בית יצחק אורח חיים נ

כהכלבו דבשופר איכא הנאת הגוף בתקיעה עיי"ש ולדעתי י"ל דס"ל דע"כ הוי מה"ב דנהנה מפרוטה דר"י. ואמנם גם על הכלבו ועל קו' התוס' בשבועות י"ל דאין מכוין להנאה זו. ואולם לפי הגמ' פסחים שהבאתי במעילה חייב באינו מתכוין. ומעתה מיושב קו' תוס' דבשלמים לא יצא דנהנה דמתגאה והוי מה"ב. או מטעם דנהנה מפרוטה דר"י. ול"ש אינו מתכוין דבמעילה חייב ול"ב מלאכת מחשבת ואף דבשלמים ליכא מעילה מ"מ איסור הקדש יש בו. משא"כ בשופר של ע"ז דפטור באין מתכוין ליהנות מע"ז כדאיתא בפסחים כ"ו בסוגיא דלא אפשר וקמכוין. וע"כ במצוה גופי' ס"ל לר"ה מללה"נ ורק מהנאת הגוף או מפרוטה ולזה לא מתכוין ודו"ק. ועיין בד' כ"ו בפסחים תוס' ד"ה הא הכא דלא שכתבו ה"מ לאוקמי כר"ש דאליבא דר"י פליגא. לפמ"ש מיושב קו' התו' דבהקדש אף ר"ש ס"ל דשא"מ אסור כר"י. וכיון דלאביי למ"ד דשא"מ אסור בלא אפשר שרי אף במתכוין ה"ה בהקדש לר"ש דדשא"מ אסור בלא אפשר שרי אף במתכוין ול"מ לאוקמי כר"ש מיהו יש לפלפל בזה דאולי כיון דס"ל לר"ש בכל דוכתא דשא"מ מותר ל"ש סברת אביי ודוק היטב. והרבה יש לדבר בזה. ויש לפלפל לענין מודר הנאה אי יש מעילה בקונמות. עיין ברש"י פסחים ל"ג דזה חידוש במעילה)

(ו) ומעתה לרב דס"ל אין הלכה כר"ש בגרירה שוב י"ל הטעם דאין מדליקין מנר לנר דנהנה מפרוטה דר"י באותו שעה שמדליקין. ולפי המבואר דלא נפטר רק בשעה שעוסק במצוה עיין תוס' ב"ק נ"ז אחר שהדליק כבר הראשון שוב נתחייב בפרוטה דר"י. ועתה שמדליק השני מראשון ונפטר הו"ל הנאה מהנר הראשון שפטור ע"י כן. והיינו דהוי אכחושי מצוה שהמצוה נפחת והוא נהנה ממנה הנאת הגוף שמרויח פרוטה דר"י. ואי דאין מתכוין רב ס"ל דשא"מ אסור ואמנם דעת הרז"ה דמצוה דרבנן ליהנות ניתנה. ותמה השעה"מ יציבא בארעא וכו' ותי' דס"ל כשיטת הרשב"א דאף בהנאת הגוף מללה"נ ורק דס"ל דוקא במצוה דאורייתא בטל הנאת הגוף בהדי מצוה ומותר. ובמצוה דרבנן לא בטל הנאת הגוף ואסור. ומעתה לא קושי' כלל לרב ממנורה דלפי מה שביארנו דנהנה מפרוטה דר"י והו"ל הנאת הגוף. ובמנורה דהוי מצוה דאורייתא מותר להדליק דמללה"נ אף בהנאת הגוף. משא"כ בחנוכה דהוי מדרבנן בהנאת הגוף לה"נ ולכן אין מדליקין מנר לנר דנהנה פרוטה דר"י והנר נפחת והיא נהנה הנאת הגוף ודשא"מ אסור ונכונים דברי רב ואף דבכל הדלקת נ"ח נהנה מפרוטה דר"י זה מצותו בכך אבל להדליק מנל"נ שכבר הדליק אסור ליהנות עתה להכחיש המצוה ולהרויח עי"כ פדר"י: ואמנם כיון דע"כ ס"ל לרב במצוה דאורייתא אף בהנאת הגוף שרי דאל"כ קשיא ממנורה. ולשיטה זו הקשה בברית אברהם קו' עצומה דלמ"ל קרא לכלאים בציצית. והרי בלא"ה מללה"נ וכלאים אינו חייב אלא בנהנה ואי דהו"ל הנאת הגוף הרי לרשב"א אף דהנאת הגוף מללה"נ. ולמ"ל קרא לכלאים בציצים. וישבנו זה כביר דלפ"מ שכתבו התוס' בנדה ד' ס"א ב' דבציצית נמי אינו חייב רק ביש לו הנאה ל"ק קו' זו דע"כ ל"ק הרשב"א דבהנאת הגוף מלל"נ אלא היכא שהמצוה לא תליא בהנאה אתה אומר מלל"נ ול"ה הנאה. אבל כשהמצוה תליא בהנאה ובלא הנאה ל"ה מצוה ל"ש לומר כן: דאם אין כאן הנה"ג אף מצוה אין כאן כגון בכלאים בציצית כשאתה אומר דל"ה הנה"ג אינו חייב בציצית. ואין כאן מצוה וע"כ הוי הנאה ודו"ק כי זה ברור (ועיין לעיל סי' ב' מזה) אמנם ההוכחה לזה מדמסירין ציצית מטלית של מתים. וע' בתו' שהקשו דמנחות אמרינן האי שעתה ודאי רמינן ובברכות אמרינן דליא לכנפי' שלא יהיה לועג לרש. משמע דטלית של מתים לא היה בציצית ובתוס' ב"ב ע"ד תי' דדוקא לשמואל דס"ל מצות אין בטלין לעתיד לבא היה ציצית אבל לדידן לא היה ציצית עוד תירצו שם דעשו ציצית ותיכף היה מסירין אותן עיי"ש ועוד דסומכין על מס' שמחות ותי' זה בכמה מקומות ולתי' הראשונים לדברי הגמ' ג"כ היה מסירין הציצית ולפ"ז קשיא דהו"ל לועג לרש ואיך מסירין הציצית וע"כ כמו שכתבו תוס' נדה דגם בחי אם לא נהנה פטור מציצית. וע"כ במת ל"ה לועג לרש. וע"כ מוכח מדמסירין ציצית של מתים, דבציצית אינו חייב רק בהנאה ול"ק קו' הברית אברהם

ואמנם אי ס"ל מתירין מבגד לבגד הרי אין כאן לועג לרש כלל מה שמסירין מטלית של מתים די"ל דצריך הציצית לבגד אחר. וע' תוס' שבת כ"ב בסוגיא ואין כאן הוכחה דבציצית בעינן הנאה. ומסברא לא בעינן הנאה ונתעורר קו' הברית אברהם

(ז) ומעתה הסוגיא כמין חומר. דרב ס"ל א"מ מנר לנר וקשיא ממנשה דמנורה. וע"כ לו' דטעמא דרב דהו"ל הנאת הגוף מפרוטה דר"י. ובמצוה דרבנן אסור ליהנות הנאת הגוף היכא דמכחיש מצוה אחרת ובמצוה דאורייתא לל"נ אף בהנאת הגוף. ושוב קשיא למ"ל קרא לכלאים בציצית הרי במצוה דאורייתא לל"נ בהנאת הגוף כקו' הברית אברהם וע"כ לומר כתי' הנ"ל דתליא בהנאה ל"ש כן דאם הנאה אין כאן מצוה אין כאן. ומנ"ל הכא דבציצית בעינן הנאה. וע"כ מדמסירין טלית של מתים והרי לועג לרש. וע"כ דבחי בעינן ג"כ הנאה ואמנם זה יש לדחות. דלעולם ל"ב הנאה ורק דל"ה לועג לרש שצריך הציצית לבגד אחר ועכ"פ הרואה יסבור כן וע"כ רב ס"ל אין מתירין מבגד לבגד. ולכן יש הוכחה הנ"ל. ול"ק קו' הברית אברהם וע"כ שפיר במנורה ובחנוכה אסור דהו"ל הנה"ג ופרוטה דר"י וקשיא דהו"ל דשא"מ כנ"ל ולכן תירץ דס"ל אין הלכה כר"ש בגרירה. ולשמואל ס"ל בהפך מדליקין מנר לנר כדמוכח ממנורה. ואי די"ל שם הוי מצוה דאורייתא ולל"נ אף בהנאת הגוף. ז"א דע"כ בהנה"ג ליהנות נתנו אף מדאורייתא. דאל"כ קשיא למ"ל קרא לכלאים בציצית הרי מלל"נ. ואי דהמצוה תליא בהנאה. קשי' מנ"ל לומר הכא. ואי בדמסירין טש"מ לתי' השני בתוס' ב"ב ע"ד. ס"ל מתירין מבגד לבגד ול"ה לועג לרש וליכא הוכחה וסברא החיצונה דל"ב הנאה. ומוכח מכלאים בציצית דבהנאת הגוף ל"נ ואי דא"כ אף לדידי' תיקשי' ממנורה דהו"ל הנאת הגוף דנהנה פרוטה דר"י לזה קאמר דס"ל הלכה כר"ש בגרירה. והו"ל דבשא"מ ול"ה הנאת הגוף כלל. ואם אין הנאת הגוף בין מצוה דאורייתא ודרבנן לל"נ ולכן מדליקין מנר לנר (והגם די"ל לשמואל גופי' נ"ח מותר להשתמש נ"ל דדחי רב לסברתו ובזה י"ל ג"כ לתי' הראשון דלשמואל לא הסירו הציצית מהטלית ודו"ק היטב): ועכ"פ כיון דלרב יש לישב קו' הגמרא ס"ל לרמב"ם ז"ל דפליגא מנר לנר דלא איתותב רב ובקינסא כ"ע מודה ולכן פסק רמב"ם דבקינסא אסור. ובדרך פלפול נכונים הדברים מאוד. לחדד התלמודים

סי' יב

לחכם אחד

ב"ה יום ג' כ"ז טבת רינה ושמחה לפ"ק

ברעזאן

(א) ע"ד המג"א סי' ק"ו שכתב בטעם דהמחבר ס"ל תפלה ל"ה מ"ע שהז"ג משום דס"ל כהרמב"ם דתפלה דאורייתא ואין לה זמן וקשי' למה לא תי' המג"א כדברי תר"י בברכות שכ' דמ"ה ל"ה תפלה מ"ע שהז"ג אף שיש לו זמן קבוע משום דר"י דהלואי שיתפלל אדם כל היום. וע"ז תי' כ"ת דלשיטת התוס' דר"י קאי דוקא על ספק התפלל ס' לא התפלל. אבל אין לו להתפלל ב' פעמים. א"כ עדיין הו"ל זמ"ג. ואף בלא התפלל כלל מ"מ לשיטתם דאחר זמן ב' תפילות לא יוכל להשלים א"כ תפילת שחרית לא יוכל להתפלל לעולם בלילה. והו"ל זמ"ג. וגם לא מצי קאי לשיטת הגאונים דר"י מיירי בחידש דבר בתפילתו דא"כ תפלה בלא חידוש הו"ל זמ"ג. ורק לשיטת הרי"ף דס"ל דיכול להתפלל תפלת נדבה בלא חידוש כל היום ומ"ה ל"ה זמ"ג ולדידן דפסקינין דבעי חידוש ל"ש תי' רבינו יונה ומ"ה הוצרך מג"א סי' ק"ו לומר דס"ל כשיטת הרמב"ם דתפלה דאורייתא ומ"ה ל"ה זמ"ג דמדאורייתא אין לה זמן עכ"ד. הקודם נבאר דברי השאג"א שכתב בסי' י"ב לדחות הוכחת המג"א סי' נ"ח דבשכבך ובקומך הוא מדאורייתא לענין זמן ק"ש. דלא כהכ"מ דס"ל דל"ה רק אסמכתא ומדאורייתא כל אימת דבעי קרא. והוכחת המ"א מדנשים פטורים דהו"ל מ"ע שהז"ג. ואי ס"ד דמדאורייתא אין לק"ש זמן קבוע הו"ל מ"ע שלא הז"ג. והשאג"א כתב דכיון דעכ"פ מצותו ביום ובלילה. ושל יום אין זמנה בלילה ושל לילה אין זמנה ביום הו"ל מ"ע שהז"ג. דבר זה לא נהירא לי כלל דמצות ק"ש חדא מצוה הוא והתורה צותה שיקרא ק"ש ביום ובלילה. וזה הו"ל מ"ע שלא הז"ג. ואם לא קרא ביום אבד מצותו כמו אם דר בלא מזוזה יום א' ובלילה מחויב ע"כ לעשות מזוזה ולא יוכל להשלים מה שכבר הפסיד. וכן בק"ש מחויב לקרות ק"ש בלילה. וזאת לא הפסיד. אבל כיון דמצותו ביום ובלילה הו"ל מ"ע שאהז"ג וראי' לזה נ"ל ממצות ת"ת דאמרינין בקידושין ל"ד דה"ל מ"ע שאין הז"ג ורק דנשים פטורות מקרא דולמדתם את בניכם ולא בנותיכם. ועיי"ש דמקשה ונילף מת"ת והנה לא מבעי' לשמואל דס"ל ברכות דכ"א דק"ש דרבנן וקרא דבשכבך ובקומך על ד"ת קאי הו"ל דברי תורה לדידי' כמו ק"ש לדידן. ועכ"ז חשוב לה מ"ע שאין הזה"ג אלא אפי' לדידן דס"ל דמצות ת"ת מקרא דושננתם והיא בכל עת בלי הפסק. מ"מ לפי מה דאמרינין בנדרים ד' ח' ומנחות צ"ט דאפי' לא קרא רק פרק אחד ביום ופרק אחד בלילה קיים מצות והגית. והנה דעת רש"י בנדרים ד' ח' דגם מצות ושננתם קיים. דהרי פירשו על הא דמושבע ועומד ב'. פירושים או קאי על ושננתם או קאי על והגית והב' פירושים תליא בפלוגתא במנחות צ"ט אי האי לא ימיש הוי צווי או ברכה עיי"ש. עכ"פ מוכח מרש"י דס"ל דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שחרית וערבית ממ"ע דת"ת. ואפי' להר"ן ז"ל דמושננתם לא פטר. ואמנם צ"ע להר"ן ז"ל מסוגיא דמנחות צ"ט דלמאי כ"מ דאמרינין דפטור מפרק אחד ממצות והגית וממצות לא ימיש אם לא פטור ממצות ושננתם. אולי כוונת הר"ן לחלק בין פרק אחד דבזה כבר הגה בדברי תורה משא"כ בק"ש לא קיים דרש חכמים על ושננתם ועכ"פ גם המקרא המפורש קיים בק"ש שחרית וערבית ומ"מ ס"ל להגמ' דהו"ל מ"ע שלהז"ג. אף דע"כ חייב ללמוד ביום מקצת ובלילה מקצת וע"כ כיון ששייך המצוה ביום ובלילה הוי מ"ע שאהז"ג