בית יצחק אורח חיים ה

(א) חוק למחברי ספר מני שנות דור ודור. להציע לפני קוראיהם בראשית מאמריהם הקדמה אחת והיא הצעה אשר תכלול היסוד אשר כל דברי המחברת עליו ישענו. ונשימה פנינו לחקור אם גם למחברת אשר יסודתה בהררי לימודי תורתינו הקדוש' - כמחברתנו זאת - יש מקום להקדים הקדמה אשר תבאר אשיות המחברת כולה. והעמודים אשר עליהם נכונה, ואמן ואומר הנה תכלית ההקדמ' הוא להציב יד למושג כללי, אשר הוא התל אשר אליו כל דברי המחברת מהחל ועד כלה פונים, ד"מ בבוא איש ללמד ארחות יושר, ומעגל משרים, במה יזכה איש את ארחו להשמר מעשות עול, ולהטיב צעדיו לבלי יכשל בדרך הליכתו ללכת עקלקלות, יבאר בראשונה כי המשפט הוא לאיש ישר הולך, להשתמש בהונו ורכושו, כחפצו ורצונו בלי עשות עול לרעהו. או להסב לו איזה נזק בפעלו, להפריעהו מהשתמש בקנינו כאות נפשו. היסוד הזה הוא אבן פנה למבנה בנינו, ובמחברתו יוסיף לבאר הענפים המסתעפים מהשורש הזה, להורות לפניו כל הדרכים המתאימים אל הלימוד הראשי הזה. אשר יבחר בהם האיש המעולה ואי אלו המתנגדים לו, אשר ראוי להשמר ולהתרחק מהם, ועד"ז התנהגו גם רבותינו חכמי המשנה ז"ל בחפצם להשאיר לנו ברכ' להישיר דרכנו ולהורותנו המסלה אשר בה נעלה במוסר ודעות, בקשו לנו איזה כלל קצר יכלול במעט דברים, וקוצר אמרים. את הנתיב הסלול אשר יובילנו למטרת חפצנו. כאשר הורה לנו רבינו הקדוש באומרו (אבות פ"ב מ"א) איזה דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם, אשר בלי ספק הית' כונתו לתת לנו כלל בהנהגת האדם כולל כל המצות כולם ע"ד שאמר הנכרי המוזכר במס' שבת (דף ל"א ע"א) למדני כל התור' כשאני עומד על רגל אחת אשר כוונתו היתה בבירור שיורהו מושג התור' כולה ומצותיה בלימוד קצר אשר ישפיקו לו רגעים אחדים להבינו ולהביאו בקרב לבו. והנה הלל השיב לו על שאלתו "דסני לך לחברך לא העביד, והעירו ע"ז המפרשים דהלימוד הזה לא יכלול רק מצות לא תעש', שבין אדם לחבירו, ובמה יודע איפוא להשואל וחפץ לדעת שורש המצות העמוסות על האדם לעשות אותם, לחיות בהם אמנם לדעתי נראה ביאור דברי הגמרא מתאימים עם דברי רבינו הקדוש במשנתינו בהקדם דברי חכם אחד מהחכמים האחרונים החוקרים לכל תכלית שגדר גדר וגבול להפעולות המעולות אשר ראוי לאדם ישר לאחוז בהן, ולהתרחק מאלה היוצאים מגדר וגבול ההוא, ואמר, שאם יאחז צדיק דרכו לעשות פעולות כאלה אשר יבקש שיעשו מכל מין האדם ויתנהלו על פיהם לעשותם ליסוד אשר עליו יבנו ארחות חייתם, אז ילך לבטח דרכו ולא יכשל בה כי אם יטה אשוריו מני אורח המדות המעולות ובולמס המדות הרעות יאחזהו, ורסן הצדק והיושר מפניו שלח, אז בלי ספק לא תנוח דעתו כשיראה אשר יתר האנשים החיים אתו יתנהגו כן, ונכונים דבריו מאד כי האיש החומל על דל ותומך ברכים כושלות, לא תרע עינו ברעהו. אם גם היא יחוס על דל ואביון, ונפשות אביונים יושיע, לא כן אנשי רשע חבר שודדי לילה הבוחרים בטובת עצמם ולא יחושו על זולתם אם יסבו לו נזק בגופו או בקנינו, הנה לא יוחן בעיניהם רעהם אם יתנהגו במדות גרועות כאלה אשר בחרו. (וע"ד שאמר המלך החכם מכל האדם במשליו נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיניו רעהו) כי אז תהי' לריק יגיעם, ופחד תמידי ופעמם פן כגמול ידיהם יעשה להם לגזול מהם את כל הרכוש והשלל אשר הי' להם לשלל [ואולי זה טעם הכתוב שכל שבעים נפשות יעקב שירדו למצרים נקראו נפש ושש נפשות עשו נקראו נפשות (ע' מדרש ויקרא פ"ד) לפי שנפשות יעקב התאחדו כולם במדות השלמות ובחרו כ"א בטוב וישר אבל נפשות עשו אשר ברע בחרו לא יכלו להתאחד כי את אשר יבחר וייטב לו בעבור עצמו ירע בעיניו אם רעהו יעשהו] אולם חכמים אחרים בקשו לפרוץ גדר זה ושאלו ממדת הכילית אשר היא מדה פחותה וגרועה ובכ"ז מה לא לאיש כילי מחסר את נפשו מטובה, ועוכר שארו, אם ימצא עוד כבל כמוהו, אבן שבר הזה יש לרפאות על נקלה. כי גם הכילי אשר יקפוץ ידיו מתת לאיש מלחמו ולהפיק לרעב נפשו, לא יחפוץ שיתנהגו אנשים אחרים באכזריות חמה כמוהו, כי ידע היטב אשר גם הוא אינו בטוח לבלי יצטרך איזה עזר מאיש זולתו ואם יקפצו ידיהם מהושיט לו שרביט עזרתם בעת יצר לו יגוע ויאבד. וזאת תהי' תשובת הלל להנכרי ששאל להורות לפניו נתיב כולל, ארחות התורה ומצותיה בקצרה. "מה דעלך סני לחברך" הכוונה מה שלא תחפוץ שיעשה זה מן רעך הנולד בצלמך "לא תעביד" כי זה כלל כולל רוב מצות התור', ואידך פירושא זיל גמור, והתבונן קורא יקר מה שנטיתי מפי' המפרשים והמובן הפשוט שבשטחיות המאמר. ומה נעמו ע"פ דברינו אלה מאמר רבינו הקדוש ברוך שבחר במשנתו איזה דרך ישרה שיבור לו האדם, בשמירת הצדק והיושר ועזיבת המתנגד להם "כל שהיא תפארת לעושיה" בעשותו הטוב והמועיל, והמנעו מהרע והמזיק "ותפארת לו מן האדם" שחפץ הוא שכלל מין האדם יתנהגו כמוהו, כי דרך כזה בלי ספק מובילה אל התכלית הנרצה לאדם שלם, וראוי לבחור בו בלי נטות ממנו ימין או שמאל, ועד"ז יתנהגו בעלי אסופות בכל חכמה ומלאכה להציב ציונים בפתחי אמריהם אשר עליהם ישתרעו הלימודים כולם אשר בספריהם

(ב) אמנם בלימודי תוה"ק קצרה דעתינו מעשות זאת לכלול בכלל אחד קצר את שרשי הלימודים כולם לעשותו לקוטב אשר עליו כל צירי הספר כולו יסובו, כי שונים הנה לימודי תוה"ק מיתר הלימודים אשר מקורם ומבועם משכל אנוש אנוש נבנים על מושגים בנוים על יסודי המושכלות הראשונות או ע"י היקשים מופתים, לא כן תוה"ק לא על בינת אדם נוסדה. אכן מקור מחצבתה מפי הקבלה המסורה למשה מסיני כל מצוה ומצוה בפני עצמה כללותיה ופרטותיה, ורחוקה היא מלימודים כאלה אשר ההיקש ההגיוני יולידם ויצמיחם, עד שאמרו חז"ל מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, וטהורים אמרי נועם ביאור מאמר זה להרב הצדיק החסיד הקדוש מ' צבי אלימלך זצלה"ה בספרו בני יששכר (חודש תשרי מאמר ז' וידוי דברים) כי הנה עלינו חוב קדוש לקיים מצות אדונינו ית' מצד מה שאבינו שבשמים גזר עלינו בתורתו הקדוש' לא לקיים המצות מצד מה שהשכל גוזר ומחייב זאת וכמאמר חז"ל אל תאמר אי אפשי בבשר חזיר. אבל אפשי ואבי שבשמים גזר עלי. והנה הק"ו הוא היקש הגיוני והשכל יחייבהו ורמזה לנו תוה"ק שאף שיש ק"ו טרח וכתב לנו קרא למען נדע כי זה יוכשר בעיני השי"ת לבלי עשות המצו' מצד מה שהשכל גוזר רק מצד ציווי בוראינו ית', (עיי"ש שמביא בשם הר"ן שכ' דמלתא דאתיא בג"ש ג"כ טרח וכ' לה קרא וכ' בספר הנ"ל דל"מ כן בכל הש"ס ודברי הר"ן הם בנדרים ג' בשם גמ' דב"מ דף ס"א אמנם מתוס' שם משמע דלא כהר"ן וכ"כ המ"ל בפ"ד מהל' מלו' וע' בר"ן שם דמלתא דאתיא בהיקשא אפשר טרח וכ' לה קרא וכתבתי בגליון דצ"ע דלא מייתי גמ' מפורשת זבחים מ"ט ב' וכ"ת נקשי אקושי ניחא לי' דכתבה בגופי' מדאקיש לה אקושי)

והנה הרעיון הזה יתנוצץ מתוך דברי חז"ל בשבת דף ל"א שהבאנו למעל' מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי וא"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גיירי' א"ל דעלך סני לחברך ל"ת זו הוא כל התורה ואידך פירושא זיל גמור. והנה המליצ' דחפו באמת הבנין מוזרה מעט בראשית ההשקפ' גם מה שאמר הלל ואידך פירושא זיל גמור אינו מובן כיון שלפ"ד אמר לו כבר זו היא כל התור' כולה, מדוע יעצו שוב שנית לגמור. והנ"ל דהנכרי בבואו לפני שני מצוקי ארץ אלה שמאי והלל, חפץ שיוגד לו כלל קצר שיהי' אבן מוסדות למבנה כל התורה כולה. ושמאי כשהבין שמגמתו להקיש מן היסוד הזה אל השאר לשפוט בעניני התור' עפ"י היקש שכלי ומשפט הגיוני דחפו באמת הבנין שבידו הכונ' דחקי ומשפטי התור' שונים המה משאר חכמות הבנוים על יסודי ההיקש ההגיוני כבנין אשר ימדד באמה לנטות קו, ולבנותו לאט לאט ממסד עד הטפחות. אך כל חקותיה ומשפטיה נמסרו למשה מסיני כל אחת בפ"ע ואין כאן מקום לתת כלל אחד יכלול כולה (ואגב דנקט בהאי עובדא באמת הבנין נקט נמי באידך עובדא שם) אמנם כשבא לפני הלל מלא חפצו והורתו כלל יכלול רוב משפטי התור' ובכ"ז א"ל אידך פירושא זיל גמור ואל בינתך אל תשען, והסכת ושמע חקי התור' ומצוותיה ע"פ הקבל' והמסורת

(ג) ולא לבד במצות השמעיות אשר קצרה בינת אנוש להבין סודן ונלאה שכל אדם קרוץ מחומר לדעת רצון המחוקק העליון המצו' בהם, הית' דעת תוה"ק שהאדם יעש' אותם מצד גזירת בוראינו ולא מצד השכל, אכן גם במצות השכליות והם רוב מצות שבין אדם לחבירו יתעל' העוש' זאת בעבור ציווי השי"ת מהעוש' זאת מצד מה שהשכל יחייבהו כמ"ש העקרים (ח"ג מאמר כ"ח) כי עשית דבר אחד בעצמו כגון נתינת הצדקה או להלוות לעני, או שימנע האדם מלהונות את חבירו, אם יעש' זאת עפ"י הנימוס, לפי שאלו מדות טובות אשר יושלם בהם הקיבוץ המדיני לא ימשך אליו שום שלימות פרטי. אלא השלימות מצד קיבוץ המדיני, וכשיעש' זה המתנהג עפ"י התור' מצד שצוה בהם הקב"ה כדי להכנע אליו ולהשלים מצותיו יגיע לו מזה תכלית אחר פרטי וכו' שע"י הכונה הזאת המתחברת אל המעש' יושג השלמות הנפשי וזה שאמר הכתוב (ישעי' ל"ב י"ב) והי' מעש' הצדק' שלום (כלומר עשיית הצדק' יגרום שלום בקיבוץ המדיני) ועבודת הצדק' השקט ובטח (אבל כונת נתינת הצדק' אם הוא מצד שצוה בה הש"י שזה יקרא עבודת הצדק') יגרום השקט ובטח עד עולם שזה ההשארות הנפשי הנצחי, וע"ש מ"ש דע"ז אמרו גדול המצו' ועוש' ממי שאינו מצו' ועוש', כי המצו' ועוש', מלבד הפועל הטוב והישר אשר יעש' בהתנהגותו עפ"י משפטי התור' וחקיה הנה הוא עוד מקיים גזירת בוראו, ועוש' רצון אבינו שבשמים אבל מי שאינו מצו' ועוש' אין בידו רק מפעל הטוב והישר ההוא לא זולתו. ובזה יש לבאר דברי ר' יוסף בב"ק פ"ז שאמר מריש ה"א וכו' כיון דשמענא לר"ח דגדול המצוו' ועוש' וכו' מאן דאמר אין הלכ' כר"י (דסומא פטור מן המצות) עבידנא יומא טבא לרבנן מ"ט דכי מפקידכא אית לי אגרא טפי, אשר כמו זר יחשב להעלות ח"ו על הדעת שר"י עשה המצות ע"מ לקבל פרס, אשר חז"ל הזהירו ע"ז במשנתם ואמרו אל תהיו כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס, אמנם עפ"י דברי העקרים שהבאנו נחה שקטה דעתינו שאם יעש' המצות בתכונת מצוה ועוש' יביאו