בית יצחק אורח חיים נב

כל היום ורק כיון שתיקנו חכמים ג' זמנים שהוא חוב. או למ"ד תפילת ערבית רשות יכול לשויא חובה. ולהתפלל בתורת חיוב וזה חילוק בין תפילת ערבית לתפילת כל היום דתפילת כל היום בלי זמן אין לשויא חובה כלל ולהתפלל בתורת חיוב. אבל תפילת ערבית רשות להתפלל בתורת חוב. ול"ק לשיטת כל הפוסקים מה שהקשה תר"י ע"ז מאי חילוק בין תפילת ערבית לדברי ר"י ולמה תיקנו כלל תפילת ערבית כיון שבלא"ה רשות להתפלל כל היום דלהנ"ל תפילת ערבית יוכל להתפלל בתורת חובה וז"ב. א"כ כיון שתקנו חכמים ג' זמנים כשהתפלל יותר בתורת חוב הו"ל מוסיף על מצות חכמים. מ"ה בתורת נדבה אסור להתוס'. דחיישינן שמא לא יתכוין כלל ומצוה דרבנן א"צ כונה וגם לעבור בזמנו ל"ב כונה ועובר בב"ת משא"כ בספק התפלל כשעושה הדבר בתורת ספק אין כאן בל תוסיף כמ"ש הרשב"א וראשונים בסוכה. וא"כ כשלא התפלל שחרית מותר להתפלל בכל יום ושלא בשעת התפילה מותר להתפלל שלא בתורת חובה. דא"א להוציא דברי ר"י מפשטא דאמר כל היום. ואם נאמר דבב' שעות מן ד' עד ו' אין לו להתפלל אף מספק ואף בתורת נדבה איך קאמר כל היום ושיטת רב האי ג"כ יהיה כן דס"ל דבלא חידוש אין להתפלל דהוי כמוסיף. ורק בחידוש מותר ור"י דקאמר הלואי שיתפלל היינו בחידוש ומ"ה בספק מותר להתפלל בלא חידוש דכיון שעושה מספק אין כאן ב"ת והוי כחידוש. ומ"ה שפיר תי' תר"י דהוה לי' מ"ע שאזה"ג. וכת"ה הקשה דהרי בלא חידוש הוה ליה זמ"ג. וזה ליתא דכמו מצות ת"ת הו"ל מ"ע שאהז"ג דהוי מצוה ללמוד יום ולילה ובודאי דל"ה מצוה שילמוד דוקא דבר אחד. ולא עוד אלא דאם ילמוד פרק אחד כל ימיו אולי לא קיים מצות והגית או ושננתם שיהיו ד"ת מחודדים בפיו. ועכ"פ כשלומד פעם פרק זה ופעם פרק זה קיים מצוה כן בתפילה הו"ל מ"ע שאהז"ג. כיון שמצוה להתפלל כל יום בתפילת חדשות וכל מה שמוסיף להתפלל ביום ובלילה עביד מצוה ושוב מצאתי בפ"מ סי' פ"ט שכתב כן בשיטת הפ"ח כנ"ל. ובזה יש להמליץ על רבים מעמינו שמתפללין אחר ד' שעות דאפי' להפ"ח עכ"פ בתורת נדבה מותר עד לאחר חצות בחצי שעה

(ד) והנה בברכות ד' כ"ו מקשה וכ"ע עד חצות ותו לא והא ר"א וכו' טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים וכו' ומשני כולי יומא מצלי ואזיל עד חצות יהבי ליה שכר תפלה בזמנה מכאן ואילך שכר תפלה יהבי ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבי ליה וזה קאי לרבנן. ולר"י דעד ד' שעות אין הכרע דמותר להתפלל עד חצות ואנן פסקינן כר"י ומ"מ מותר להתפלל ותמהו בזה הראשונים. עוד דברי הגמ' תמוהין דמאי מקשה מר"י והרי ר"י קאמר טעה ולא התפלל. וזה תפילת תשלומין בזמן מנחה ושלא בזמן מנחה אין לו להתפלל כמ"ש הרשב"א ואיך הוכיח מזה דכולי יומא מצלי ואזיל והנ"ל לבאר לשון הגמ' דבאמת לפי המבואר בסוכה מ"ה דהיכי דמיפסקי לילות מימים כל יומא הוה מצוה אחרת לענין ברכה עיי"ש. וזה ודאי דממצוה למצוה ל"מ תשלומין ומ"ה באמת עבר זמנו בטל קרבנו דכל יומא הוה מצוה אחרת. ובתפלה מ"ה מהני תשלומין דכיון דכל היום וכל הלילה זמן תפילה. תפילה אין לה הפסק וכולה מצוה אחת להתפלל ג' פעמים. וחכמים קבעו זמן לג' תפילות אבל הלואי שיתפלל כל היום כנ"ל. ומעתה שפיר מקשה בגמ' דאי ס"ד דלרבנן עד חצות ותו לא ואח"כ אסור להתפלל א"כ החצי שעה הוי הפסק דאז לאו זמן תפילה הוא כלל א"כ הב' תפילות הוי ב' מצות ואין תשלומין ממצוה לחבירו היכא דהוי הפסק זמן שאין תפילה כמו לילה לענין לולב ותפילין וציצית. ומ"ה משני כולי יומא מצלי ואזיל היינו דהמצוה הוה כל היום ואין הפסק. ורק דלא יהבי שכר תפילה בזמנו. ומ"ה חכמים תקנו בטעה תשלומין אבל אם היה הפסק והוה ב' מצוות אין שום סברא כלל דמהני תשלומין ממצוה לחבירו וממילא מוכח מזה דגם לר"י מותר להתפלל עד זמן מנחה דאם לר"י הוה הפסק זמן איסור תפילה לא יתכן כלל שיתקנו רבנן תשלומין בהפסק זמן שאין שייכות להמצוה. ומזה הוכיח הטו"ז שפיר דאפי' אחר חצות בחצי שעה מותר להתפלל ומיושב קו' הלח"מ וקו' מהרש"א ז"ל שם ועיין בפ"מ בטו"ז סי' פ"ט ה' שיטות בזה ומ"ש הוא הנכון בזה ודו"ק: וזאת יהיה סברת הסוברים בסימן נ"ח דלק"ש ל"מ השלמה. ועיין בס' מצות להרמב"ם חשיב ק"ש מצוה אחת. ורמב"ן ס"ל דהוה ב' מצות עיין במ"ל בדרך מצותיך ומ"ה הר"ם ס"ל דלאחר שעה ד' ג"כ קורא בברכותי' ומדאורייתא ק"ש בכל היום וכל הלילה ואין הפסק והו"ל מצוה אחת ורמב"ן יסבור דהוה הפסק והו"ל ב' מצות ובזה פליגי הב' דיעות אי מהני השלמה ועיין ג"כ בב"י סי' תרע"ב דלנר חנוכה אם לא הדליק לילה אחת אין לה תשלומין עיי"ש. ובאמת לפי הנ"ל היה נראה לחלק בין ק"ש של ערבית לשל שחרית דבין של ערבית לשל שחרית ליכא הפסק זמן שאינה של ק"ש דקודם הנץ עוד זמן ק"ש של ערבית בשעת הדחק ומהני השלמה משא"כ בין של שחרית לשל ערבית אך מלשון הכל בו שמביא הב"י לא משמע כן

(ה) והנה דרך אגב ראיתי לבאר דברי הרי"ף שכתב דמ"ה אין להתפלל שני פעמים דהוה כמקריב ב' תמידים ועובר בב"ת וצריך לבאר דהרי התוס' בר"ה ט"ז והר"ן שם כתבו דאין בעשיית המצוה שני פעמים משום ב"ת כגון בנטל לולב וחזר ונטל. וכן בברכת כהנים אם ברך וחוזר לברך וכן בכמה מצות ודוקא אם הוסיף על המצוה כגון ה' פרשיות. או הוסיף הכהן ברכה משא"כ בעשית המצוה ב' פעמים אינו עובר ומעתה אם מקריב עוד הפעם תמיד אינו עובר בב"ת וליישב זאת נראה לי דהרי"ף יסבור כשיטת הרמב"ם בספר המצות דשני תמידין ליום מצוה אחת וכשהקריב ב' תמידין בשחר ל"ה כעושה מצוה אחת ב' פעמים רק שהקריב ג' תמידין ליום והוא הוסיף על מצוה אחת כמו כהן שהוסיף ברכה אחת או כולו ה' פרשיות בתפילין ועובר בב"ת כמו מתן אחת שנתן במתן ד' ולפ"ז להרמב"ן דס"ל דהוי ב' מצות א"כ שני תמידין זה אחר זה הו"ל כעושה מצוה אחת ב' פעמים ואין עובר בב"ת וזה יהיה דעת התוס' והפוסקים דאין הטעם משום מקריב שני תמידין רק כמ"ש הפ"י מחשש ברכה לבטלה: ומה שצריך עיון לדעת הרי"ף שכתבנו דיסבור כשיטת הרמב"ם דהוי ב' תמידין מצוה אחת עיין בדרך מצותיך בפ"ד. איך אמרו מנחות נ' לא הקריב שחרית מקריב בין ערבים ואפי' מזידין ל"ה רק משום קנס ולר"ש דוקא בתמיד לא יקריב אותו כהן ובקטורת אפי' אותו כהן יקריב. והרי עובר על לא תגרע דאם מקריב ג' תמידין עובר על ב"ת. באחד עובר על בל תגרע ולהרמב"ן ניחא. וגם להרמב"ם י"ל כמ"ש הוא בעצמו בסוף כלל י"א לספר המצות דאפי' אותן שאין מעכבין זא"ז כגון תכלת ללבן חשוב ליה כחדא מצוה אבל לרי"ף דבג' עובר בבל תוסיף א"כ בחד עובר על בל תגרע ואיך יקריב ולכאורה י"ל דשם הטעם דעשה דוחה לל"ת דל"ת דהוה בעידנא ולפ"ז קשה קו' נפלאה אהא דמקשה שם אמזידין כהנים חטאו ומזבח בטל ומה מקשה והרי בכל מקום דהוה ע"י פשיעה אין עשה דוחה לל"ת ומ"ה במזידין אסור להקריב וזה צ"ע. לישב זאת נאמר דכמו שכתבו התוס' שבת ד' דבמצוה דרבים אומרים חטא כדי שיזכה חבירו אף ע"י פשיעה ה"ה דעשה דרבים דוחה לל"ת אף ע"י פשיעה ושפיר מקשה. שבתי וראיתי דשם במנחות נ' יש טעם דילפינן מקרא דאף אם לא הקריב שחרית יקריב עיי"ש דילפינן מקרא דפ' פנחס ואולי משם ילפינן לקטורת ועיין ברש"י ד"ה במד"א שלא נתחנך ועכ"פ יש מקום ליישב שיטת הרי"ף בזה. (ו) ולמאי דאתאן עלה בישוב דברי המ"א שהביא בטעם דתפילה ל"ה מ"ע שהז"ג כשיטת הרמב"ם דתפילה דאורייתא ולא תי' כדברי ר"י דהלואי שיתפלל כל היום. וכבר כתבנו דלא כדברי מע"כ רק דתר"י אזלא אליבא דכ"ע דכיון דכל היום הלואי שיתפלל כל התפילות הוה מצוה אחת ומצרפן לשויא מ"ע שאהז"ג וגם בלילה נהי שאינו יכול להשלים תפילת השחר דהוי אחר ב' תפילות מ"מ כיון שיכול להשלים תפילת מנחה ותפילת ערבית הו"ל זמן תפלה בין ביום ובין בלילה דאין חילוק. נראה לי ליישב דברי המ"א בדרך פלפול קצת הנה אמת דתפילה נוהג בין ביום בין בלילה. ביום נגד תמידין ובלילה נגד אברים ופדרים. ואמנם לפמ"ש רמ"א בסי' רס"ז בטעם דמקדימין בשבת לתפילת ערבית דתפילה נגד אברים ופדרים ובשבת אסור להקריב דולא עולת חול בשבת עיי"ש. א"כ בכל ע"ש מצוה להתפלל בעוד יום וליל שבת אין כאן תפילה דאז אין מקריבין אברים ופדרים א"כ הו"ל מ"ע שהז"ג כמו למ"ד תפילין בשבת פטור והו"ל מ"ע שהזמ"ג. ואמנם התוס' כתבו ביומא ד' מ"ו בתחילת לילה אין להקריב אברים ופדרים של חול אבל בסוף לילה דכבר ניתן שבת לדחות לצורך אש של עצי המערכה ע"ז קאי קרא דמושבותיכם למישרי אברים ופדרים של חול עיי"ש. לפ"ז בסוף לילה מותר להתפלל בליל שבת וכיון דתפילת ערבית זמנה כל הלילה הו"ל מ"ע שאין הז"ג אלא שהגאון בעל ישי"ע הקשה אדברי התוס' דא"כ מאי מקשה בפסחים נ"ט ע"ב כתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר הא כל הלילה ילין והלא חלבי חול אין קריבין ביו"ט ודילמא כל הלילה ילין ומקריבו בסוף לילה דניתן בלא"ה לדחות לצורך אש כמו שדוחה שבת מה"ט והוא תמוה נשגבה. גם אנכי הקשיתי אדברי תוס' ממנחות ע"ב דמייתי אי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר העומר אמאי דחי שבת יקצר מע"ש. ומשני סבר לה כר"ש דחביבה מצוה בשעתה שהרי איברים ופדרים דוחה שבת ומקשה ור"א כר"ש אלא שאני התם שכבר דחתה שחיטה את השבת. ולהתו' הנ"ל דמהני מה שכבר נדחה שבת להדליק עצים לצורך היום להבעיר אף שלא לצורך היום דילמא גם קצירת העומר בסוף לילה וכבר נדחה שבת לצורך אש המערכה והארכתי הרבה בדבר. ואמנם המובחר מ"ש הגאון מלבוב בריש הלכות יו"ט דבאמת יש איסור נוסף על מלאכת הבערה בהקטרת אברים ופדרים והוא איסור מכבה דבשרא אגומרי והוא לא נדחה עדן בהדלקת עצים ואש. וגם שבזה תרי איסורא ורק דכיבוי הוי משאצ"ל. ומעתה התוס' קאי למ"ד משאצ"ל פטור עליו ואין כאן כיבוי רק הבערה. והבערה כבר הותר לצורך חובת היום וסוגיא דפסחים נ"ט קאי למ"ד משצ"ל חייב ואף קודם אור הבקר אסור להקטיר עיי"ש א"כ א"ש גם בנ"ד דהרי"ף פסק דמשצ"ל פטור עלי' כמו שהוכיח הר"ן בדף צ"ד בשבת. א"כ לדידיה מותר להתפלל ערבית בליל שבת דמותר להקריב אברים ופדרים סמוך לאור הבקר דלא איכפת לן בכיבוי דבשרא אגומרי ומ"ה הו"ל מ"ע שאהז"ג. משא"כ להמחבר דמביא כמה פעמים שיטת הרמב"ם דמשאצ"ל חייב עליו. עיין בסי' שי"א ב' דעות. ועיין במ"א סי' רע"ח א"כ לדידיה אין להתפלל תפילת ערבית בלילה בליל שבת