בית יצחק אורח חיים נג

דחברים ופדרים לא קרבו בכולה. וא"א לומר הו"ל מ"ע שאהז"ג רק לשיטת הרמב"ם דתפילה דאורייתא ומדאורייתא אין לה זמן קבוע דל"ה כלל נגד קרבנות רק רבנן קבעו לה זמן נגד קרבנות ולא באו להקל על אשה כן יש מקום לומר בדרך פלפול וחידוד

(ז) והנה מה שכתבתי לעיל בדרך חידוד כמה מעליותא הא שמעתא דבר אמת ויציב בישוב דברי המ"א בסי' רס"ז התמוהין מאוד שכ' דמ"ה מתפללין תפילת ערבית בליל שבת מבעוד יום משום דאברים ופדרים של ע"ש אין קריבין בשבת. ורבים תמהו על דבריו דבברכות ל"ו מיבעי לר"ח אי הלכה כר"י גם לענין תפילת מנחה ואח"כ אמר ר"ח ניחזי אנן מדרב מצלי ש"ש בע"ש ש"מ הלכה כר"י עיי"ש. והדבר תמוה דהרי הרא"ש והר"י מחלקים בין שבת לחול ובפרט למ"ש המ"א דמ"ה מתפלל תפילת ערבית בשבת מבע"י ומאי ראיה דהלכה כר"י. וכבר הרגיש בזה הפ"י. ועיין ג"כ בישי"ע סי' רס"ז תמה בזה ולפע"ד לפרש כמין חומר דביומא מ"ו אמר ר"ה תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה. וס"ל לר"ח אינו דוחה את הטומאה אבל דוחה את השבת ורבה ס"ל אליבא דר"ה דוחה את הטומאה ואינו דוחה את השבת ופירשו התוס' דפליגי לענין אי עושה להם מערכה בפ"ע אבל הרמב"ם בפ"א מתמידין ומוספין פי' דפליגי אם מקריבין כלל בשבת אברים שנותרו. וס"ל לר"ח דאברים שנותרו מקריבין בשבת לר"מ על המערכה בפ"ע ולרבנן על מערכה גדולה. ולרבה אין מקריבין אפי' משלה בהן האור ואפי' על מערכה גדולה. ולא ס"ל קרא לאברים ופדרים אתי וכ"ז כ' המ"ל בפ"א ה"ז מתמידין ד"ה וראיתי והנה דברי רמ"א לכאורה תמוהין דהרי במשלה בהן האור לתוס' בשבת כ' וביומא היה מקריבין בליל שבת אברים ופדרים ומתעסקים בהם כל הלילה. ואמאי אין מתפללין ערבית בלילה. ואך הדבר יתכן בשיטת הרמב"ם דפסק דאין מקריבים אברים ופדרים בליל שבת אפי' במשלה בהן האור ואפי' על מערכה גדולה. ואמנם ר"ח דס"ל ביומא תמיד סופו נמי דוחה שבת. וס"ל דמקריבין שפיר הוכיח מדרב מצלי של שבת בע"ש ש"מ הלכה כר"י דלדידי' אין לחלק בין שבת לחול בתפילת ערבית. ולדידן דפסקינן כרבה ביומא כמ"ש הרמב"ם שפיר חילק בין שבת לחול. ובזה נכונים דברי המ"א. וזה דבר אמת ת"ל

ואמת הדבר דדברי התוס' ביומא צ"ע שכתבו לחלק דסמוך לאור הבוקר מותר להקטיר אברים ופדרים הואיל וניתן שבת לדחות לצורך אש המערכה ותחילת לילה לא. והרי לפי דבריהם דבמשלה בהן האור מותר לסדר האברים ואפילו לעשות מערכה בפ"ע. א"כ כיון שכבר ניתן שבת לדחות לצורך אותן אברים שמשלה בהן האור לישתרי ג"כ אברים שלא משלה בהן האור דניתן שבת לדחות. וא"כ שוב קרא דלא עולת חול במאי אוקמא ואי דמשכחת לה כשלא נמצא אברים ופדרים שמשלה בהן האור. רק הכל נתעכל בערב. א"כ מאי קשי' להו בדברי ב"ק דשפיר יש לחלק בין כשרים לפסולים דבפסולים בעי משלה בהן האור ובכשרים אם רק נמצא אברים ופדרים שמשלה בהן האור ופקעו וצריך להקטירן מותר להקטיר כל אברים דניתן שבת לדחות וצ"ע. ואולי ס"ל לתו' דזה לא שכיח שלא ימצא איברין שלא משלה בהן אור. ואם יהיה מותר כל אברין א"כ קרא דלא עולת חול במאי מוקמא ומ"ה מוכח מקרא דלזה ל"מ הואיל וניתן שבת לדחות. או ס"ל לתוס' מסברא דלא אלים כ"כ אברים שמשלה בהן אור לתלות אגבייהו כל האברין משא"כ אש לצורך מערכה דיומא אלים טובא ועדיין צ"ע קצת. (ח) וכעת נפל מילתא בדעתאי ליישב קו' החמורה מהגאון מלבוב שהבאתי לעיל דמאי מקשה בפסחים נ"ט לא ילין חלב חגי עד בוקר הא כל הלילה ילין הלא אין מקריבין עולת חול ביו"ט והרי התוס' כתבו להדיא ביומא דזה דוקא בתחילת הלילה אבל בסוף הלילה מקריבין. ודלמא מקטירו בסוף הלילה

ונ"ל הנה השאג"א האריך בסי' ע"א בפלפול עצום ורב אי למ"ד הבערה ללאו יצאת אסור ביוה"כ או מותר כמו ביו"ט ופלפל שם מענין חלבי שבת קריבין ביוה"כ ולמ"ל קרא למ"ד הבערה ללאו יצאת וחזינא לדעתאי דבהקטרה אין בו כ"א הבערה וכן דעת הגאון מלבוב. ואמנם אנכי לא כן עמדי. דבירושלמי שבת פ' במה מדליקין אמרו כיון שרוצה בעיכולן כמבשל דמי. א"כ ליתא לכל הפלפול מתשובה הנ"ל. ואמנם בש"ס יבמות ל"ג ע"ב מקשה אי בהקטרה והאמר ר"י הבערה ללאו יצאת ואם נאמר דבהקטרה הוי כמבשל מה הקשו בגמ' ופירשתי בתשו' אחרת להשוות דברי הירושלמי עם ש"ס דילן וכה דברינו דבאמת זר ששמש בשבת הוי מקלקל דאין כאן מצוה אך בהבערה מקלקל חייב מדאסר קרא לשריפת בת כהן והיינו מדאיצטריך לקרא דליכא למילף מדאסר שריפת בת כהן דדילמא תיקון מצוה הוי תיקון ורק מדאיצטרך לקרא והתו' כתבו ביבמות ד' ו' למ"ד ללאו יצאת ליכא למילף דמקלקל חייב דאיצטרך קרא להבערה גופה דאינו אלא לאו ושפיר מקלקל פטור. ורק תיקון מצוה הוי תיקון ושפיר מקשה ביבמות ל"ג אי בהקטרה והאמר ר"י הבערה ללאו יצאת ולדידיה מקלקל פטור וזה הוה מקלקל. ובזה מיושב קו' תוס' שם תימא אטו לא מני לאו גרידא והרי זר שאכל מליקה ליכא אלא לאו דהכי מקשה דלר"י מקלקל פטור ואין כאן אפילו לאו. אבל לעולם בהקטרה איכא בישול כדאיתא בירושלמי ורק בזר פטור משום מקלקל. והנה סברת הירושלמי איתא ג"כ בתוספי הרא"ש גבי ר' ישמעאל קרא והטה ליישב קו' התוס' יבמות ו' דר"י ס"ל ללאו יצאת וכתב בשמן כשהדליק הו"ל מבשל ועיין לקמן: וכעת נראה להשוות דברי ירושלמי עם בבלי בדרך זה הנה סברת ירושלמי כיון שרוצה בעיכולן כמבשל דמי צ"ב. ויש מקום לומר דכמו דבישול הוי תיקון כן עיכול אברים הוי תיקון שיוצא מידי מעילה ולאחר העיון במסכת מעילה ד' י' בתוס' שם ד"ה הכל מודים מפורש יוצא דבאימורי קדשי קדשים יוצא מידי מעילה תיכף בהעלאה והיינו כשנאחז בהן האור ובחימורי חטאת ואשמות או בשר עולה מועלין עד שתצא לבית הדשן ועיי"ש בשם ה"ר פרץ החילוק: והנה החילוק בין הבערה לבישול דהבערה כשמבעיר העצים מקלקל העצים ול"ה תכלית ההבערה רק לתקן דבר אחר כמ"ש רש"י שבת ק"ו. ובישול מתקן אותו דבר שמבשל ובאברים ופדרים הנה אם אין מועלין תיכף בעיכולן שפיר הוי תיקון אותו הדבר דכשהתחיל להתעכל הוי תיקון והוי כמבשל והוי ג"כ צורך לגופו משא"כ אם מועלין עד שתצא לבית הדשן ל"ה תיקון כמ"ש ג"כ התוס' בשבת ק"ו דל"ה התיקון רק לאח"כ ול"ה תיקונו בשעת הקלקול והירושלמי מיירי באברים קדשים קלים ששחט בע"ש והעלה האברים בלילה. ושפיר קאמר כיון שרוצה בעיכולן והכונה דאף דבזר יש לומר דלא נעשה מצותו מ"מ כיון שהוא שוגג והוא סובר שמותר לשמש במזבח וא"כ לפי דעתו הוה מלאכה צריך לגופה כמ"ש תוס' שבת ק"ו לענין חובל ומבעיר בי"ה. והירושלמי יסבור דגם במקלקל מהני מה שלפי דעתו היה כונתו מלאכת תיקון ודלא כתוס' דס"ל זה ל"מ רק למשאצ"ל ולזה אמרו כיון שרוצה בעיכולן כמבשל דמי. וש"ס דילן או דס"ל דמקלקל ל"מ מה שבדעתו או דס"ל דמחלוקת בין ר' חייא ובר קפרא מיירי בקרבנות ציבור כדאמרי שם יבמות ל"ב שבת לכל הותרה אין כאן החיוב משום שבת עיי"ש ומיירי בקרבן ציבור ואימורי קדשי קדשים מועלין עד שתצא לבית הדשן ואין כאן תיקון והוי רק הבערה בעלמא ושפיר מקשה הא אר"י הבערה ללאו יוצאת יהיה איך שיהיה בישוב דברי הירושלמי והבבלי לפמ"ש לעיל מפורש יוצא דהתוס' שפיר כתבו ביומא דאברים ופדרים של תמיד מקריבין בשבת סמוך לאור הבקר דהרי בישול אין כאן. דכיון דמועלין עד שתצא לבית הדשן. ול"ה תיקון רק הבערה על אפר ול"ה דומה למבשל כלל. ושוב י"ל כיון שהותרה מלאכת הבערה לצורך אש המערכה מותר סמוך לאור הבקר. משא"כ בפסחים מקשה שפיר מקרא דלא ילין חלב חגי דפסח או חגיגה הוי שלמים קדשים קלים ולאחר שהעלן ומשלה בהן האור יוצא מידי מעילה. והוי תיקון ממש כמו בישול לצאת מידי מעילה ואיסור מבשל לא ניתן לדחות עוד בעצים של עצי המערכה. ומ"ה סמוך לאור הבוקר אסור. ושפיר מקשה דאין חלבי חול קרבין ביו"ט והוא ישוב נכון בעזרת הש"י והתבונן בזה

(ט) ואמנם בפירוש הירושלמי לא נחה דעתי עד שהעירותי בסברא נאה ואם היא דברי פלפול לא אמנע מלכתוב כי הפירוש בירושלמי יוצא מזה עד סוף כונתו. הנה בשבת דף כ"א פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת אמרוה קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה ולא קבלה ואח"כ אמרוה משמיה דר' יוחנן וקבלה עיי"ש והדבר נפלא וכי משא פנים יש בדבר וביארתי דרך דרש וחידוד. הנה הרשב"א ז"ל הקשה לשיטת הסוברים דאחר שיעור הדלקה מותר להשתמש לאורה ואיך מדליק בפתילות ושמנים שמא ישתמש לאורה אחר שיעור של הדלקה ואמנם י"ל הנה דבר זה מפורש מדברי המ"ל פ"א מה' יו"ט ובכמה מקומות דיש לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת ואם אמרו לבטל מצוה מחשש איסור כרת ל"א לבטל מחשש איסור לאו וע' יבמות ד"ב וקי"ט וסוכה ט"ז ע"ב ובכמה מקומות ומה"ט בטלו תקיעת שופר משום שמא יעבירנו ולא ביטלו בכל יו"ט מחשש שמא יתקן כלי שיר והיינו מה"ט דיש לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת א"כ למ"ד הבערה ללאו יוצאת לכאורה אין לבטל מצות הדלקת נר חנוכה באין כאן שמן אחר מחשש שמא יטה דלא חששו ללאו לבטל מצוה מחמתו. ואמנם כבר הבאתי דברי תוס' הרא"ש שכ' ביבמות בישוב קושית תוס' על ר' ישמעאל שהטה וכתב שיבא חטאת שמינה והרי הוא ס"ל הבערה ללאו יוצאת ביבמות ו' ותי' דבשמן הוי מבשל א"כ הוי חשש כרת ומיתת ב"ד. ואמנם לדעתינו הכרעה בזה דבש"ס משמע דגם באיכול אברים ופדרים ל"ה רק הבערה ולא בישול. ומה חילוק בין שמן לאברים. ואמנם בירושלמי אמרו דהוה מבשל ויהיה בירושלמי זאת הכונה. הנה החילוק בין הבערה לבישול דבהבערה אין תכלית כונתו רק לצורך דבר אחר דהעצים מקלקל לגמרי. ואין תכלית כונתו להבעיר העצים רק לבשל אגבייהו דבר זה או ליהנות. ובבישול תכלית כונתו לבשל הקדירה ומה"ט כתבתי במק"א שאין ללמוד מהבערה לכל מקלקל כמו שמקשה בירושלמי דכל עיקר המלאכה כך הוא וכמ"ש הריב"ש על גוזז לענין מלאכה שאצ"ל הובא במ"א סי' ש"ג. וזה ביאור דברי הירושלמי ואכ"מ להעתיק זה ומ"ה כתב הירושלמי כיון שרוצה בעיכולן ואין תכלית בהבערה זו רק העיכול סוף כונתו. אין זה דומה להבערה ודמי לבישול. וזה לדעתינו פירוש אמת בירושלמי. ולפ"ז יוצא בנר חנוכה כשמדליק כיון שהבערה תכלית כונתו. ולא כונה אחרת לו רק זאת המצוה הוי