בית יצחק אורח חיים לו

לשמה ברצועות דבתפילין גופן כיון דהכתיבה ודאי בעי לשמה ה"ה דהעיבוד בעי לשמה דכל דבהדי כתיבה ככתיבה דמי עיי"ש והרמב"ן הקשה עלי' דמשמע מלשון הגמ' אע"פ שלא עיבדן לשמה דאתפילין קאי וצ"ל הא דלא מוקה לה בבתים הוא ג"כ מה"ט דכיון דשל ראש בעי כתיבת השין לשמה העיבוד ג"כ בעי לשמה דכל דבהדי כתיבה ככתיבה דמי אמנם לפמ"ש בשם א"ז דהשין מהני ממילא ול"ב לשמה ה"ה דהעיבוד מהבתים ל"ב לשמה ויש לאוקמא הפלוגתא בבתים משא"כ הפרשיות ודאי לכ"ע בעי עיבוד לשמה ודוק וכ' ראיתי לפלפל קצת בדברי הא"ז כי ממקום גדול יוצאים הדברים אבל בגוף הדבר צ"ע דהוא תמוה מ"ש דאפי' ממילא מהני ואכמ"ל יותר ועכ"פ לנ"ד כיון דדפוס מהני כמ"ש רמ"ע בתשובה ולא"ז מהני חק תוכות א"כ בספק איך עשה הסופר ויש מקום לומר דמסתמא עשה כמו שעושין רוב הסופרים דאין לחשוד למכשיל במזיד במה שאין לו הנאה כלל אין לפקפק דכשר

(ד) והנה בגוף הדין מהסופר לכאורה במה שהכשיר תפילין פסולים היינו שהניח פרשיות בבתים ונמצאו פסולים אין לפסלו למפרע רק משעה שהניח הפרשיות בבתים ומה שעשה עד הנה מוקמינין אחזקתו מטעם רוב מצוין אצל תפילין מומחין הן והשתא שכח אומנתו אלא שיש להסתפק בדין זה דהרי לא ידוע אם נטל קבלה. ובשוחט הדין דאם לא נטל קבלה אסרינין למפרע כמבואר ברמ"א סי' א' ביו"ד ומשמע מלשון הפוסקים דה"ה אם אינן יודעין אם נטל קבלה ויש להסתפק דיש לחלק בין סופר לשוחט דגם בשוחט הקשה הד"מ נימא רוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם והשתא יצא מהרוב ותי' הש"ך דאין רגילות לשכוח בפעם אחת ועוד דאוקמא אחזקה דמשנולד לא ידע ולפ"ז ה"ה בסופר אך י"ל גם בלא נטל קבלה יש ס"ס שמא רגע זו שכח ושמא שחט שפיר כמ"ש התוס' שמא לא שחט נגד הפגימה אך ס"ס במקום חזקה לא אמרי' ובהמה בחיה בחזקת איסור עומדת ועיין בש"ך בכללי ס"ס וזה שייך בשוחט אבל בסופר דלא שייך זה י"ל דמהני גם בלא נטל קבלה מטעם ס"ס שמא רגע זו שכח ושמא עשה כדין וכן מוכח קצת מדברי זקיני הת"ש שכ' בנמצא שאינו בקי בבדיקה יש להכשיר במקום הפסד אף בלא נטל קבלה דהוי כנאבדה הריאה וזה ג"כ מטעם דליכא חזקת איסור אך עכ"ז יש לומר דסופר גרוע מבדיקה דהוי חשש דאורייתא וגם יש לומר דל"ה ס"ס דקרוב יותר לומר שלא ידע משנימא ידע ושכח כמ"ש הש"ך עוד י"ל דל"ה ס"ס דשם אונס חד הוא דכל עיקר הספק אם עשה כדין או לא אך י"ל יש נ"מ בין הספיקות אם שכח השתא אבל מקודם כל עשיות הוי כדין ואם שכח מקודם על כל עשיות יש ספק ועיין בפלתי סי' א' ס"ק ז' משמע קצת דתופס עיקר התי' דבהמה בחיי' בחזקת איסור וזה ל"ש בסופר וצ"ע בכ"ז והנה בסופר שידעינן שנטל קבלה ודאי לכ"ע מוקמינן אחזקתו ומה שעשה עד השתא כשר ואף להטו"ז שאסר בשוחט עיקר הטעם דקי"ל כרב הונא בשלא שיבר וזה מטעם בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת משא"כ בסופר אלא שיש מקום לומר דסופר הוה כמו שוחט דכל אדם יש לו חזקת חיוב להניח תפילין ובית לעשות מזוזה וחיוב לקרות פרשת פרה דמדאורייתא היא ולא מהני ס"ס נגד חזקת חיוב וגם איכא חזקת חיוב של האדם נגד חזקת הסופר ובאמת כבר הי' ויכוח גדול בענין זה בין הגאון מהרש"ק ז"ל ובין הרבה גאונים דהגאון מהרש"ק לענין אתרוג ס"ל דחזקת חיוב הוי חזקה כשאר חזקה ול"מ ע"א להעיד שאינו מורכב והרבה חולקים עליו דנהי דאיכא חזקת חיוב מ"מ הע"א אינו נגד חזקה רק מברר החזקה דזה האתרוג כשר וכעין שכתב הר"ן בסוגיא דקדשתי את בתי ועיין בפרי עצי הדר ובשנות חיים סי' ר"ע כמה תשובות בענין זה ובאמת מבואר בה' תפילין סי' ל"ט במוכר תפילין ואמר של של אדם גדול נאמן וכתב המג"א דע"א נאמן באיסורים. ואי ס"ד דחזקת חיוב אלים טובא איך ע"א נאמן נגד חזקה. אך מזה אין ראי' דגם בשחיטה נאמן ע"א כמ"ש המרדכי דמוחזק בכשרות נאמן או מטעם רוב מצויין עיין פ"מ סי' א' או מטעם דבידו וה"ה לתפילין נאמן מה"ט ועכ"פ לענין סופר שנמצא פסול עליו הדבר תלוי באשלי רברבי ומחלוקת הנ"ל אך לדעתי נראה דחזקת חיוב אינו אלים כחזקת איסור וזה תלוי במחלוקת הראשונים לענין אינו יודע אם פרעתיך וטענו שניהם ספק לשיטת הרשב"א בגיטין ע"א דחייב כמו שהוכיח המ"ל פ"ד משאלה ופקדון לשיטה זו חייב באינו יודע אם פרעתיך אפי' היכא דלא הו"ל למידע הרי דחזקת חיוב אלים טובא אפילו נגד חזקת ממון אך לדידן פסקינין סי' ע"ה ס"י בטענו שניהם ספק פטור וגם בטוען אינו יודע אם פרעתיך איכא מחלוקת בלא הו"ל למידע ומקצת סוברים איני יודע אם פרעתיך הטעם דשמא גרוע וברי של חבירו טוב וס"ל דחזקת חיוב לא אלים הואיל וכל חוב עומד ליפרע והוי כמ"ש הר"ן בתשו' לענין מקוה שעשוי' לפסוק ועיין מ"א סי' ח' ס"ק י"א באופן דחזקת חיוב קלוש מכל חזקות ואין אתנו יודע להכריע בזה ויש סברא לומר כיון דספק של תפילין הכא אם יש בהם קדושה וזה ל"ת נגד חזקה ואתה מחליט שהם כשירין ויש בהם קדושת תפילין וממילא נפטר היא אך זה ליתא דעיקר יש, להסתפק תיכף אם התפילין יבובי לפטור מחיוב שיש על קרקפתא דגברי

והנה ראיתי לאחד קדוש מדבר הגאון מהר"ח כהן בתשו' סי' נ"ה כתב להדיא דבסופר שנמצא בו מינות כשר מה שעשה מקודם וחילק בין שוחט דהוי תרתי לריעותא לסופר דל"ה אלא חדא לריעותא הרי דס"ל דחזקת חיוב ל"מ דאי ס"ד דחזקת חיוב מהני א"כ איכא נמי תרתי לריעותא העמד גברא בחזקת חיוב ואי העמד סופר על חזקתו הרי חשוד לפניך וגם מוכח מתוס' גיטין מ"ה לשיטת רש"י שם דכשר מטעם ס"ס ובודאי גם על פ' פרה כוונו התוס' דהוי מדאורייתא אף דאיכא חזקת חיוב מהני ס"ס והרבה יש להאריך בזה ואך לפע"ד נראה כי אין נ"מ כ"כ דהסופר מפה ק' הגיד לי שפתח תפילין ומצא שלא הי' שערות ותפילין אלו הניח הפרשיות בקיץ העבר בעוברו דרך פה א"כ עכ"פ מאז פסולין כל עשיות הגם דהוא רק ע"א ואינו נאמן לפסול אבל הוא נמצא כעת חשוד ויש ע"א שמקודם נמי עשה שלא כדת אין ספק שיש לפסול מזמן שאומר העד אך הבתים שמכר פה עשה עוד קודם לזה בביתו וכבר הראיתי לדעת שעל הבתים אין לחוש על כן נראה ברור להכשיר אותם

(ה) והנה כתבתי לעיל לענין חשש עיבוד שלא לשמן בבתים לסמוך אסברת הרמב"ם בספק מטעם דהמ"א פסק כשיטת הרמב"ם. הנה באמת דברי הרמב"ם תמוהים מאד שפסק בתים א"צ עיבוד לשמה וכתב המ"א ס"ק נ"א דס"ל כשיטת רש"י דלמ"ד הזמנה ל"מ א"צ עיבוד לשמה ופסק דפרשיות צריך עיבוד לשמה משום דהוי הזמנה לגוף הקדושה ומילתא הוא עיין מ"א סי' מ"ב א"כ גם בשל ראש ליבעי עיבוד לשמה דהוא ג"כ לגוף הקדושה משום השין ועיין תוס' סנהדרין מ"ח ע"ב שהקשו אהא דהזמנה ל"מ מהא דס"ת בעי עיבוד לשמה וכתבו ואין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת וכוונתם בזה דבס"ת הוי הזמנה לגוף הקדושה משא"כ בבתים ודחי זאת דהרי שין הלכה הוא והיינו דזה הוי גוף הקדושה א"כ לרמב"ם קשיא כנ"ל וכמדומה לי שהקשו רבים כן ועיין בביאור מרדכי ובתשו' של הגאונים מפרשי הים סוף ים התלמוד ובתוש' הגאון מהר"ץ שם ושוב עיינתי במכתבו שהקשה כן ולפמ"ש לעיל דברי הא"ז דס"ל חק תוכות כשר בשין מטעם דאפי' ממילא מהני וכתבתי לעיל דלפ"ז כשר שלא לשמה בשין כיון דל"ב עשי' ואפילו ממילא מהני יתיישבו דברי הרמב"ם בטוב דהרמב"ם יסבור דהיכא שהיא גוף הקדושה בעי עיבוד לשמה כשיטת הבעל המאור ומ"ה בעי פרשיות מתפילין עיבוד לשמה משא"כ בתשמיש קדושה מצד גוף המצוה א"צ עיבוד לשמה ומשום הזמנה נמי ל"צ לשמה דהזמנה לאו מילתא וממילא לא תיקשי משין של תפילין דס"ל כי בעי לשמה היכא דבעי שיעשה הוא אז בעינין שיהי' כל עשיות לשמה וכמ"ש הבעל המאור כל דבהדי כתיבה ככתיבה דמי משא"כ השין דלא בעינין שיכתוב הוא ואפילו ממילא מהני ול"ב לשמה ומ"ה א"צ עיבוד לשמה משום השין דגם הכתיבה ל"ב לשמה כנ"ל לכאורה אך מרצועות עוד צריכין ישוב לדברי הרמב"ם שפסק רצועות צריך עיבוד לשמה ועיין בביאור מרדכי מ"ש בזה. והנה בימים האלו כתבתי תשובה בתפילין ותמהתי שם על המהרש"א במנחות ל"ה שכתב דהשין לולא דהוי הלמ"מ הי' חציצה: עוד כתב דגרע מטולה דאינו ניכר אם הוא עור אחר משא"כ השין וכפי הנראה ס"ל להמהרש"א דשי"ן נעשית דבוקה מעור אחר מה שכבר יצא לפסול מכל האחרונים והפלא שכל הגאונים לא ראו דברי המהרש"א אמנם בגוף הדבר יש כמה טעמים לפסול בשי"ן דבוקה והטעם היותר גדול בזה הוא מדאמרינן בגיטין דף כ' דעבד אינו יוצא בכתב שעל גבי כיפה ואנדוכתרי פרש"י שאם רקמו על הבגד אינו גט הואיל שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד וה"ה השי"ן הדבוקה. על התפילין ומה שחלקו האחרונים בין דבקו היטיב או לא והוא מדברי ס' תוס' שבת במ"א סי' ש"מ אינו ברור בעיני דהרי רש"י כתב אנדוכתרי תכשיט שרוקמין עליו צורות במחט ומשמע דהצורות תפירות בבגד ומה לי דבקו במחט או בדבק ומ"ש רש"י שאינו כתוב וקבוע היינו דבעי שהכתב יהי' קבוע בנייר כמו כל כתיבה ולא מונח על הנייר א"כ השין הדבוקה מונח על הנייר אמנם ראיתי דבר נחמד בפירוש דברי המ"א סי' ש"מ שמביא ראי' מהך דגיטין דאסור לתחוב אותיות של כסף ע"ג נייר בשבת ואדרבה מגיטין משמע דל"ה כתיבה ואמאי אסור בשבת ומצאתי כתוב בתשובות אמרי אש בראש הספר קודם המפתחות פירושו דלכאורה קשה מגיטין דמקשה למימרא דחקיקה לאו כתיבה הוא והתניא עבד שיצא בכתב שעל גבי טבלא יצא לחירות אבל לא בכתב שעל גבי כפה ואנדוכתרי וקשה למה מייתי הגמרא הך סיפא דאין יוצא בכתב שע"ג כיפה ואנדוכתרי אך לכאורה ל"ק כלל מגיטין אעבד די"ל ברייתא לא ס"ל גז"ש לה לה מאשה כמ"ש הטו"ז י"ד סי' ס"ז סעיף י"ח דהך ג"ש אינו מוסכמת לכ"ע דמ"ה עבד יוצא בחקיקה ולעולם ל"ה כתב לענין גט ומ"ה הוצרך הגמרא להקשות מרישא ומסיפא מדקתני דעבד אינו יוצא בכתב שע"ג כיפה וע"כ אית ליה הג"ש דזה ג"כ אינו פסול רק דבעינן וכתב וע"כ ברייתא יליף לה לה ושפיר מקשה דע"כ חקיקה הוי כתב עכ"פ מוכח מגמרא דגיטין דאנדוכתרי ג"כ הוי כתב ורק דמיעט מוכתב א"כ לפמ"ש הר"ן בשבת דבשבת חייב אף בחק תוכות דאינו דומה לגט ה"ה כתב שע"ג כיפה דזה נמי הוה כתב רק דמיעט מוכתב ונכונים דברי המג"א ודפח"ח א"כ לפמ"ש הא"ז דשי"ן של תפילין מהני חק תוכות דלא בעי וכתב ה"ה כתב שע"ג כיפה ואנדוכתרי וה"ה דמהני שי"ן דבוקה ואין לתמו' על המהרש"א אם ס"ל שיטה זו בתוס' וזו הערה נכונה ליישב מילתא דתמו' טובא מ"מ להלכה