בית יצחק אורח חיים לז

חלילה להקל בשי"ן דבוקה ולא בחק תוכות כמו הסכמות כל הפוסקים

(ו) והנה ראיתי לכת"ה שכתב דאם דבק על של ראש עור אחד ועשה חריץ על ד' בתים אך לא חתך כל העור מעבר לעבר פסול מדאורייתא והוכיח מדשל יד כשר בכה"ג שהוטלה עור מכלל דשל ראש פסול הוכחה זו ליתא דבשל יד כשר בלא עשה חריץ והיכר שהם ד' בתים ובשל ראש כשר בעשה חריץ והיכר ואמנם כדבריו כתב בחיי אדם בשם הגאון בעל בית מאיר דפסול בכה"ג וכן כתב בעטרת חכמים להגאון מלייפניק סי' א' וקצת י"ל דזה דומה להיכר סדק המבואר בריאה ביו"ד סי' ל"ה ושיטת רש"י דאפי' הסדק בעומק כ"ש כשר וה"ה הכא אף אם לא נחתך כל העור מעבר לעבר הוי היכר חריץ ולהפוסקים דבעי שם סדק בעומק כטרפא דאסא ה"ה הכא בעי שיחתוך העור הטילה מעבר לעבר מיהו יש לחלק בין הענינים ועיין עוד ח"ס א"ח סי' ה' שדקדק מלשון רש"י דנקט חריצן ניכר ול"ק פרדון ניכר או שיהי' נפרדין ומזה הוכיח כמו שנוהגין הסופרים שמדבקין הד' בתים בדבק שלא יתקלקל המרובע ומ"מ כשרין התפילין כיון דבפנים הם ד' בתים ומבחוץ יש היכר חריץ ומזה מייתי הח"ס לראי' דדבק ל"ה חיבור ולפוסקים דדבק חיבור ומכשירין תפילין שאינם מעור אחד צ"ל דמ"מ כשר מה שדובקין הד' בתים ביחד וסומכין על מה שבפנים הם ד' ומבחוץ היכר חריץ ומפאת זה נלע"ד דאם לא חתך העור הטילה מעבר לעבר ודאי פסול כדברי הגאון בעל ב"מ ועטרת חכמים אך אם חתך העור מעבר לעבר אך בקצוות ובקרנות לא חתך העור הטילה כשר דכיון דבפנים הם ד' והעור הטילה נחתך אך מקום קטן לא נחתך ויש היכר חריץ בכל האורך עד המעברתא כשר ואין בידינו לפסלן. ומ"מ לכתחלה יש להזהיר לסופרים שיחתכו כל העור בכל האורך ודוק היטב

והנה מ"ש כת"ה בטעם הרמב"ם דס"ל מגילה א"צ עיבוד לשמה משום דפסק כשמואל דמגילה אינה מטמא את הידים ול"ה גוף הקדושה כבר הרגיש שהמג"א סי' קמ"ז כתב דדעת הרמב"ם דמטמא ידים דלא כשמואל אך אמנם י"ל דהרמב"ם סובר כמ"ש התוס' מגילה ז' דניתן לכתוב מדרבנן ומ"מ ס"ל דמטמא ידים כמו שאר כתבי קודש דס"ל לרמב"ם דמטמא ידים ומ"ה סתם בה' אבות הטומאה וכיון שלא ניתן לכתוב מדאורייתא א"צ עיבוד לשמה ולפ"ז יש ליישב מה שהקשה הר"ן פ"ב דמגילה על הרמב"ם דל"ח בירושלמי חילוק בין ספרים למגילה דמגילה א"צ עיבוד לשמה דהירושלמי סובר דמגילה ניתן לכתוב והו"ל גוף הקדושה וצריך עיבוד לשמה וכמ"ד אסתר מטמא ידים מדינא משא"כ הרמב"ם ס"ל אסתר לא ניתן לכתוב רק מדרבנן ודוק היטב: ובמק"א תמהתי בדברי הר"ן מגילה הנ"ל בשם הרמב"ן שהביא ירושלמי מה בין ספרים למגילה אלא שספרים נכתבים בכל לשון וכו' ובאמת היא בבלי בש"ס שבת קט"ו והדבר תמוה גדולה על הר"ן והרמב"ן ותירצתי לפמ"ש התוס' דשם קאי לענין אין מצילין מפני הדליקה עיי"ש א"כ אין ראי' מזה ומ"ה מביא הירושלמי דבש"ס דילן קתני שהמגילה אינה כשירה אלא אשורית על הספר ובדיו משמע דספר לא בעי דיו ע"כ לא קאי רק על הצלה כמ"ש התוס' אבל בירושלמי לא סיים רק שהמגילה אין נכתבת אלא אשורית וספרים נכתבים בכל לשון ולענין דיו וספר שוין וקאי גם לענין לקרות ומ"ה מייתי הירושלמי וזה הערה גדולה על הר"ן והרמב"ן ז"ל וקצת צ"ע על הרמב"ן ז"ל דבסוכה ט' ס"ל דבמתני' מגילה חומרא קתני קולא לא קתני וכפי הנראה מלשון הרמב"ן שהביא הר"ן מגילה לא ניחא לי' בהא ואכ"מ הנה הארכתי קצת בענין זה ומ"מ להלכה לא מלאני לבי להקל רק בבתים שעשה מכבר קודם שאיתרע חזקת כשרות שלו הואיל ויש כמה חששות הוי קצת כס"ס להחמיר. ועיין באבה"ע סימן קמ"א אם הב"ד אינו בקי יש לחוש לכמה חששות

(ז) והנה לעיל הקשיתי על שיטת הא"ז דס"ל שין כשר בחק תוכות הואיל ולא כתיב כתיבה והקשיתי דהרי בתפילין נמי לא כתיב כתיבה רק ילפינן במנחות ל"ד מהקישא דמזוזה והכל בכלל והנראה דא"ז ס"ל כיון דכתיבה לא כתב בתפילין רק ילפינן מהיקשא דמזוזה וההיקש לא קאי רק אגוף הקרא אבל על הלכה לא קאי ההיקש. ואף לדידן דס"ל בס"ת שתפרה בפשתן פסולה כהך מ"ד מכות ד' י"א דלהלכותי' נמי איתקש מ"מ להיפך מאי דילפינן מהיקשא לא קאי על הלכה. ונראה מזה ראי' למה שהארכתי בדרוש לחג הפסח שנה זו בסוגיא דט"כ בביאור שיטת רש"י דטעמו וממשו לוקין בכדי אכילת פרס וכתב הב"י סי' תמ"ב דרש"י ס"ל דוקא בלא נימוח אבל בנימוח אין חייב בכדי א"פ ומעולם לא הבנתי שיטה זו כיון דילפינן מנפש לרבות השותה דחייב בחלב נימוח ולחייב בכדי א"פ בנימוח ומאי לי נימוח או לא ופרשתי למה שכתב רש"י בפסחים מ"ד דאכילת פרס הו' הלמ"מ ס"ל לרש"י דהלכה לא קאי רק אגוף דקרא אבל על מה דילפינן מרבויא דקרא כגון שותה בנימוח אזה לא קאי הלכה למ"מ דחייב בכדי א"פ כן יסבור רש"י בע"ז דלא כסוגיא דפסחים מ"ד דבכותח הבבלי חייב אף שחמץ נימוח והארכתי להבין סוגיות הסותרת אבל גוף סברת רש"י בע"ז ודאי הכי הוא וראי' עוד משיטת הר"ת בחמץ נוקשה אינו עובר בב"י אף דאיכא היקש שאור דאכילה משאור דראי' וה"ה להיפך ונילוף מהיקש דעובר בב"י דכמו דבאכילה אין חילוק בין נוקשה לחמץ גמור כן בראי' הכי היא וע"כ כיון דנוקשה לאכילה לא יליף רק מרבויא דקרא והיקש לא קאי רק אגוף דקרא וגוף הסברא שכתבתי די"ל דההיקש לא קאי רק אגוף הקרא ולא על ההלכה וכן מ"ש בשיטת רש"י דהלכה מכזית בכדי אכ"פ לא קאי רק על הדרש דנפש לרבות השותה תליא בהאיבעיות ירושלמי הובא בשעה"מ פ"ו מגירושין חצירו של שליח מה שתעשה כידו ופירש השדה יהושע מי אמרינן כיון דחצר האשה מידה איתרבאי והו"ל דבר אחד או דילמא כיון דשליח נמי מידה איתרבאי ל"ח ריבוי דריבוי עיי"ש וה"ה דלא אמרינן היקש מהלכה רק אגוף הקרא ועיין עוד בחולין כ' דאיכא למ"ד אין עיקור סימנים בעוף אף דעוף איתקש לבהמה מ"מ כיון דעיקור הוא הלכה לא איתקש לזה ועיין רש"י שבת קל"ב ואין להאריך יותר

(ח) והנה ראיתי ברמב"ן סוכה ט' שמביא ראי' דלא בעינן עיבוד וכתיבה לשמה מדלוקחין תפילין מכל אדם ולא חיישינן שמא כתבה לשם מזוזה ע"ש שמביא דמה שנכתוב לשם קדוש' קלה ל"מ לקדושה חמורה וכן מבואר בב"י סי' ל"ב וי"ל ע"ז מהאי דאמרינן במנחות תפילין שבלה אין עושין מזוזה לפי שהוא קדושה קלה משמע ממזוזה שבלה עושין תפילין דהוי קדושה חמורה וק' דהרי לא נכתב לשם עשיית תפילין רק למזוזה והיותר ק' דמבואר בירושלמי סוף מגילה ובתוספתא הובא במרדכי תפילין שבלה עושין מזוזה דפליג אגמ' מנחות וס"ל מזוזה קדוש יותר וק' הרי נכתב לשם קדוש' קלה ומצאתי שהרגישו בזה בשאג"א סי' מ"ז ובפוסקים ונהי דאעיבוד י"ל דס"ל כמ"ד לא בעי לשמה אבל אכתיבה ק' דלכ"ע בעי לשמה כמ"ש שאג"א והנ"ל דהא דבתפילין שבלה עושין מזוזה לשיטת ירושלמי או להיפך לסוגי' דתלמידן היינו שמעביר בקולמוס דלר"י מהני ואף רבנן ל"פ אלא משום דכתיב זה אלי ואנוהו והתוס' מנחות ל"ב כתבו לענין שרטוט דתפילין ל"ב נוי כיון שהם מכוסים ומ"ה ל"ב שרטוט ולפ"ז גם רבנן מודה בתפילין דמהני מעביר הקולמס וזה דבר חדש ת"ל וכן כתבתי בתשו' אחת ושם נסתפקנו אולי לא כתבו תוס' רק לענין שרטוט ולא לענין העברת קולמוס ומפשטא דלשנא משמע דאין חילוק ויש לצדד דמהני העברת הקולמוס וכן י"ל דברי הירושלמי הנ"ל ואף דבמזוזה בעי שרטוט ונוי ושייך זה אלי ואנוהו מ"מ הירושלמי יסבור כר"י דמכשיר העברת קולמוס אף בס"ת וס"ל כס"ד דש"ס דילן דגיטין נ"ד דאף בכולה פ' מהני העברת הקולמוס ואמנם בתפילין ניחא בפשיטות כדכתיבנא ואף דאנן פסקינן אף בגט. ל"מ העברת קולמוס כר"ח אף דל"ש זה אלי ואנוהו כדאיתא בא"ע סי' קל"א שם הטעם דבעינן וכתב ול"מ כתב על גבי כתב דמ"מ ל"ה כתיבת הבעל אבל כתב מזוזה לשמה ומעביר בקולמוס לשם תפילין מהני כעין שכתב בלבש"ר סי' ל"ג ס"ק ו' ליישב דברי המג"א בחזר והשחירן עיי"ש ודוק אמנם מה שנסתפקתי אי מהני העברת הקולמוס למ"ש תוס' גיטין ושבת ק"ד דכתב ע"ג כתב ל"מ רק היכא שהראשון הי' שלא לשמה משא"כ בתפילין או במזוזה דלתפילין הי' כשר. והכתב הי' יפה למה שנכתב וכעת רוצה להעלות לקדושה חמורה כיון דלעובדא דידי' חזי הוי כתב ע"ג כתב ונסתפקתי בכך אך מלשון התוס' שם שכתבו דהשני מתקן יותר מן הראשון ולא כתבו דהכתב הראשון לא הי' בו מועיל משמע היכא שהכתב השני יש בו קדושה יותר מהני והיכא שבלה התפילין להירושלמי או המזוזה לש"ס דילן ודאי מועיל כתב השני יותר אך בלא בלה יש להסתפק דל"ש לומר שהשני מועיל יותר דאם עושה מזה תפילין ל"ת למזוזה דאין מורידין לקדושה קלה ואיזה תיקון נעשה מעיקרא חזי למזוזה ולא לתפילין כעת חזי לתפילין ולא למזוזה וי"ל דל"מ אך להמג"א סי' ל"ב ס"ק י' אף אם זימן לקדושה חמורה מותר לעשות קדושה קלה כשהי' מזוזה ועשה תפילין חזי כעת לשניהם והוי תיקון ומהני כתב ע"ג כתב ומ"מ נ"ל דהתוס' שבת וגיטין אין כוונתם דהכתב השני מתקן רק דהכתב הראשון לא הי' מועיל אבל היכא דהכתב חזי למילתי' ל"מ מה שכותב אח"כ ע"י העברת קולמוס לשם דבר אחר ונ"ל ראי' מהא דמקשה בגיטין בהאי דנתן ס"ת לדביתהו ומקשה שם ודילמא נתן פשיטא לספרי' שיכתוב לשמה. הנה אמאי לא הקשו ודילמא העביר בקולמוס על הס"ת על מקרא דוכתב ספר כריתות לשמה דהוא שייך יותר מהא דנתן פשיטא לספרי' ובגט מהני לכ"ע ומדלא הקשה כן משמע דדוקא בגט שכתב שלא לשמה דל"ח כלל מהני העברת קולמוס אבל בס"ת שהעביר עלי' בקולמוס כיון דחזי למירתא ל"מ העברת קולמוס לשמה אמנם יש לדחות ראי' ז' דלכאורה קשה בגמ' דמקשה ודילמא נתן פשיטא לספרי' לפוסקים דס"ל דכל ס"ת בעי לשמה ולא דוקא אזכרות רק דאזכרות צריך לומר בפה ובס"ת מהני סתמא א"כ כאן שכותב בפירוש לשם גירושין ודאי פסול לס"ת ואיך ניחוש שהסופר יעשה זאת ויפסול ס"ת ואין לומר דאח"כ יעבור בקולמוס לשם ס"ת דז"א דהרי בס"ת ל"מ העברת קולמוס לרבנן משום זה אלי ואנוהו ובודאי ל"ת שיעשה בדרך איסור וצ"ל דהכי מקשה דילמא נתן פשיטא לספריה וכתב לשם ס"ת ולשם גט ולפ"ז יהי' מוכח דמהני כתיבה לשמה ושלא לשמה ואינו דומה לקדשים דפסול לשמו ושלא לשמו דשם ח"א להיות תרווייהו משא"כ כאן באמת הוי גט וס"ת ולפ"ז מהני עיבוד לכל מה שיצטרך ועיין בעבודת הגרשוני ובפתחי תשובה סי' רע"ב מה שדקדקו בזה ורחוק בעיני בס"ת דמהני בזה הגם דקצת יש לכוין בזה לשון רש"י שכתבו ולשם גירושין בו' והיינו שנכתב לשם ס"ת ולשם