בית יצחק אורח חיים מז

ד"ה אי בעי מייתי לה דרך עלי' דמשם מוכח דזה עוקר וזה מניח ל"ה, רק איסור דרבנן ואכ"מ

(יא) וכעת נראה לי ראי' דבשאר איסורין שאינן איסור מאכל ח"ש ל"ה רק איסור דרבנן. מהא דאמר ר"ל בזבחים צ"ה מעיל שנטמא מכניסו בפחות משלש על שלש ומכבסו משום שנאמר לא יקרע ופסק כן הר"מ בפ"א ממעשה הקרבנות וקשי' הרי המכניס כ"ט למקדש לוקה ואיך מכניס פחות מכשיעור והרי חזי לאצטרופי דאם מכניס עוד משהו יתחייב. ואר"ל לא קשי' דאיהו כשיטתו דח"ש דרבנן ומותר להכניס משום מצות כיבוס כפירש"י ד"ה מדרבנן שם אבל איך פסק הר"ם כר"ל בזה והרי לדידן ח"ש אסור מן התורה אלא ודאי דדוקא באיסור אכילה ח"ש אסור מ"ה כדברי ח"צ ודו"ק. ועיין בתשו' מ"ע שכתב דאסור למחוק את השם אפי' נשאר האות כתקנו כדין ח"ש וזה חידוש גדול והובא זאת בתשו' עה"ג (כעת יצא לאור ספר מנחת חינוך וכתב שם מצוה תל"ז דהיכא דאינו מקלקל השם אין איסור מחיקה ונעלם ממנו דעת רמ"ע הנ"ל) ולדברי הרמ"ע דמקצת מן השם אף שאינו מקלקל כלל אסור משום ח"ש צ"ע מפחות מד' אמות דמותר לטלטל בשבת דל"ש תי' שכתבתי לעיל. וצ"ל דשם כשמטלטל פחות מד' אמות ומניח ל"ח עוד להצטרף משא"כ כשמוחק מקצת מהשם עדיין חזי לאצטרופי שימחוק עוד. וגם בעקירה אינו אסור מן התורה פחות מד' אמות מטעם חזי לאצטרופי דכיון דעביד עקירה אדעתא לטלטל ב' אמות אף אם יוציא ד"א פטור דלא היה עקירה משעה ראשונה לכך. ולכן אינו אסור מדין ח"ש ודו"ק

(יב) ודרך אגב ראיתי לזקיני הש"ך. יו"ד סי' קע"ט דשם הנכתב בלשון חול מותר למחוק. ובספר חי' אדם דין מעונן ומנחש אות ז' תמה עליו ממקלל בשם דבכל לשון חייב ולק"מ דבמקלל בשם חייב אף על הכינוים. ומ"ה חייב בכל לשון כמ"ש הר"מ ה' סנהדרין דכיון שמקלל בכינוי חייב ה"ה בכל לשון עיי"ש. אבל במוחק את השם אין איסור בכינוים כמבואר בשבועות ל"ה. ובר"מ פ"ו מיסודי תורה. ומ"ה מותר למחוק שם הנכתב בשאר לשון דדוקא על ז' שמות חייב. וזה צע"ק גם על לשון האורים והנתיבות סי' כ"ז דמה שהוכיחו על מה שנשבעים או מקללים בשם לשון אשכנז צדקו דבריהם אמנם מה שכתבו מה שאין חוששין שמוטל באשפה. הנה לדעת הש"ך מותר למחוק הרי דאין בו קדושה ודוקא בז' שמות יש בו קדושה. ושמא נהי דמותר למחוק מ"מ כל עוד שלא מחקו יש בו קצת קדושה ודוק: שוב ראיתי במג"א סי' של"ד מביא בשם ש"ג להסתפק בשם שנכתב בשאר ל' וצ"ע גם עליו מדברי הרמב"ם הנ"ל ודוק. והנה זה דחנון הוי כינוי מבואר בר"מ פכ"ז דסנהדרין ולפ"ז צ"ע בשבועות ד' ל"ה דמקשה שם אהא דמשביע בחנון וכו' חייבין אהא דחנון וכו' מותר למחוק. ומה מקשה בשלמא במשביע חייב דגם בכינוי חייב משא"כ לענין מחיקת השם מותר למחוק כינוי כדכתיבנא וכדמוכח, מר"מ הנ"ל וזה קושיא גדולה ונ"ל ליישב דזה באמת פירוש הגמ' אמר אביי מתניתין במי שהוא חנון היינו ששם חנון כינוי להקב"ה שהיא חנון. ולכן משביע חייב דגם משביע בכינוי חייב. משא"כ לענין מחיקה אין איסור בכינוי ודו"ק בכ"ז

(יג) ודע דאני מסופק הא דספרים נכתבין בכל לשון אם גם השמות נכתבין בכל לשון. ולפענ"ד דהשמות הקדושים ובפרט שם הקודש ה' ודאי בעי ככתבו דלפמ"ש מוכח מרמב"ם דל"ה רק כינוי שם הנכתב בשאר לשון ואיך נקרא בספר שהשמות אין מוקדשין ועכ"פ אין להם קדושה חמורה רק קלה . ועוד איך יכתוב ונוקב שם ד' יומת ויכתוב השם בלשון אחר ובכינוי איננו חייב מיתה ויכתוב דין שאינו אמת חלילה וע"כ לא העתיקו השם הקדוש הוי' בלשון אחר: ואף דמברכות מ' משמע דהשמות נמי נאמרין בכל לשון דמקשה שם מהא דכל ברכה שאין עמה שם אינו ברכה ומשני דאמר בריך רחמנא מרא דהאי פיתא. ומקשה מאי קמ"ל אלו נאמרין בכל לשון. עיי"ש היינו בקריאה כיון דבלא"ה לא כשאני נכתב אני נקרא ולכן מהני ג"כ בשאר לשון דלכמה דינים גם שם א"ד הוה כינוי וכן כתב הריטב"א בשבועת דשם א"ד נקרא כינוי ובודאי לא לכל הדברים היה כן. דהרי כינוים מותר למחוק וז' שמות אין נמחקים רק לענין מברך השם הוה כינוי. ועכ"פ מ"ה מותר לומר השם בכל לשון ועיין פ"מ א"ח סי' רי"ט דגם בלשון אחר אין לברך ברכה לבטלה עיי"ש אמנם להעתיק בכתיבה שם הקדוש ללשון אחר אין לנו. וגם אונקלס לא העתיק השם הקדוש ע"כ צ"ע אהא דספרים נכתבים בכל לשון אם גם שם הקדוש בכלל כמו הא דאלו נאמרין בכל לשון או לא וצ"ע: ועיין סי' ש"מ דשומע ברכת השם חייב לקרוע אף בלשון לע"ז ועיין בש"ך סי' רל"ז בשם תשו' מהר"ם דאם הזכיר השם בלשון לע"ז אף שלא הזכיר ל' שבועה הוי כיד. וכעת מצאתי בתשו' משיבת נפש סי' ס"ד שהקשה עליו דהוי כינוי ולא יד ובאמת הדבר מבואר בת"כ לא תשבעו בשמי לשקר אפי' בכינוי אבל כונת הש"ך אפי' לא הזכיר בלשון שבועה הוי יד עכ"פ. ובתשו' מ"נ הנ"ל כתב דאפי' ק"ש יוצא בשאר לשון אפי' השמות בשאר לשון עיי"ש. ומכ"ז אין ראי' רק באמירה אבל בכתיבה אם מותר לשנות אין ראי'. על כן צ"ע. ואם נאמר דבעי בכתיבה דוקא כלשונו בעי דוקא כסדרן בשם הוי' ובשאר שמות דמהני בכל לשון ל"ב כסדרן. כן נ"ל ומ"מ להלכה אין לנו אך דלכתחילה כולהו בעי כסדרן. ולצורך תיקון מהני בכולהו תיקון כדכתיבנא וד' יצילנו משגיאות: ולעיל (סי' ט') הבאתי דברי הטורי אבן דפרשת סוטה נכתבת בלשון הקודש דוקא ולא נודע מנ"ל ונ"ל להוכיח כדברי' דאס"ד דכשרה בשאר ל' אמאי הותר מחיקת השם ויכתוב דוקא בשאר לשון ולדעת הש"ך אין איסור מחיקת השם בשאר לשון ולמה מותר בלה"ק דהוא מטעם עשה דוחת לל"ת כמ"ש בתשו' בית אפרים חלק יו"ד והרי אפשר לקיים שניהם אלא ע"כ דבעי דוקא בלשון הקודש. וא"א לקיים שניהם. אמנם למ"ש לעיל דאף בכתובת ס"ת דנכתבים בשאר לשון לדינא דגמ' מ"מ שם העצם הקדוש אין להעתיק לשאר לשון אין ראיה מזה די"ל דכל הפרשה כשרה בשאר לשון רק השם הקדוש בעי לה"ק ודו"ק

סי' יא

א"ה לאשר תכלית הוצאות הספר לאור עולם לתת מזכרת לבני יחידי הרב החריף וכו' מו"ה אהרן זצ"ל אשר נאסף כנהו בימי נעוריו ועזב אותי לאנחות גם לא זכיתי לראות ממנו זש"ק בעונותי המרובים ד' יכפר בעדי אעתיק פה הסוגיא שלמדנו יחד בעת שנכנס למצות הנחת תפילין אשר דרש ברבים בשבת חנוכה שנת תרכ"ב בברעזאן ואני מבקש מאת לומדי תורה ויראי ד' שילמדו זאת עם בניהם בעת שיכנסו למצות תפילין ויהי זאת לזכות לנפש בני זצ"ל ומגלגלין זכות וכו' לשום להאי גברא ראש הבשמים צדיק תמים. מזכרת נצח ושפתותיו דובבות ובזכות זה יגדלו ביניהם לתורה ולתעודה ולאי"ט

בסוגייא דהמוציא תפילין עירובין צ"ה ע"ב וד' צ"ו ע"א וע"ב וקצת בסוגיא דחנוכה. ויוצע מקודם

הקושיות

(א) ברש"י ד"ה תנא קמא סבר שבת זמן תפילין. ופירש"י וכ"ש דכיון שבת זמן תפילין אתי איסור בל תוסף ומשוי עלי' כמשא. ודברי רש"י אלו תמוהין דלמ"ל דאתי איסור בל תוסיף ומשוי עלי' כמשא ועובר על איסור שבת ותיפוק ליה משום איסור בל תוסיף גופי' דמ"ה אין לו להניח ב' זוגי תפילין דיעבור על בל תוסיף

(ב) הקשה הגאון בעל טורי אבן בסוף ר"ה לדברי רש"י מסוגיא דסנהדרין דף פ"ח דקאמר ר"מ בזקן ממרא אינו חייב אלא בדבר שזדונו כרת. ור' יהודא אומר עד שיהא דבר שעיקרו מן התורה ופירושו מדברי סופרים ואנו אין לנו אלא תפילין. ובוודאי דר"י לא פליג אר"מ לפטור כל התורה כולה דמאי עביד בכל הני קראי דדריש לעיל מקרא דכי יפלא וכו' וע"כ לא בא ר"י אלא להוסיף דאפי' על תפילין חייב אע"ג דל"ש גבי מציאות שיחייב על זדונו כרת וכן פירש הריטב"א ולדברי רש"י מאי הוסיף ר"י והרי גם לר"מ הוי דבר שחייבין על זדונו כרת. כגון להוסיף על הפרשיות או להניח ב' זוגי תפילין דאתי איסור בל תוסיף ומשוי כמשא. ומאי הוסיף ר"י והיא תימא רבתא

ג) הקשה בשאג"א לדברי רש"י דאתי איסור ב"ת ומשוי כמשא. ולפ"מ שפי' הטו"ז בסי' ל"ד באו"ח דאיסור ב"ת ל"ה רק מדרבנן כדמוכח מסוגיא דסנהדרין. ומ"מ משוי עלי' כמשא. ואיך יניח חאי' זוג אחד והרי לפי מה שפירש הב"י באו" סי' ל"א דאסור להניח תפילין בשבת ויו"ט ומדרבנן ודאי אסור כדמוכח בשבת ס"א בין למ"ד שבת זמן תפילין ובין למ"ד לז"ת. ונימא דאיסור זה לשוי כמשא ואפי' זוג אחד לא ללבוש במוצא תפילין דאתי איסור דשבת ומשוי כמשא ומ"ל איסור זה ומ"ל איסור של תוסיף

(ד) הקשו התוס' בד' צ"ו ע"ב ד"ה לא ס"ד דבפ' מי שמתו איתא דנשים פטורים מן התפילין ומקשה בגמ' פשיטא והא איצטריך לאפוקי מר"מ ומר"י

(ה) הקשה ה"ר יו"ט מווין בתוס' שם היכא דייק דר"מ לא סבר דנשים סומכות רשות מכח הך סתמא דאין מעכבין. ומכח זה צ"ל דר"י לא סבר כסתם מתני' דמי שמתו. ונימא דמשנה דמי שמתו כר"י ומשנה דאין מעכבין דלא כר"י עיי"ש

(ו) במה שתירצו התוס' שם דמוכח ממתניתין דברכות דנשים אסורים להניח תפילין דהוי דומיא דקטנים הקשה רש"א דא"כ כמאן אתיא דלא כר"מ ור"י דאינהו ס"ל נשים חייבות בתפילין ולא כר"י דאיהו ס"ל נשים סומכות רשות וה"ה בתפילין כדמוכח בסוגיא עיי"ש

(ז) הקשה מהרש"א בתי' השני שם דלמ"ל לגמ' הך הוכחה דר"מ ס"ל שבת ז"ת מנשים ות"ל מדס"ל זוג זוג