בית יצחק אורח חיים מט

לה היתר ואינו אסור לעולם לא שויא האיסור דרבנן שיהיה אינו מנוקה מעון. ואף הכא נמי בשלמא ב"ת שאסור תמיד האיסור דרבנן משוה כמשא אבל איסור שלז"ת אינו אסור רק בשבת ובחול מותר ואיסור שיש לו היתר לא שויא עלי' כמשא מדאורייתא ודו"ק היטב

(ג) באופן ב' יש לישב קו' המהרש"א ורמב"ם דהנה השאג"א הקשה לדברי רש"י דאיסור ב"ת עשוי כמשא מסוגיא דהנחנקין דר"י הוסיף בזקן ממרא בהורה להוסיף בתפילין ואם משכחת בזה איסור כרת דב"ת משוי כמשא מאי הוסיף אדר"מ והבאתי לעיל. ולכאורה היה בהעלם מהגאון בעל שאג"א לפי שעה דברי תוס' שבת ס"ב ד"ה כל מצות עשה שהז"ג. וא"ת והא הוצאה כלאחר יד. ותי' דהוצאה כלאחר יד נמי אסור בתפילין אף משום בזיון הואיל ואי נקט ליה בידיה חייב חטאת. אבל עכ"פ הרי ס"ל בלובש תפילין הוי הוצאה כלאחר יד. א"כ בהורה הזקן ממרא להוסיף פרשה או אפי' זוג אחד. הכי הורה לנקוט בידו בשבת הרי בנקט בידי' חייב אפילו בתפילין כשרין כדאיתא בשבת ס"א ורק שהורה ללכת לבוש בהן. ואף ע"י איסור ב"ת הוי רק הוצאה כלאחר יד ואין כאן איסור כרת. וכונת רש"י ע"כ דמשוי כמשא. ויהי' הוצאה כלאחר יד דג"כ אסור משום בזיון אבל קו' השאג"א ליתא מכל וכל והתבונן. אבל מה שנ"ל בזה לפי מה דמסיק הגמ' שבת ס"ב באשה גזברית הואיל ודרך בכך ל"ה הוצאה כלאחר יד. ה"ה בתפילין דדרכן בלבישה ל"ה הוצאה כל כלאחר יד הרי זה דומה לחייט במחט התחובה לו בבגדו. דפליגא בזה ר"מ ור"י בשבת י"א ע"ב. ולר"מ פטור אבל אסור ולר"י חייב חטאת באומן וה"ה בתפילין דדרכן בכך כל אדם הו"ל כאומן ואם ב"ת משוי כמשא. הוי כאומן נושא כלי אומנתו וחייב חטאת אף בתחב. באופן דהתוס' שבת ס"ב הקשו שפיר דשם קאי אאשה למ"ד דהו"ל מ"ע שהז"ג ואין דרכה בכך שפיר הקשו דהוי הוצאה כלאחר יד. אבל באיש ורק שהוא עובר על ב"ת אבל הוא דרכו להיות לבוש הוי כאומן נושא כלי אומנותו. ודרך הוצאה בכך. ומאי דאמרינין בשבת ס"א דלמ"ד שלז"ת פטור משום דדרך לבישה היא היינו משום דהוא תכשיט ושפיר הקשה השאג"א דאם עובר בב"ת הוי משא אבל לא קשה גם לפ"ז. דהרי ר"י שם קאי לפלוגי לר"מ דס"ל אין חייבין אלא בדבר שזדונו כרת ולר"מ לא משכחת זדונו כרת בתפילין דגם אי משוי כמשא הו"ל לדידי' הוצאה כלאחר יד דלא סבירא ליה הך דאומן דרך אומנתו. ומ"ה הוסיף ר"י לשיטתי' גם בתפילין אף דלדידי' גופי' בלא"ה חייב כרת אזה בעי לפליגא לשיטת ר"מ אף דלר"מ ל"מ חיוב כרת בתפילין דאף אם הוסיף בתפילין ולבש בהן הוי הוצאה כלאחר יד. ומ"מ הוי זקן ממרא משום התפילין גופי' באופן שיש לומר דזה שכתב רש"י ב"ת משוי כמשא הוי שפיר לחיוב כרת וחטאת דל"ה הוצאה כלאחר יד דהרי דרך הוצאה בכך. אבל כ"ז לר"י אבל לר"מ דס"ל גם באומן הוי הוצאה כלאחר יד גם חי ס"ל שז"ת עדיין תקשה דהוי הוצאה כלאחר יד וע"כ משום דלס"ל מקום יש בראש ושלא במקום הנחתן לא שרי רבנן וזה שייך אפי' שלז"ת. וכן נ"ל בישוב דברי הרמב"ם דגם הוא פסק כר' מאיר באומן ומ"ה ל"ל דמסקנא קאי בחילוק שבין שלז"ת לשז"ת לענין שנים שנים דאפי' אי שז"ת מדיין תקשה דהוי אד"ר ול"ש דמשוי כמשא דהוי הוצאה כלאחר יד. וע"כ דלס"ל מקום יש בראש ואף למ"ד שלז"ת נמי רק זוג אחד בשלא במקומן לא שרי רבנן ודו"ק. ועדיין צריך להעלות על המבחן דאולי תפילין ל"ד להנהו דלגמרי דרך הוצאה בכך ואף ר"מ יודה כמ"ש תוס' שבת מ"א אלא שיש לחלק דשם דרך הוצאה בכך אבל בתפילין נהי דדרך לבישה בכך אבל אין דרך ללכת בהן לר"ה ומ"ה לא דמי' רק לאומן ולפלוגתא דר"מ ור"י ודו"ק: ושוב הראני חכם אחד דברי הב"י סי' רנ"ב שכתב אהא דיוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה דדמי למחט תחובה בבגדו דהדיוט יוצא בה עיי"ש ומשמע דס"ל דתפילין דומה להדיוט ואפי' לר' יהודא פטור ביצא בראשו עי"ש ועפר אני תחת כפות רגלי מר"ן ז"ל אכן גם דברינו יש להם מקום בהלכה ובסברא. ושוב מצאתי ממש כדברי בזקיני הב"ח סי' רנ"ב אך הב"ח כתב דגם לר"מ חייב והביא ראיה מזב ומטלית שאינו מצויצת ולאו ראי' היא דבזב דרך ללכת בכיסו לר"ה ובטלית דרכו ללכת לר"ה אבל בתפילין אין דרכו לצאת לר"ה ולכן ל"ה רק כמו אומן נושא כלי אומנתו דתליא בפלוגתא ודו"ק

(ד) ובאופן אחר נ"ל בישוב קושיות מהרש"א ורמב"ם הנ"ל נכון מאוד בדרך פלפול. דהנה הקשו האחרונים בדברי הגמ' דקאמר אי שז"ת אסור ליקח שנים דיעבור על ב"ת דמצות א"צ כונה ולשיטת רבינו יונה בברכות דאף דמצות א"צ כונה מ"מ במכוין בפירוש שלא לצאת אינו יוצא לכ"ע א"כ לכוין בפירוש שלא לצאת דאינו יוצא וגם בודאי אינו עובר על ב"ת ומותר אפי' שנים לישב זה נאמר דחיישינן שמא ישכח אח"כ ולא יכוין כלל. ויעבור על ב"ת דבשלמא שלא לכוין כלל יכול לזהר אבל שיכוין בפירוש שלא לצאת שמא ישכח בנתים

ואמנם יש להקשות בזה קושיא נפלאה דהנה מבואר בשבת צ"א בהוציא חצי גרוגרות ותפחה פטור הואיל ונדחה בתחילת הוצאה: וכן מבואר בכמה דוכתא ומעתה כ"ש אם לא היה בתחילת הוצאה משא רק תכשיט ואח"כ נעשה משא יש דיחוי אצל שבת. א"כ שוב תקשה שיכנס שנים ולכוין שלא לצאת ולא יעבור על בל תוסיף ולא יהיה משא רק תכשיט ואח"כ אף אם ישכח אמרינן הכ' עדיף מחצי גרוגרות ונתפח ה"ה הכא בתחילה היה תכשיט ובאמצע נעשה משא לא יהא אלא שנתפח מי מהני ואכתי קשה ליכנס שנים שנים וליכוין בתחילה שלא לצאת. ולומר דחיישינן שמא יעמוד לפוש ואז לא יכוין היא חששה רחוקה. ואמנם לדעתי הדבר תליא אי אמרינן מהלך כעומד דמי כמו דאמרינן בכתובות ל"א לבן עזאי דמהלך כעומד דמי חייב אף במפנה חפצי' מזויות לזויות ונמלך עליהם להוציאן דאח"כ הוי עקירה חדשה. ולדעתי ה"ה גם בכזית שנתפח נתחייב לבן עזאי והרי"ף פסק כבן עזאי. ואמנם בגמ' דכריתות אמרו יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאת ר"י אומר אף אם היתה שבת והוציאו בפיו. אמרו לו לא מן השם הוא זה והקשו בתוס' מ"ט דרבנן ועוד דל"ה הנחה ותי' בליעתן זו הנחתן. וצריך להבין במאי פליגו רבנן ור"מ ואמנם לפי הבנת התוס' פליגא בזה דר"מ ס"ל מהלך לאו כעומד ומ"ה חשוב ליה בהדי אכילה דבאמת הוא מהלך ול"ה הנחה ורק הואיל ודרך אכילה היא בכך הוי דרך הנחה כמ"ש תוס' שם בשבת י"א כמו הוציא דיו וכתבו כשהוא מהלך. ולולא אכילה לא היה חייב. אבל רבנן ס"ל מהלך כעומד והיה חייב אף בלא אכילה ולכן אמרו לא מן השם. וכן פירש הגאון מלייפניק בברוך טעם והסברא נחמדה בביאור המחלוקת. ועכ"פ המורם מזה דר"מ ס"ל מהלך לאו כעומד ומעתה מיושב הכל בטוב טעם דבגמ' קאמר שפיר דאי שז"ת אסור להניח ב' זוגות דיעבור על ב"ת ויהיה משא. ואי דיכוין שלא לצאת שמא ישכח. ואי דבאמצע הליכה יהיה ככזית שנתפח דנעשה באמצע משא. הגמ' קאי אי מהלך כעומד דמי אבל לר"מ דס"ל מהלך לאו כעומד דמי. ולדידי' ליכא למימר דיעבור על ב"ת דיכוין שלא לצאת ואם ישכח ג"כ לא מחייב כנ"ל. ולכן ע"כ לא ס"ל מקום יש בראש, וס"ל כי שרי רבנן במקום תפילין ומ"ה ליכא להוכיח דס"ל שלז"ת. וכן מיושבין דברי רמב"ם דהוא ג"כ ס"ל ל"כ דמי. ומ"ה ע"כ כשנוי' דלעיל דפליגי במקום יש בראש, ומ"ה פסק דזוג זוג ודו"ק: [ועיין לעיל סי' ו' הארכתי בסוגיא זו] עוד אמרתי בזה דתליא בדשא"מ דלכתחילה יכוין שלא לצאת ולא יהיה משא. ואם אח"כ ישכח ויעבור על בל תוסיף בלי דעת ויהיה משא והיה דש"מ כמ"ש תוס' בשבת י"א גבי לא יצא החייט במחטו דאינו מתכוין להוצאה וגם כאן לא יכוין להוסיף וממילא לא יכוין להוציאה. וע' בכורות ל"ג משמע דר"מ ס"ל דשא"מ מותר. ובזה יצאתי מענין לענין בסוגיא דחנוכה וטענינא דיומא

(ה) ונבא לישב דברי הרמב"ם שפסק לענין מנורה דדוקא מנר לנר ולא בקינסא וע"כ בקינסא כ"ע מודה ובנר לנר פליגא דהרי הלכה כשמואל ובגמ' מסקי בקושי' להך לישנא ממנורה כמו שהקשה בלח"מ בה' חנוכה עיי"ש. ולבאר המשך הגמ' מדליקין מנר לנר ומתירין מבגד לבגד והלכה כר' בגרירה ורב ס"ל אין מדליקין מנר לנר ואין מתירין מבגד לבגד ואין הלכה כר"ש בגרירה ונ"ל לבאר בדרך פלפול דאם אין מדליקין מנר לנר ע"כ ס"ל אין מתירין וכו' ואין הלכה כר' שמעון דהנה בגמ' מקשה עלי' דרב להך לישנא דפליגא מנר לנר ממנורה דמדליקין מנר לנר ואסקי' בקושיא. ולפי מה שהביא הרשב"ם בב"ב נ"ב ב' דהיכא דמסקי בקושיא יש לה תירוץ. ועיין בכללי הש"ס ולכן י"ל דלקו' הגמ' נוכל לתרץ בטוב. דבאמת רב ס"ל אסור להשתמש לאורה ולא תימא דוקא תשמיש אלא כל הנאות אסור מנר חנוכה. וכמבואר בפוסקים דנר חנוכה אסור בהנאה. והתוס' בשבועות הקשו ד' מ"ד לרב יוסף דשומר אבדה הוי שומר שכר דפטור למיתב רפתא לעני ואמאי מותר לתקוע במודר הנאה דמצות ל"ל ניתנו והרי נהנה מפרוטה דרב יוסף. ועיין בישועות יעקב או"ח תקפ"ו דהקו' קשה גם לרבה לשיטת הרדב"ז דבשעה שעוסק ודאי פטור למיתב רפתא עיי"ש, ואמנם קו' התוס' יש לישב בפשיטות דהר"ן בגיד הנשה בסוגיא דריחא כתב דליכא למימר בבת תיהא משום הנאה. דבהנאה הוי דשא"מ דליכא למימר דהוי פ"ר דבהנאה ל"ש פסיק רישא וראי' ממוכרי כסות דמוכרין כדרכן אע"ג דהו"ל פסיק רישא עיי"ש. ומעתה בשלמא אי מלה"נ אסור דמתכוין למצוה וכמתכוין להנאה (עיין תוס' ביצה ל"ג) [ובזה מיושב קו' טורי אבן]. משא"כ אי מלל"נ ורק שנהנה מפרוטה דרב יוסף לזה לא מתכוין והוי דשא"מ וגם בלאו דברי הר"ן נכון דפרוטה דר"י ל"ה פ"ר דלמא לא יבא עני כמבואר וזה ברור. (ובעניותא נ"ל סברא ברורה דזה ל"ש רק במודר הנאה ואם אין מעילה בקונמות. משא"כ לענין שופר של עולה ושלמים ל"ש לתרץ כן. דלפי המבואר בגמ' פסחים ל"ג למעוטי נתכוין לחתוך את המחובר וכו' וכיוצא במעילה נתכוין לחמם בגיזי חולין עיי"ש וברש"י דאף דבכל איסורין בעינין מלאכת מחשבת במעילה ל"ב והוא דבר חדש. דלפ"ז בשופר של שלמים בנהנה מפרוטה דר"י אף שאין מתכוין אסור. ובזה מיושב קו' תו' בר"ה כ"ח על רב יהודא דס"ל בשופר של ע"א אם תקע יצא בשופר של שלמים לא יצא עיי"ש ולהנ"ל מיושב עפ"י מה שפלפלו האחרונים בישועות יעקב ובטעם המלך לרב יהודא דקשיא לדידי' מערבה דמוכח דמללה"נ. ותי' בטעם המלך דטעם דרב יהודא דס"ל