בית יצחק אורח חיים ו

לו שלימות בנפשו והיינו דקאמר ר"י דכי מפקידנא אית לי אגרא טפי, שהנהו מקיים גזירת מלך נוסף על פעולת הטובות אשר יעש'

(ד) וע"ד זה יש לפרש דברי הגמ' (ב"ב י' ע"ב) ואר"א שאלו לשלמה בן דוד עד היכן כחה של צדק' א"ל צאו וראו מה פירש דוד אבי פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. ר' אבא אמר מהכא הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים, כי כונת השאלה עד היכן כחה של צדקה היתה אחרי שצדקה היא מדה טוב' לתקן קיבוץ המדיני, האם יש עוד כח במצוה זאת לתת שלימות בנפש המשכלת לגרום עי"ז השארתה לנצח, וא"ל צאו וראו מה פירש דוד אבי פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, וכמ"ש בעל המאור בהקדמתו כי הנפש החי' נקראת כבוד והחזיק אחריו מהרי"ע שער ע' בפי' המקרא עד מה כבודי לכלימה שהרצון בו שלימות הנפשי ומובא באפיקי יהודא דרוש מי חטאת ו', ומדכתב קרנו תרום בכבוד שהוא שלימות הנפש יראה בעליל דכחה גדול מאוד לתת שלימות והשארת הנפש לנצח, ר"א אמר מהכא הוא מרומים ישכון, כי מדברי הנביא אלה מבואר יותר שיקנה לו עי"ז שלימות גדול והשארת נפשו במקום רם ונשא, ואמר מ"ט משום דלחמו ניתן ודבריו אלו יבוארו עפ"י מה שבארנו מקרא קודש נתון תתן לו ואל ירע לבבך בהתך לו ודרשו חז"ל (ב"מ ל"ב) אפי' מאה פעמים ובארנו עפ"י דברינו למעל' שמצות נתינת הצדק' הוא לתת בכונה שלימה מצד מצות בוראינו ית"ש לא מצד מה שהרחמנו' מתגבר בו ומרוך לבו לבלי לראות בצרת רעהו שהוא ממצות השכליות וביאור הדבר כי אם הוא נותן מצד כאב לבו אשר לא יוכל הבט איך העני מהגולל ברעתו ונפשו עטופה ברעב הנה האיש הזה ירפא כאב לבבו הרך וכנותן לעצמו יחשב. גם יש הבדל רב בין הנותן מצד מצות בוראינו לנותן מצד רחמנותו ורוך לבו כי הנותן מצד מצוה הבורא לא יחדל מתת מלחמו לדל אף אם כבר הורגל לשמוע שועת עניים אומללים וצעקתם. לא כן השני אם יתרגל לשמוע צעקת עניים מרודים כאלה, יכבו מעט מעט זיקי חמלתו ולא יתפעל מהם מאומה, ולכונה זו צותה התורה נתון תתן לו אפי' מאה פעמים ואל ירע לבבך בתתך לו (הרצון שסבת הנתינ' לא תהי' מרוך לבב) כי אז לא תתן הרבה פעמים אחרי אשר הסכין לשמוע צעקת עניים ולראות דמעת עשוקים. וגם לא תהי' הנתינה לו כ"א לעצמך וחפץ בוראינו המצוה, כי נתון תתן אפי' מאה פעמים לו להעני לא לעצמך, ומצות צדקה בשלימותה לכונה זאת בכתה להקנות שלימות הנפשי, ואלו דברי ר"א שאמר הוא מרומים ישכון וכו' מ"ט משום דלחמו ניתן מכבר ועכ"ז מימיו נאמנים שעוד יתן כמים נאמנים אשר לא יכזבו והוא אות שמקיים מצות צדקה בשלימותה כחפץ בוראינו ואמרו חז"ל (עירובין ק') אר"י אלמלא לא נתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול, וגזל מנמלה ועריות מיונה, ויש מקום לשאול דא"כ למה צותה אותנו התורה בחקים אלה אחרי שהיינו יודעים זולתה. אמנם ר"י השמיענו דהתור' צותה אותנו לעשות דברים אלה מצד מצות ה' לא מצד השכל הגוזר ומחייב לעשותם שאם כן היינו למדים כ"ז מעופות השמים האלו ויש להשיב בזה פני רבים השואלים מדוע לא צותה אותנו תוה"ק על מדות טובות ונעימות כ"א על המעט לא תקום ולא תטור ומדוע לא האריכה פארותיה בלימוד דעה מדות כאלה אשר הן תפארת האדם וצבי עדיו. אמנם לפי דברינו סרה מהר השאלה הזאת שרצון תוה"ק היתה שיקיים האדם מצותיה ומעשה פעולות הטובות מצד גזרתה לא מפאת נעימות המדות וחמדתן לבד ע"כ לא האריכה בהם ואך על המעט אשר הזכירה מהם

(ה) ונשיב לראש דברינו דמפאת זה שהתורה נתנה כללותיה ופרטותיה מסיני אין מציאות לשום כלל יכלול כל לימודיה. ובכ"ז מצאנו לחז"ל שהעירובו על יסוד גדול לקיום המצות בכללן ואמרו בדרשתם על הכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני (ויקרא י"ט) שרוב גופי התורה תלוין בפרשה זאת. ודבריהם כשגבו מאד ויוכלל בתוכם מאמר חוקר א' מפורסם שאמר שיסוד גדול לאחוז במדות המעולות ולעזוב הפחיתות בשיכיר האדם תכונת הנפש וגבהה, וידע להוקיר יקר ערכה, ובכל פעולותיו אשר יעשה. או ימנע מעשות, ישים לנגד פניו לבלי תשפיל תפארתה, לרומם חלקי נפשו העבדים, ולהעביד החפשי, כי בזה בכללו כל המצות שבין אדם לקונו ובין האדם לרעהו, כי אדונינו ית' הוא נפש העולם ואם האדם יוקיר נפשו האצולה מכבודו ית' איך ישתפך נפשו ויאהב את אדונו צור ממנו חצב, ובכל פעולותיו ישקול בפלס אם הוא לפי רצון אדון כל, ויקנה שלימות הנפש לפי ערכה וישמר מחטוא על הנפש לבלי כלכל את הגו במאכלות כאלה אשר הוזהר מהם, המבריאים את הגו, ומחליאים את הנפש וגם ישמור תורת האדם לבלי עשוק את רעהו או להוכוהו, בשיזכור אשר גם לחבירו נפש אצולה מכבוד אדונינו כמוהו. ואם יטה אחרי הבצע לגזול מרעהו דבר. או יעיד שקר למען ינקום נקם מאחד האדם ולכחול כבוד המדומה. הנה ישים את רעהו הנולד בדמותו וצלמו, וגם נפשו מתוארת במחוגה אלהית, סבה לתכלית עצמו וישפיל יקרת ערך הנפש לשומה סבה בעבורו וכ"ז נכלל במקרא קודש קדושים תהיו כי קדוש אני, וכו' שיקדשו עצמם לדעת שהמה חלק אלהי ממעל ונאצלים מכבוד קדושתו ית'

(ו) והנה זה כלל גדול בתורה ובלימודה, לקנות שלימות בנפש וללמוד תור' לשמה מבלי שום תכלית אחר אך לאשר בת מלך היא ואדונינו חפץ בה ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכפירש"י (בתענית ז') לשמה משום כאשר צוני ה' אלהי ולא כדי להקרות רבי, ואמרו חז"ל שם כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות והקשו התוס' מהא דאמרינין בפסחים לעולם יעסוק אדם בתורה וכו' שמתוך שלא לשמה בא לשמה ופירשנו בדרך צחות ע"ד משל לאוצר יין ישן נושן כי יפתח, והמון רב ינהרו להזיל זהב לקנות ממנו, אלה מזה יעיפו להטיב לבם ביין היקר הזה. אשר יקר מציאותו, ולהתענג מטובו ויפיו. ואלה מזה יבואו למען רפא מחץ לבבם, ולחזק עמודי גויתם, אשר ימוטו מזוקן, או מיגון, או מחלה כי תפגעהו, כי בריש כל אסוון הוא חמר. כן גם בלימוד התורה ימצאו ב' תועליות הא' לקנות שלמות בנפש ולקשרה מעדנות במקום אשר אצולה ממנו ולהוסיף לו עונג רוחני, הב' להצילו מיה"ר המשיאו לחטוא ואורב לו בכל דרכיו להחטיאו וע"י עסק התורה ישמר מכל דבר רע כמאמר חז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, ואמרו בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין, ובמדרש (בראשית פ' כ"ב) אמרו ר"ח ב"פ אמר אם בא יצרך להשחיקך דחהו בד"ת, ר' שומין אמר אם בא יצרך להשחיקך שמחהו בד"ת וכונת דבריהם ז"ל הן הן הדברים שכתבנו למעל', דר"ח ב"פ אמר שידחה ליצה"ר בד"ת הכונה שע"י לימוד התורה ינצל מהלכד בפח היצר האורב עליו בסתר, ושטף מי זדונו לא יגיע אליו, אולם לר' שומין לא ניחא לי' זאת ולא הרגיע רוחו בתועלת הזה שהוא אינו רק לדחות הנזק מעליו ע"כ אמר שמחהו בד"ת שהתורה תוסיף לו חיים ונעימות בימין ה' להשיב נפשו אליו לעבוד אותו עבודה תמימה בשתי לבבות ולא יהי' שום מבוא להיצר להסיתו, ועד"ז אמרו חז"ל כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סמא דחיי הכונ' שהתור' תתן לו חיים ועונג נפש כמי שקונ' יין ישן לשתות לרויה ולהתענג בו, ומי שעוסק שלא לשמה נעשית לו סמא דמותא היינו שלכל הפחות הוא לו כסם נגד המות זה היצה"ר כמאמרם הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות. ומיושב קושית התו' בטו"ט (ומה דמסיק בגמ' שם שנ' יערוף כמטר לקחי ואין עריפה אלא מות שנ' יערפו וכו' י"ל ג"כ הכונה יערוף היינו נגד טריפה שהוא מות כמטר לקחי שהתור' משמרתו ממנו, ופי' הכתוב לפי שאמר למעל' האזינו השמים ואדברה שמדבר נגד אנשי השם הנקראים שמים כמ"ש בעקדה ותשמע הארץ אמרי פי מדבר נגד המונים לזה אמר לאלו הארציים המונים הלומדים שלא לשמה יערוף כמטר לקחי והתורה נעשית לו סמא דמותא ורפואת תעלה נגד הטריפה ואמנם לשמיעים אמר תזל כטל אמרתי שנעשית סמא דחיים ומעכבת הנפש). וזה כונת הכתוב ראה נתתי לפניך את החיים ואת המות את הטוב ואת הרע וכו' החיים והמות נתתי לפניך ובחרת בחיים אשר יפלא בעיני כל משים לב מה צורך לתת עצה לבחור את הטוב ולמאוס ברע ואין מקום להורות וליעץ כ"א בבחירת דבר א' משני דברים טובים. אמנם הכוכ' ע"ד מש"ל נתתי לפניך דרך החיים להוסיף עונג ודרך להשמר ממות ואיעצך לבחור בחיים לאהבה את ה' ולשמוע בקולו ואז תתענג עליו וטוב לך

(ז) ואמרו חז"ל (בשבת פ"ח) בשעה שעלה משה למרום אמרו מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע מה ליליד אשה בינינו א"ל לקבל תור' בא. אמרו לפניו חמדה גנוזה וכו' ואתה מבקש לתנה לבשר ודם, מה אנוש כי תזכרנו, א"ל הקב"ה למשה חזור להם תשובה, אמר לפניו רבש"ע מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם, א"ל אחוז בכסא כבודי וחזור להם תשובה. שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו, אר"נ מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. א"ל רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב וכו' לא יהי' אלהים אחרים בין עכו"ם אתם שרויים. לא תרצח יצה"ר יש ביניכם וכו' להבין דברי חכמים וחדותם בכל חלקי המאמר הסתום הזה נ"ל בהקדים ביאור דבריהם ז"ל בחולין (ד"ז) ר' פנחס בן יאיר אזיל לפדיון שבוים פגע בי' בגינאי נהרא א"ל גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך. א"ל אחת הולך לעשות רצון קונך, ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה, אני ודאי עוש'. א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. והנה בלי ספק מאמר רפב"י אם אי אתה חולק גזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם היה תשובה מספקת להשיב טענת גינאי שגם הוא עושה במרוצתו רצון קונו, אכן לוטה היא במעטה ההסתר איך סתם טענתו החזק'. באשר יש לו העוז והכח לבל יעברו בו עוד מים לעולם, ולגלות פני הלוט במאמר הזה נ"ל בשכשום עין על סדר בריאת תולדת שמים וצבאיתם, וארץ ומלואה כי בראשונה נברא הדומם ואח"כ הצומח ואח"כ החי ובאחרונה ברא אנוש על יבשתא די שליט על כל. והמתבונן היטב בד"ז עיניו לנוכח יביטו אשר כל הנבראים טרם נוצר האדם המה