת אם לא עשה פסח ע"כ הגמ' ס"ל דזה הוי פשיעה וקשה קושיתו מיהו י"ל דזה ל"ה פשיעה כיון דר' ישמעאל ס"ל בכל השנה מותר להביא כפרתו אחר התמיד ע"י מעלה ומלינה א"כ ל"ש לומר אדם יודע שאין להביא אחר התמיד והו"ל להביא קודם כיון דר' ישמעאל פליג כעין שכתבו תוס' ב"מ ט"ז וערוכין כ"ט לענין מוכר בשנת היובל ע"ש ונהי די"ל מה שמותר להביא בע"פ ע"י דחיית העש' הוי פשיעה להמתין שהי' יכול לעשות בלי דחיי' והי' אפשר לקיים שניהם מ"מ כיון דר' ישמעאל פליג דגם בכל השנה יכול להביא אחר התמיד ולדידי' אפשר לעשות בלי דחיה ומ"ה ל"ה פשיעה אף לרבנן ואין כונת הש"ס דגם אם אנו אין מניחין אותו להביא חייב כרת אך הכוונה כיון דפסח הוא עשה שיש בו כרת דעש' שיש בו כרת דוחה לעשה כמו שאמרו לענין כמה דברים לא העמידו דבריהם במקום כרת דבאמת אינו חייב כרת כיון דחכמים לא יניחו לעשות כמו שכתבו תוס' דף ד' בשבת ומ"מ לא העמידו דבריהם אך בערל הזאה ואיזמל וה"ה לענין עשה עשה שיש בו כרת דוחה ולעולם שכחה מחמת שיש פנאי ל"ה פשיעה משא"כ בשבת ששכח שהיום שבת הוי שכחה מחמת עצלות שלא חקר אם היום שבת זה הוי פשיעה כמ"ש המג"א בסי' ק"ח. ונ"ל ראי' מפסחים צ"ג דשכח' ל"ה פשיעה מדפריך אילימא אמזיד מאי חייבין ומשני אונן הני בהדייהו ומדלא משני בשכחה דהוי פשיעה וחייב כרת וע"כ שכחה ל"ה פשיעה מיהו לדעתי חיוב כרת ודאי ל"ה בפשיעה לכ"ע כדמוכח מכמה דוכתא וז"ב ועכ"ז מסוגיא זו ראי' דלא כאגודה דס"ל היכא שהי' לו עת ובסוף הזמן הי' אונס ל"ה אונס עיי"ש והנ"י חולק עליו הובא ברמ"א רל"ב ולשיטת אגודה מאי מקשה בפסחים צ"ג ולטעמך שוגג ונאנס בני כרת נינהו ואי אמזיד מאי חייבין הרי י"ל דקאי אנאנס רק שנאנס בסוף זמן שחיטה ובתחילה לא היה אונס וקאי