בית יצחק אורח חיים מד

דמחייב בגנב וטבח בשבת דילמא מיירי בשחט כלאחר יד ע' הפלה ובדו"ה חייב כיון ששחט בכונה ומ"מ לענין שבת פטור ומ"ה חייב בדו"ה. ואי דקשי' מ"ט דרבנן דפטרי דבזה גם ר"י הסנדלר מתיר כיון דפטור אשבת לישני כי קא פטרי רבנן אשארי כדמשני שם למ"ד מעשה שבת דרבנן. ונ"ל דבאמת עיקר הוכחת הגמ' דר"מ סובר מת ומשלם הוא מגנב וטבח לע"ז דבזה ליכא לשנוי' כנ"ל. ובזה מיושב קו' התוס' בכתובות ל"ד ע"ב ד"ה אבל שבת שהקשו לפירושם דרבה קמ"ל דאף בשבת דקיל ובעי התראה ס"ל לר"מ מת ומשלם והקשו מה קמ"ל רבה והרי עיקר מילתא דר"מ גבי שבת תניא לעיל להנ"ל י"ל דמה דס"ל לר"מ בטבח בשבת דחייב לא מוכח מידי כנ"ל ומע"ז מוכח דס"ל מת ומשלם. והוי אמינא דר"מ ס"ל כר"ש בסנה' דעובד ע"ז ניתן להצילו בנפשו והוי כבא במחתרת אבל בשבת לא ס"ל מת ומשלם קמ"ל רבה דאף בשבת דבעי התראה ס"ל לר"מ מת ומשלם ודו"ק. וזה אין להקשות להב"י אמאי פסח דוחה שבת לישחוט בהפלת סכין דהוי בכונה ופטור בשבת דז"א דאינו יכול לכוין שישחט יפה ומ"ה התירה התורה. ומ"מ דברי הב"י וסה"ת המה חידוש גדול. ולא נודע לי מקור טהור לדבריהם ז"ל וקצת יש ראיה לדבריהם דק"ל לשיטת רש"י ב"ק ל"ה דלתי' רבא שם ה"ה היכא דלא קבעי לאפרו והוי מקלקל מ"מ פטור מממון מדתנא דבי חזקי'. א"כ למה אמרינן בכתובות ל"א בזרק ד' אמות וקרע שיראין פטור ובמעביר חייב. והרי בלא"ה פטור אקריעת שיראין גופה דבל"ז שחילל שבת בהעברת ד' אמות הרי חילל שבת בקריעת שיראין ואי דקורע מקלקל היא הרי לרש"י גם מקלקל פטור כיון דאילו בעי לקריעה זאת היה חייב. ומ"ה פטור מדתנא דבי חזקי'. ולדברי הב"י ניחא דמיירי שקרע שיראין כלאחר יד וכיון דהוי מקלקל וגם כלאחר יד דל"ה רק איסור דרבנן כדאיתא פסחים ס"ו וליכא שום חיוב שבת ומ"ה חייב במעביר ופטור בזורק משום חילול שבת דזריקה. מיהו י"ל קו' הנ"ל בפשיטות דלא נתכוין כלל לקריעת שיראין ובדבר שא"מ גם רש"י מודה דחייב ממון כדמוכח מב"ק כ"ו כיון דלא עשה שום איסור משא"כ במקלקל דעביד איסור דע"כ ס"ל לרש"י כן. ונ"ל קצת ראי' לשיטת רש"י הנ"ל דבסנהדרין ע"ג מקשה מאלו נערות שיש להם קנס והרי ניתן להצילה בנפשה והקשה במ"ל ה' שבת פכ"ד דלישני דמיירי בשבת ובשבת לא ניתן להצילה בנפשה עיי"ש. להנ"ל ניחא דבאמת חבורי מיחבר או עושה פתח ואף דאין מתכוין לפתח הו"ל פסיק רישא ורק דמקלקל היא אצל הפתח וכיון דגם במקלקל פטור מלשלם לשיטת רש"י מדתנא דבי חזקי' ליכא לאוקמא הך דאלו נערות בשבת דבשבת פטור מקנס. ואף אם נאמר דל"ה פסיק רישא כיון דיכול לבעול בהטי' מ"מ כבר כתבו התוס' ד"ו ד"ה אלא מעתה ומהרש"ל שם דזה דוקא במכוין לבעול בהטי' אבל בסתם ביאה הוי פסיק רישא. ועיין תו' יבמות נ"ט דאין חייב קנס רק בהשרת בתולים לחד שיטה וסתם בועל אין מכוין לבעול בהטי' והוי פ"ר ופטור מקנס בשבת לשיטת רש"י בב"ק הנ"ל. ולפעד"נ נראה בהבנת דברי רש"י ב"ק הנ"ל דס"ל מקלקל עביד איסור תורה דאל"כ אין שום סברא שיפטור מתשלומין. והא דמוכח בעירובין ל"ד בקשיר במיתנא ובעי סכינא למפסקי' ל"ה רק שבות עיין ברטנורה. יסבור רש"י דקורע ל"ה מלאכה רק ע"מ לתפור. כדמוכח קצת מלשון התוס' שבת ע"ג ע"ב שכתבו דלא מקרי קוצר אלא בענין זה מדי דהוי אקורע ע"מ לתפור משמע דקורע שלא ע"מ לתפור לא הוי מלאכה לא מטעם מקלקל וכן בסותר שלא ע"מ לבנות וכן מוכח מפירש"י שפירש בשבת מ"ח בפותח בית הצוואר חייב משום גמר מלאכה ולא משום קורע כפירוש הרמב"ם וע"כ ס"ל דקורע אף דאינו מקלקל פטור. וכן הוכיח הב"י סי' שי"ז מדברי רש"י ולפ"ז בעירובין דף ל"ד במיתנא דהוה קורע ל"ה רק איסור דרבנן אבל במקלקל במלאכה גמורה הוי איסור תורה: וכן מ"ש רש"י שבת קמ"ו דאין במקלקל שום איסור ע"כ כונת רש"י בסותר ל"ה שום איסור כיון דל"ה ע"מ לבנות אבל בשאר מקלקל ודאי אסור ובזה מיושב קושי' הר"ן שם מיהו צ"ע לשיטה זו אמאי חייב בקורע על מתו. נהי דהוה תיקון מצוה מ"מ ל"ה ע"מ לתפור וכבר הקשה כן בחידושי ר"ע שבת ע"ג. אולי אזכה במקום אחר לבאר זאת ודוק היטב

ועיין תשו' הגאון ר"ע אייגר סי' ח' שכתב דמתעסק הוי מלאכה דאורייתא ושגגת מלאכה בלא חיוב חטאת יפטור מלשלם הנזק דהוי חייבי מיתות שוגגין עיי"ש. וה"ה די"ל לרש"י כן במקלקל ולפמ"ש לחלק בין קורע לשאר מקלקל מיושב קושי' הנ"ל מכתובות ל"א בפשיטות ושוב נ"ל דלר"ש דס"ל משאצ"ל פטור ה"ה במקלקל ל"ה אף אי"ת דגם משאצ"ל ל"ה רק דרבנן מדשרי במקום צערא אך לר"י דס"ל משאצ"ל חייב ומקלקל פטור יסבור דמקלקל יש בו א"ת. ורש"י בב"ק אזיל אליבא דר"י ובזה יתישב הרבה סוגיות הסותר לזה ומה דאמרינין בכתובות ו' דלר"י דמקלקל פטור מותר לבעול בשבת משום מצוה ל"ק לשיטת רש"י הנ"ל איך מותר איסור תורה דשם ל"ה פ"ר דמיירי במכוין לבעול בהטי' כמ"ש התוס' ובשבת גם לר"י דשא"מ ל"ה רק מדרבנן ולכן במקלקל מותר משום מצוה אבל במקלקל במכוין למלאכה אסור מדאורייתא ולכן פטור מתשלומין כהך דב"ק ל"ד ודוק. וכבר שמעתי בשם הגאון ר"ע שמביא בשם הגאון ר' ליב פישלס דרש"י סובר דמקלקל הוא איסור תורה. והנה לפנינו ישוב הסוגיות הסותרות בזה. ואי"ה במקום אחר יבואר עוד

אעתיק כאן התשובה שהזכרתי לעיל לענין שלא כסדרן בשנת תרכ"ו בעיר ברעזאן

סימן י

נשאלתי בס"ת שנמצא בהשם על ה' הראשונה טיפת דיו אי יאי לתקן ה' ראשונה או ל"מ תיקון דהשם יהיה שלא כסדרן

(א) תשובה דבר זה נפתח בגדולים. דבתשובת גינת וורדים איתא דהשם צריך להיות כסדרן ומה דמבואר בסי' רע"ו דמוחק ה' אחרונה מהני תיקון היינו דוקא בה' אחרונה אבל בה' ראשונה ל"מ תיקון דיהי' שלא כסדרן והובא בפתחי תשובה ואין לפני הספר הנ"ל לעיין בו אבל גוף הדבר שהשם צריך להיות כסדרן אף כי הוא מוזכר בנודע ביהודא בלשון השואל סי' ע"ו אך על אשר כי לא נזכר בכל הראשונים ע"כ מהראוי לחקור אחר מוצא הדברים וכפי הנראה דבר זה שהשם צריך להיות כסדרן אינו לעיכובא: והנה מגמרא שבועות דף ל"ה מוכח דהשם בעי כסדרן מדנקט אל מאלקים וכו' אינו נמחק ש"ד וכו' נמחק ולא ביארו וה' אם נמחק. אלא ודאי דהשם בעי כסדרן ומבואר בכ"מ פ"ו מיסודי התורה דזה דש"ד נמחק דוקא אם לא נגמר השם אבל לאחר שכבר נגמר גם ש"ד אינו נמחק. וא"כ לא הוצרכו לבאר בגמ' אם וה' נמחק דאז כבר נגמר השם אמנם אס"ד דהשם כשר שלא כסדרן הי"ל לבאר אם לא נכתב רק וה' היכא הדין אם נמחק כיון דמותר לכתוב בתחילה חצי השם השני. אמנם אם בדיעבד מעכב אין ראיה מהגמרא דאם רק לכתחלה בעי כסדרן לא הוצרכו לבאר בגמ' אם כתב בתחלה וה' דמסתמא עושין כדין לכתוב לכתחלה השם כסדרן ובכ"מ פ"ו מיס"ה מביא גי' ישנה וה' אינו נמחק וע"ז פליג הראב"ד עיי"ש. ולמ"ש לא משכחת לה רק היכא שלא עשה כדין דלכתחלה צריך לכתוב כסדרן ודו"ק

(ב) והנה מהא דתנן במס' סופרים ובפוסקים בכותב את השם אפילו מלך שואל בשלומו לא יפסיק משמע דהטעם משום דבעי לשמה. עיין ב"י בשם ר"י אכסנדרי שהביא ראי' מזה דכל השמות בעי לשמה. ולפ"ז אם הפסיק ואח"כ אמר שגומר השם לשמה כשר. אמנם מדברי הגהות מיימוני הובא בב"י סי' רע"ו שכתב הפסיק באמצע השם הרי זה לא יקרא בו. וע"כ מיירי שכתב וגמר לשמה דאל"כ פשיטא ומ"מ פסול. ונ"ל דהטעם דלא יפסיק היא לפ"מ שמבואר בגמ' דבכתב ש"ד או צ"ב הרי זה נמחק וכתב הכ"מ דזה דוקא כשלא גמר את השם אבל אם כבר גמר אפי' מוחק אות אחת חייב. ולכאורה צ"ב מתי נתקדשו אותיות הראשונות כיון בעת שכתבן לא היה בהן קדושה והיה רשאי למחקן וכן כתב הריטב"א בשבועות דלא מקרי קדשוה שמים אלא אם קדשוהו בשעת כתיבה וצ"ל דזה דומה קצת לבכור דקודם שיצא רובו היה רשאי להטיל בו מום ולאחר שכבר יצאו רובו נתקדש כולו. ואיכא פלוגתא בחולין ע' אי למפרע קדוש או מכאן ולהבא. ה"ה בשם כל עוד שלא כתב רק שד' לא נתקדש. ולאחר שנגמר השם נתקדש כולו ואולי נתקדש למפרע כמו בבכור. ונהי דבשתי אותיות מותר למחוק דכיון דליתנהו ל"א למפרע קדיש כמ"ש רש"י בחולין אבל בגומר נתקדש כולו למפרע (ושוב מצאתי בתשו' זרע אמת בשם הלכות קטנות דנתקדש למפרע] ולפ"ז שפיר הטעם דלא יפסיק באמצע השם דכיון דאנן בעינן שיתקדש השם כולו אח"כ למפרע אין להפסיק באמצע ולפ"ז ה"ה דבעי שיכתוב השם כסדרן שתחול הקדושה כסדר האותיות כמבואר בזה"ק פ' ויקרא איך יכתוב השם כסדר שיחול הקדושה על האותיות עיי"ש: וקצת היה מקום לומר דהא דאיתא במס' סופרים בהפסיק באמצע השם לא יקראו בו והפוסקים השמיטו זאת כמו שתמה בב"י וי"ל דמס' סופרים ס"ל בגומר השם למפרע קדוש ומ"ה בהפסיק מקצת השם דלא קדוש למפרע ה"ז לא יקרא בו משא"כ הפוסקים ס"ל כשגומר מהני אף אם נתקדש מכאן ולהבא ומ"ה לא איכפת לן אם הפסיק אם אח"כ כתב ג"כ לשמה ואמנם בגוף הסברא יש להתוכח ומצאתי בתשו' מנחם עזרי' סוף סי' ל"ו שכתב בתיקון הה' מהשם שנסמך להגג שיגרור הרגל ויכתוב אותה אח"כ מחדש לשם קדושת השם וז"ל וא"ת אי מעיקרא אזדא לקדושת השם בשביל דבוק הה' לגג איך יספיק עכשיו לכוין בתיקון הרגל י"ל דמצא מא"מ וניעור להכשיר כי אע"פ שאסור להפסיק בכתיבת האזכרות ומצוה מן המובחר לכתוב כבן קמצר אלו רצה ללמד מ"מ אין זה מן הדברים הפוסלים שהשם מתקדש לחצאין שישנה לקדושה מתחלה ועד סוף ואינה משתלמת אלא לבסוף עי"ש והנה מ"ש ישנה לקדושה מתחלה וכו' הכונה דצריך לקדש מתחילה ג"כ רק דקדושה לא חלה אלא לבסוף כמו בולד. ובזה נסתרו כל דברי האחרונים שהובאו בפתחי תשובה סי' קע"ו ס"ק ג' ומ"מ התיר בהפסיק דאין זה אלא לכתחילה ודלא כדמשמע מדברי הגה"מ וה"ה בכסדרן י"ל דל"ב רק לכתחילה

(ג) ויש ראי' דכשר שלא כסדרן דהש"ך כתב דמקצת פוסקים מכשירין בתלוי מקצת השם ואם בעי כסדרן