בית יצחק אורח חיים מב

משמאלו וזה לא נכון עיי"ש ומ"ה ע"כ צריך לילך משמאל לימין עיי"ש ונמצא דרש"י ס"ל כשיט' הלבוש ממש בהך דכל פינות ומ"ה מתחיל הקורא בימין וקורא כסדר ולר"ת לא ניחא לי' בזה דס"ל בכל פינות דהוא משמאל לימין ולעומת זה לא ניחא לי' לקרות משמאל לימין דהקורא צריך לקרות מה שפוגע בימינו כמ"ש הטו"ז ומ"ה הב' פרשיות ראשונות קורא מימין לשמאל כמו שפוגע ואח"כ כשכבר עבר מימין מתחיל לקרות משמאל ב' פרשיות אחרונות מטעם כל פינות ועכ"פ כיון דלדעת ר"ת הקורא צריך לקרות כן ומ"ה בעי כתיבתן כסדר קריאתן משא"כ בהנחה אין קפידא בשל יד כיון דכשיגלל נקרא כך ובגוף הקו' הגדולה שהקשה העיטור דף כ"ד ע"ב לשיטת רש"י למה בתפילין מסדרין מימין לשמאל הקורא ולא אזלינין בתר המניח ובאבני האפוד הי' מסודרין מימין לשמאל הכהן גדול כדאמרינין בירושלמי סוטה והוא תמוה גדולה כמ"ש העיטור ע"ז בעינא דאימא מילתא ומסתפינא מחבראי וכ"ש מרביתי וסיים קורא אני ע"ז וחלופא באבני אפוד עד יבוא מורה צדק אולם לפמ"ש לעיל יש ליישב קצת דבאבני אפוד כתיב והיו על לבו לזכרון לפני ד' ואמרינין ביומא נ"ג דמתפלל משתחוה לשמאלו נגד ימינו של הקב"ה וס"ל כשיטת הב"י בפירוש כל פינות שאתה פונה היינו לפנות לימין משמאלו ומ"ה מניח השמות מימינו של כ"ג שהוא נגד שמאלו של הקב"ה לפנות לימין משא"כ בתפילין דבעי שיהיו לאות ולזכרון להמניח דאין מקרא יוצא מידי פשוטו שיהי' לו לאות ולזכרון בעינין שהמניח יקרא ויפנה משמאלו לימינו ומ"ה מניח קדש בימין הקורא שהוא שמאל מהמניח כן נ"ל בישוב הקו' לפי חומר הנושא ושוב העירני הרבני המופלג החסיד מ' זלמן ב"פ מקאזאווא כי יש להמתיק הדבר יותר עפ"י דברי השל"ה הקדוש בשער האותיות בחתימת העשרה מאמרות ע"פ שויתי ד' לנגדי תמיד כי מה שאמר שויתי ד' לנגדי היא ביען כי דוד המלך ע"ה הקים עלו של תשובה. ולכן צייר הקב"ה לנגדו ימינו של הקב"ה נגד שמאלו אבל בצדיק גמור הקב"ה נצב עליו והוא צל עליון הולך בדרכיו אחריו אז שכינה למעלה מראשו דבוק בו יד תחת יד עיי"ש היטב נועם דבריו הקדושים ולפ"ז מיושב קו' בעל העיטור בטוב טעם דתפלה היא בבחינת בעל תשובה כדכתיב תפלה לעני כי יעטוף ולכן לובשים תפילים ומניחין הפרשיות משמאלו של אדם שהיא ימינו של הקב"ה שעומד לנגדו אבל בכ"ג שהי' צדיק גמור ושכינת השם הי' חופף עלי' ולכן הי' הכתב מימינו לשמאלו והדברים מאירים ומשמחים ובדרושי הארכתי מזה מיהו המעיין בירושלמי יראה דששה ראשונים הי' נכתבים מימינו וששה האחרונים הי' נכתבין משמאלו של קורא עי"ש ולמ"ש בשיטת ר"ת יש להסביר הענין ואכ"מ ותבנא לדינא כיון שגדולי הפוסקים ס"ל בשל יד אין לחוש לראית אויר וגם הוכחנו לעיל דפרשיות של יד כיון שהם מעור אחד אינם חוצצים ומחשב רואה את האויר ודוקא פרשה אחרת חוצצת וגם דחינו הראי' מרש"י סנהדרין והראינו לדעת שבא"ז מבואר להדיא כן אין לזוז ממנהג שהנהיגו מכבר וכל המשנה ידו על התחתונה ויש בזה חשש לעז על הראשונים כמ"ש המג"א סי' ל"ב סוף ס"ק מ"ח ובצדק צותו גדולים המורים על השואל ועיין ת"ה מזה והנח להם לישראל אם אינן נביאים בני נביאים הם הנלע"ד כתבתי

והנני ידידו וד"ש מוקירו ומכבדו יצחק שמעלקיש האבדפ"קץ

בשולי המכתב אכתוב איזה הערות בענין הנ"ל הנה מה דבעינן במלאכת שמים מותר בפיך יש להסתפק אי הי' לי' שעת הכושר מימעט או לא ועיין בתוס' חולין ק"מ לענין הדרש ממשקה ישראל מן המותר לישראל כתבו דלא ממעטינין שהי' לו שעת הכושר ואולם דברי תוס' צ"ע כמ"ש המ"ל פ"ג מה' איסורי מזבח ועיין ברכי יוסף יו"ד סי' קמ"ו בא באריכות ובכן מסתפקנא לענין מותר בפיך אי ממעטינן ועיין נוב"י מהד"ת סי' ב' לאו"ח שהקשה מתכלת שהי' בחלזון דל"ה מותר בפיך ולהנ"ל ל"ק דתולעים הו"ל שעת הכושר קודם שפירש ועיין פלתי סי' ק' וחו"ד והארכתי במקום אחר בתשובה אולם מפשטא דלישנא דפוסקים משמע דל"מ הי' לו שעת הכושר ואכמ"ל יותר עוד מסוגיא הנ"ל סנהדרין הנה, ראיתי בטורי אבן לר"ה בסופו הקשה לשיטת רש"י בעירובין צ"ו דאתי איסור ב"ת ומשויא כמשא והקשה דא"כ מאי מוסיף ר"י דס"ל בתפילין נמי הו"ל זקן ממרא אף דלית ביה חיוב כרת וחטאת והרי משכחת לה חיוב כרת דר"י ס"ל שבת זמן תפילין ולתפילין של זקן ממרא עובר בב"ת ואתי איסור בל תוסיף ומשוי כמשא ואיכא חיוב חטאת עיי"ש שהאריך [וכבר הארכתי מזה לעיל ס' ב'] והנ"ל ליישב בפשיטות דבשבת ס"ל לרבא בנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר פטור דהו"ל מתעסק וכן פסק הרמב"ם א"כ זה שהזקן ממרא הורה לו לצאת בה' פרשיות הוא סבר שהדין כן בתפילין לצאת בפרשות אלו והו"ל תכשיט ובאמת אם עובר בב"ת הו"ל משא אבל זה ששאל לזקן ממרא בדעתו שכדין הורה ונתכוין לצאת בתכשיט ונמצא שהוא משא הו"ל מתעסק ואין כאן חיוב חטאת וכרת ואינו דומה לכל מה שנאמרו בסוגיא דסנהדרין שם דבכל אלו הו"ל שוגג משא"כ בשבת אם נתכוין לתכשיט ונמצא שהיא משא הו"ל מתעסק ואף דר"י ס"ל משאצ"ל חייב מ"מ בדבר שאינו מתכוין ל"ה רק מדרבנן כדאיתא בתוס' שבת מ"א וגם מתעסק פוטר ר"י כדמוכח מרמב"ם פ"א דשבת דמלאכה שאצ"ל חייב ומתעסק פטור ומ"ה שפיר הוסיף ר"י וזה ישוב נכון ונחמד מיהו למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור מקרבן ליכא למימר כדברינו דא"כ בכל היראה זקן ממרא לא משכחת שגגת חטאת וע"כ הכונה שהכשילו בדבר שאם שגג בלא הוראה הי' חייב חטאת וזה שייך גם בשבת ודוק ועיין בטו"ז אה"ע סוף סי' י"ז ותן לחכם ויחכם עוד

והנה אכתוב עוד הערה מענין בל תוסיף עיין תוס' פסחים מ"ז ד"ה שה ולא הבכור הקשו בלא קרא איך אפשר להביא תמים מבכור הלא אין מתנותיהן שוין ותי' דבכל הניתנין במתן ד' שנתן במתן אחת כיפר וצ"ל דקרא קמ"ל כאן אדיעבד דלכתחילה בלא"ה אין להביא אבל צ"ע על קושית' דהרי י"ל באין לו אחר להביא וה"א דאתי עשה דתמיד ודחי לבל תוסיף והתוס' עירובין ק' הקשה כן בנתערבו ותי' דהו"ל עשה דפשיעה וזה בנתערב אבל כאן באין לו תמיד אחר ה"א דאתי עשה ודחי לאו דב"ת קמ"ל דאין ליקח בכור לתמיד וכן יש ליישב קושי' שני' שם ואמנם עיקר תי' התוס' צ"ע דלכאורה בכל הניתנין במתן ד' שנתנו במתן אחת שיצא אבל בעינן ראוי למתן ד' וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ומעתה בעירובין בנתערב מעיקרא הו"ל ראוי למתן ד' ורק עתה נתערב או דגם עתה אלו יבוא אליהו והפריד התערובות הו"ל ראוי למתן ד' וכדאמרינן יבמות מ"א לענין עולה לחליצה ועיין בבית מאיר בתשו' שבסוף הספר ס"א דאינו דומה להך דב"ב דף פ"א דמחמת ספק ל"ה ראוי לבילה דיש חילוק בין ספיקא דמעשה לספיקא דד דדינא כמ"ש המ"ל ובהכי יש לדחות מ"ש השאג"א סי' ל"ח לענין חטאת העוף הבא על ספק דאיני יכול להניח תפילין ש"י מספק ול"ה ראוי לשל יד עיי"ש. להנ"ל בחטאת העוף הבא על ספק הוי ספיקא דמעשה ואינו דומה להך דב"ב ודוק וכן בהך דפסחים פ"ט הוי ספיקא דמעשה ומתנה על פסח או על שלמים ולו יבוא אליהו ידעינן שהוא שלמים והוי ראיי' למתן ד' אבל בהך דתמיד ובכור לדברי התוס' אינו ראוי כלל למתן ד' וכל שאינו ראוי למתן ד' ל"מ וצ"ע ונ"ל ישוב קושיא זו דתוס' ס"ל הכי בפסחים דאין ע"ד ל"ת במקדש כדאמרינן בזבחים ורק מ"מ עשה דרבים דוחה כמ"ש תוס' ביצה ה' דעשה דרבים חמיר טובא אך זה אי אפילו בדיעבד אינו יוצא ח חובת התמיד אבל אי בדיעבד יוצא חובת התמיד במתן אחת המותר ל"ה עשה דרבים ואינו דוחה ומעתה האמת תי' דכיון דבדיעבד כיפר קמ"ל הכא ול"ק מה שהקשיתי דכאן אף בד בדיעבד ל"מ כיון שאין ראוי למתן ד' דזה אינו אם נימא בדיעבד ל"מ שוב עשה דוחה לל"ת דהו"ל עשה דרבים והו"ל ראוי למתן ד' וכיון דראוי למתן ד' שוב ל"ב מתן ד' ובדיעבד מהני בלא מתן ד' והוא ענין המתהפך כחומר חותם ודוק כי הוא ישוב נכון ונחמד מאוד לדברי התוס'

עוד מענין תפילין הנה הכסף משנה פ"ג מתפילין כתב בטעמא דס"ת על הגויל ותפילין על הקלף ומזוזה על דכסוסטוס דכל אחד לפי מעלות קדושתו דס"ת קדוש יותר לכן בעי עור חזק יותר ותפילין קדוש יותר ממזוזה ולכן נכתבין על קלף החזק יותר עי"ש וק"ל דהרי בירושלמי סוף מגילה פליגא שמואל ור"פ וס"ל לשמואל דמזוזה קדוש יותר ומייתי שם ברייתא דתפילין שבלו עושין מזוזה. ולשמואל אמאי הלכה למ"מ דתפילין על הקלף ומזוזה על דכסוסטוס והרי מזוזה קדוש יותר ולא אשכחן שיחלוק שום תנא ואמורא על הלכה זו. וצ"ל דשמואל מפרש דכסוסטוס הוא הצד שלצד השער שהוא חזק יותר וקלף דק יותר דהרי בלא"ה יש מחלוקת בזה איזה צד מיקרי דכסוסטוס כדאיתא בתוס' פ' המוצא יין ובהכי נלע"ד מה שהרמב"ן הובא בר"ן שם פירש דכסוסטוס היא של צד השער ומייתי ראי' מירושלמי דאיתא שם בקלף פני העור ומשמע לי' דהיינו הסמוך לבשר עיי"ש והר"ן דחה ראיתו לפמ"ש בלא"ה אין ראי' מירושלמי דס"ל מזוזה קדוש יותר וע"כ פירש קלף סמוך לבשר עור הדק ודכסוסטוס צד השער העור העב אבל לדידן הפירוש בהיפוך כדכתיבנא ויש לפלפל הרבה בזה ועיין בח"ס או"ח סי' ג

ב"ה יום ו' י' טבת ישוב ירחמנו לפ"ק פרעמישלא

שלום וברכה וכ"ט לידידי כנפשי איזי וחביבי ה"ה הרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה מורג חריץ גן הדסים חכם ושלם המפורסים מ' חיים טוביש נ"י האבד"ק סאסיב יע"א

ע"ד הקושיא שהביא כת"ה בשם ספר שו"ת משיבת נפש [ולא ראיתיו עד הנה] במגילה ח' דקתני אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרי' נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבין אלא אשורית ולמה לא קתני דספרים שלא כסדרן כשר ותפילין ומזוזות פסול שלא כסדרן הנה לדעתי היא קושית ירושלמי וז"ל הירושלמי במגילה ולמה לא אמרינן יש בספרים משא"כ בתפילין ומזוזות שהספרים נכתבין בשני עורות ותפילין ומזוזות אין כותבין אלא בעיר אחד אמרין חבריא קומי ר' מנא נאמר דף אחד בשני עורות לית היא דרבה אמר לנו שכן אפי' ספרים אין נכתבין כן תולין בספרים אין תולין לא בתפילין ולא במזוזות ספרים שכתבו כתפילין ומזוזות אין תולין בהם תפילין ומזוזות שכתבו כספרים תולין