בית יצחק אורח חיים מה

ל"מ תלוי כמו דאיתא בירושלמי מגילה לפי' ספר התרומה לענין תפילין ולומר דהכונה באות אחרון מהשם. א"כ למ"ל תלוי והרי יכול למחוק מה שנכתב לאח"כ דכותבין על המחק דעדיף מתשלוי כמבואר בש"ך ופוסקים. וגם המג"א סי' ל"ב מתיר ביוד של אלקים לתלות. ולא חש לשלא כסדרן. ונהי שכתב דיוד ל"ה מעיקר השם זה להתיר לתלות אבל לענין שלא כסדרן לא חש. ואם גם זאת מטעם דל"ה מעיקר השם וי"ל לפרש. וגם מתשו' מ"ע שהבאתי לעיל משמע דמהני התיקון להה"א ולא חש מה דהוי שלא כסדרן. על כן המובחר דאף אם נימא דבעי כסדרן זה בתחילת הכתיבה. דבעי שיחול הקדושה כסדר. אבל לאחר שכבר נתקדש כסדר ונתקלקל אות ראשונה. מהני תיקון כסתימת לשון הפוסקים ראשונים ואחרונים ועוד דנהי דלכתחלה בעי כסדרן אבל בדיעבד כשר. ודוקא בתפילין דכתיב והיה דרשינן דבעי כסדרן אבל בשם בס"ת דלא כתיב קרא מיוחד ליכא עיכובא. והוי כפסח ששחטו קודם התמיד דכשר בדיעבד. וכן אמרינן ביומא ס' דלמאי דלא כתוב חוקה הסדר אינו מעכב. ונהי דבקדשים שאני דבעי שינה עלי' לעכב מ"מ לענין השם דאין לנו קרא. הסדר אינו מעכב. וכאן דאין לשם תקנה דאסור למחוק שאר אותיות כדיעבד דמי. ועוד דר"י סובר אפי' בהשמיט אות אחת מהשם מותר לתלות כמו שמביא בספר התרומה. ולא חילק בין אות לאות ומשמע אפי' מאותיות ראשונות ונהי דר' שמעון שזורי חולק וכן הלכה. כיון דהיא רק מכבוד השם ולא מטעם דשלא כסדרן אין לומר דפליגא בזה. ועל כרחך לכ"ע כסדרן אינו מעכב. ועיין בספר התרומה ה' ס"ת הגירסא טעה אות אחת מהשם יתלכה ר"ש שזורי אמר וכו' עיי"ש ועיין בתשו' בית אפרים סי' ס"א שהאריך שם אם למחוק היוד שנפל דיו ואח"כ נעשה חק תוכת. ומכל התשו' מוכח להדיא דלא חשו כלל לשלא כסדרן. וכן מוכח מתשו' חתם סופר סי' רס"ז דלא חש לשלא כסדרן בתיקון הה"א של השם: ודרך אגב ראיתי בתשו' עבודת הגרשוני סי' צ"ה בכתב אלקיכם במקום אלוקים התיר לעשות מכ' מ' ולמחוק המ'. הנה מה שהתיר לעשות מכ' מ' יפה כתב אמנם מה שהורה למחוק המ' לא אדע על מה סמך כיון דהיא נתקדשה בקדושתה קיימא. ונהי דכעת לא חזי לאצטרופי. והוי כפולה. מ"מ כיון דמעיקרא נתקדשה. ואף דבתשב"ץ מתיר למחוק כדי לתקן וראי' מסתירת מזבח דמותר לסתור כדי לתקן מ"מ זה דוקא אי נעשה התיקון במקומה. משא"כ בזה שימחוק זאת הקדושה אזדא ולא יתקן במקומה אין ראי'. הגם דלכאורה בזה עדיף דהוי בעידנא דתיכף נתקן השם במחיקה גופה מ"מ לענין אותו האות הוי מחיקה ולא ידענא למה לא צוה לחתוך המ' ולגנוז ולעשות במקום זה מטלית דזה עדיף יותר ממחיקה. ואולי ס"ל כתשו' הרא"ש דאין לעשות נקבים ביריעה ומ"ה הרא"ש צוה לגנוז אבל למחוק לא נהירא לי. והנה בפ"מ הלכות קריאת ס"ת סי' קמ"ג מביא באותיות כפולות בשם למחוק יוד ראשונה וה' אחרונה. ובה' אמצעית חשש להחמיר וזאת מבואר בתשו' מ"ע ושם הטעם פשוט דביוד ראשונה כיון שכתב עוד אח"כ יוד לא נתקדשה כלל יוד ראשונה דהיוד גופה אין בה קדושה בכתיבה רק ביוד ה'. וכאן שכתב אח"כ עוד יוד לא נתקדשה כלל וכן ה' אחרונה כפולה לא נתקדשה כלל אמנם מ"ש הפ"מ והמ"ע בה' אמצעית כפולה להחמיר לא ידענא למה דה' שני' לא נתקדשה כלל כיון דהיא כפולה ומותר למחקה וצ"ע ושוב ראיתי לישב דברי העה"ג דס"ל אותיות השם בנפסל מקצתן גם שאר אותיות אין קדושות היכא דלא חזי לאצטרופי. וכמו קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה וכמו חטאות המתות שמתו בעלי' דאין בו מעילה. דאף להפוסקים דנמחק אות אחת שאר אותיות נשארו בקדושתן זה דוקא אם עוד חזי לאצטרופי לשם אבל בהך דעבודת הגרשוני דשוב ל"ח כלל י"ל דהוי כבעל מום וגרע יותר דמטיל מום בבעל מום אסור מדאורייתא משום דחזי לדמי' כדאמרינן בע"ז י"ג משא"כ בשם שנפסל דל"ח לגופי' ולא לדמי'. מותר למחוק ואף דמדרבנן אסור אף בלא חזי כלל מ"מ לצורך תיקון לא אסרו רבנן ולפ"ז הכל תליא אם עוד חזי לאצטרופי עוד נ"ל דדברי העה"ג בלא"ה נכונים דבנטפל לשם כיון דאין בו קדושה מצד עצמו ואם ימחק ויגנוז לא יועיל דאין בעצמו קדושה כמ"ש בנו"ב סי' ע"ו לענין קליפה ומ"ה מותר למחוק

(ד) והנה במ"ש דמטיל מום בבעל מום אסור משום דחזי לדמי כדאמרינן בע"ז י"ג נלע"ד לישב דברי מהר"י אכסנדרי התמוהין שהובאו בב"י סי' רע"ו שכתב דנדבק הרגל של ה' בגגה רק במקצת כיון דכל העולם קורין ה' אסור למחוק אף לתקן וליכא למימר דכל מחיקה שהיא לתקן שריא דנותץ אבן מהמזבח לא מחייב אלא בעושה דרך השחתה שכן מצינו בני חשמונאי שנתנו מזבח שבנה עזרא מפני שטמאוהו יונים כדאיתא ביומא (וצ"ל בע"ז י"ב ונכון ג"כ ביומא ט"ז וא"צ למה שכתבו האחרונים) דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח וגם א"א לנו לבנות מזבח במקום אחר. עיי"ש והרדב"ז תמה עליו דשם במזבח היא משום שבאו פריצים וחללוהו ויצא לחולין כדאמרינן בע"ז שם. ולפעד"נ דהר"י אכסנדרי ס"ל נהי בעת שבאו פריצים חללוהו דקנינהו מהפקירא ויכלו לאסור משום ע"ז כמ"ש רש"י בע"ז היינו משום דקני בכיבוש מלחמה או הוי הפקר מטעם יאוש כמ"ש הרשב"א חולין קל"ט תרנגולת שמרדה פקעה קדושתה וכתב הרשב"א מטעם יאוש עיי"ש מ"מ אח"כ כשנצחום בית השמונאי. נהי דגוף ל"ה חזי למזבח אבל הדמים חזי ומדאורייתא יש לאבנים דמים דרק מדרבנן אסרו שם בע"ז דכיון דאשתמש לגבוה לאו אורח ארעא. והדמים שייך להקדש דההקדש קני לאבנים אף אם נימא דחצר אינו קונה להקדש מ"מ כיון שהיו להקדש בראשונה והכהנים הצילו הוי כשיירא שעמד גייס לטרפה ועמד אחד והציל השכר לאמצע כדאמרינן בב"ק קט"ז בלא אמר לעצמי אני מציל. או כדאמרינן שם בב"ק אדעתא דארי' אפקרי' אדעתא דכ"ע לא אפקרי'. ועיין במקור חיים סתמ"ח הטעם משום שכלה היאוש קודם דאתי לידי זוכה. והנכרים לא זכו באבנים רק כיון שהיא לע"ע הפקר מצי לאסרו כמ"ש הרא"ש בנדרים ל"ד בככר הפקר דמצי להקדיש דאי בעי זכה בה. ועכשיו שכלה היאוש הרי היא של הקדש ממילא כמ"ש המק"ח סי' תמ"ח לענין יאוש ושפיר קשיא להר"י אכסנדרי כיון שכלה היאוש קודם דאתי לידי זוכה א"כ הן אם נאמר דנשאר בכל קדושה בודאי אסור לנתוץ והן אם נאמר דקדיש אך לדמי מ"מ כיון דחזי לדמי מדאורייתא הוי כמטיל מום בבעל מום ומ"מ מותר לצורך תיקון וה"ה בשם לזה קאמר דשם שאני דא"א בלי מזבח וזה ברור ונחמד בישוב דבריו. ומה שמקשה בע"ז ונשקלינהו לנפשייהו. לפמ"ש דכלה היאוש קודם דאתי ליד זוכה הוי להקדש. הכונה בגמ' שיתנו דמים להקדש דהדבר מוכרח בסברא דהדמים שייך להקדש בלא דברי הר"י אכסנדרי כמ"ש לעיל. כן נראה לי בישוב דברי ר' אכסנדרי שלא יהיו תמוהין הגם דמרש"י לא משמע כן והר"י אכסנדרי סבר כשיטת הרמב"ן פ' ר' ישמעאל דפריצי עכו"ם חללוהו לא פריצי ישראל ע"י מעילה. או דיסבור הר"י אכסנדר' כהרז"ה דפריצי ישראל וס"ל כשיטת התוס' בקידושין נ"ה דבמעילה מהנאה או מתשמיש אינו ויצא לחולין רק כפי הנאה. ושפיר אמרו בע"ז דמצי אסר משום ע"ז כדי ההנאה יצא לחולין ומ"מ השאר קודש ושפיר מקשה איך נתצו האבנים ובזה נתיישבו בפשיטות דברי הר"י אכסנדרי והרבה יש לפלפל בזה ואקצר: ומה שתמה הגאון ביד שאול סי' רע"ו תמוה גדולה מאוד על רז"ה בע"ז דס"ל דוקא מזבח יצא לחולין ע"י פריצים אבל כלי שרת לא יצא לחולין. מהך דנדרים ס"ב דאמרינן שם ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש נעשה חולין כיון שבאו בה פריצים. כבר כתבתי בתשו' לישב דגמ' נדרים קאי למ"ד ע"י מעשה אדם אוסר דש"ש וכיון דנאסר ול"ח לגבוה יצא לחולין אף כלי שרת והרז"ה ע"כ קאי למ"ד אא"א דש"ש אף על ידי מעשה. ומ"ה אך ע"י מעילה יצא לחולין ולא בכלי שרת דיש מועל לאחר מועל בחזי לקדושה וזה ישוב נכון להמעיין היטב. וצ"ל דגבי בלשצר היה ג"כ פריצי ישראל שבאו וע"י יצא לחולין דלרז"ה ע"י פריצי נכרים אינו יוצא לחולין ודוק. והנה אף שכתבתי לישב דברי הר"י אכסנדרי אבל מפשטות הסוגיא משמע דיצא לחולין לגמרי: ומדה טובה אינה חוזרת במה שכתבתי לעיל דהיכא דחזי למקצת קדושה אסור לנחוץ ולמחוק דהוי כמטיל מום בבעל מום מיושב קושי' זקיני הת"ש על הטו"ז באו"ח סי' קנ"ד שכתב היכא דאין ראוי' לקדושה חמורה מותר להורידו לקלה והקשה דא"כ מאי משני בע"ז כיון דאשתמיש לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמש להדיוט ועדיין יכול להשתמש לקדושה קלה בבית המקדש. ולהנ"ל יתישב דמה דמותר לנתוץ אבני מזבח כיון שכבר אין לו קדושה אמנם אם היה ראוי' להשתמש לקדושה הוי כמטיל מום בבעל מום ואסור לנתוץ דפשטא דשמעתין משמע דלא משום דצריך לבנות במקומו מזבח אחר מותר לסתור כדברי הר"י אכסנדרי רק משום דל"ח להקדש ואס"ד דחזי לקדושה שוב אסור לנתוץ דאף אי הוי הפקר כשבאו פריצים אח"כ כשהוא חצר הקדש קונה לכמה פוסקים ורק כיון דל"ח כלל ל"ק החצר ואס"ד דחזי לקדושה שוב הוי הקדש ואסור לנחוץ ודוק

(ה) והנה בש"ג והרבה פוסקים וגם בתשב"ץ האריכו הרבה דעיקר איסור מחיקה ל"ה רק בעביד דרך השחתה אבל בעושה לצורך תיקון אין כאן שום איסור. ומצאתי בתשו' ב"א בשם תשו' רמ"א סי' ק' דגם בסוטה מה שהכהן מוחק השם ל"ה שום איסור כיון דעושה לצורך ובזה ביאר בתשו' רמ"א מה דיליף דוד ק"ו להשליך השם להמעיין בבה"מ ומה לעשות שלום ב"א לאשתו כו' כדאיתא בסוכה וקשה דשם גלי קרא דעשה דוחה לל"ת ואיך יליף וצ"ל כנ"ל דכיון דעושה לצורך אין כאן איסור מחיקה ומזה יליף דוד שפיר ק"ו דגם דוד היה עושה לצורך. וקצת צ"ע משם לרש"י עירוכין ו' בלשון שני דאין קדושת שם אך על הנייר וככתיבתו בספר וצ"ע דא"כ דוד דכתב אחספא למ"ל ק"ו. ולרש"י עירוכין צ"ל בשם שכתב על הכלים דיגנוז ל"ה רק מדרבנן משום בזיון דלרש"י אין בו קדושה ואולי גם בדוד יסבור רש"י דל"ה צריך הק"ו אך מדרבנן דלרש"י הוה זאת שם שלא במקומו. ונ"ל ראי' לשיטת רב האי ותשו' רמ"א מהא דאמרינן בברכות שאמרה חנה שתיסתר. ואיך תגרום איסור מחיקת השם. ולומר דכיון דהכהן יהיה מסופק יהיה הוא מותר לעשות דכיון דאין זה אך מפאת דחיות עשה לל"ת הוה רק דחוי' ואסור לגרום לכתחילה הגם שיש לומר דכיון דקיי"ל שבת קכ"א גרם מחיקה אין כאן איסור א"כ האשה הוי רק גורם