בית יצחק אורח חיים נא

וה"ה ק"ש אם נאמר כהכ"מ דהזמן ל"ד שפיר הו"ל מ"ע שאין הז"ג ושפיר הקשה המ"א. ושוב ראיתי שיש ליישב קצת הנה בתר"י בפ"ק דברכות חילק בין ת"ת דא"צ לברך בכל פעם לתפילין דשם כשפושטין נגמרה מצותו משא"כ בקריאת ת"ת מה שקרא פ"א לא גמרה מצותה שהיא כל היום. וצריך להבין דאיך כתבו דלא כסוגיא דמנחות צ"ט. וגם הרמב"ם בה' ת"ת פסק דסגי בקביעת זמן ביום ובלילה אף דלא פסק כר"י במנחות עיין בלח"מ בה' ת"ת וצ"ל דר"י ס"ל להלכה כרבנן דלקיים על השולחן לפני תמיד בעי תמיד דוקא וה"ה ת"ת בעי לא ימוש דוקא. או דס"ל כהר"ן דושננתם לא קיים וס"ל להר"ן שלא תקשה לדבריו דא"כ איך אמרו מנחות דבר זה אסור לאומרו בפני ע"ה. ולחד אדרבה מצוה ומאי אהני להו אם לא קיים ושננתם. איהו יסבור דמצות ושננתם לא לכל אדם נאמר רק למי שיועיל למודו שיהיה דברי תורה מחודדין בפיו ואיש כזה מחויב ללמוד כפי כחו. ומ"ה לע"ה קאי מצות לא ימוש בק"ש שחרית וערבית ובדידי' לא שייך ושננתם. ומ"ה ס"ל לרבינו יונה וכן פסקינין דכל אדם אין מיאש מת"ת וכונתו ללמוד בכל עת. בשגם דלפי מה דאמרינין ביומא דאסור לדבר שיחה בטלה כל אדם מחויב ללמוד כל היום אם לא טירדות פרנסה ומ"ה שפיר כ' ר"י דהא דאין מברכין בלילה היינו כמו דאמרינין בירושלמי אנן אגורי דיממא אנן יזפינין ביממא ופרעונין בלילי. ואע"פ שבשאר דברים היום הולך אחר הלילה בת"ת הלילה הולך אחר היום והוא ס"ל לא איברא לילה אלא לשינתא ורק שמשלים בלילה מה שחייב ביממא. ונמצא לדברי ר"י יש מקום לדברי השאג"א. דכיון דמה שלא למד ביום יש לו תשלומין בלילה א"כ הו"ל מ"ע שאהז"ג. ואף דלפי זה אדרבה הו"ל אך מצוה ביום ומ"ע שהז"ג צ"ל לר"י כיון דמהני השלמה בלילה הו"ל מ"ע שאזהז"ג ויבואר זה לקמן. ונמצא דהלילה והיום משלימין זה לזה. משא"כ בק"ש כיון דלשל יום ל"מ השלמה בלילה הו"ל ב' מצות והוה לי' מ"ע שהז"ג. כן י"ל בישוב דברי השאג"א. אלא דכ"ז לדעת הרמב"ן הובא בפרשת דרכים בדרך מצותיך דק"ש הו"ל ב' מצות. משא"כ להרמב"ם דבשכבך ובקומך חד מצוה א"כ הו"ל חד מצוה שחיובה ביום ובלילה הו"ל מ"ע שאזהז"ג. אלא שבגוף דברי ר"י נ"ל דאין כונתו דבלילה ל"ה מצות ת"ת דא"כ הו"ל מ"ע שהז"ג ועוד דקרא נאמר מפורש והגית בו יומם ולילה ועכ"פ חיוב יש לפרק אחד בלילה ור"י קאי למי שתורתו אומנתו. והוא מחויב ללמוד בכל היום. וע"כ אמר אנן שכורי דיממא ופרעונין בלילה. היינו ללמוד בלילה יותר מפרק א' לתשלום החיוב של יום. ומ"מ ס"ל לר"י דחיוב ביום ובלילה כמו ק"ש ומ"מ כיון דמהני תשלומין אין ראי' לנגד השאג"א. ואמנם מדס"ל להרמב"ם דהוי מצוה אחת. סגי לדחות סברתו בזה. ושוב ראיתי שכבר הקשו על הר"ן מסוגיא דמנחות ועיין בשאג"א סי' א' ובתשב"ץ סי' ו' חלק א' בסופו משמע דהוי רשות ללמוד יותר מפרק אחד ומכל הפוסקים לא משמע כן. וכבר הבאתי דברי הר"י דס"ל דוהגית בו יומם ולילה הכונה כפשוטו ואולי אף במנחות לא כיונו רק דאינו עובר על לאו דדברי קבלה קרא דלא ימיש אבל העשה והגית עדיין איכא ועכ"פ כיון דהמצוה ביום ובלילה בלי הפסק אין ראיה נגד השאגת ארי' ועוד י"ל בפשיטות דאינו דומה לת"ת דשם כל מה שמוסיף ללמוד עושה מצוה ומ"ה נהי דחובה ליכא מ"מ מצוה איכא בלי הפסק משא"כ בק"ש דל"ה מצוה רק פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה. אחר כתבי זאת מצאתי בשם ס' תשואות חן שהקשה אתלמוד תורה דל"ה זמ"ג מטעמא דמצי פטר נפשי' שחרית וערבית עיי"ש שהאריך. ע"כ לפענ"ד נראה אם כי יש לישב דברי השאג"א מ"מ לדעתי ל"ה מ"ע שהז"ג היכא שיש לו זמן ביום ובלילה כדברי המג"א גבי ק"ש

(ב) ומה שהשאג"א היה נלחץ לסברא זו דקשיא ליה אמאי נשים פטורות ממצות הזכרת יציאת מצרים כיון שמצותו ביום ובלילה. נ"ל דכיון דבלילה לא מרבינין רק מכל ריבוי דקרא. ומגוף המצוה פטורות דהוה מ"ע שהז"ג גם ריבוי דכל לא קאי רק להוסיף על האנשים. ונשים כיון דפטורות מגוף המצוה פטורות אף ממה דמרבינין מיתור הקרא. ויתכן יותר לפמ"ש הפ"מ בפתיחה כוללת לק"ש דיציאת מצרים ביום הוי מ"ע אבל בלילה כיון דמרבינין מכל ל"ה דינו כעשה כמו שיש חילוק בין חצי שיעור דמרבינן מכל ובין עשה לענין אי איסור אחר חל עליו כמבואר בתוס' שבועות כ"ג (ומיהו מתו' שבת צ"א בקו' תוס' מ"ש חצי שיעור מכזית. דאידי ואידי הו"ל עשה וגם מתירוצם דמ"מ כזית חמיר טפי כיון דחשיב ללקות בכ"מ משמע דלא כהפ"מ) ולפי הנ"ל ודאי לא קשה אמאי נשים פטורות מהזכרת יציאת מצרים דהמ"ע הו"ל זמ"ג. דבלילה ל"ה דינו בעשה. ואמנם גם סברתי נכונה. ואף שהתוס' בקידושין כ"ט ויבמות ע"ב כתבו דלראב"ש דס"ל מילה שלא בזמנו כשירה בלילה הו"ל מ"ע שאזה"ג. אף דלא מרבינין לילה רק מיתורא דו' ה' שם מילה באמת החיוב הוא בכ"ז ורק שאין יכול למול בלילה עיין במקנה קידושין כ"ט ישוב מה"ט קו' התוס' ורק התוס' ס"ל כיון שאין יכולין למול הו"ל מ"ע שהז"ג ולראב"ש דרבי' קרא דיכול למול שוב הו"ל מ"ע שאזה"ג. משא"כ מצות יציאת מצרים דעיקר חיוב בלילה ילפינין מרבוי קרא ל"ה חדא מצוה עם עיקר הקרא. ולהפ"מ אף עשה אין בו. ומעתה כ"ז ביציאת מצרים אבל בק"ש דכתיב ובשכבך ובקומך. מדאורייתא שפיר כתב המ"א אי ס"ד הזמן דרבנן ל"ה מ"ע שהז"ג. ואכמ"ל יותר: ולפענ"ד בלא"ה לא קשה קושית השאג"א אהא דנשים אין חייבות ביציאת מצרים דהרי הרמב"ם לא חשיב במנין המצות להזכיר יציאת מצרים בכל יום. וע"כ נ"ל דהרמב"ם הוכיח מלשון הקרא דכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ולא כתיב בלשון עשה זכור כמו דכתיב זכור את היום הזה ולא יאכל חמץ וכו' וע"כ הוכיח דכונת הקרא למען תזכור. היינו שבעת ק"ש יזכור ג"כ היום הזה ול"ה מצוה בפ"ע רק מצוה המסתעפת דבעת שיעשה חיוב אחר יזכור ג"כ זאת כענין שאמרו במנחות למען תזכרו ראה מצוה זו ותזכור מצוה אחרת דזולת זאת הו"ל לקרא לכתוב בלשון זכור. וע"כ הרמב"ם כללה במצות ק"ש. ומעתה דנשים פטורות מק"ש פטורות נמי ממצוה זאת דל"ה מצוה אחרת רק נכללת בק"ש. ונ"ל ראיה לרמב"ם דיציאת מצרים טפל לק"ש. או למ"ד ק"ש ל"ד טפל למצות ובשכבך דהוא ת"ת מהא דאמרו ברכות י"ג ע"ב כדי להזכיר י"מ בזמנה ופרש"י בזמן ק"ש ולמ"ל זה להזכיר י"מ בזמן ק"ש. ע"כ דגוף המצוה טפל לק"ש. ומה ששאלו ברכות י"ב ע"ב פרשת ציצית מפני מה קבעוהו בק"ש אין כונתם על י"מ דזה לרמב"ם שייך לק"ש ורק על כל הפרשה שאלו. והו"ל לאזכורי י"מ לחודי' כגון מודים אנחנו לך

(ג) ומ"ש עוד השאג"א סי' י"ב ועוד ע"כ הא דחשיב ליה למצות תפילה מ"ע שאהז"ג אינו מטעם שמצטרפין כל הג' תפילות ביחד שהרי קי"ל תפילת ערבית רשות ואינו חוב אלא ב' תפילת של יום לבד והו"ל מ"ע שהז"ג. ועוד הוסיף להקשות דהרי תפילת השחר עד ד' שעות והרי מד' שעות עד ששה שעות שהוא זמן המנחה אין כאן תפילה כלל ע"כ. מה שהקשה מתפילת ערבית רשות. הדבר פשוט ומבואר דכל מצוה אף שיש לה זמן קבוע אם בכל עת שעושה אותה מוסיף מצוה אף שהמצוה אינו חובה מ"מ כיון שיש לו מצוה בעשייתו. וזמן משך המצוה בין ביום ובין בלילה הו"ל מ"ע שאהז"ג כדין ת"ת אליבא דשמואל דס"ל דק"ש ל"ד ובשכבך ובקומך בד"ת כתיב וע"כ ג"כ בזמן שכיבה וקומה והו"ל ת"ת מ"ע שהז"ג. וזה ודאי אינו דכיון דגם לדידי' מצוה ללמוד ביום ובלילה וכל מה שהוסיף עביד מצוה. הו"ל כמו מצות סוכה שיש לו רשות שלא לאכול כלל. רק בליל ראשונה חובה. ומ"מ מה שיושב הו"ל מצוה. וכן ת"ת חוב ל"ה רק ובשכבך ומצוה הו"ל כל יומא. וכן מצות תפילין הנה למ"ש תר"י הטעם דבכל פעם מברך כיון דכבר עשה המצוה הפשוטה הו"ל גמר מצוה משא"כ בת"ת דס"ל בת"ת לא קיים המצוה רק כל היום והיה חובת כל היום משא"כ תפילין ל"ה חובה כל היום רק מצוה כל היום ותפילין לסוכה דמיא. ודבר זה דתפילין דל"ה חובה רק פעם אחת במעל"ע והשאר מצוה כמו סוכה הוא מוכרח מסברא דאל"כ אנן היאך מקיימין מצות תפילין [ועיין לעיל ס' ח' אות ג' שהבאתי דברי הלבוש שלא כתב כן עיי"ש] ומאי דקשיא לפ"ז בשבועות כ"ה תפילין מי איתא בלא אניח והרי משכחת לה בכבר הניח תפילין דנפטר מחיובא דחל השבועה וקמ"ל דהשבועה חל אף דהוי מצוה דזה אינו דבאמת אינו חל כמ"ש בתשב"ץ חלק א' סי' ק'. דגם בשאר ימי הסוכה לא חל השבועה והרבה יש לדבר מזה ואכ"מ: ומ"מ למ"ד לילה ושבת ז"ת הו"ל מ"ע שאהז"ג אף דלכאורה משמע דלמ"ד ג"כ לילה ז"ת ל"ה חובה רק מצוה ובהניח תפילין פ"א במע"ל קיים מצותו וכל שהולך בתפילין הוא מוסיף על המצוה ומ"ה הו"ל מ"ע שאהז"ג משא"כ למ"ד לילה לאו ז"ת אין כאן מצוה כלל ומעתה גם בתפילה כיון שמצוה להתפלל בלילה ורק דל"ה חובה הו"ל תפילה מ"ע שאהז"ג. ומה דקרי לה רשות היינו דמצוה לגבי חובה רשות קרי ליה. וע' בתשב"ץ חלק א' סי' ק' דלר"א דס"ל שמחת יו"ט רשות מ"מ הו"ל נשבע לבטל את המצוה דמצוה לגבי חובה רשות קרי ליה ועיי"ש. וכ"כ תר"י בריש פרק תפילת השחר. ומה דקשי' ליה דתפילה ל"ה רק עד ד' שעות ומד' שעות עד ו' שעות שהיא זמן מנחה אינו זמן תפלה כלל והו"ל מ"ע שהז"ג. הנה לפמ"ש תר"י דכיון דר"י אמר ולואי שיתפלל כל היום הו"ל מ"ע שאהז"ג והכונה ג"כ כדכתיבנא. דכיון דכל מה שמוסיף הו"ל מצוה הו"ל כת"ת ותפילין ומצוה שאהז"ג הו"ל. ונלע"ד דאף אמת הדבר דתפילת תשלומין אין לו להתפלל רק בזמן המנחה מ"מ תפילת נדבה יכול להתפלל לכ"ע בזמן ההיא כשלא התפלל בשחרית ול"מ לשיטת הטו"ז והב"י סי' פ"ט דאפי' עבר במזיד ולא התפלל מתפלל עד זמן מנחה ומקבל שכר ודאי ל"ה זמ"ג מחמת הב' שעות מד' עד ו' אלא אפי' להפ"ח שהיא מחמיר ביותר וס"ל דאם עבר במזיד לא יתפלל אחר ד' שעות מ"מ בתורת נדבה מותר להתפלל אף לדידי' להתוס' דס"ל דר"י קאי דוקא על ספק התפלל. אבל בהתפלל אין לו להתפלל בחנם כבר כתבו דהטעם הוא משום ב"ת ורשאי אז להתפלל ונהי שעבר זמן תפילות שתקנו חכמים וגם לא בא זמן תפילת תשלומין דשוי' רבנן כחובה. מ"מ שכר מצוה אית ליה לא שכר חובה. ורשאי להתפלל בתורת נדבה דאין כאן בל תוסיף כיון שלא התפלל בשחרית וזה יהיה פירוש דברי ר"י הלואי שיתפלל כל היום היינו דמצוה הוי