בית יצחק אורח חיים מא

ל"ה תולמ"ה זה אמר קודם דהדר ול"ס מה"ב ומ"ה אף שהוטל למוטלת יוצא המצוה אף דהוי מה"ב שעובר בב"ת ומ"ה לא נפסלו הראשונים ול"ה תולמ"ה כיון שלא נפסלו מעולם ומהני הקציצה אבל לאחר דהדר רבא וס"ל בב"ק מה"ב בהוטל למוטלת כיון שעובר בבל תוסיף הו"ל מה"ב ולא חזו למצוה אח"כ כשחתך הו"ל תולמ"ה ודו"ק היטב כי הוא ישוב נכון ונחמד ת"ל ליישב דברי הרמב"ם ממה שתמהו עליו גדולי הקדמונים אבל התוס' בסוכה ובמנחות כשיטתם בסוכה ט' דמה"ב ל"ה רק מדרבנן ונמצא דמדאורייתא יוצא ול"ה מוסיף גורע וזה ביאור המחלוקת

(ה) ולדאתאן עלה מה דקשה ליש מפורשים שהביא רש"י בסנהדרין פ"ח דהרי ר' יהודא חזר בו במנחות ל"ד וכבר הקשה כן בבית אפרים סי' הנ"ל הנה בירושלמי מגילה פ"ק איתא הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין בעורות וכותבין בדין ומסרגלין בקנה וכורכין בשער וטולין במטלת ודובקין בדבק ופירש המפרש על הך ודובקין בדבק אם הי' כתובין על ד' עורות מותר לדבק אותן ולהניחן על היד וזה תמוה דהרי חזר בו ר' יהודה ואיך אפשר שיהי' זה הלכה למשה מסיני ולהלכה לכ"ע ל"ב דבק עורות וצ"ל כונת הירושלמי דס"ל כשיטת הפוסקים דדוקא בדיעבד מודה ר"י אבל לכתחילה בעי דיבוק עיין ב"י ואור זרוע שהובאו לעיל והגם דרחוק שיהיו הלכה למשה מסיני אלכתחילה ע"כ צ"ל כן א"כ גם דברי היש מפורשים נכונים כיון דלכתחילה צריך דיבוק ועדיין יש לעיין קצת בדברי הירושלמי ומצאתי שכבר הרגיש במקצת בביאור מרדכי

והנה ראיתי דבר תמוה במהרש"א ז"ל מנחות ל"ה [והובא לעיל סי' ז' אות ה'] ומאוד תמוהין דבריו דהשין ע"כ הוא מעור הבית ואינ' דבוקה ומאי חציצה יש כאן וכפי הנראה ס"ל להמהרש"א דשין דינה להיות דבוקה מעור אחר וע"כ משום דדבק הוי חיבור ומה דקשיא לי' דהוי לי' חק תוכות י"ל דמיירי דכותבו על הקלף וחותכו ודבקו ומה דק"ל לכל הגאונים בשבת ד' כ"ח דאמרו אלא לעורן והרי שין הלמ"ל ודילמא העור טמא והשין טהורה וסד"א דמותר קמ"ל ר"י דפסול י"ל מין במינו אינו חוצץ ומ"ה כששניהם טהורין מהני דבק משא"כ מבשא"מ כגון שין מעור בהמה טהורה על בית מעור טמא וגם דבק ל"מ במבשא"מ ובלא"ה פסול משום דשין ל"ה מעור הבתים ודבק ל"מ והרי ממהרש"א מוכח הכי ומ"מ חלילה להקל לעשות שין דבוקה ואולי יש ליישב דברי מהרש"א דכוונתו כמו דאמרינין בריש זבחים מינו מחריב בה שאינו מינו אינו מחריב א"כ לכאורה עור הבית גופה הוי חציצה בין פרשה ובין אויר החוצה אך כיון דהוי עור פשוטה ולא פרשה אינו חוצצת וכן כתבו תוס' דדוקא בית אחרת חוצץ א"כ השין החקוקה דהוי קדושה כפרשה הו"ל להיות חציצה לולא הל"מ כן כוונת דבריו ומ"מ ממשמעות דבריו לא משמע כן וצ"ע ואמנם. אף אם נאמר דמהרש"א ס"ל דמהני שין דבוקה דבריו צ"ע דכיון דמסברא הוי להיות פסול א"כ מאי ראי' מהל"מ הכי הוי הלכה דדוקא יהיה דבוקה ולא מקמטין מבית וא"כ כיון דמגוף העור ודאי כשר דילמא דבוקה פסול ולומר דהוא הבין מה שאמר בירושלמי ודובקין בדבק שתמהני לעיל עליו הוא יסבור הכונה על השין זה רחוק ועל כן דבריו צע"ג. ודרך אגב ראיתי בירושלמי מגלה דפרש ממה שאתה נותן לתוך פיך לא לשון הגמ' מן המותר בפיך ועיין רש"י מגילה ציפן זהב פסול משום דל"ה מותר בפיך ובנוב"י סי' א' תמה מאוד בזה דמאיזה טעם זהב ל"ה מותר בפיך עיי"ש והנה לפנינו לשון הירושלמי ממה שאתה נותן לתוך פיך היינו שיהיה נעשה מדבר מאכל והיתר כן משמע לשון מה שאתה נותן לתוך פיך ושפיר פרש"י ז"ל ולפ"ז יש לעיין קצת בדיו שעושין מעפצין דג"כ ל"ה ממה שאתה נותן לתוך פיך והי' מובחר לקחת דיו מעשבים ושמא אדיו לא קפדינין בזה ומ"מ דוקא בתפילין בעי מה שאתה נותן לתוך פיך ופסול זהב אבל במקדש כיון דגילתה תורה דזהב כשר דרוב מלאכת משכן הי' מהם לא ילפינין מתפילין רק למותר בפיך ולא למה שאתה נותן לתוך פיך גם מה שכתבו התוס' שבת כ"ח דמהני מין המותר בפיך כדבריהם ז"ל מבואר בירושלמי מגילה ולא אבין בזה מה שפקפק זקני הת"ש על דבריהם בשבת שם ושם כתב שבתשובה חולק עליהם ולא זכינו לאורו וצ"ע דהרי דבריהם מבואר בירושלמי

(ו) והנני חוזר לגוף הדין נעבור בין בתרי אמרותיו הנה מ"ש דש"י איתקש לשל ראש ובזה ישב מה דקשיא שבת כ"ח דמקשה משין של תפילין ולא מיקי הך דרב יוסף בש"י וע"כ ילפינן מהיקש אמת כן חשבתי ג"כ אבל באמת כיון דיש טעם מה דבית חיצון אינו רואה את אויר פסול בש"ר ולא בשל יד הן מפאת השין, והן מפאת דבשל ראש יש ד' בתים והן מטעם דוהי' לך לאות א"כ אין ללמוד מהיקשא היכא דאיכא סברא לחלק [וזה להיפך ממ"ש לעיל סי' ז' סוף אות ה'] כדמוכח מכמה דוכתי דדחינין היקש משום סברא כדאשכחן בקידושין ל"ד דדחינין היקש דמזוזה לתפילין בנשים משום דאיכא סברא דנשי בעי חיי ובכן אין ראיה ממה דילפינין ממנחות ל"ז אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש מה להלן בגובה היד ומ"ה כתב כת"ה דכמו דילפינין של ראש משל יד ה"ה להיפך דאין היקש למחצה דהפ"י כתב בריש קידושין דהיכא דיש סברא אין שייך אין היקש למחצה ובלא"ה הדבר תליא במחלוקת במכות י"א אי איתקש להלכותי' א"כ אין ראי' ממאי דדרשינין בגובה הראש מהיקש דזה ל"ה הלכה משא"כ בית חיצון רואה את אויר הוי הלכה ולהלכותי' לא איתקש מיהו אנן קי"ל ס"ת שתפרה בפשתן פסול דלהלכותי' נמי איתקש וקצת צ"ע לפמ"ש רש"י דציפן זהב ל"ה מותר בפיך איך אמרו במכות כי איתקש למותר בפיך להלכותי' לא איתקש והרי פשתן ל"ה מה שאתה נותן לתוך פיך ונלמד ג"כ מקרא דבפיך כמו זהב ושמא התפירה לא הוי בכלל הספר ובעי הלכה ע"ז

(ז) ומאי דקשיא לי' בשבת כ"ח דמקשה מש' של תפילין ולא נוקי לר' יוסף אשל יד כבר הקשו כן הרבה אחרונים עיין בישי"ע ובדרוש וחידוש להגאון ר"ע ובתשו' שבים התלמוד ומצאתי חידוש גדול בבעל העיטור שהשין הי' עושין בין בשל יד בין בשל ראש וז"ל הבעהע"ט ורש"י ז"ל פי' בשבת ד' י' של שין (צ"ל שדי) עושין בקשר שקושר אחד לצפון ואחד לדרום כמין ד' ורצועה קטנה תלוי' בהן ואין בה אלא כדי כפיפה וכו' ונראה מדבריו שד"י עושין בש"ר ושד"י עושין בשל יד שין בקציצה וד' בקשר ויו"ד ברצועה קטנה והוא בבעל העיטור הנדפס מחדש חלק ב' ד' כ"ה ע"ב והוא ענין פלא והפלא ובאמת משמע כן קצת בתוס' מגילה כ"ו ע"ב שכתבו שין שבבתים בלשון רבים ולדברי העיטור ל"ק הקו' כל עיקר דשל יד נמי בעי שין ובהכי מיושב אמאי רצועות ל"ה רק תשמישי קדושה במגילה כ"ו ולא נקט רבותא יותר הבית של תפילין של יד וגם בנכנס לבי' הכס' חולץ גם תפילין של יד כסתמ' דתלמוד' ולא כשיט' ר"י יד מאורליינש ועיין תוס' מנחות ד' ל"ה ד"ה דשין של תפילין בש"ר אמרו ועיין מהרש"א וצאן קדשים ונוב"י י מה שכתבו בדבריהם ז"ל וכולם לא ביארו מה קמ"ל דשין של תפילין בשל ראש ודאי אמרו והוא פשיטא להנ"ל י"ל דבאו להוציא משיטת רש"י הנ"ל והוי קשיא להו אמאי שכתבו לעיל דכשר בתפילין ש"י אף דהמעברתא עולה על תפילין דבשל יד לא איכפת לן ברואה את האויר והרי גם בשל יד מכסה השין ומ"ה כתבו להוציא מדברי העיטור ושיטת רש"י וכתבו דשין הלכה למשה מסיני דוקא בשל ראש וכתבו הנותנה היינו הטולה בשל ראש דינו להיות פוסל דל"ד לטילה של ראש ועושה של יד דכיון שנעשה של יד א"צ להשין וכמו שפירשו מפורשים ז"ל והשתא דאתינא להכי מיושב מ"ש לעיל לדברי רש"י בסנהדרין פ"ח דלא דחי לדברי היש מפורשים דבשל יד ל"ש פסול דבית חיצון שאינה רואה את האויר דקשה להקל נגד דעת רש"י להנ"ל נכון דרש"י ס"ל גם בשל יד הי' שין ונמצא דשל יד נמי בעי שלא יפסוק דבר את השין כשיטת המרדכי דהוא רק משום השין ומ"ה לא דחי רש"י דברי הי"מ מטעם הנ"ל אבל בזה בודאי לא פסקינין כרש"י דאין שום אחד שעושה שין בש"י אין לחוש בש"י לראיות אויר אבל תמהתי מאוד על דברי בעל העיטור בשיטת רש"י דלהדיא כתב רש"י במנחות ל"ד היפך מזה דבש"ר הי' שין ודלת ובש"י לא הי' רק יו"ד ומ"ה ש"י עושין ש"ר וש"ר אין עושין ש"י ולדברי העיטור לא אדע מה חשיבות יש בש"ר מבש"י ושמא משום דבש"ר כתיב וראו כל עמי הארץ משא"כ בש"י שהם מכוסין וכן הוא ברש"י מנחות שם ועדיין צע"ג בדברי העיטור הנ"ל ומה דקשה על העיטור איך עושין יו"ד בש"ר י"ל שיחתוך ברצועה כעין יו"ד כמ"ש הטור ס"ס ל"ב וקצת יש הוכחה להנ"ל דהי' שין גם בש"י דהרי רש"י ס"ל דכל השם שין דלת יו"ד הי' הל"מ ואם נימא דשין דלת בש"ר ויו"ד בש"י איך עושין שם בב' מצות דהרי ש"י אין מעכב ש"ר דב' מצות הן וכן הביא הרא"ש דאף לרש"י ב' מצות הן ואיך יעשה שם אחד בב' מצות ועיין בטו"ז סי' כ"ז ואם אין לו רק תפלה אחת אין לו רק חצי השם ומזה נראה כדברי העיטור ורק לתוס' ל"ה הלמ"מ רק השין ול"ה בש"י ומ"מ כיון דדבר חדש הוא ע"כ הנראה דט"ס יש בדברי העיטור ועיין בב"י סוף סי' ל"ב דמייתי לשון בעל העיטור ולא הביא זאת

(ח) וכת"ה חקר בהך דהחליף פרשיות איך דינו בשל יד ורצה לומר דבהחליף בכתיבה פרשיות של יד לא פסל רק מדרבנן ומ"ה בהנחה ל"ג ויש מקום לומר כן וכן עלה על דעת הגאון מלבוב בישי"ע דבשל יד בהחליף בכתיבה ל"ה רק מדרבנן ובאמת דעת בעל העיטור דבש"י גם ר"ת מידה לשיטת רש"י ועיין במרדכי ובכ"מ וצ"ע על השבות יעקב חלק א' סי' ב' שכתב דבשל יד של ר"ת וש"ר של רש"י לא יצא ואין לברך על של יד ולכאורה בש"י של ר"ת אם אין לו של רש"י יש לברך מטעם ס"ס דשמא כר"ת ושמא בשל יד אין קפידא והנראה מזה דבתפילין ל"מ ס"ס כיון דאיכא כמה שיטות להפך שיטת שמושא רבא ושיטת הראב"ד בשם רב האי גאון ואכ"מ אמנם למ"ש לעיל א"צ לזה דבכתיבה איכא קפידא דבעי שהקורא יקרא כסדרן ולרש"י יסדר קריאתו מימין לשמאל כסדר ולר"ת יקרא מימין לשמאל ב' פרשיות ואח"כ יסדר קריאתו משמאל לימין כמ"ש הנ"י בהך דקורא קורא כסדרן משא"כ בהנחה אין קפידא דכשיגלול יקרא כסדר. ונ"ל דרך נכון בגוף סברת ר"ת ורש"י ז"ל דהנה בהך דכל פינות שאתה פונה יש ב' שיטות שיטות הב"י דהוא משמאל לימין ושיטת הלבוש דהוא כדרך כתיבה שאנו כותבין מימין לשמאל עיין סי' תרע"ז וסי' תרנ"א ודעת הטו"ז דאמת כמ"ש הלבוש דכל פינות הוא מימין לשמאל אך בחנוכה אם תתחיל בשמאל להוסיף אח"כ בימין ולילך מימין לשמאל יתחיל ביום הראשון