בית יצחק אורח חיים מ

וכשהוסיף בית אחד ע"כ עשה שין מבחוץ וא"כ במאי פסל לתפילין עדיין השין מבחוץ וע"כ משום שינה מקומו פסול כדברי הב"י ועיין בחידושי אנשי שם שם שפקפק על דברי המרדכי דמשמע ראיות אויר הוי קפידא שהפרשה תראה אויר הפנימי ואח"כ משמע ממרדכי דראיות אויר הוא שעור שעל התפילין היינו הבית תראה האויר עיי"ש לדברי הב"י הכל נכון דכל עיקר מה שצריך שתראה האויר הוא פסול משום שינוי מקום א"כ בין שיכרוך על הפרשה דבר שינה הפרשה ממקומה והרחיקה מסמיכות השין ובין שיכרוך על הבית ויעשה שין על הכריכה הוי הבית הפסק בין השי"ן לפרשה והרחיק מקומה ומ"ה בהך דסנהדרין דסמוך לה בית אף שעשה שי"ן בבית החמישי מ"מ הרחיק פ' ד' ממקומה לבית החיצון והסוברים דבשל יד נמי שייך פסול אויר היינו דבעי גם פרשות של יד קרובות לבית החיצון ולא יהי' הפסק רק עור תפילין שהוא הבית ולא ד"א משא"כ הפרשיות גופא דכחדא חשיבא ודאי ל"ה הפסק לכ"ע וז"ב

(ב) והנה מהיש מפרשים של רש"י בסנהדרין פ"ח ע"ב שפי' מה דאמרינן שם ואליבא דר"י היינו דהוסיף בשל יד ואליבא דר"י דצריך לדבק בשל יד משמע דבשל יד נמי שייך פסול שאינו רואה את האויר דהרי בגמ' אמרינן שם להדיא דהתפילין פסולין משום שאין רואה את האויר ע"ש ולכאורה משמע דרש"י נמי סובר כן מדלא דחי דברי היש מפרשים דהרי בשל יד לא שייך פסול אויר ול"ה גורע כלל וזה חידוש גדול שיסבור רש"י כן ולא הביאו הפוסקים ועוד בנ"ד עיקר סמיכתינו אשיטת הפוסקים דא"צ בשל יד ראיות אמר ואם רש"י לא ס"ל כן מי זה יהין נגד דעת רש"י ז"ל ומצאתי בתשו' בית אפרים סי' א' שהרגיש בדעת רש"י ובראי' זו ולאחר העיון יש ליישב בטוב טעם דרש"י ל"מ לדחות בזה דברי י"מ דבאמת י"ל עוד סברא אחת דל"ש בשל יד ראיות החוצה דדוקא בשל ראש בעי שיראה החוצה משום וראו כל עמי הארץ ואיכא קפידא בבית וגם בפרשיות אותן הסמיכות לחוץ שזכו לזה כדאמרינן בירושלמי לענין קרשי המשכן משא"כ בשל יד ליכא קפידא משום דכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות וצריך לכסותן בלא"ה

ואמנם י"ל דבהך דלך לאות ולא לאחרים לאות נמי תליא בפלוגתא במנחות ל"ד דר' יוסי סובר א"צ אות אחת בפנים ומ"ה א"צ לדבק העורות בשל יד ור' יהודה סובר צריך לדבק דאף בפנים צריך אות אחת כפירש"י משום דכתיב לך לאות אף בפנים שאין מורגש במשמוש אלא לך נמי אות אחת במשמע עיי"ש א"כ לר' יוסי דס"ל בפנים א"צ אות אחת מאי קמ"ל קרא בהך דלך לאות ע"כ קמ"ל ולא לאחרים לאות ומ"ה יסבור דצריך לכסות תפילין ש"י משא"כ לר' יהודה קאי הדיוק דלך לאות לרבותא כפירש"י אף לך נמי ומ"ה צריך בפנים נמי אות אחת שיהי' במשמושו אות אחת ומ"ה ס"ל צריך לדבק ומעתה להלכה כר' יוסי לא איכפת לן בש"י ראיית אויר משום דתפילין ש"י צריכין בלא"ה להיות מכוסין שלא יהי' לאחרים לאות אבל זה דוקא לר' יוסי משא"כ לר' יהודה דס"ל צריך לדבק באמת גם ש"י הוי אות לאחרים וא"צ לכסותו ואיכפת לן ראיית אייר ומ"ה לא הוי מצי רש"י לדחות דברי היש מפרשים מצד דבש"י א"צ ראיית אויר דהרי לר' יהודה באמת גם בש"י צריך ראיית אייר אבל לדינא גם רש"י מודה לשיטת הפוסקים דבש"י א"צ ראיית אויר וזה ישוב נחמד ונעים אמנם למ"ש בשם הב"י הטעם דש"ר שיש ד' בתים הוי שינוי מקום משא"כ בש"י א"כ להיש מפרשים דמיירי בש"ר שעשה ש"י וטולה עליהם עור ודבק פרשיות והזקן ממרא צוה לדבק עוד פרשה ועור טולה עליהם וגם בית הוסיף להניח הפרשה שלא הי' לו מקום כיון דבשל יד זה יש ד' בתים הוי קפידא בשל יד והוי שינוי מקום משא"כ בשל יד דליכא אלא בית אחד כן י"ל בפשיטות ועיין מהרש"א ז"ל מה שדחקו ליש מפרשים וכתב דס"ל פסול אויר ל"ש ג"כ אלא בדבק ולא בהניח סביב ועדיין מחוסר תבלין דמי דחקם לאוקמי בשל יד לוקמי בש"ר ודבקי' לבית דבשל ראש לכ"ע בעינין שיהי' הבתים דבוקות משום זכרון אחד לכן נראה דהי"מ ס"ל כשיטת הסוברים דש"ר בעי שיהי' הבית מעור אחד ול"מ דבק, והב"ש באה"ע סי' ק"ל הקשה לפוסקים דל"מ דבק מהא דר"י ס"ל צריך לדבק . ובאמת י"ל דבשלמא היכא דצריך שיהי' מבחוץ אחת כגון בבית ש"ר ל"מ דבק דניכר שבאמת אינו אחת משא"כ לענין הפרשות שכתב רש"י דבעי שיהי' אחת שירגיש בממשן אות אחת כשהן דבקות ירגיש בממשן שהן אחת וכן כתב סברא זו בבית אפרים סי' הנ"ל וקשיא לרש"י איך משכחת דין זה דזקן ממרא שהוסיף אחד שהי' כשר למצוה ולתוס' שם אחר שהניח על ראשו עיי"ש והרי הוא ג"כ ס"ל ע"כ זכרון אחד ורק הוא ס"ל ה' פרשיות ואיך יעשה עוד בית א' ויחברו ודבק ל"ה חיבור ולא משכחת כלל שיורה כן להוסיף על תפילין ש"ר וע"כ פירש"י הי"מ דכל הסוגיא אזיל אשל יד דאז מהני דבק ומשכחת לה שצוה לדבק עוד פרשה ובית וטילה עליהם עור כנ"ל ורש"י הקשה דבגמ' לא משמע כן מדנקט אי דעביד ד' בתים משמע דמיירי בש"ר דבשל יד משכחת להאי דינא שהוסיף פרשה ודבקו בלא בית אמנם למ"ש לעיל בתי' השני ל"ק זאת על י"מ כנ"ל. כן י"ל דרך אגב בביאור דברי היש מפרשים ומזה מוכח דלדברי יש מפורשים בעי בש"ר דוקא עור אחד ול"מ דבק ולרש"י מהני בש"ר אף שאין מעיר אחד רק שדבקן יחד וכמה מעליא הא שמעתא להתיר תפילין ש"ר שעשאן ע"י דבק ולא מע"א ודוק

(ג) ודרך אגב נ"ל לבאר דברי התוס' שם בסנהדרין התמוהים מאוד שהקשו שם דלוקמא אליבא דר' יהודה שאגד ג' מינים הכשרים ואח"כ אגד עמהם מין אחר דהו"ל מוסיף גורע ותירצו כיון דקודם נטילתו נפסל הו"ל גרוע ועומד, משא"כ בתפילין אם הניחן על ראשו ואח"כ הוסיף הו"ל מוסיף גורע משא"כ בלולב בעודו בידו והוסיף מין חמישי אין זה מבטל מצותו דמדאגבי' נפיק בי' והכונה דליכא למימר דכיון שלא לצאת בהגבהה דא"כ שוב הו"ל גרוע מעיקרו ע"כ ומאוד תמוהים דבריהם ז"ל דנהי דאלולב תי' שפיר אבל אציצית עדיין קשיא דהו"ל כתפילין ולוקמה בלבוש טלית ואח"כ עשה קשר והוסיף וס"ל קשר עליון דאורייתא ול"ש לומר גרוע ועומד כיון שכבר לבש כמו בתפילין והוא תמוה גדולה על דברי התוס' ובאמת התוס' במנחות ר"פ התכלת הקשו דלוקמא בהטיל למוטלת ותי' דאין זה גורע דעדיין יוצא רק שעובר בב"ת בהטיל עוד ציצית אבל בהוסיף חוטין בקשר זה ודאי ס"ל לתוס' דגרע ופסול כדמשמע להדיא בסנהדרין ולוקמא עדיין בכה"ג ושוב מצאתי בתשו' בית אפרים סי' א' שתמה על דבריהם בזה ונ"ל לפרש כוונתם בדרך זה הנה דעת הלבוש דמצות תפילין כל היום מדאורייתא דכתיב לאות על ידך ובעי אות כל היום ומקצת אחרונים השיגו עליו שהוא רק מדרבנן ומתוס' בסוגין משמע דמצות תפילין כל היום מדאורייתא דאל"כ הוי כמו לולב וכבר יצא י"ח. ואולם מדחזינין שבת מ"ט גבי אלישע שתפס תפילין בידו והקשה הר"ן אמאי לא מסר נפשי' שלא לחלוץ תפילין ותי' דמ"ע א"צ למסור נפש והב"י ובכ"מ בה' יסודי התורה כתב דשאני התם שכבר קיים באותו היום מצות תפילין ולכאורה לשיטת הלבוש מאי בכך הרי חייב כל היום ומשמע דלא כלבוש אמנם מלשון התוס' שבת מ"ט נמי משמע כתי' הב"י ודלא כדמשמע מתוס' בסנהדרין הנ"ל והכרעת דעתנו בזה דמצות תפילין הוי כמו סוכה שחייב כל ז' ועכ"ז הרשות בידו לבטל ולא לישב רק בליל א' ועכ"ז כ"ז שעושה ויושב עושה מצוה דאורייתא כן נמי בתפילין חייב עלי' שעה אחת ומצוה כל היום ושפיר נכונים דברי התוס' סנהדרין דאם הוסיף בית אחר שכבר לבש תפילין שגרע דאינו עושה מצוה עוד וגם דברי התוס' שבת ודברי הב"י גבי אלישע נכונים כיון שהחיוב כבר קיים וזה נכון מאוד. ומעתה יש חילוק בין תפילין לציצית דבציצית כל עוד שלובש טלית בת ד' כנפות יש עליו חיוב ציצית ואם קלקל הציצית לא הועיל לו מאומה מה שכבר לבש דכל רגע ורגע יש עליו חיוב חדש כעין שכ' הרא"ש סוף מ"ק דכל רגע ורגע פגע בחיוב שבת ואין סוף השבת שייך לתחילתו. ובציצית בודאי הכי הוא כל עוד שלבש טלית ד' כנפות חייב בציצית וכשאינו לובש טלית אינו חייב מעולם. משא"כ בתפילין כשלבש תפילין ואח"כ קלקל אותם הועיל הלבישה שבתחילה לפטור מחיוב דאורייתא ומעתה שפיר כתבו התוס' בתפילין דל"ה גרוע מעיקרא כיון שלבש כבר משא"כ בציצית אף שלבש כבר אח"כ כשקלקל הקשר הוי גרוע ועומד דכל רגע ורגע מתחיל חיוב חדש. ועל הרגעים שיבואו הוי גרוע ועומד משא"כ בתפילין מה שכבר לבש הועיל לו גם על להבא לענין החיוב ונמצא דיש ג' מצות נפרדות. בלולב ל"ה גרוע כלל דל"ה מצוה רק פעם אחת ובתפילין הו"ל גורע ולא גרוע ועומד ובציצית דכל רגע מתחיל חיוב חדש הו"ל גרוע ועומד כשקלקל הקשר כן נ"ל ביאור דברי התוס' ואולי כונתי בזה האמת ת"ל ועיין בכ"מ ה' ממרים שכ' ג"כ בדעת הראב"ד דכשבטל הקשר ועשה קשר אחר פנים חדשות באו לכאן והו"ל גרוע ועומד ואולי בזה ג"כ יש ליישב דברי התוס' אבל למ"ש גם הראב"ד כיון לכוונה הנ"ל ודוק היטב

(ד) ובעיקר מה שכתבו בתוס' בסוכה ל"א וגם במנחות ר"פ התכלת דאף שעובר על ב"ת יוצא המצוה ומ"ה לא מיקרי מוסיף גורע ודעת הרמב"ם בה' ציצית דהיכי דעובר בב"ת אינו יוצא המצוה [עיין לעיל סי' ב' אות ז'] ומ"ה ס"ל בהטיל למוטלת הו"ל תולמה"ע דס"ל אם הוסיף ציצית נפסלו הכשרים אף שפסק אח"כ נ"ל בדעת הרמב"ם הסברא דהו"ל מה"ב ומ"ה אינו יוצא המצוה ומ"ה נפסלו הראשונים והו"ל תולמה"ע ואף דכתבו תוס' בסוכה ד' ל' דהיכא דהי' יכולה להיות המצוה בלא עבירה ל"ה מה"ב נ"ל סברה ישרה דזה דוקא היכא שעבירה יכולה להיות בלא המצוה כגון לולב של אשירה אבל בבל תוסיף העבירה לא הי' עבירה זולת המצוה הו"ל מה"ב ובזה מיושב מה שהקשה התוס' בסוכה מטבל דשפיר הקשו דבטבל לא נעשה העבירה רק ע"י מה שעשה המצוה ואכל מצה וכן כתבו התוס' דהיכא דל"ק רק ע"י המצוה כגון בקרבן ויאוש כדי ל"ק הו"ל מה"ב ובהכי מיושב דבר' הרמב"ם בה' ציצית פ"א ה' ט"ו דס"ל בהוטל למוטלת אף שפסק אח"כ פסול משום תולמ"ה וקשיא עליו ממנחות מ' ע"ב דבין רבא ובין ר"פ ס"ל אי עובר בב"ת ל"ה תולמ"ה ומהני מה שפסק אח"כ להנ"ל יש ליישב דרבא לפ"מ דאמרו בב"ק ד' ס"ח ע"ב מעיקרא הוי מוקי לברייתא בגזל קרבן מחבירו ולא ס"ל מה"ב דאין ראי' מברייתא ושוב הדר בי' ומוקי לה דיאוש כדי, לא קנה ורק מחמת הקדישו והו"ל מה"ב כמ"ש תוס' שם וס"ל לרמב"ם דמאי דאמר רבא במנחות ד' מ' השתא בב"ת קאי מעשה ל"ה וס"ל דלא נפסלו הראשונים ומ"ה