בית יצחק אורח חיים לה

ממיעוט כדי להרויח אבל היכא שמוכר תדיר חיישינן שלקח ממיעוט כדי להרויח ולפי זה יצא לנו דהיכא דיש לחוש שאחד עושה כדי להרויח חיישינן שעשה בשאט נפש ולקח ממיעוט דזיל לגבי' ול"מ רובא כלל ויש הוכחה לסברא זו בש"ך יו"ד סי' קי"ח ס"ק כ"ה שכתב אבל נ"ל ברור דל"ד לסי' א' דלא ידעינן מי שחט ואזלינן בתר רובא אבל הכא ששלח ביד עכו"ם ויש לחוש שהחליף והילכך אפי' במקום שרוב ישראל מצוים יש לחוש ששחט בעצמו לזה שהחליף כדי להרויח ע"כ עיי"ש הרי אף ברוב טבחי ישראל היכא שיש לחוש שהגוי עבד להנאתו חיישינן שזה הבשר הוא ממיעוט וה"ה בכל דוכתא בכה"ג. ולכאורה יש להוכיח הכי מדברי הר"ן פ' גיד הנשה שכתב דכי שרינן בשר הנמצא ביד גוי ה"מ היכא דלא הוחזק שיש טריפות אבל היכא דהוחזק שיש טריפות אסור דרובן של גוים מטריפות לוקחי' דמוזלא גבייהו וזקיני הת"ש והפרי מגדים למדו מזה דהיכא דטריפות זיל מכשרות אין ליקח מיד גוי עיי"ש אף דרוב כשרות הן ועיין עוד פמ"ג ס"ג ס"ק י"א אך משם אין ראי' כלל דהרי כתב הר"ן דרובן של גוים מטריפות לקח דמוזלא גבייהו א"כ כשלוקח מיד גוי יש לומר אדאזלת בתר רוב כל בשר שהיא כשרה ניזיל בתר רוב גוים ורוב גוים קונין בשר טרפה והמוכר הזה מרוב מוכרי גוים וא"כ אדרבה קצת יש להוכיח מר"ן היפך סברתינו מדכתב דרוב של גוים טרפות לוקח ולא כתב כיון דטריפות זיל חיישינן שלקח מטריפות דזיל גבייהו וע"כ דוקא בכה"ג שרוב גוים קונים מטריפות אסור

אך מדברי הש"ך הנ"ל יש הוכחה דמשמע ממשמעות לשונו אע"ג דרוב גוים קונים בשר שחיטה חיישינן ששחט בעצמו כדי להרויח וה"ה בכ"מ חיישינן שקנה ממיעוט כדי להרויח והן אמת דמכל הסוגיא דחולין צ"ה לא משמע כדברי הש"ך ועיין בתוס' שם ד"ה רבי לטעמי' שכתב ול"ח שמא יביא עכו"ם מנבילה שבביתו למכור במקולין דבתר רוב בשר אזלינן גם בתוס' ד"ה ובנמצא שהקשו במקום שמכריזין והכריזו משום טריפה אחת אסרינין כל המקילין. ולא תירצו דמיירי שהטריפה בזול ומ"ה לא אזלינין בתר רובא דחיישי' שמוכר טריפה מביתו וממה שקנה כדי להרויח וע"כ כיון דרוב בשר כשר ל"ח להכי והנה בריטב"א חולין כ' ומ"ש רבינו וטרפה לא מכרוה לו למכרה כאן נראה שרבינו סובר שלא התיר רב בשר ביד גוי אלא בשנמצא במקולין אבל בביתו חיישינן שמא הוא שוחטו בביתו אבל זה אינו נראה מההיא מתניתא דעיר שישראל ונכרים דרין בתוכ' עכ"ל הרי דהריטב"א בתחל' רצה לומר כדברי הש"ך ודחה לה ולהש"ך צ"ל דהריטב"א לא מיירי כשיש הרוחה אבל כשיש הרווחה חיישינן שהחליף למה ששחט בעצמו ואין במשמע כן. אך מלשון הירושלמי שמקשה אף בדא אמר וכו' ומשני כי אמר ר"י בראו יוצא ממקולין ישראל משמע קצת כמו שעלה בדעת הריטב"א דהיכי דיש לחוש שהביא מביתו אסור ועיין תוס' מנחות מ"ב ד"ה ואין נקחין כעין סברת הש"ך בנמצא בשוק חוטין כשרין דרוב מצוין אצל תכלת מומחין הן ובלוקח משאינו מומחה חיישינן שמא הוא צבען וה"ה בשחיטה בכה"ג ודוק ועכ"פ הדבר תליא באשלי רברבי ובנ"ד לפענ"ד אין לחוש שלקח מבהמה טמאה כדי להרויח אף לפימ"ש לעיל דיש לומר דלא מיקרי רוב מ"מ כל מה שעשה אמרינן שעשה מחסרון ידיעה וטעה בדינים כיון שהוא אינו מומחה לא שעשה בשאט נפש כמו שיבואר: וזה בודאי יודע שתפילין אין עושין אלא מעור בהמה טהורה וגם ע"ז מוקמינן בחזקת כשרות. ועוד אין אתנו יודע אם עור בהמה טמאה זיל מעור בהמה טהורה ועוד נלפע"ד דמדאורייתא בוודאי אזלינן בתר רובא אף היכא דאיכא הרוחה והש"ך סי' קי"ח הנ"ל לא חשש רק מדרבנן דרבנן תיקנו שלא לקנות מגוי היכא דאיכא חשש כמו שכתבו תוס' בחולין צ"ה ד"ה ובנמצא דעשו חכמים תיקון ע"ש ומ"ה היכא דאיכא חשש אחלופי הוי ג"כ בכלל התקנה אבל בכ"מ אזלינין בתר רובא ולפ"ז בתפילין אין לחוש למיעוט עורות מבהמה טמאה דליכא תקנה בזה

ויש להביא ראיה דל"ח בתפילין שמא כתב בעור בהמה טמאה מעירובין פ' המוציא דאיתא שם בלוקח תפילין ממי שאינו מומחה בודק שלשה עיי"ש ועיין ברמב"ן במלחמות סוכה דף ט' מה שהרחיב שם הפילפול לענין עיבוד לשמה וכ' וגרסינן בגמ' מנחות מ"ב תפילין ומזוזות יש לה בדיקה ולוקחין מכל אדם דלא כגירסא דידן עיי"ש שהאריך אי בעי עיבוד לשמה ומדלא חששו שמא כתבו בעור בהמה טמאה ודוחק לומר דמיירי שניכר העור וע"כ ל"ח מטעם שכתב המג"א דאזלינן בתר רוב או דדבר זה כ"ע יודעין ולא חיישי' רק לחסירות ויתירות או לעיבוד לשמה ונמצא דבבתים לבד ל"ח למידי לרמב"ם דל"ב עיבוד לשמה בבתים

(ג) והנה כת"ה חשש עוד בשין של הבתים דבעי חק ירכות אולי עשה חק תוכות אמנם לדבריו קשה בתפילין דלגי' רמב"ן בסוכה נקחין אף שלא מן המומחין וגם לגירסא דידן אם לקח שלא מן המומחה בודק בחסירות ויתירות אמאי לא חיישינן שמא עשה חק תוכות דלזה ל"מ בדיקה והנה לגירסא דידן ולשיטות התוס' במנחות יש ליישב דהתוס' כתבו דל"ח שעיבד שלא לשמן דהכל בקיאין ה"ה י"ל לענין חק תוכות אך להרמב"ן שהביא ראיה זה דל"ב עיבוד לשמה מדלוקחין מכל אדם וקשה עדיין שמא כתב חק תוכות וצ"ל כיון שבדקוהו וראו שבקי בחסירות ויתירות מסתמא בקי בחק תוכות אך לפ"ז קשה דא"כ לענין עיבוד לשמן נמי נימא מדחזינן דבקי בחסירות ויתירות ה"ה דבקי בענין לשמה ומאי מייתי וע"כ אין ראי' מחסירות ויתירות די"ל שכתב מתוך הספר ואין ראי' אלשמה וה"ה דאין ראי' אחק תוכת ומתוך כך נראה דלזה ל"ח לכ"ע דרוב כותבי תפילין כותבין כדרך כתיבה וכמ"ש התוס' רוב מצויין אצל תפילין מומחין הן ולענין חק תוכות כ"ע מודה ואף הרמב"ן שחשש אלשמה היינו כיון דבעי שיוציא בשפתו כמ"ש הרבינו ברוך הרי מוקמינן אחזקה שלא עשה מעשה להוציא בשפתיו וסמוך מ מיעוטא לחזקה אבל לענין חשש חק תוכת דל"ש חזקה זו דהרי נעשה המעשה הכתיבה ממנ"פ ל"ח שנעשה שלא כדין והא דבעי בדיקה בחסירות ויתירות היינו כיון דאיכא לברורי מבררינין אבל לענין חק תוכות דליכא לברורי סמכינן ארובא

אמנם כ"ז שייך בלקח מסתם אדם י"ל אזלינין בתר רוב אמנם בנ"ד דחזינן דהסופר אינו מומחה ואיתרע לה רובא. לכאורה יש לחוש שמא עשה השין חק תוכות אך לפענ"ד אין לחוש לזה רק אם נימא דשין שעשאה בדפוס פסול ועיין במחצית השקל שביאר החשש שעשה עוד בעץ אחד שוקע האותיות ודחק על זה וזה לדעת קצת חק תוכות עיין במג"א סי' ל"ב ס"ק נ"ז יש לחוש לזה אבל לדעת הפוסקים דאף בדפוס כשר דמה לי שדוחק על הנייר ומה לי שדוחק הנייר עליו כמ"ש במחצית השקל א"כ אין חשש בזה וכיון דהרבה פוסקים ורובם פסקו דכשר בדפוס וגם בתשובת ר' מנחם עזרי' פסק שכשר ע"כ בנ"ד דהוי ספק אין לחוש לזה כנלע"ד ודרך אחר שיעשה חק תוכות א"א בהשין דלחוש שיעשה רק עץ שוקע לבד א"א שיעשה שין ע"י זה לבד. והנה ראיתי בספר מאיר עיני סופרים סי' י"ח שכתב על הי"א דכשר בדפוס שלא פסול חק תוכות אלא בפרשיות של תפילין ומזוזות וס"ת שנאמר בהן כתיבה אבל בשין לא נאמר בהל"מ כתיבה ע"כ ולא ידעתי אנה מצא דעה זאת וכפי הנראה הבין מדברי הד"מ שכתב דאין לחוש בזה משום חק תוכות היינו דאין לחוש בהשין משום חק תוכות ולפע"ד דכוונת הד"מ דמה שעושין בדפוס הוי ג"כ כשר דל"ה חק תוכות כמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' רע"א. והרבה פוסקים אבל שנאמר בהשין כשר חק תוכות ודאי ל"א ואף דלא נאמר כתיבה מ"מ כיון דהשי"ן הלכה למשה מסיני צריך לעשות השין כדין ואמנם ראיתי בא"ז סי' תקס"ג משמע כדבריו דאין לחוש לחק תוכות בשין וז"ל ואפילו גואי ורשימו מיחרץ חריץ דל"ה כתב לענין גט משום דכתיב וכתב והאי ממילא אבל שין של תפילין דיה שתהא עשוי' בכל ענין בין ממילא בין בידים מסתבר דמהני עיי"ש וזה שיטת הי"א ובכ"ז דברי הא"ז ז"ל המה דברי פלא דהכי בתפילין גופי' כתיב כתיבה רק ילפינן ממזוזה דבעי כתיבה ועיין מכות י"א דאף להלכותי' איתקש וה"ה להיפך מאי דהוי הלכה נמי ילפינן מהיקש והגם דאין לדון ק"ו מהלכה וה"ה היקש וה"ה להיפך הלכה מהיקש מ"מ כיון דגוף התפילין נלמדו ה"ה ההלכה הוי כגוף התפילין כמו שצ"ל בשבת כ"ח דמקשה שין הלכה למשה מסיני ע"ש וצ"ע

ועוד דלדברי הא"ז דמהני השין ואפילו ממילא א"כ ה"ה כשכתבו גוי או הוא עשאן שלא לשמן מהני כיון דאפילו ממילא מהני. ואין משמע כן ואולי יש לומר אף לא"ז בעי לשמה דלא קאמר דממילא מהני רק דל"ב וכתב אבל מ"מ יעשה הוא האות תדע דהר"ן כ' בשבת דחייב משום שבת בחק תוכות ומ"ה כיון דהוי עשי' בעי לשמה אך באמת אין ראי' משבת דגם זורה והרוח מסייעתו חייב משום שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה כדאמרינן ב"ק ד' ס' הן אמת דלדברי א"ז יתיישב מה שיש להקשות במנחות ל"ד דמקשה שם אהא דמתפילין של ראש עושין של יד ולמ"ד הזמנה מילתא מאי איכא למימר ויש להקשות לשיטת ר"ת בסנהדרין ובכמה דוכתי למ"ד הזמנה מילתא ל"ב עיבוד לשמה דסגי בהזמנה ומ"ד הזמנה לאו מילתא בעי עיבוד לשמה ולא סגי בהזמנה ולפי זה אחרי העיבוד והכתיבה לשמה אין לשנות למ"ד הזמנה לאו מילתא דהרי העיבוד והכתיבה לשמה עדיף מהזמנה אם כן במנחות ל"ד דכבר נכתב השל ראש וכתיבה לשמה עדיף מהזמנה אמאי מקשה רק למ"ד הזמנה מילתא ועיין בביאור מרדכי שהביא בשם ספר התרומה דלמ"ד הזמנה לאו מילתא גם לאחד העיבוד מותר לשנות אף לשיטה זו אבל מדברי הבעל המאור לא משמע כן בסוכה רק דמעשה כתיבה ועיבוד עדיף מהזמנה. ועיין בביאור מרדכי מה שמקשה שם בסוגיא זו על השיטה דהזמנה לגוף הקדושה מילתא ומה שתי' ע"ז דמ"מ לקדושה קלה מותר לשנות כמ"ש הב"י והמג"א ובכ"ז לא מתיישב קו' הנ"ל דכתיבה עדיף מהזמנה לשיטת ר"ת להנ"ל יתישב בטוב טעם דכל עיקר הורדת הקדושה משל ראש לשל יד הוי משום אות השין וכיון דהשין אפי' ממילא כשר כמ"ש הא"ז ל"ב לשמה ול"ה הכתיבה משין כמעשה כיון דאפי' ממילא מהני ול"ה רק הזמנה בעלמא ובגוף הקדושה שוין של ראש לשל יד רק משום השין שפיר מקשה רק למ"ד הזמנה מילתא והוא ישוב נכון ונחמד ומה שמקשין להב"י דמקדושה חמורה לקלה מותר לשנות אף בהזמנה לגוף הקדושה מאי מקשה במנחות למ"ד הזמנה מילתא וכבר הקשה כן בתשו' עבודת הגרשוני עיין בביאור מרדכי ובתשו' בסוף ים התלמוד באריכות לדעתי ל"ק דמעלת השין ירד לגמרי מקדושה דבשל יד להשין אין שום קדושה כלל ומ"מ לא מקשה רק למ"ד הזמנה מילתא כמ"ש לעיל בישוב הדבר ודוק ועיין בעל המאור בסוכה ט' דמוקה הא דפליגו רשב"ג ורבנן אי בעי עיבוד